שו"ת מהרי"ק קכ״דTeshuvot Maharik 124
א׳האצילים ראשי קהילות קודש שאבויי"א ובראשם מחו' הר' מרדכי טיו"ן יצ"ו ובנו הרב ר' אברהם טיו"ן יצ"ו הגד הוגד אלי כי קצת אנשים מכם יעלה על לבם לחייב גיסתי מרת רחל תמ"ב ובנה יצ"ו לסייע בעול ההטלה אשר הוטלה על כל היהודים אשר תחת ממשלת אדוני אדוכו"ס משאביי"א יר"ה באמרם כי לה שם קאנבר"ו חבילות אשר הפקידה שם זה ימים רבים ואם כן הוא שעלה על לב איש מאד נבהלתי עליו ומאד רחוק הוא מן המשפט והיושר דמאיזה טעם תתחייב גיסתי הנזכר לסייע עמכם והלא לא נשתתפה מעולם עמכם לא במסים ולא בארנוניות ולא היה לה דין ודברים עמכם מעולם כי מאז עמדה תחת מלכות אחרת וגם אין בחבילות הללו ממון שנתן להרויח במקומכם שתוכלו לומר כשם שנוטלת בריוח כך תסייע בהפסד. וגם לא נשתלחו לשם להשתקע רק להיות שם זמן מה בתורת פקדון עד בא עת פקודתם להסיען משם אל מקום אחר וגם לא נתרבה העין שלכם בעבורו כדי שתוכלו לתבוע עליהם מדין מזיק שהרי לפי הנשמע שלא שלטה בהן עין נכרי ולא נפלו ביד זר כי משמיא רחימו עלייהו ולא נכתבו ונחתמו תחת יד המלך כאשר הממון שלכם לא ידעתי מאיזה טעם יערער עליהן המערער כלל ועיקר ואם יאמר האומר לחייב החבילות הנזכר מפני שסוף סוף מחמת הממון והכופר אשר הושת עליכם נצולי החבילות שאלמלא כן חס ושלום היו מתגרשין כל היהודים והיה הכל אבוד אני אומר שכל הבא לחייבו מטעם זה לא ידע בין ימינו לשמאלו דהא תניא בברייתא ומייתי ליה בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קטז) תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה והקלו ממשאה מחשבין לפי משוי ולא לפי ממונא ופירש שם רש"י דאם השליך זה מאה זהב ישלך זה מהם לטרין ברזל משמע דאפילו לא נשאר למשליך ראשון בספינה זו כי אם דבר מועט ולשני נשאר לו בה אבנים טובות ומרגליות אפילו הכי לא מחייבינן ליה להשליך כי אם מאה לטרין ברזל כנגד משקל הזהב שהשלי' הראשון ולא אמר שיצטרך להשליך יותר מהראשון כיון שמחמת השלכתו מציל האחר משלו יות' מאשר הציל הראשון משל עצמו ואם יצטרך להשליך יותר יתחייב להשליך בעל הממון המועט כמשא בעל הממון המרובה הרי לך דלא אזלינן בתר הצלה אלא אחר הגורם ההיזק אנו הולכין וכיון שהמשוי גורם ההיזק מחשבין לפי משוי ולא לפי ממון הניצל הכא נמי פשיטא דאין להלך אחר ההצלה אלא אחר גורם ההיזק ופשיטא שלא גרמה גיסתי הנ"ז שום היזק שהרי לא עמדה שם מעולם וגם ממונה דהיינו החבילות לא שלטה בה העין לפי הנשמע ועוד יש להביא ראיה מהא דגרסינן בפר' חזקת הבתים (בבא בתרא דף נה) אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא והני מילי דאצילתי' מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא הוא ופיר' שם רבינו שמואל וז"ל פרדכת אדם בטל ממלאכה כו'. מסיי' מתא חייב בעול הקהל ואע"פ שאין עשה ריוח בעיר והני מילי דמסייע ליתן במס הקהל כגון דאצלתיה מתא דעבדי המלך היו תובעין לו לבדו והם הצילוהו והקלו ממשאו בטענות' שאמרו עליו שאין לו ממון ומתוך כך נתרבה מס שלהם והכביד עולם יותר. עד והם הפצוהו ופטרוה ומה שפחתו מזה יגבה מן השאר משמע בהדיא דאף על גב שלו לבד היו תובעין והצילוהו הקהל בטענותם אפילו הכי טעמא שהכביד עולם מתוך כך הא לא הכביד עולם לא היה מסייע מתא כלל ואפילו היו לו אוצרות כסף וזהב כיון שאינו עושה ריוח בעיר דהא פשיטא דלישנא דפרדכת לא משמע כלל שלא יהיה לו ממון אלא שהוא אדם בטל כו'. וכן פי' לאחר כן שאינו עושה ריוח בעיר דמשמע דממון יש לו שם אלא שאין מרויח דאם לא כן היה לו לומר חייב בעול הקהל ואע"ג שאין לו שם ממון:
1
ב׳ועוד שהרי לאחר כך כתב עוד רבינו שמואל וזה לשונו אבל אנדיסקי ממונים של מלך הרגילים לגבות מכל בית ובית איש איש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאול לו כלום בשביל שהוא אדם בטל וסבורים היו שאין לו ממון וגבו כל המס מן השאר אף על פי שהכביד עליהם המס כמו שהיה לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא הוא שמחל לו עכ"ל רבינו שמואל. הרי לך בהדיא דאע"ג ששכחוהו בין האחרים והדבר ידוע הוא שאילמלא גביית המס מן האחרים שלא היו שוכחין לזה כדאומר שגובין מכל איש ואיש ומכל בית ובית אפילו הכי פטור כיון דלא אצלתיה מתא ואע"ג שמכביד המס על השאר ונמצאו השאר נזקין מחמתו אפילו הכי פטור דסייעתא דשמיא הוא כל שכן וכל שכן קל וחומר בן קל וחומר הכא שלא ניזקו השאר מחמת חבילות שהרי לא הרגישו בהן ממוני המלך ועוד שהרי לא הייתה שם גיסתי בעלת הממון ולא נשתתפה מעולם עם אנשי שאבו"יי' כאשר הוא בענין הפרדכ' דאף על גב שאין מרויח בעיר מ"מ מרבה הוא להם העין וגם דר עמהם במקום וצריך הוא לקיום המעמד כשאר העם ואפילו הכי פטור וכל שכן הכא דלית דין ולית דיין שיוכל לחייב גיסתי הנ"ל כלל ועיקר מתוך אותם החבילות ומי יתן החרש יחריש הפוצה פה ומערער עלייהו ותהי לחכמה:
2