שו"ת מהרי"ק קי״זTeshuvot Maharik 117
א׳כי יתן כפיר קולו ממעונתו ויעירני כאיש אשר יעיר משנתו אליו אקרא לשלום כי שלם הוא ושלמה משנתו האלוף ראש ישיבה שתורתו אמונתו מהר"ר יצחק אליבורנ"א יצ"ו אשתקד קבלתי כתבך שם מצאתי ענותנותך וחשקך בתורה כי צמאת למימי מי בורות נשברים והנה מימיך מים קדושי' מים טהורים ואולם בהיות ערבים עלי דברי דודים אציעה נא את דברי בספר נכתבין ומצורף דלגדול אין מסרבין (א) ראשונה על אשר הקשתה מדכתב המיימוני בפרק ג' דסנהדרין שהמעמיד לישראל דיין שאינו הגון עובר משום לא תקים לך מצבה וגו' ואלו בפ' קמא דסנהדרין (דף ז) אומר דעובר משום לא תטע לך אשירה וגו'. נראה לע"ד דסבירא ליה לרבי' משה דהני תרי קראי דלא תטע וגומר ולא תקי' וגומר תרווייהו מידרש לענין העמדת דיין שאינו הגון וכן קרא דלא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגומר דבתר קרא דלא תקים וגומ' דבמשנה תורה מודו כ"ע דרשי' סמוכין כדאיתא בריש יבמות (דף ד) ועוד דהני סמוכין מוכחי טובא דמה ענין להני ג' פסוקי' דלא תטע ולא תקים ולא תזבח באמצע דייני דסנהדרין דמעיקרא כתיב שופטים ושוטרים וגו' לא תטה משפט וגומ' לא תכיר פנים וגומר ולא תקח שוחד וגומר והדא כתיב הני תלתא קראי דלא תטע ולא תקים ולא תזבח ושוב חוזר לעניין דייני דכתיב בתר קרא דלא תזבח כי ימצא בקרב' באחד שעריך וגומר והוצאת את האיש ההוא או האשה ההוא אל שעריך וגומר דלב"ד קא מזהיר להמית המתחייב מיתה. וגם כי ההיא דהוצאת וגומר היינו שער בית דין בעיר שרובה גוים כדאית' בכתובו' פר' נער' (דף מה) וגם בתר הכי כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט וגומר וגם זה שייך לענין סנהדרין כדכתיב בהדיא וקמת ועלית אל המקום וגומר ובאת אל הכהנים הלוים וגומר הרי לך דהפסיק בפרשה סנהדרין כדי לכתוב שלשה פסוקים הללו לא תטע ולא תקים ולא תזבח על כן נראה לו לרבינו משה למדרשינהו כולהו לענין מינוי הדיינים וקרא דלא תטע מזהרינן שלא להעמיד דיין שאין הגון מפני רשעו כגון שהוא מקבל שוחד ורודף שלמונים ואפילו חכם טובא כדואג ואחיתופל דהיינו דאפקיה בלשון אשרה שהוא צומח לאשמועינן דאע"ג דאית ביה צורך להצמיח דעות ולחשוב מחשבות בבאור ההלכה אפילו הכי אנן מוזהרין שלא להעמידו דייו פן יטה משפט או יקח שוחד כיון שאינו הגון ולא ירא אלקים וקרא דלא תקים וגו' מזהירנו שלא להעמיד דיין דלא גמיר דומיא דאבן דומם דמייתי בפ"ק דסנהדרין (דף ז') גבי ההיא דבי נשיאה דאוקמי דיינא דלא גמור ודריש עליה מתורגמנן דר"ל הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם. והא דמייתי תמן מילתיה דריש לקיש דכל המעמיד דיין שאין הגון עובר משום לא תטע לך אשירה וגומר בתר ההיא דבי נשיאה דאוקמי לדיינא דלא גמר וכו' ולא מייתי קרא דלא תקים לך מצבה וגו' דמיירי בדיינא דלא גמיר כדפירשתי