שו"ת מהרי"ק קי״טTeshuvot Maharik 119
א׳מרבה המשרה בקי בחדרי התורה הותיק ידיד נפשי הח"ר שמואל מדלי"ן יצ"ו שלום רב אם אמרתי להתנצל על אשר אחרתי עד עתה להשיב לך תשובה מאשר כתבת אלי זה ימים לא אוכל להמלט עכ"פ מהיות ההמנע תחילתו בפשיעה וסופו באונס והוא כי מתחלה נתרשלת עד שבין כן ובין כן דמיתי שלא היות עוד חושש בתשובתי ובאותו פרק נתגלגלו לי כמה הרפתקי וגלגולים וטלטולים כאשר חשבתי נודעו אליך ואולם חי אני כי לסיבת הטלטולים אבדתי כתבך וגם טופס החתימה אשר אתם רגילים לעשות ששלחת אלי עם כתבך מ"מ אשיב לך הנראה לעניות דעתי בדרך קצרה ותן לחכם ויחכם עוד. והוא כי נר' לעניו' דעתי דבר פשוט דכשנותן אדם מעות לחבירו להתעסק ומקבל הלה עליו דבר קצוב לשנה דפשיטא שיש בו משום רבית ולא מבעיא היכא שאין אחריות האונסים על בעל המעות דודאי אסור כמו שכתבו התוספות בפרק הריבית וכן כתב בטור יורה דיעה וז"ל כתב הרמב"ן שמותר ליתן עסקא למחצית שכר ולהתנות שיהיה כל אחריות האונסין על המקבל רק שיהא אחריות הזול על הנותן ור"י אסר אם לא שיהיה גם אחריות האונסים על הנותן עכ"ל הרי לך בהדיא דר"י מצריך שיהיה אחריות האונסין על הנותן. וגם הרמב"ן לפי הנראה לע"ד לא התיר אלא דוקא בעיסקא דשייך ביה יוקרא וזולא וגם הוא עומד בעינא בחזקת הבעלים שאין המקבל רשאי להוציאו בהוצאת ביתו כדאמרינן בריש פרק המקבל (בבא מציעא דף קד) אלא להחליפה בסחורה אחרת כדי שתהא תמיד מוכנת ועומדת בעין דהתם דין הוא דתסגי באחריות הזול על הנותן כיון דאחריות הגזול נמצא שעדיין הוא ברשות הנותן ונמצא שהריוח מסתורתו אשר הוא עומדת בחזקתו לכל הפחות הך פלגא דפקדון הוא נוטל ולא דמי לריבית לדברי הרמב"ן אבל היכא שנותן לו מעות אפילו היה למחצית שכר כדין עיסקא מכל מקום כיון דלא שייך בהו קבלת זול וגם כי להוציאה ניתנת ואינו עומדת בעין תמיד מבוררת בחזקת המלוה כאשר הוא בענין העיסקא כדפי' לעיל אפילו לא קצב לסך קצוב לשנה אלא למחצית שכר כדין עיסקא אפילו הכי מודה הרמב"ן לרבינו יצחק דודאי אסור אם לא יקבל המלוה עליו כל אחריות האונסין לאפוקי ממנהג לומב"רדיא שנותנין מעות להשתכר והמלוה אינו מקבל אחריות האונסין כמו גנבות וגזלות לסטין מזויין והרבה אונסין אחרים אלא דוקא אונס אש ושבייה חס ושלום פשיטא ופשיטא דבזה מודה הרמב"ן שהוא אסור וכ"ש לדברי רבי יצחק שהוא אסור דהא אפילו בעיסקא אסר אם לא יקבל עליו כל האונסין כדכתבתי לעיל. ונניח כל הטעמים הללו ואם כי כנים המה מאוד נבהלתי על המנהג הזה ועל הנוהגים היאך מצאו ידיהם ורגליהם ומהיכן הן הרגלים והלא דבר פשוט הוא דאפי' עיסקא דשרו רבנן היינו דווקא היכא שהמקבל אינו מקבל עליו שום דבר קצוב אלא ליתן לנותן חצי הריוח אם יהיה שם ריוח ואם לא יהיה לא יתן לו כלום ואפילו הקרן אשר כנגדו נועל הנותן הריוח דהיינו פלגא דפקדון אם יאבד באונס יפסיד הנותן אבל שיקבל עליו המקבל לתת שום דבר קצוב בין ירויח בין לא