תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתנ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 859
א׳תתנט. וששאלת ראובן נתן ממון לשמעון באשראי והלך שמעון למדה"י ונשלל שם בחזירתו נתפשר עם ראובן בג' חצאים וקבע לו זמן עליהם וכתב לו שט"ח ופרע לו קצת ונפטר שמעון ותפסה אלמנתו מטלטלי' שבידה לכתובתה לאחר זמן נפטרה גם היא וירשוה בני שמעון ובנכסי' שתפסה לא הי' בהן אפי' עישור כתו' לאחר י' שנים למיתתה בא ראובן ותבע את בני שמעון לדין והביא לפני ב"ד שטר שאן בו זמן אלא כך וכך לבריאת עולם אבל קבלת נאמנות הי' בו ותבע מהן ג' חצאים כולם הכתובים בשטר והשיבו בני שמעון והלא כבר נפרע לך קצת והשאר שמא נפרע כמו כן [ועד] אחד מעיד שודאי נפרע השתות ולבסוף הודה וגם [אומרי'] היורשי' מאמנו ירשנו הכל ולא מאבינו. נראה שאין לראובן על בני שמעון ממה שירשו מאמם כלל לפי שהתפיסה שתפסה [אמם] בכתו' מנכסי אביהם תפיסה גמורה היא ולא מיבעי' הכא [דלא] תפסה יותר ממחצית כתובתה ואין ראובן יכול להוציא אותו ממון מן היתומי' ונחלקו גאוני' בדבר י"א אלמנה שלא נשבעה על כתו' אין לה כלום ולא ליורשה אחריה ומעשה כזה נשאל מרבי' משלם דין שהי' בין ר' בנימין ור' ברכיה והסכים עם האומר שיש לה מחצה וגם רב האי כתב בס' השבועות הבא לפרע בשבועה ולא נשבע בין הוא בין יורשיו גובים מחצה ומוקי' הלכתא כר' יוסי דאמר יחלוקו דתנן (שבועות מ"ז ע"א) היו [שניהם חשודים] כו' עבד ר"נ עובדא יחלוקו ואין לנו לנטות ימין ושמאל ממה שפסקו והכריעו שני חכמי' אלו הלך ישבעו בני שמעון לראובן שלא ירשו מאביהם כלום זולתי אותן כסי' מאמם ואגב שבועה זו ישבו שלא שמעו מאביהם שהתפיס לאמם כלום בכתו' ושאינם יודעי' שתפסה אמ יותר על מחצית כתו'. ואם ירצה ראובן להשביע יורשי שמעון כל א' בפני עצמו לא כל הימנו שלא מצינו יתומי' שנחלקו [בשבועתם] דתנן (שבועות מ"ה ע"ב ומ"ח ע"א) וכן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה ואמרי' בגמרא וכן היתומי' מן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע אלמא אין נחלקין. וגבי תובעין נמי מצינו שאין נחלקי' דתנן (שם ל"ו ע"ב) היו חמשה תובעי' אותו תן לנו פקדון שישלנו בידך ואמר שבועה שאיןלכם בידי אינו חייב אלא אחת כו' ע"כ לא פליגי אלא לענין חיוב קרבן דאשתבע בשקרא אבל היכא דאשתבע בקושטא כ"ע ל"פ דבחדא שבועה סגי לכולהון. ואם ירצו בני שמעון לומר לראובן השבע מה שנשאר לך ביד אבינווטול הדין עמהם ואין ראובן יכוללומר איני נשבע שכבר [קבל] אביכם [נאמנות] עליו ועל יורשיו טענה זו אינהטענהשמשעה שהביא שטר חובו לב"ד ותבע ג' חצאים שלמים ולא היו לו אלא שנים וחצי כלתה אמונתו ולא גבי אלא בשבועה דתנן בכתובות (ע"ב ע"א) ואלו יוצאות שלא בכתו' העוברת כו' ובגמרא אמרי' פלוני חכם טיהר לי הדם ואשתכח שיקרא והא הכא דמדאו' מהימנה כדדאמר וספרה לה לעצמה וכיון דמשקרא תו לא מהימנא ומפסדת כתו' ה"נ לא מהימן וא"ת היכי ילפי' ממונא מאיסורא כתובה נמי ממואנא הוא ועוד התם מפסדו לכתובה לגמרי הכא גבי בשבועה ואם נפש אדם לומר שאפי' לא שיקר ראובן בנאמנותו לא היה לו לפרוע מנכסי יתומי' אלא בשבועה דתנן הבא ליפרע מנכסי יתומי' לא יפרע אלא בשבועה לאו כל הימנו דטעמא מאי אמרו רבנן לא יפרע אלא בשבועה משום תקנתא דיתמי ודאי כיון דקאים עליה בהימנותי' לא ניחא [להו] בתקנתא דרבנן [דעבדי] כדרבא דאמר רבא (כתובות פ"ג ע"ב) האומר א"א בתקנת חכמים כגון זה שומעי' לו וכו' ה"נ ל"ש. ותו מדיוקא דמתני' י"ל דתני רבי חייא (שבועות מ"ז ע"ב) שניהם נשבעי' ונוטלי' מבעה"ב מכדי פועליו טובא הוי אמאי קרי להוחד [אלא] משום דדיניהם בחד].
1