תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקע״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 975
א׳תתקעה. וששאלת על אודות ראובן ושמעון שבררו שני פשרנים על עסק ריבם ועוד בררו אחד להכריע [בין] הפשרנים אם יצטרך ושמו ערבונות ביד המכריע על תנאי שמי שיעכב הפשרה יתחייב לבית הקברות או לבית הכנסת ה' זקוקי' והקנו בקנין ובב"ד חשוב ומעכשיו והמכריע יהא נאמן על מי שיעכב והנה מהכריע תבע את ראטובן לתת ה' זקוקים על שעכב הפשרה ולקח [שמעון] ערבנותיו והרי לא הודיעו הפשרה עד יום שני [והשלישי] אומר שלא הי' שום תנאי בקנין וכן העידו עדי הקנין וראובן הביא עד שהי' תנאי בשעת הקנין ועד השני לא ידע אם היה תנאי בשעת הקנין או קודם או אח"כ וחייבנו את ראובן מן הה' זקוקי'. יפה עשיתם שחייבתם אותו דע"א דאמר דהוי תנאי בשעת הקנין ושנים [האחרי'] שאמרו שלא הי' תנאי בשעתא ההיא והאי דקאמר איני יודע כמאן דליתא דמי ואין דבריו של אחד במקום שנים וכשנסתפקתם על מה שנתרצה שום בפשרה כשראה שנתחייב ומה [שבתחלה] עכב הפשרה [לבו] אנסו שסבור הי' [לפטור] בדין אעפ"כ חייב כיון דלא אטעיי' לדיבורא ולא דמי להקדש [טעות] כלל דאינו הקדש דלא אטעיי' לדיבורא מידי אלא דמי להא דאמרי' פ' האיש מקדש (קידושין נ' ע"א) האומר לשלוחו צא והביא לי מן החלון והביא כו' אע"פ שאמר בעה"ב לא הי' בלבי זה אלא זה בעה"ב מעל משום דדברי' שבלב אינם דברים ה"נ י"ל כן דכיון [דלא הוציא] מפיו מה שבדעתו היה להוציא אם בלבו חשב מאי נפקא מינה ועוד בלא"ה לא מהימן לי' במאי דקאמר [דטעה] כסבור הי' שלא יתחייב בדין דאיכא למימר דמשקר ולא מהימני' לי' דטעה כדמשמע בההיא דקידושין דפריך ודלמא שאני התם דלמפטר נפשי' מקרבן קאתי ולהכי לא מהימנ' לי' דטעה וגם [בהדיוט] אמר נמי בפ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי דקנו מיני' ולבסוף עבד חושבנא בין דילי' לנפשי' ולא פש [לי' מידי] ופר"ח ור"ת דדוקא בעדות ברורה אבל בלא עדי' לא מהימנ' לי' לומר טעיתי אע"ג דאיכא מגו כ"ש מסירת ערבונות ואמריה לגבוה וליכא מגו [דאינו נאמן] לומר טעיתי.
1