שו"ת מהרי"ק קכ״בTeshuvot Maharik 122
א׳ראיתי מגילה והיא כתובה פנים פני צפונה תשואות חן חן לה מרוב אונים הייתה לי עדנה ואדוני זקן שקנה חכמה דרש וכתב כתובה ולא חתימה לא חתום שמיה אמגילתא וקיים אורייתא בסתרא ברם שאול שאלתא ועמיה שריה נהורא אזיל מניה ומניה ושויה בתוקפא רוחצניה ואכיל בשרא שמינה ובגויה אית ליה סימנא ומאן חכים למיעבד כי האי גוונא אלא רב חננא וחנא ואפריין נמטייה מ"ק מהר"ר יעקב לוי שיחיה. מרוב חשקי להתלמד ולשתות מי בורך אמרתי להשיב על דברי האגרת כנושא ונותן ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת ואני על ענותנותך בטחתי ואדע כי לא אבוש. דאייתי מר ראייה מדבק שיברי שופרות כו' לא ידענא מאי קאמר דפשיטא דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה שופרות וכן פי' רש"י התם לגבי שופר שנסדק ודבקו דפסול משום דמחזי כשני שופרות וגדולה מזו אמרינן התם דאפילו בקרן של פרה פסול לרבנן דר' יוסי משום דקאי גלדי גלדי ושופר אחד אמר רחמנא כדמשני התם אביי בהדיא כל שכן וכל שכן הכא ואפילו רבי יוסי מודה בזו וכן פי' שם התוספ' וז"ל דבק שברי שופרות פי' שנשבר ונחלק לגמרי בין לאורכו בין לרוחבו. ואם תאמר השתא נסדק מצד אחד פסול נשבר לגמרי מבעיא ויש לומר דזו ואין צריך לומר זו קאמר ודוחק על כן נראה לפרש דנסדק ר"ל לגמרי אך לארכו הוא ורוב צדדיו ודבק שברי שופרות רוצה לומר לרחבו ומדבקו יחד אע"ג דיש בכל שבר ושבר שיעור תקיעה וכשר לתקיעה אם לא חברן ומ"מ כי דבקו וחברו יחד פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' ולא שתים או שלשה שופרות ואם תאמר והא מסקינן בגמרא לעיל לרבי יוסי בקרן שלפרה דכיון דמחברי כחד שופר דמי ויש לומר דלא דמי דהתם בקרן מיחברי בתחלת ברייתו אבל הכא דחברן אחר כך שפיר מיקרי שתים או שלשה שופרות ומפסיל. ואם תאמר מאי איריא שברי שופרות אפילו דבק שופרות שלמים פסולים מהאי טעמא ויש לומר דאין הכי נמי אלא אורחא דמלתא נקט דאין רגילות לדבק שופרות שלמים יחד עכ"ל התו'. ראה גם ראה דהיינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' וגם רבי יוסי מודה בהא דפסול משום דשופר אחד כולי ועוד קשיא ליה למר לפי דבריו דמדמה להו אהדדי אם כן רישא דקתני התם שופר שנסדק ודבקו פסול ופי' רש"י ודבקו בדבק שקורין גללו"ד אם כן היאך יתיישב הא דאיתמר בירושלמי דטוליה במטלת ודובקין בדבק דקאי איריעה שנקרעה כמו שכתב בספר התרומה. ואם כי לכאורה הך דדבקים בדבק פלוגתא דרשב"א משום דר' מאיר וחכמים כדמשמע בברייתא במסכת סופרים ומייתי לה בספר תרומה מ"מ אי הויא סתם מתניתין דר"ה דלא כרשב"א משום דרבי מאיר לא היו הפוסקים מביאים ההיא דדובקים בדבק לפסק הלכה מאחר דסתם משנה דלא כוותיה דקיימא לן מחלוקת בברייתא וסתם במשנה כו' ואפילו אם תמצי לומר שהירושלמי שכתב