לעיל לדברי רבינו משה יש לומר דסבירא ליה לרבינו משה דמשום הכי מייתי קרא דלא תטע לך וגומר משום דהעמידו דיינא דלא גמיר וגם במקום תלמידי חכמים דלא יהא אלא מתורגמניה דריש לקיש הא הוה חכים טובא כדמוכח שם ומשום כן מייתו קרא דלא תטע לך משום מלתא דרב אשי דמסיק עלה דבמקו' שיש ת"ח דאיכ' עונש טפי דהוה כאלו נטע אשרה אצל מזבח שנא' אצל מזבח ה' אלקיך וגו' דהא לא מצינו למדרש מקרא דלא תקים לך מצבה וגומר אבל מקרא דלא תטע לך ולומר ילפינן שפיר משם שמצינו לענין דיין שאין ירא אלקים ומטה משפט שהקפידה תורה יותר כשמעמיד' במקום שיש תלמידי חכמים החרדים אל דברו הדכתיב אצל מזבח ה' אלקיך וגומר הוא הדין לענין דיין דלא גמיר שיותר ראוי להענש כשמעמידו במקו' שיש תלמידי חכמי' ונבוני' שיודעי' לדין דין לאמיתו ונחזור לדברי רבינו משה דודאי אתי שפיר לפי מה שפירשנו דלא מייתי קרא דלא תטע לך וגו' ומייתי קרא דלא תקים לך מצבה שהרי רבינו משה ירד להשמיענו דאפילו הוא ירא את השם אלא דלא גמיר דהשתא לא שייך ביה לאו דלא תטע וגומר וכדפי' אפילו הכי עובר המעמידו לדיין משום לא תקים לך כדפירשתי ותדע דכן הוא דבאדם כשר אלא דלא גמיר עסיק ר"מ וקאי שהרי לעיל מינה כתב וז"ל כל סנהדרין או מלך או ראש גלות שהעמידו להן לישראל דיין שאין הגון ואינו חכם בחכמת התורה אע"פ שכולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה כולי נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאין יודע לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט ועוד אמרו חכמי' המעמיד להם לישראל דיין שאין הגון כאלו הקים מצבה וכולי עכ"ל הרי לך בהדיא דבדלא גמיר קא עסיק וקאי ומשום הכי מייתי קרא דלא תקים לך מצבה והיינו כי ההיא דדרש מתורגמניה דריש לקיש עליה ההוא דלא הוה גמיר הוי אומר לעץ הקיצה טורי לאבן דומם וגו' הרי לך דמדמיהו לעץ בעלמא ולאבן דהיינו מצבה כדברי רבינו משה וכדפי' דדריש סמיכות דלא תקים לעניין דיין דלא גמיר ומשמע ליה דכולהו הני שלשה פסוקים דלא תטע ולא תקים ולא תזבח לעניין מינוי דיין שאינו הגון או מנד רשעם או מצד חסר דעתם קא אתו וכן סמיכות דקרא דלא תזבח נראה לע"ד דסבירא ליה לרבינו משה דאתא לאשמועינן שאם עבר הממנה כגון ראש גולה ובית דין ומינה דיין שאינו הגון מאיזה צד שיהיה או מצד רשע או מצד חוסר דיעה דאין בהמנאתו כלום ולא מצי למידן דיני קנסות בחוצה לארץ ולא לכוף אדם בעל כרחו כדין מי שנוטל רשות מבית דין או מראש גולה והיינו שכתב רבינו משה בסוף פרק רביעי דהלכות סנהדרי' וז"ל מי שאינו ראוי לדון מפני שאין יודע או מפני שאין הגון שעבר ראש הגולה ונתן לו רשות או שטעו ב"ד ונתנו לו רשות אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהיה ראוי שהמקדיש בעל מום למזבח אין קדושה חלה עליו עכ"ל:
1