ירויח פשיטא ופשיטא דאיסורא איכא ויש בו משום ריבית ואפי' יקבל עליו הנותן אחריות האונסין אם לא יקבל עליו גם אחריות גנבה ואבדה שהרי פסק מהר"ם ומביאו המרדכי פ' הריבית וז"ל וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה והוא חוזר עם בנך אם מתחלה היה התנאי ביניכם שילוה לך מעות ואתה תתן לו ההוצאה והוא יחזור עם בנך אף על פי שהייתה נותן לו ההוצאה בשכר שהיה חוזר עם בנך ונמצא שההוצאה שאתה נותן אינו שכר המעות מכל מקום כיון שהיה התנאי כך שילוה לך מעות אסור כדאומר בפרק איזה נשך (דף סד) הלוני ודר בחצרי כו'. עד ואף על פי שהבחור קבל עליו האונסין כיון דאחריות גנבה ואבדה עליך אסור משום ריבית כיון שאתה קצבת עמו ליתן לו ההוצאה הוה ליה ריבית קצוצה כדאמרינן בפרק הריבית רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטי כו' וכן משמע בתוספות משכיר אדם מעותיו לשולחני כו' להתנאות בהן נגנבו או אבדו חייב באחריות כו' משמע מתוך הברייתא ומדרב חמא דאפי' בכהאי גוונא דאחריות אונסין על הנותן ואחריות גנבה ואבדה על המקבל לא שרי לנותן לקבל שכר מעותיו אלא בכהאי גוונא להתנאות ולהתלמד ולהתעשר בהם דהדרי זוזי דידיה בעינייהו דלאו הלואה נינהו כו' אבל הלואה אפילו מקבל נותן אחריות אונסין אסור ליטול שכר מעותיו ולא דמי להא דאומר בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף סד) דפריך האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא ומשני כיון דקא מקבל יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא ולההיא דרב כו' עד שאני דרך מקח וממכר הוא מדרבנן אבל בהלואה אסור כדפי' עכ"ל הרי לך בהדיא דכיון שקצב לו ליתן ההוצאה דהוה ליה ריבית קצוצה ואף על גב דמקבל עליה אונסין מאחר דלא קבל עליו אחריות גנבה ואבדה ואף על גב שהיה נותן לו ההוצאה נמי גם בלא הלואת המעות מפני חזרת הבן עמו כל שכן וכל שכן קל וחומר בן קל וחומר הכא דאסור ויש בו משום ריבית קצוצה דלא מבעיא שאין נותנין המעות מקבלין עליהם גנבה ואבדה אלא אפי' אונסין אין מקבלין כי אם אותם דלא שכיח כגון אש ושבייה חס ושלום וגם המקבלין פוסקין עליהם דבר קצוב בין ירויחו אותו מעות בין לא ירויחו פשיטא ופשיטא שהוא אסר משום ריבית קצוצה ואף על גב שתחלת המעות להשתכר בהן וכמו שכותב עוד המרדכי בתשובות השייכות לסדר נשים כתוב שם וז"ל ועל דבר הכסף אשר קבל ראובן למחצית שכר שנתים או שלש ושוב נמלכו ועשו קצבה להיות הזקוק ברביע לשנה דומה לי כמו שפוסק רבינו תם דריבית קצוצה הוא ויצאה בדיינים וכו' עד ואמנם כיון שמתחלה נמסר הכסף בלא ריבית רק כתיקון חכמים למחצה שכר ואח"כ אסיקי אדעתייהו ליטול המלוה קצבה לשנה ואותו התנאי אינו שוה כלום וכמאן דליתיה הוא ואין לפקפק שאם הלוה הוציא הכסף בהוצאתיו ונתן הריבית למלוה שיש למלוה להחזיר לו אמנם אם מתעסק והולך כפי תנאי הראשון ופרע הריוח דארויחו הלין נכסי הדעת נוטה שימול המלוה