תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקס״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 963

א׳תתקסג. ראובן טען על שמעון תן לי ספרי שהשאלתי לך ושמעון משיב תחזיר לי ספרי שהוצרכתי לשום משכון בידך שלא רצית להשאיל לי בלא משכון טוב כפלים וראובן משיב לא בא לידי ספרך מעולם ולא ראיתיו והביא שמעון עד שהוצרך לתן לו משכון ספר אחד וראובן אומר אני רוצה למלוך מה להשיב ולערב אמר ודאי ספרך בא לידי דרך שאלה שהשאלת לי ונתת לי רושת לישאל לבני ללמוד בו ושמעון אומר להד"ם שנתתי לך שום רשות וגם למשכון לך מסרתיו וע"ז הביא עד וראובן אמר ספרך שם חתני בבית אבנים ונשרף ואין לך אונס גדול מזה. נ"ל אם לא הי' עד לשמעון היה שמעון נאמן בשבועה שהוא כדבריו ונמצא ראובן שואל שלא מדעת וקיי"ל (ב"מ מ"ג ע"ב) שואל שלא מדעת גזלן הוי והיה נאמן כדי שוה הספר שבידו ועוד דמעביר על דעתו הוא וקיי"ל (ב"מ ע"ח ע"ב) כל המעביר על דעתו של בעה"ב נקרא גזלן פ' האומנין והשתא דע"א מעיד כמוהו אז פטרו מן השבועה כפי' ר"ת (ברמז תתקנ"ד) והמותר על כדי הספר ישבע ראובן שנתן לו רשות להשאיל ויפטר כדאי' בפ' המפקיד (בבא מציעא ל"ו ע"ב) כגון שנתנו לו הבעלים רשות להשאילו אע"ג דבאין לידי שבועת שוא לא קיי"ל כבן ננס. ולפי דברי ראובן הו"ל השאילני [ואשאילך] דנעשו ש"ש ולא שייך למימר שאילה בבעלי' היא מדלא פריך גבי השאילני ואשאילך אמאי שאילה בבעלים היא כמו גבי שמור לי ואשמור לך (ב"מ פ"א ע"א) ואמנם חתן ראובן שהשאילו ראובן אפי' ברשות שמעון חייב לשמעון אם מודה שהשאילו לו חמיו חייב כל הספר לפרוע מדר' יוסי (ב"מ ל"ה ע"ב) דאמר גבי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר [ומתה כדרכה] כיצד הלא עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלי' הראשוני' וכ"ש הכא דשניהם שואלים. ומיהו [אי כפר] צריך לשבע ולא מצי אמר לאו בעל דברי' דידי את וקצת דמי לדר' נתן. משה עזריאל בן הר' אלעזר דרשן.

ב׳תשובה שאילתכם הוי השאילני ואשאילך דאמר בפ' האומני' (פ"א ע"א) דנעשו ש"ש זה לזה שזה השאיל לזה סדר קדשים להעתיק וזב השאיל לזה סדר מועד ללמד בו בניו ושניהם חייבי' בגניבה ואבידה ולא באונסין והא דפריך תלמודא [הא] שמירה בבעלי' היא אשמור לי ואשמור לך דוקא פריך ואצטריך לשנוי' דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר אבל [מהשאילני] ואשאלך לא שייך [למפרך] וכן פירש"י שם וההוא ודאי בכל ענין נעשו ש"ש זה לזה וחייבי' בגניבה ואבידה ולא באונס ואין לחייב ראובן מטעם שומר שמסר לשומר דקיי"ל דחייב אפי' באונסי' שהרי [נתן] לו הבעל רשות להשאיל ואמר בפ' המפקיד (בבא מציעא ל"ו ע"ב) היכא שנתנו לו הבעלי' רשות להשאיל לא הוי [חייב] משום שומר שמסר לשומר ואין לומר דוקא לבניו נתן לו רשות להשאיל ולא לחתנו דהא לאו מלתא היא דבלשון בני אדם חתן בכלל ביתו בעל כאשתו כל הסומכי' עליו בכלל וגדול מזו אמרי' אפי' היכא דאפקיד גביה סתמא אמרי' כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ואפי' שאר בני ביתו ילפי' מינה דמייתי ליה (ב"מ מ"ב ע"א) אההוא גברא דאפקידו גבי' זוזי ואשלימינהו [לאימי'] כו' ופטרי לי' מה"ט דכי היכי דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד [ה"ה] אמו וכל בני ביתו הם בכלל