דהלכה למשה מסיני וכו' כוותיה ס"ל ואם כן יש לפסוק כמותו ואפילו כנגד סתם משנה וכו' מכל מקום לא לשתמיט תלמודא דידן דלשמעינן דאין הלכה כסת' משנה דר"ה ואם נאמר דפליג אההיא דירושלמי אם כן תלמוד' דידן עיקר ועוד דפשיטא ששוו כל הפוסקי' דשופר שנסדק ודבקו שהוא פסול אלא על כרחך לא דמי להדדי דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ככתבו התוספות וכדהבאתי לעיל. ואשר (ב) רצה מורי לדקדק מרוב פילפולו אשר פירשו המפרשים דההיא דדובקים בדבק איירי היכא דנקרע דמשמע דוקא נקרע אבל לא נחסר. אנכי הצעיר לא ראיתי בזה ראיה שהרי מה שפירש דאיירי בנקרע לא אתא לאפוקי חסר וכל עצמם לא באו אלא כדי שלא נטעה לומר דקאי לענין חיבור היריעה אשה אל אחותה או כדי שלא נטעה לומר דקאי אתפילין כמו וטולין במטלת לדעת הרמב"ם והספר מצות גדול שפירשו דצריך לכרוך הפרשיות במטלית וס"ל דהאי טולין במטלית קאי אתפילין כמו ההיא דכורכן בשער וכן משמע לשון הספר מצות גדול שכתב וז"ל ויש לפרש דובקין בדבק בקרע ספר תורה אמצעי' היריעה ותופרין בגידין יריעה לחברתה ונהגו לתפור קרע אמצעית היריעה במשי עד כן לשונו משמע דלא קאמר הכי אלא כדי שלא נטעה לאוקומי אידי ואידי אקרע אמצעית או אידי ואידי לחבר היריעות דהכי הוה משמע לישנא אי דלאו קשיא להו לישנא דברייתא דמסכת סופרים כמו שכתב ספר מצות גדול עצמו במצות ספר תורה וכן ספר התרומה גם לשון ספר התרומה שילהי הלכות ספר תורה מוכיח כן בהדיא דאתא לאפוקי דלא נימא דההיא דתופרי' בגידין קאי אהיכא דנקרע ספר תורה ולא יקשה למנהג שנהגו לתפור במשי וכן כדי שלא יהיה מוכרח לומר דצריך לתפור מבחוץ אף כשתופר היריעות זו לזו כמבואר שם וגם לשון הסמ"ג הנזכר למעלה יש לישבו דבא לאשמעינן דאע"ג דההיא דטולין במטלית קאי אתפילין לפי שיטתו כאשר פי' לעיל מינה ודלא כספר התרומה דמפרש לה לענין קרע ספר תורה שטולה עליו מבחוץ אפילו הכי ההיא דובקים בדבק קאי אקרע ס"ת והיינו נמי שהזקיק המ"ק לפרש ודובקים בדבק אם נקרע ספר תורה שגם הוא ירד לשיטת הרמב"ם והסמ"ג דמפרש וטולין במטלית לענין תפילין ודלא כספר התרומה ומאחר שלא ירדו להשמיענו שמותר לדבק בדבק כ"א כדי שלא נטעה להעמיד לענין חיבור היריעה או לעני' תפילין נוכל לומר דה"ה נקרע וחסר ולא למעוטי חסר נקטי ונקרע ועוד דנקרע משמע נמי גם היכא דחסר כדמוכח פ"ק דגיטין (דף ט') דקתני התם בברייתא עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק כו' וכתבו שם התוספו' וז"ל מקרעין להם נייר חלק פ"ה מסרטין כו' עד אבל לשון מקרעין לא משמע הכי כפ"ה דהוה ליה למימר מסרטין ורבינו חננאל פירש דלוקחין נייר חלק ומקרעי' עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאים עדים וממלאים הקרעים דיו ונכרת הכתיבה על הגט ובירושלמי פריך והלא כתב הראשונים הוא פי' ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיבו להם הקרעים והעדים אין ממלאין כל רוחב הקרע לגמרי עכ"ל משמע דהאי קריעה רוצה לומר קריעה וחסרון עד כדי רוחב הכתב ויותר לפי שיטת הירושלמי ועוד דבפרק כל הבשר (חולין דף קז) גבי האי ארית' דדילאי מסיק ואי בזיע דוולא ככונס משקה מילף לייפי כו' ודבר פשוט הוא דאי אפשר להיות ניקב ככונס משקה אם לא שהיה הנקב רוחב קצת ואיכא חסרון טובא וכן פי' רש"י וז"ל ואי בזע דוולא בכונס משקה שהנקב מכניס משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו נראה וכן מוכיח נמי שילהי פר' המצניע (שבת דף צה) שהוא יותר ממוציא משקה ואם כן הוא חסר ורחב קצת הנקב וכן פי' רש"י שם ולשון בזע היינו תרגומו של נקרע דויקרעו שמלות' מתרגמינן ובזעו לבושיהן וכן לא יקרע מתרגמינן לא יתבזע הרי לך דמלשון קריעה משמע שפיר שיש בו חסרון ואין להקשות מהא דגרסינן באילו טריפות (דף נב) גבי ובשר החופה את רוב הכרס ברוב' בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נוטל ותפשוט לה מהא דתנן כרס הפנימי שנקבה או שנקרעה רוב חיצונה ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא כולי ופירש רש"י ואלו במתניתין תנן או שנקרעה כו' משמע דנקרעה לא משמע נטול דוודאי פשיטא דאי לא הויא טריפה כ"א ברוב נטול לא הוה ליה למיתני או שנקרע רוב החיצונה דמשמע דגם נקרעה לחודיה בלא נטילה וחסרון הוא טריפה דפשיטא דנקרעה משמע שפיר גם בלא חסרון אלא הוה ליה למיתני או שנטל רוב החיצונה דמשמע דוקא נטול ומכל מקום לעולם אימא לך דלשון קריעה משמע בין בחסרון בין באין בו חסרון כמו שהוכחתי לעיל ומאי דמייתי מר ראיה מספר הטורי' שאסר מהר"ם ליטלו' במטלות ע"ג הקרע מבחוץ ומדבקי בדבק ודאי לכאורה משם היה נראה ראיה דלדברי מהר"ם אסור אמנם צריך להתיישב בדבר והדבר צריך תלמוד דלפי דברי מר שאין רוצה לחלק בין טולה במטלת לעולה בקלף וקשה קצת היאך חולק מהר"ם על דברי הירושלמי דקאמר דהלכה למ"מ כו' עד וטולין במטלית ודובקין בדבק ואם כי ודאי נוכל ליישב דס"ל למהר"ם דטולין במטלת קאי אתפילין כלומר שכורכין כל פרשה ופרשה במטלית כשיטת המיימוני ובודאי שכן הוא דעת מהר"ם לפי הנראה לע"ד מכל מקום הא דקאמר ודובקין בדבק כו' קאי אס"ת שנקרע לכאורה לכ"ע וכן כתב בסמ"ג וכן בסמ"ק ואע"ג שפירש ההיא דטולין במטלית לענין תפילין ופשיטא שאין לומר שמהר"ם יעמיד ההיא דירושלמי דדובקים בדבק כגון שנקר' שלא כנגד הכתב דממה נפשך אי ס"ל דאף בנקרע שלא כנגד הכתב מפסילבשום ענין וכי האי גוונא מיירי א"כ מניה יש להוכיח דסתימת דבק הויא סתימה מעלייתא אפילו היכא דמפסיק בלא סתימה וא"כ ה"ה כנגד הכתב דכיון דבתרווייהו מפסיל אם לא דבקו היאך יתכן דפעם אומר לדבק טוב הוא לתקן המעות ופעם לא יועיל אין זה סברא כלל ואי סבירא דשלא כנגד הכתב לא מפסיל