מריוח מעותיו עד רביע לשנה כו'. עד ושרינן ליה אהמנותיה אומרים לו שאם דומה שחצי המעות עולה לרביע תן ואם לאו תן פחות עכ"ל משמע לכל מבין דאע"ג שחצי אחריות היה על הנותן דהיינו המלוה שהרי מתחלה נמסר למחצית שכר כתיקון חכמים וידוע הוא שתקון חכמים הוא שיהיה חצי אחריות על המלוה כדמוכח בכמה דוכתין אפילו הכי קא אסר משום ריבית קצוצה כיון שקבל עליו המקבל לתת לו דבר קצוב לשנה ואינו מוציא שום היתר רק אם לא הוציא המעות בהוצאותיו. ואף גם זאת דוקא משם שמתחלה נמסר הכסף בלא רבית רק כתקנת חכמים למחצית שכר כדמשמע מתוך הלשון בהדיא כל זה הצריך שיאמר הלוה באמנותו שדומה לו שכך הרויח המעות דבכהאי גוונא ודאי שרי שהרי שבח מעותיו ודאי הוא נוטל כדפי' לעיל ועתה אחי ראה גם ראה על מה סמכו להלוות מעות לדבר קצוב לשנה וגם כי המקבל מוציא המעות לכל צרכיו דבר ברור שיש בזה משום ריבית קצוצה לדברי ר"ת והפוסקים כמותו ולכולי עלמא יש בו משום אבק ריבית אפילו היה הנותן מקבל עליו כל אחריות האונסין אפ"ה איסורא מיהא איכא לכולי עלמא כמו שכתב בטור יורה דיעה וז"ל כתב הר"ר ישעיה שלא התירו אלא עסקא למחצית שכר בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפילו כל אחריות על הנותן אסור דמחזי כמלוה בריבית ואתי לאיחלופי בריבית גמור עכ"ל כל שכן וכל שכן היכא שאין כל האחריות על הנותן אלא אדרבה כל האחריות על המקבל מלבד אש ושבייה דודאי פשיטא ופשיטא דהוי ריבית גמור לכולי עלמא. ואם יבאו לסמוך על הקנין שעושין שמקנין למלוה ממשכנות החנות כנגד סך המלוה הלא צללו במים אדירים והעלו בידם חרס דדבר פשוט הוא שאין קנין זה מועיל כלום שהרי השיב רבינו מאיר ומביאו המרדכי פרק מי שמת וז"ל מעשה היה שנתן האפטרופוס חובות הערבונות לראובן ושמעון ליקח קרן וריבית מן הערבונות ופסק הר"ם דלא קני ראובן ושמעון את הערבונות ואין יכולין ליקח מן החובות הריבית העולה עליהם דאין אדם יכול להקנות לחבירו חוב שיש לו על הגוי בשום ענין ואפילו בקנין כו' עד ואפילו בקנין אגב קרקע ליתיה בבריא כו' עד ואם כן כל הריבית שעולה על החובות כל היכא דאיתיה של בעליו הוא עד ואסור נמי ליקח אלא אם כן מחל המוכר ללוקח את הריבית דבהכי שרי כיון שלא קבל עליו המכור אחריות החוב מותר אם לא חזר בו המוכר עכ"ל. הרי לך בהדיא דאף על גב שהיו החובות על הערבונות אפילו הכי פסק שאין יכולין להקנות בשום ענין וגם אסר ליקח הריבית העולה שעלה מן החוב אם לא על ידי מחילה וקבלת אחריות מה שאינו כן בנדון הזה שהלוה מקבל עליו עיקר האחריות ובהא פשיטא שהוא אסור ואפילו ליקח הריבית המבורר שבא מאותם המשכונות כ"ש וכ"ש הכא דלא הא ולא הא איכא ואדרבה פעמים שהמקבל מתן רבית מכיסו שאין הרבית עולה כפי הקצבה שקצב ומה שצריך לפרוע לאדוני הארץ למסים וארנוניות כאשר כבר קרה לפי מה שראיתי מתוך השאלות אשר נשאלו אלי זה ימים רבים. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1