ב׳ועתה יש לתמוה על דבריו דמה ענין זה למקדיש בעל מום למזבח דמדמהו ולא דמי כלל אלא ודאי קרא קדריש דס"ל דלהכי סמיך לא תזבח הכא דאלעיל קאי דכתיב לא תטע לך אשרה וגומר אזהרה למעמיד דיין שאין הגון מחמת רשעו ולא תקים מצבה אזהרה למעמיד דיין שאין הגון מחמת חוסר דעת וסמיך ליה לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כלומר כשם שאי אתה יכול להקדיש בהמה שיש בה מום הגוף למזבח ואם עבר והקדיש אין קדושת הגוף חל עליו כך אין אתה יכול למנו' דיין שיש בו מום הנפש דהיינו שהוא חסר דעו' דאין לך מום בנפש גדול מזה והדר קאמר כל דבר רע כי תועבת ה' אלקיך הוא כלומר אפילו אין בו מום חסרון דעות ויהי' בקי כדואג ואחיתופל ויהי' בו דבר רע כלו' שהוא נוטה אחרי הבצע ולוקח שוחד גם כן אין מינויו מינוי כי תועב' ה' אלקיך הוא כלומר שהרי דיין הנוטה אחרי הבצע או שאינו בקי מעות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי ודבר זה תועבת ה' אלקיך הוא כדכתיב תועבת ה' כל עושה עול. וכיוצא בזה יש לדרוש וגם כן ההיא דלא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך לפי מה שפירש' לעיל דאדיין שאין בקי קאי מכח הסמיכות והיינו אשר שנא שהדיין שהוא מקלקל את הדין נקרא עול ושנוי חרם ומתועב כדתני' בספרי ומביא רש"י בפי' חומש בפרשת קדושים והיינו שהביא רבינו משה כל הפסוק שכתב המעמיד דיין שאין הגון כו' כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך דלישנא דאשר שנא קא דייק וכדפי' לעיל כנרא' לע"ד. ואין לתמוה על דברי שפירש' לעיל דברי רבינו משה שכתב שהמעמיד דיין שאין הגון כאילו הקים מצבה כולי דבדיין שאין בקי מיירי וכדפירש לעיל ואילו הכא בסוף פרק ד' כתב מי שאין ראוי לדין מפני שאינו יודע או מפני שאין הגון כולי דאדרבה משמע דמי שהוא רשע קרי שאין הגון מדכתיב שאין יודע או שאין הגון כולי דודאי פשיטא דאידי ואידי קרי שאינו הגון בין יהיה מחמת רשעו או מחמת חוסר דעתו מיקרי אינו הגון להיות דיין. ומה ששנה לשונו לכתוב בהדיא שאין יודע ולא כתב שאינו הגון או שהוא רשע ויהיה פירש שאינו הגון שאין יודע כי ההיא דלעיל מינה לפי מה שפי' משום דאקראי קאי וכדפי' דדריש אשר יהיה בו מום ללמד על הדיין שיש בו מום חסרון הדעת וכדפי' ומשום הכי לא מצי למכתב שאין הגון דהך לישנא שייך טפי אסיפא דקרא דכתיב כל דבר רע דאדיין רשע קאי וכדפיר' והיינו שאין הגון כלומר מחמת רשעו ותדע דכן הוא שהרי בתחלה בפרק ג' כתב דיין שאין הגון ואינו חכם בחכמה כו' ולא כתב או שאין חכם לחלק משמע דאין הגון ואין חכם בחכמה וכו' חדא מילתא היא דהיינו שאין הגון מחמת חוסר חכמתו וכדפירש' והיינו דמסיים בתר הכי המעמיד דיין לישראל שאין הגון כאלו הקים מצבה כו' ואלו הכא בסוף פרק ד' כתב מי שאין ראוי לדון מפני שאין יודע או מפני שאין הגון הרי שכתב או לחלק דתרי מילי נינהו ואקרא דלא