אפי' היכא שלא דבקו ומשום הכי שרי לדובקו בדבק א"כ יקש' מה השמיענו הירושלמי דגם הוי הלכה למ"מ דשרי לדובקו בדבק כיון דגם בלא דבק שרי וכי גרע משאם לא היה בו דבק כלל ועוד דלשון הירושלמי משמע דצריך לעשות כן דומיא דאינך דכותבין בדיו ובעורות ומסרגלין בקנה ותופרין בגידין דבכולהו קאמר שצריך לעשות כן ואי לא מפסיל בהא קרע דקאמר דובקים אפילו אם לא נסתם אם כן אין צריך לדובקו כלל ואם כן לא הוי דומיא דאינך ואם נאמר דמהר"ם מחלק בין היכא שטלה במטלית שטלה בקלף משום דהכל הולך אחר המעמיד דקי"ל כרבי מאיר בהא כמו שפסק רבינו פרץ וכן ריב"א בפ' קמא דשבת א"ש דהאי ודובקין בדבק קאי אדביקת קלף מבחוץ אמנם מורי הרחיק זה הדעת ומי אנכי כי אבא לחלוק על דבריו ושמא דקסבר מר דמהר"ם יעמיד דברי הירושלמי כרבי שמעון ב"א שאמר משום רבי מאיר דובקין בדבק וכותבין על גב המטלית אבל איהו ס"ל דיש לנו לפסוק כתנא קמא דאומר אין דובקין בדבק ואין כותבין על מטלית דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל מכל מקום לא נתיישב לע"ד דאם מוכרח הוא לו' שיסבור הירושלמי דהלכתא כרשב"א היאך יחלוק מהר"ם לו' דאין הל' כרשב"א מאחר שלא מצינו שיחלוק תלמוד שלנו על הירושלמי בזה ואדרבה מצינו שכתב בסמ"ג דדובקין בדבק היכא דנקרע אמצעית היריעה כו' ולא הביא דברי חכמים החולקים על רשב"א ואומר שאין דובקין כו' וכן הסמ"ק כמו כן הביא ההיא דירושלמי לפסק הלכה אלא שפי' ההיא דטולין במטלית לענין תפילין ולפי הנראה לע"ד כי הלך לשיטת מהר"ם שאסר לטלות במטלת היכא שנקרע ספר תורה וכו' שכן דרך המרדכי גדול וקטן לילך אחר דברי מהר"ם בכל דבר ולכל הפחות אם היה מהר"ם חולק אההיא דדובקים בדבק לא הוה המ"ק שתיק מיניה ומסברא דאיהו הוה ידע טפי בתשובות מהר"ם מינן. ואף אמנם כי לפי הברייתא דמסכת סופרים אשר הביא ספר התרומה מגומגם הוא לפי הנראה לע"ד שהרי כתב בספר התרומה וז"ל תניא במסכ' סופרים אין דובקים בדבק ואין כותבין על גב מטלית ולא תופרין במקום הכתב רשב"א אומר משום רבי מאיר דובקים בדבק וכותבין על גב מטלית אבל אין תופרין כו' והשתא לא נתיישב לי האי דקתני ברישא אין דובקים בדבק והדר קתני אין כותבין על גב מטלית דהאי דובקי' מאי הוא אלימא קלף אם כן הוי זו ואין צריך לומר זו דהשתא בקלף אסור במטלית מיבעיא ואין לומר דחדא קתני כלומר אין כותבין על גב מעלית על ידי שדובקין בדבק דא"כ הוה ליה למיתני אין דובקין וכותבין מאי אין ואין דקתני ועוד קשה לי הלשון דהא משמע דרישא לא איירי שהוא כתב על גב הטלאים כמו בסיפא מדמסיים ואין כותבין על גב המטלית משמע דרישא דקתני אין דובקין לא איירי בהכי שכותב על גב המטלית וכן לישנא דסיפא דקתני ואין כותבין לא משמע שיהא ענין דביקתו כענין דביקה דרישא דאם לא כן היאך תאמר אין דובקין ואין כותבין כו' הלא גם סיפא איירי על ידי דביקת דבק ואפילו אם תימצי לומר דלא איירי בכי האי גוונא דסיפא מכל מקום לענין דבק שווים הם ואם כן לא יתשייב הלשון:
1
ב׳ולפי הנראה לע"ד לא יתכן לומר דהאי אין דובקין הוי בלא שום קלף ומטלית והשתא הוי לא זו אף זו וגם אתי שפיר הלשון דאין דובקין בדבק כלומר בדבק בלא שום כח אחר וכן אין כותבין כו' דמה יועיל דבק אם לא על ידי קלף או מטלית ועוד שהרי לבסוף הביא ספר התרומה הירושלמי דפרק קמא דמגילה הלכה למ"מ כו' עד ועולין ודובקין בדבק ותופרין בגידין כו' ופי' רבינו ברוך וז"ל דמיירי בנקרעה היריעה וקאמר מבחוץ אם יחפוץ ישים מטלית או קלף בדבק אם ירצה יתפור כו' עכ"ל:
2
ג׳מדפירש ההיא דדובקים בדבק דהיינו ע"י קלף או מטלית אם כן ע"כ ההיא דברייתא נמי איירי על ידי קלף או מטלית דאי לא תימא הכי מה לו לרבינו ברוך לשנות פי' דדובקין דירושלמי מפירוש דדובקין דברייתא מסתמא יש לנו להשוותם אלא ודאי דגם ההיא דברייתא בכהאי גוונא איירי דודאי לא היה הדבק מועיל כלום כי אם על ידי קלף או מטלית ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ולע"ד נראה לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכא שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כי אם על ידי הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעין זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שהאות יהיה מוקפת גויל ואפילו היכא שירך האות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקלף שבתוך חלל האות פסיל בירושלמי כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מוקפת גויל וגרע טפי נמי מאין מוקפת אין דובקין אותה להחשיבה אות על ידי הדביקה וכן אין כותבין על גב המעלית כלומר פסול אחר דלא דמי לרישא כלל דרישא איירי שהאות הוא על הקלף של הספר תורה עצמו והכא מיירי שכותב על גב המטלית עצמו כגון שנקרע וחסר הקלף והדביק וטח עליו מטלית מבחוץ למלאות החסורין ואחר כך כותב על גב אותו מטלית וכן משמע הלשון דקאמר ואין כותבין על גב המטלית משמע שכותב על המטלית עצמו. ואם כי באולי ימצא אוקומתות ליישב הברייתא לע"ד אין נראה שיתיישב הלשון על אופניו בע"א שהרי מתחלה תלה הפסול בדביקת ולבסוף בכתיבה ואם יתמה אחד מן המתמיהים היכי שייך כתיבה על גב המטלית עצמו איברא הוא דשייך ביה כתיבה כדתניא בברייתא דבי מנשה ומייתי ליה בפ' המוציא יין (שבת דף עט) כתבה על הנייר ועל המעלית פסולה על הקלף ועל הגויל על הדוכסוסטוס כשרה עכ"ל הברייתא ופשיט דהתם מיירי לכתוב על גבי מטלית ממש ואפי' כל תורה דאהא מייתי לה התם ומוקי לה בספר תורה ועוד משמע התם דשייך ביה כתיבה טפי מבנייר מדקתני התם נייר ואח"כ מטלית לפוסלה דאם לא כן הוי זו ואין צריך לומר זו. וכי תימא מ"מ יקשה מ"ט דרשב"א משום ר"מ דמכשיר לכתוב ע"ג המטלית עצמו דהא פשיטא