והשתא אף אם כדברי שמעון שטוען שלא הרשוהו מעולם ללמוד בו הו"ל ראובן מלוה על המשכון ולא הוי אלא ש"ש וכל הגאוני' פי' דר' יצחק דאית ליה דבע"ח קונה משכון שלא בשעת הלואתו להתחייב בגניבה ואבידה ולא באונסי' חוץ מרש"י [שפי'] אפי' באונסין וש"ש שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב ואף [אם] לא מצא בחנם הי' לו לקדם בשכר דש"ח בחנם וש"ש בשכר כדאמר בפ' הפועלים (בבא מציעא צ"ד ע"ב) ה"נ הי' לו להציל אם היה אפשר לו להציל אבל לפי דברי ראובן ישבע שנתן לו רשות להשאיל לבניו וכן עשה והשאילו לחתנו ואינו ברשותו ובהכי מיפטר ראובן משמעון אף אם חתן ראובן פשע [מיפטר] ראובן בשבועתו כדפי' וכדאמר בפ' המפקיד משתבע איהו דהנהו זוזי אשלמינהו לאימי' כו' והדר משתעי שמעון דינא עם חתן ראובן ואותו חייב לשלם לו דשואל הוא וחייב באונסין כר' יוסי דתנן השוכר את הפרה מחבירו כו' ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר וכו' ופסקי' הלכה כר' יוסי. ואם החתן יכפור ואומר לא השאילני חמי יפסיד שמעון כיון שנשבע ראובן שנתן לו רשות להשאילו והשאילו. ובאותה שבועה שכתבתי שישבע ראובן שנתן לו שמעון רשות להשאיל כו' [בזה] יפטר ראובן משמעון מלשלם מה ששמעון תובעו לשלם מה שהמועד שלו שוה יותר מן הקדשים שלו [אבל לא מפקיד הקדשים מיד שמעון אלא יעכבהו ובשבועה] אם רוצה לשבע שלא הרשהו ללמוד בו בניו. וליכא למימר אדרבה יהא ראובן נאמן לומר נתת לי רשות להשאילו במגו דאי בעי אמר לא השאלתיו ונשרף בביתו באונס [דמגו] להוציא הקדשים מחזקת שמעון דברשותי' קאי לא אמרי' כמו [שפי' ר"י] בפ"ק דב"מ (ב' ע"א) דלא דמי לההיא דמשארסתני נאנסי דפ"ק דכתו' (י"ב ע"ב) דמהימני' לה במגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך אלמא אמרי' מגו להוציא מן הבעל כתובתה דשאני התם דאמרי' מגו להעמיד הגוף על חזקתו. ועוד דאיהי טענה ברי ואיהו טען שמא אפי' השתא לא ידע הבעל אם כדבריה אם לאו אבל הכא נהי דמעיקרא לא ידע שמעון אם ראובן חייב לשלם המועד אם נשרף באונס אם לאו ואם השאילו [לחתנו] או לאו מ"מ השתא שהודה ראובן שהשאילו לחתנו יודע שמעון ממקצת דברי הודאת ראובן ומדברי עצמו שהוא [יודע] שלא נתן לו רשות להשאילו הוא טוען [ברי] שרוצה לשבע ולעכב הקדשם עבור ספרו ודמי לכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וק ל הלכך כיון דראובן מודה [שהשאילו] לחתנו ללמוד בו ושמעון טוען שלא נתן לו רשות הו"ל לדברי שמעון שטוען של נתן לו רשות ובהודאה שמודה ראובן שהשאיל כשומר שמסר לשומר ויעכבנו שמעון בשבועתו וישבע שאינו [שוה] יותר מספרו ויעכבנו עד [שיפדהו ראובן בשויו] וכ"ש [אם הי' שם אפי' ע"א] שיודע שהמועד בשעת הדליקה הי' באותו בית שנשרף שם דתו ליכא מגו אפי' לראובן דלא שייך למימר מגו דאי בעי אמר בביתי נשרף באונס דלא אמרי' מגו להכחיש העד בשבועה כדמשמע בנסכא דר' אכא היכא [דטענתי' גרועה] כגון [דידי] חטפי ה"נ טענה גרועה להוציא ממון מחזקת שמעון ע"י מגו שהיה צריך לכחיש העד וכיון דראובן מודה שהשאילו לחתנו והודאת בע"ד כמאה עדי' דמי לחובתו מהשתא מהימנינן לשמעון [לומר] לא נתתי לך רשות להשאילו במגו דאי בעי אמר אין ספרך בידי והחזרתיו לך דמגו דידיה להחזיק הוא ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.