תזבח קאי ומשו' הכי הוצרך שניהם שאין הגון כדמשמע לישנא דקרא דאשר יהיה בו מום כל דבר רע וכדפי' דודאי מדנכתבו הפסוקים הללו כאן עם דיני סנהדרין כדפיר' לעיל יש להוכיח דללמוד בדיני סנהדרין קאי וכדפי' וסעד גדול מצאתי במדרש רבי תנחומ' וז"ל אמר רבי אחא בא וראה שש מעלות היו לכסא של שלמה דכתיב שש מעלות ובפרשה זו כתיב ששה דברי' לא תטה משפט ולא תכיר פנים לא תקח שוחד לא תטע לך. לא תקי' לך לא תזבח היה הכרוז אומר לפני כסא שלמה כיון שעלה מעלה ראשונה היה הכרוז לא תטה מעלה שניה לא תכיר פנים שלישית היה הכרוז לא תקח שוחד וכן כולם עכ"ל כאשר מצאתיו בספר אחד מיוחס למדרש תנחומא אמנם בספר אחר מיוחם גם כן למדרש רבי תנחומא לא נמצא בו. ומדמחית להני ששה דברים בחדא מחתא וגם כתב דכנגדו היו ששה מעות לכסא של שלמה וכשהיה המלך יושב על כסא דין שלו לא היו מכריזין אלא להששה דברי' דבר אחד לכל מעלה ומעלה. משמע בהדיא דכל הני ששה דברים לענין הדין מדרשינן והיינו כדפי' (ב) ואשר עוד הקשתה מדברי ראב"ן דהביא המרדכי בפ' ארבע מיתות לדברי ראב"ן שהביא בפרק הגוזל בתרא לא ידעתי מאי קשיא לך בהא דהכי איתא בספרי המרדכי אשר היה לפנינו וראב"ן כתב מדמכשר קבלת אונס שלא בפני בעל דין שמע מינה דבלא אונס בדעבד כשר דאי פסול על ידי אונס נמי פוסל עכ"ל המרדכי בפרק הגוזל בתרא וסברת ראב"ן היא דאע"ג דפשיטא שאפשר לומר שרבנן יעשו מעלה לפסול אפילו בדיעבד ואע"ג דמדאוריית' כשר כדאשכחן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס') מכל מקום מדחזינ' הכא דכשר ע"י אונס ש"מ דלא חשו בו משום פסול עדות בדיעבד דאי פסלינ' ליה בדיעבד שלא בפני בעל דין א"כ הוא הוי כמו חוכא ואטלולא שיכשירו דאטו משו' אונסו של מלוה יפסידו ללוה להוצי' ממנו שלא כדין דשלא כדין חשיב ליה אם כן הוא שהוא פסול בלא אונס ואפילו בדיעבד ואפילו לא יהיה פסול אלא מדרבנן דהא פשיטא דרבנן לא פסלו העדות להפסיד המלוה שלא כדין אי לאו טעמא דרבה חזו ביה שקרוב הדבר לבא לידי עדות שקר אם יקבלו שלא בפני בעל דין שהרי מצינו בכל מקום שיש יפוי כח המלוה מן הלוה כדאמר בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף לא) ה"מ דקאומ' לוה אבל אומר מלוה עבד לוה לאיש מלוה ואם כן משום אונס המלוה לא היו מכשירין כך נראה לע"ד סברת ראב"ן ואי קשיא אדרבה לאידך גיסא הוה קשיא לפי הנראה לע"ד דמאח' שמצינו כאן גבי עדות שלא בפני בעל דין דפסול מדרבנן לכתחילה בלא אונס ואע"ג דבדיעבד כשר לדברי ראב"ן אם כן מנא ליה בההי' דפרק ארבע מיתות דכיון דעבוד רבנן מעלה דאפילו בדיעבד פסול אם לא פירש נימא דלכתחילה הוא דעבוד רבנן מעלה ומכל מקום דיעבד כשר מידי דהוה אעדו' שלא בפני בעל דין ומכל מקום נראה לע"ד דפשיטא דהא נמי לא קשיא דודאי ראב"ן לישנא דמעלה דקאומר ר"ל התם קא דייק דגרסי' שם אומר ריש לקיש אף