דבספר תורה בטינן שיהא כתוב על הספר ואפי' דיפתרא פסול כ"ש מטלית יש לומר דכיון דפסול דמטלית לא שמעינן אלא משום דאיקרי ספר או משום דילפינן כתיבה כתיבה מוכתב את האלות בספר או מן ואני כותב על הספר בדיו כמו שכתב רבינו ברוך בס"תעדשרצה רבינו ברוך להוכיח דכמו שאין כותבין ס"ת על גב הנייר ומטלית דה"ה נמי על הדיפתרא אם כן פשיטא דהיינו טעמא דר' שמעון בן אלעזר דמשום האי פורתא דאיכתיב על גב המטלית לא פקע שם ספר מיניה ושפיר איקרי ספר כיון דעיקר הס"ת נכתב על גב הספר ולא ע"ג המטלית וראיה ברורה לע"ד ממה שכתב המרדכי בפ"ב דמגילה בשם ראבי"ה וז"ל לא קשיא הא בכולה הא במקצתה פי' כיון דבמקצת כתובה כתיקון כשרה וקרינן ביה בספר עכ"ל. הרי לך דאע"ג דהשמיט אותיות או פסוקים כדאיתא התם בגמ' כתב עלה ר' אבי"ה דכיון דבמקצת כתובה כתיקון דקרינן ביה בספר ואע"פ דאותו פסוק חסר בה לגמרי ואינה כתובה בה כלל כ"ש וכ"ש הוא כשכתוב על גבי המטלית דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל ואדרבה טפי עדיף ואין לחלק לענין זה בין ס"ת למגילה דהא בס"ת לא שמעינן דבעינן ספר ואפי' לפסול (ב) נייר ומטלית אלא משום דאיקרי ספר או משום דילפינן כתיבה כתיבה ואם כן פשיטא דהוא הדין במגילה דילפינן כתיבה כתיבה כדאיתא פרק שני דמגילה (דף יט) או משום דכתיב בספר וגזרה שוה דכתיבה כתיבה לא איצטרכא אלא משום דיו וכן כתב ראבי"ה דקרינן ביה בספר משמע דבעינן ספר כמו בס"ת ולא עוד אלא דשקיל וטרי רבינו ברוך בס"ת עד דבעי למימר דאע"ג דבמגילה בעינן על הספר ובדיו משום דכתיב ככתבם וכלשונם אפי' הכי בס"ת לא בעינן אם כן פשיטא דלענין זה לכל הפחות לא עדיף ספר תורה ממגילה. ומדחזינן דבמגילה שפיר איקרי ספר אע"ג דחסר כ"ש כשנכתב על גב המטלית ואף ע"ג דמשמע מלשון ר' אבי"ה דפרק שני דמגילה דהיכא דחסר בס"ת אותיות או פסוקים דלא מכשרינן לקרות בו לכתחלה אלא דוקא משום שתחלת הדבר לא היה דעתו לקרות על פה פשיטא דהיינו משום דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה אבל היכא שנכתב אפי' על גב המטלית פשיטא דלא הוי על פה וזה אין צריך אריכות כלל. ונחזור לענין ראשון דמאחר שהוכחנו מתוך הברייתא דמסכת סופרים דפליגי רשב"א משום רבי מאיר ורבנן בס"ת שנקרע וחסר אי שרי למלאות החסרון במטלית ולכתוב ע"ג המטלית עצמו ובזה יתיישב פשט הברייתא כדכתבתי לעיל לפי הנראה לע"ד וכן משמע הלשון בהדיא א"כ יש להביא ראיה וסמך למנהג דע"כ לא קא מפלגי רבנן עליה דרשב"א אלא דוקא שטלה והדביק עליו מטלית וכתב על גביו אבל היכא שטול' ומדביק עליו קלף הכשר לכתוב עליו ס"ת מודו ליה רבנן לרשב"א משום ר' מאיר דפשיטא דהפרש גדול יש בין זה לזה ועוד כי מההיא דרבי אבי"ה דפרק שני דמגילה אשר עשיתי סניף לראיה ראשונה דמסכת סופרים יש להביא ראיה למנהג גם בלא ההיא דמסכת