תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקע״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 973
א׳תתקעג. האי עסקא דקיי"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון דשמטה משמטת חלק המלוה אמת ואמונה כי כן אמרתי כדלכל חשיבא [פלגא מלוה] לענין המקדש במלוה אינה מקודשת וכן לענין מכר אם מכר לו קרקע במלוה שהוא חייב לו לא קנה ולהתחייב באונסי' ואף לענין הריוח הי' שייך לומר כן דשקל כל חד וחד פלגא רווחא אלא משום איסור רבית ונ"מ [היכא] דיהיב לי' עיסקא סתמא וקצץ לו דינר לשכר טרחו דהשתא ליכא איסור רבית הוי לכל מילי פלגא מלוה ופלגא פקדון ואפי' למשיא בהו שיכרא ולעשות מטלטלי' אצל בניו איכא למ"ד (ב"מ ק"ד ע"ב) דהוי מלוה לכל דבר כדמשמע מלתא [דנהרדעי] דקאמרי סתם מלוה וכו' ולא פרשי בהו מידי אלמא דלכל מילי אמרי' ונהי דרבא פליג בהני תרתי למישתי שיכרא בהו [ולמיעבד] מטלטלי' אצל בניו ה"מ בהנך תרתי פליג משום דמקרי עיסקא לאיעסוקי בהם ולא למישתי בהו שיכרא ולא להעשות מטלטלי' אצל בניו אבל לכל שאר מילי דפרי' מודה רבא [דמאי דלא מפיק] בהדי' מודה הוא דהוי' פלגא מלוה. ותדע דמההוא טעמא דמפרש להכי קרי עיסקא דאם [מת לא] יעשו מטלטלי' אצל בניו מההוא טעמא נמי לא מצי למימר דלא חשיבו מלוה לענין קידושין ומכר דהא [פקדון גופי'] דקבל עלי' אחריות היינו מלוה [לענין קידושי'] [כדמשמע פ' האיש מקדש (קידושין מ"ז ע"ב) דפריך האי פקדון ה"ד אי דקבל עלי' אחריות היינו מלוה] וה"ה לענין מכר וכ"ש לענין שמיטה דהא טעמא דרבא הוי דאמר אם מת לא נעשו מטלטלי אצל בניו היינו כדפר' התם דכיון דבעי דתתקיים ולא לכלותה ולהוציאה הו"ל אסמכתיהו עליה כמו אמקרקעי דטעמא דמטלטלי [דיתמי] לא משתעבדא לבע"ח היינו משום דלאו מעיקרא עליהו סמך ולא למיגבי מיניהו אוזפיה שהרי בידו להוציאם אבל הכא אין בידו להוציאם אבל גבי שמטה אטו ראובן שהלוה לשמעון וייחד לו שמעון מטלטלי' ברשותו דכה"ג גבי מבניו כדאמר פ' אע"פ (כתובות נ"ה ע"א) מי [לא] שמטה לו שביעית והא כיון דלא תפיס ליה ראובן [משמעון] לא קרי' ביה של אחיך בידך ועוד הא אמרי' בהשולח (ל"ז ע"א) דשמטה משמטת בין מלוה בשטר בין מע"פ ואפי' בשטר שיש אחריות מסיק התם דאפי' לרבי יוחנן משמט אע"ג דר"י ס"ל דאפי' מע"פ גובה מן היורשי' ס"פ גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ע"ב) ופ"ק דקידושין (י"ג ע"ב) כ"ש מלוה בשטר שיש בו אחריות אלמא [אע"ג] דמיתמי [גבי] לענין שמטה משמט ה"נ משמט אע"ג דלא נעשה מטלטלי' אצל בניו סוף דבר כל הלואה בדבר שהאחריות על המקבל משמטא דקרי' בי' לא יגוש לבד ממלוה חבירו על המשכון ומוסר שטרותיו לב"ד דילפי' מקראי את אחיך תשמט ידיך לא של אחיך בידך לאפוקי המלוה חבירו על המשכון ומוסר שטרותיו לב"ד משום דלא קרי' בי' לא יגוש ודלא משמט' משום דמעשה ב"ד [הוא] והוי כמוסר שטרותיו לב"ד ותנן נמי (פ"י דשביעית מ"ב) האונס והמפתח והמוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אינן משמיטי' [ולא] דמי להקפת חנות דאינו משמט (שביעית שם מ"א) דהתם לאו הלואה היא [אלא] מכר שמכר לו סחורתו בכך ועוד אם איתא דשמטה אינה משמטת אמאי נקט רבא דאם מת לא נעשה מטלטלי' אצל בניו לשמועי' רבותא טפי דאפי' לענין שמטה לא חשיב לי' מלוה כ"ש למיגבי מיתמי כדפי' דבכמה עניני' אשכחן דגבי מיתמי אפ"ה שמטה משמטת. סוף דבר נ"ל דבר פשוט דשמטה משמטת פלגא דמלוה דאע"ג דהנותן לא בעי שיוציאנה ויכלה אותה לגמרי אלא [לאעסוקי ביה] וכשיקנה לו סחורה חפץ שתהיה הסחורה שקנה מיוחדת לו תחתיה מה בכך הא הוי ממש כראובן שמלוה לשמעון על המשכון שהוא ביד שמעון [וייחד לו שמעון] אותו משכון ואפי' נטלו ראובן וחזר והפקידו אצלו שיהא ממושכן לו אצל מעותיו שביעית משמטתו כיון דלא תפיס ליה ראובן וקרי ביה לא יגוש דמה מועיל לו משכונא יותר מבלא משכון אטו בלא משכון מי לא מחייב שמעון לפרעו ואי משום לא יגוש בהא נמי שייך לא יגוש כיון דלא פיס ליה [מחוסר גביינא] מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1