אני כמוה כשר כדיני ממנות וכדיני נפשו' ומעלה הוא דעבוד רבנן כו' וסבירא ליה לראב"ן דאי דיעבד כשר לא הוה ליה למימר ומעלה הוא דעבוד רבנן כו' אלא הוה ליה למימר הכי שמע מינה ואני כמוהו כשר כו' ורבנן הוא דאצטריך לכתחילה כו' דלישנא דמעלה משמע לשון עילוי וחומרא כי הני מעלו' דפ' חומר בקוד' (דף כא) ואי אמר' דדיעבד כשר אין כאן עילוי דאדרבה כי חזו שהקפידו חכמים לפרש העדות לכתחילה מיהא ואפילו הכי בדיעבד כשר טפי אתי לזלזולי בעדות מדחזו דאע"ג דשייך קפידא היכא שאינו מפרש אלא אומר העד השני ואני כמהו ומשום הכי צריך לפרש לכתחלה ואפי' הכי מכשרינן בדיעבד וכן משמע מלשון ראב"ן דקאמר דכיון דעבוד רבנן מעלה כו' אי לא פירש לאו עדות הוא משמע דלישנא דמעלה קא דייק כדפירש' והחולקים שם על ראב"ן ומכשירין בדיעבד לא משמע להו האי דיוקא דמעלה שכתבתי לראב"ן ולענין שאלתא דשאילנא קדמך על דבר הרב אשר רוצה להשתרר בתורת רבנות על רב (ג) אחר באמרו שהוא סמכו לרב וקבל הסמיכו' ממנה אמת הוא שהדעת מכרעת שאין לסומך להשתרר על הנסמך אם לא שיהי' רבו מצד אחד דאטו מפני שסמכו לו יהיה כתלמידו בשביל כך אלא שנהגו ומרגלא בפום כל שהנסמך כפוף לסומך אותו וגם נראה לע"ד להביא למנהג ראי' מהא דגרסינ' בריש פרק קמא דסנהדרין (דף ה') ומהת' להכא לא מהני והא רבה בר רב הונא כי הוה מנצי בהדי ריש גלותא אומר מינייכו לא נקיטא רשותא דנקיטנ' רשותא מאבא מורי ואבא מורי מרב ורב מר' חייא ורבי חייא מרבי כו' ופי' שם רש"י וז"ל מינייכו לא נקיטנא רשותא ואיני כפוף לכם עכ"ל משמע מכאן דהא אי הוה נקיט רשותא מינייהו שהיה כפוף להם ואע"ג דפשיטא דרבה בר רב הונא הוה גמיר וסבור טובא וגם משמע משם דאפי' למילי אוחרן דלא שייכא בדיני מיכף הוה כייף להו להני דבי ריש גלות' אי הוי נקט רשותא מינייהו דהא מסיק עלה דרבה בר ר"ה מילי דעלמא אוקמי ולא הוה מהני האי רשות' דהוה אתי מנשיא דארץ ישראל לרבה בר רב הונא דהוה בבבל ואם כן פשיטא שרבה בר רב הונא לא היה דן בעל כרחם של בעל הדיני' הדין מאן דנקיט רשותא וגם אי הוה טעה לא הוה פטור נפשיה במילי דכדי דהיינו במנקט רשותא דהתם דלא מהני הכא דחלילה לו לרבה בר הונא להיותו רודף שררה שלא כדין דהא פשיטא דחסיד ועניו הוה טובא ואמרינן נמי בפרק בתרא דמ"ק דאומר רבא תלתא מילי בעאי משמע חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא וענותנותי' דרבה בר רב הונא כו' עד וענותנותי' דרבה בר רב הונא לא יהבו ליה ופשיטא שלא היה דן את הדין כמאן דנקט רשותא כיון דלפי האמת לא הוה מהני האי רשותא אלא נראה שהיה רוצה לסלק מעליו שררת ריש גלותא שהיה רוצה להשתרר עליו יותר מדאי לפי דעתו ולזה אמר להו דלאו מינייהו שקיל רשותא שיוכל להשתר' עליו אבל אי הוה שקיל מינייהו רשותא משמע שבדין היה משתרר עליו ומכאן ראיה למנהג אבותינו שמחזיקין הנסמך