סופרים דמאחר דאקרי ספר אפילו חסר בו כל הפסוק שלם כמו שכתב רבי אבי"ה אם כן מאיזה טעם יפסול כיוצא בנדון שאנו עומדים עליו דפשיטא דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל וגם פשיטא דלא שייך לומר לעיל דברים שבכתב כו' דכיון שקורא מתוך הכתב שעל גב הטלאין פשיטא דלא הוי קריא' על פה אפי' היינו מחשיבין הטלאי כתלוש מן הספר תורה ודבר פשוט הוא והנה הוגד לי על דרך האמת כי יש ספר תורה ביד רבי אברהם טרויי"ש יצ"ו בן בנו של מהר"ר יוסף טרויי"ש ז"ל שבא ממהר"ר מתתיה טרויי"ש ז"ל שהוא מלא טלאים בכיוצא בזה שנכתב על הטלאים בכמה מקומות ונהגו כל אותם הגדולים להקרות בו. הרי לך כי רבים וקדמונים הנהיגו לעשות כן ומנהג אבותינו תורה היא ואם כי מורי בהלו נרו כשמואל בדורו ורוח אלקים בקרבו מרחפת ליזיל מר אחר המנהג בהיות ההלכה רופפת. ואשר הקשה (ג) מורי מרוב פילפולו על מה שכתב הרמב"ם וכן הסמ"ג דמביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ואלו לענין תרומה ומעשר לא חלקו בין ערי סיחון ועוג לשאר א"י. אמת הוא כי ראיתי מתוך משנה אחת דפרק קמא דמסכת בכורים וז"ל המשנה אלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרים שבעמקים מזית שמן ומעבר לירדן רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש ואע"ג דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי הגלילי ואמרי דמביאין וקורין ס"ל דהיינו דווקא מדרבנן אבל מדאורייתא מודו ליה רבנן לר' יוסי הגלילי דפטור משום שאינו ארץ זבת חלב ודבש והאי טעמא לא שייך כלל לפטור מתרומה ומעשר דדוקא גבי בכורים הוא דשייך משום דכתיב בהדיא בפרשה ארץ זבת חלב ודבש אבל גבי תרומה ומעשר לא כתיבי כלל אלא דאכתי קשה קצת מנא להו להרמב"ם וסמ"ג דרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי הגלילי דמודו דמדאורייתא אין מביאין נימא דלית להו כלל טעמא דארץ זבת חלב ודבש כדמשמע לשון המשנה דאין לנו להוציא המשנה מפשטה אם לא מכח ראיה ונראה לע"ד דעיקר ראייתם מתוך ברייתא דספרי דתניא שם וז"ל הברייתא ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשה עממים אף כאן ארץ חמשה עממים ר"י הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש עכ"ל הברייתא דספרי נראה לע"ד דס"ל להרמב"ם והסמ"ג דאיכא בין רבי יוסי הגלילי ותנא קמא דלתנא קמא מביאין מדבריהם ואף על גב דמדאורייתא פטור כדיליף לה מגזרה שוה ואתא רבי יוסי הגלילי לאוספי דאפי' מדרבנן נמי אין מביאין כדמשמע לשון אין מביאין דמשמע אין מביאין כלל ומינה נלמד פי' המשנה דפרק קמא דבכורים דודאי רבנן דרבי יוסי נמי מודו דמדאורייתא אין מביאין כמו שכתב הסמ"ג דפשיטא דתנא קמא דפליג ארבי יוסי הגלילי במתניתין דפרק קמא דבכורים ותנא קמא דר' יוסי הגלילי דברייתא דספרי חדא הוא וחדא מילתא קאמר:
3