תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקפ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 982
א׳תתקפב. מורינו הר' מאיר אודיעך [גוף] הענין [ואיזה] גופא דעובדא היכי הוי. אחי אברהם ז"ל לא הניח כ"א בת קטנה ואשתו בת דודתי מכל עמלו לא הוציאה [מידו] אך מקצת בגדי' וב' ליטר' הליטר' נתנה לידי לעשות ליצתומה סגקולה טרם נשאה לאיש ואח"כ נישאת לאיש אח בנו של ר' יצחק מקוברוק והוצרכה כל ימיה לגלות אחר הלחם ומאשר קבצה קמצה מעט ונתנה ביד דודתי בווירצפורק כ"ב דינר' ע"מ לקנות בהם מלבוש שרל"ך חשוב שוה ג' ליטר' והלך [בעלה] שמה והטעה דודתי [שנתנתה] לידו ואשתו [תבעתו] לדין על המלבוש של בתה שגזל והשיב לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ועוד כל הבגדי' שנתת לבתך והחפצים הכל לקחת משלי וחייבוה שבועה שלא נתנה לא משלו ולא משלה כלום. דנתי אני ידידיה לפני מהר"ר משה. הלא לא עשאה אפוטרופ' כי קודם הי' משחק בקוביא משהיה נותן לידה משלו וכל ימיה גלתה וילדיה מורכבים לה על כתיפה מעיר לעיר למה תשביעם. תשו' מוה' ידידיה על אודות הדין שדן עבדך להשביע איש לאשתו על אודות כאשר קבלתי מרבותי וראיתי שעשו מעשה ומטעותי' דמר לא אמינא מידי כ"א מניחותי' הא דתנן (כתו' פ"ו ע"ב) המושיב את אשתו חנונית או שמינה אותה אפטרופא ה"ז משביעה כל זמן שירצה פרש"י ומשמע בטענת ברי משביעה אפי' בלא מינה וכן מוכח בגמ' דבעי למימר ע"י גלגול אלמא יכול להשביעה כי דוחק להעמידה בנתגרשה או ע"י [עד] אחד ותנן נמי (שבועות מ"ה ע"א) נפלה להן שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל וקאי נמי אאשה [נושאת ונותנת] שנעשית אפטרופא נמי ולא הוי [טענת] ברי [דא"כ לא שייך אין אדם] דר עם נחש בכפיפה אלא אדרבה אם לא היינו משביעי' [אלא בטענת] ברי אז הי' דירת נחש שתגזול כל אשר לו וכ"ש בדין זה שיש קצת רגלים לדבר אל יעלה על לב איש לפוטרה בבולא כלום וכן פסק רב אלפס דבטענת שמא מיירי וכ"פ רב האי בשערי' שלו וז"ל ומה שאמרנו שאין יכול להשביעה בטענת שמא אבל [טוען] טעת ברי כגון שאמר לה נתתי לך כך וכך החזירהו והיא אומרת להד"ם חייבת לשבע כשאר כל אדם עכ"ל וסברא היא דלגבי טענת שמ אינה יכולה להפך ואיכא קטטה דלא מירתת אבל בטענת ברי אם [הוא] עושה בשביל קטטה היתה מהפכת עליו ועוד נראה דאיכא ק"ו מאיש בעלמא לדברי המחייב אותה שבועה מהר"ר ידידיה למה מזקיקני להטיל כסותי בין לביא ולביא בינך ובין ר' משה לא ניחא [לי] דלהוי תרעומתו עלי גם חס לי דליכסוף על ידי והנני מוסר לך דברי לשמא קדישא דברישך שלא תראה כתבי זה זולתי [לו] לבדו מובטחני בו שיקבל דברי וישוב מעצמו ולא יכולתי לעמוד על [אופן] דעתו שהרי כתב בשם הגאוני' דלא משביעי' לה בטענת שמא כ"א בטענת ברי וראייותיו שהביא מוכיחי' דאפי' בטענת שמא משביעי' ואגב ריהטא לא דקדק דודאי ר' אליעזר ומחלוקתו ס"ל דאפי' בטענת שמא משביעי' אותה וכן סוברת מתני' דפ' כל הנשבעי' דק אחשיב לה בהדי הנך דנשבעי' שלא בטענה וההיא סתמא כר"א ומחלוקתו (כתו' פ"ו ע"ב) ואין הלכה כך אלא כר"ש דפליג עליהו בפ' הכותב (כתובות פ"ז ע"ב) ואמר כל זמן שאין תובעת כתובתה אין היורשי' משביעי' אותה ומסקי' התם (פ"ח ע"ב) דלאפוקי מדר"א ומחלוקתו אתא ופי' ר"ת דלאו דוקא קאמר אין היורשי' משביעי' אותה דה"ה הוא עצמו אינו יכול להשביעה בחייו דכיון דאוקמי' דעל אפטרופא שבחיי בעלה קאמר אין לחלק בין איהו גופי' בין יורשיו אלא איידי דקתני רישא כל זמן שתובעת כתו' יורשי' משביעי' אותה דהתם דוקא נקט יורשי' קתני סיפא נמי יורשיה והני כלהו דאוקימנ' ר"ש כותיהו. ומעשה הי' בימי ר"ת באשה שהושיבה בעלה חנונית ומינה אפטרופ' והיתה נושאת ונותנת בבית הרבה מעות ואומרת לבעלה שאינו [שלו] ולא השביעה ר"ת בחיי בעלה. נראה שמעת' ואע"פ [ששם] היו רגלים לדבר יותר מבכאן כי זה מצוי שהקרובים נתנו ליתומה זה דבר מועט וההוא דפ' כל הנשבעי' דבטענת שמא משביעי' [אתא] כר"א ומחלוקתו ואין הלכה [כך] ואע"ג דסתמא היא אין לחוש דסתם בשבועות ומחלוקת בכתובות ובתרתי מסכתות אין סדר א"נ לאחר מיתת בעלה סמכו היתומי' אצלה ומשביעי' אותה בע"כ לד"ה כשאר אפטרופוס אבל בטענת ודאי משביעי' אפי' לר"ש היינו שטוען טענת ברי ממש כגון מסרתי לידך כך וכך וכיו"ב אבל [אומדנות] כאלו לא שהוא אומר גנבת לי מסתמא והוא לא רא ולא ידע כל כה"ג טענת שמא היא וכן משמע לשון רב האי ז"ל מאיר בר' ברוך.