ככפוף לסומך. ומכל מקום נראה לע"ד דיפה כתבת דמאחר שלא קבל הרב הנסמך את הסמיכה מיד הרב ההוא הסומך אלא על ידי רבנים אחרים והוא נעשה להם סניף פשיטא דאין לאותו רב להשתורר עליו כלל דהואיל וחזי לאיצטרופי לא אמרינן כאשר יפה כתבת שאין המצטרפות עם המומחה צריכין להיות הם סמוכים ואם כן חזינן דאין צריך באותו צרוף כאשר כתבת. ועוד נראה לעניות דעתי להביא ראיה לכאורה מההוא דרבה בר רב הונא שהבאתי למעלה דאמר ליה לריש גלותא לאו מינייכו נקיטנן רשותא דנקטינא רשותא מאבא מרי כו'. ויש לתמוה דאם כן הוא דלא מינייהו הוה נקיט רשותא למה הוצרך לומר לו לאו מינייכו נקיטנא כו' הלא מסתמא גם ריש גלותא לא הוה אומר דמיניה נקיט רשותא אי לא הוה נקיט. ועוד קשה דממה נפשך אי הוה רבה בר ר"ה דאין דינא כמאן דנקיט רשותא דהיינו לפטור בעל אי הוה טעי לדברי רבותינו בעלי התוספות ולדברי רבינו משה לדון בעל כרחם של בעלי דינים א"כ היה עושה שלא כדין וחלילה לומר כן שהרי מסיק תלמודא דמהתם להכא לא מהני ובמילי דעלמ' אוקמינא ואי לא הוה דאין כמאן דנקט רשותא אלא כמאן דלא נקיט למה הוה לו לרבה בר רב הונא לאוקמינהו במילי. ועוד מאי האי דקא אמר ליה לאו מינייכו נקיטנ' רשותא כיון דלא הוה דאין כמאן דנקיט אלא כמאן דלא נקיט. ע"כ נראה לע"ד לפרש דודאי רבה בר הונא נטל רשות מאביו רב הונא ומריש גלותא שניהם יחד והיה תולה ריש גלותא הגדולה בעצמו והיה רוצה שרבה בר רב הונא יהיה כפוף לו להשתרר עליו ומשום הכי הוצרך רבה בר רב הונא לאוקומי במילי דאמר ליה לאו מינייכו נקיטנא רשותא כלומר אתם סבורים מפני שנמנה ריש גלותא עם אבא מרי רב הונא למיתיב לי רשות' למידן שיהיה עיקר הרשו' תלוי בריש גלותא ולא היא דלא מנייכו נקיטנא רשותא אלא אלא מאבא מרי שהיה עם ריש גלותא כדאתיהיב לי רשותא ובו אני תולה עיקר הרשות דהא מכח רבי קא אתא דאבא מרי מרב ורב מרבי חייא ורבי חיי מרבי. והשתא אתא שפיר כל מה שהקשתי לעיל דודאי רבה בר רב הונא הוה דאין כמאן דנקיש רשותא אפילו בבבל ולא היה עושה שלא כדין דאמת הוא דארשותא דריש גלותא הוה סמיך דהוה מהני ומכל מקום הוצרך לאקומי לריש גלותא במילי ולמימר ליה דלאו מיני' הוא שקיל עיקר רשותא כדפי' משום שהיה רוצה ריש גלותא להשתרר עליו יותר מדאי לפי דעתו וכדפירשתי לעיל ומעתה למדנו דעם היה רשות הנשיא מועיל בבבל שהיה רבה בר ר"ה יכול לסלק מעליו עול שררות ריש גלותא באומרו שעיקר הרשות הוה נקט ליה מרב הונא אביו ואביו מרב כו' ואף על גב שגם ריש גלותא היה עם רב הונא כדפי' מכל מקום היה יכול לומר לאו מנייכו נקיטנא רשותא כו'. הכא נמי לא שנא דמאחר שאותו רב הנסמך נקיט רשותא והרמונא ורבנים אחרי גדולי' וידועים יכול לומר לו לאותו הרב שרוצה להשתרר עליו דלאו מיניה נקט רשותא אלא מאותו הרבני' הנ"ז וכדפי' כאשר כתבת ויפה דנתה לפי הנראה לע"ד:
2