1
ב׳בקוצר אודיעך מהר"ם שטענת ברי טען הייטב בעיניך שאם אתן קוטא ומקטורן [וטבעות] לאשתי והיא תתן לאחרים והר"ר ידידיה רוצה לפוטרה בטענת ברי אבל בטענת שמא חלילה לי להשביעה ומ"ש שמתוך ראיותיו הייתי רוצה להשביעה בטענת שמא לא עלה על לבי והביא לי הר"ר ידידיה זה כל בטענת שמא וגם הביא דר"א ומחלקתו זהו בטענת שמא וברשות אדבר ע"מ שלא תכעוס ואם הי' עושי' מעשה בטענת שמא במינה [כת"ק] למה הי' טעות אחרי שהאלפס פסק כן וכי בשביל שר"ח ור"ת פוסקי' כר"ש כל מאן דעביד [כסתם] משנה מהדרי' ומביישי' ליה ואתה סבור מה שהסתרת זה גלוי וז"ל ר' אלפס וחזי' לרבוותא דאמרי דלית הלכתא לא כת"ק ולא כר"א אלא הלכתא כר"ש דקתני סיפא ר"ש אומר כל זמן שתובעת כתו' יורשין משביעין אותה ואמר ר"ש אהייא ואסקא ר"פ לאפוקי מדר"א ומחלוקתו למימר דהלכתא כר"ש [ואנן] ס"ל כת"ק דהויא סתם מתני' דקיי"ל בכת דוכתי דלא איפסוק הלכתא בהדי' דהלכתא כסתם משנה והכא דלא אפסוק הלכתא בהדי' דר"פ לא אתא לאפסוקי הלכתא בהדי' אלא לפרושי בעלמא הוא דאתא וה"ק ר"פ ר"ש לאפוקי דר"א ומחלוקתו קאתי ולעולם הלכה כת"ק ועוד הא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דתנן ואלו נשבעי' שלא בטענה ועוד סוגי' דשמעתין כת"ק אזלה הלכך הלכתא כת"ק [דהמושב] לשון רב אלפס הוא במקם שיטעון הבל על אשתו בטענת ברי או היורשי' דינם כשאר בני אדם מחייבי שבועה. ושלחתי לך לשון רב אלפס כמכניס תבן לעפריא ולמדתני במעשה דעכברא דשכיב כו' (סנהדרין כ"ט ע"ב) כבר הורה זקן ואמנם זקן [דבהתא אתמול היתה] מרת רבקה אשת הר' ישראל זקינתה של היתומה בכאן ואמרה מהרה תראו שכל הרבנים יסכימו לסתור דינכם שעשיתם] כך הגיד לי אדם חשוב ואני כמחריש וגם היום מכתבך כבר אני דש והשם יכפר בעדי וש"ל יש לי עדי' נאמנים ב"ד החתומי' שטענת ברי היא ופסקנו [בטענה גמורה] ועתה הענין אינו כי אם לביישני הלא מיד נעשית פשרה ביניהם וכי יש לסבול לקחת [מבעלה] ממונו לפניו ולתן לבתה. ועתה מורי שלחתי זה האיש אליך וידי מסולקת ממנו וזאת תעשה מורי אחרי [שנתביישתי] עתה על ידך וזה יש לי בושת ופגם וצער וניזק ואחר שאתה מודה שנשבעי' על טענת ברי וזה טענת ברי גמור הי' תושיט לי שרביטך ובזה תנחמני. ודע שהוא אינו קרובי וגם היא והא לך לשון ב"ד מהר"ם דע שטענת ברי טען הבעל והזכיר בשם כל מה שתבע מאשתו ולפי שהיתה טענת ברי ולא טענת שמא חייבנוה שבועה ע"פ מוהר"ר משה ולך הראיות גלויות ומה שפסקנו כתבנו וחתמנו. שרא לי מוהר"ר משה נראה אחרי שאתה אומר דבתר דידך קאזיל ומה שצויתי להסתיר נתגלה לא אשתדל עוד בדברי' שבינך ובין מהר"ר ידידיה אם לא לטובה לעושת שלום ביניכם וכדאי מהר"ר משה לסמוך עליו שהוא טוען טענת ברי ממש ואז ודאי חייבתם אותה שבוע. ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
2