שו"ת מהרי"ק ס״גTeshuvot Maharik 63
א׳ועל דבר הגט אשר מתחילה נאסר (א) הבעל כדי שיגרש ולבסוף הותר וגרש בבטול מודעות לפי דעתי באנו למחלוקת שני גדולי הדור בימי' שעברו ה"ה מופס הדור מהר"ר יוחנן טרייב"ש ז"ל ומהר"ר שלמה שפיר"א ז"ל וגם כמדומה אנכי שאבא מורי ז"ל הגיד אלי שמהר"ר יוחנן ז"ל היה מביא ראיה לאסור מהתוס' פרק ר' עקיבא (שבת דף פח) אשר הבאת אתה ראיה ולפי דעתי שהיא הראיה עצמה אמנם נלע"ד דאדרבה משם ימצא פתח בעל דין לחלוק מתוך מה שכתב רבינו מאיר ומביאו המרדכי פ"ג דשבועות שהביא שם דברי ר"י וז"ל הקשה ר"י הא דאמרינן בשבת פרק ר' עקיבא (שבת דף פח) ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר רב אחא בר יעקב על דא מודעא רבה לאורייתא כו' עד והשתא אמאי לא קאמר והדר קבלוה בערבות מואב. ותירץ ר"י דהתם נמי יריאים מהקב"ה שמא לא יביאם אל ארץ ישראל שהיה להם ליכנס בה לאלתר ע"כ ועוד כתב אח"כ וז"ל כיון דאנוסים היו על פי הדבור מפחד שלא יכניסם לא"י ושמא יניעם במדבר קרי לה אנוס עכ"ל ועתה יש לדקדק דמה לו לומר שהיו יריאים שמא לא יכניסם לא"י שיהיה להם ליכנס בה לאלתר או שמא יניעם במדבר תיפוק ליה שעדיין לא יצאו מאונס הראשון שכפה עליהם ההר כגיגית דפשיטא דכאשר תאמר שכל זמן שביד האנס לחזור ולאנס שעדיין נקרא אונס הראשון קיים וכל הנעשה מהמשך מזה מקרי נעשה באונס שכ"ש שנאמר כן באונס הבא מאת הקב"ה אשר אין שינוי לפניו יתב' שמו ויתע' זכרו ככחו אז ככחו עתה. ובידו היה בערבות מואב לחזור ולכפות עליהם כמה הרים וגבעות ולמה הוצרך לפרש לחדש אונס חדש דהיינו יראת פן לא יכנסו לארץ או פן יניעם במדבר אלא נראה משם דדווקא משום פחד דלא יביאם לארץ או שמא יניעם במדבר הוא דאקרי אונס שהרי באותו אונס היו עומדים באותו שעה שהרי עדיין היו במדבר ועדיין לא באו אל המנוחה ואל הנחלה אשר היה להם להגיע שם לאלתר והרי היו שרוין באותו אונס ממש אבל מי שהותר מאונסו אלא שהיה ירא מן האונס הראשון היה נראה מכאן דלא היה מקרי אונס ואע"ג שאמת הוא שלשון התוספות דבפרק רבי עקיבא (שם) אין כן אלא אמר בשם ר"ת דכיון שהיה על פי הדבור חשיב אונס וכאשר העתיק הלשון אות באות מ"מ נלע"ד שיש לומר דלא פליגי ר"י ור"ת ולמוד סתום מן המפורש ונאמר דהך ר"ל ר"ת דכיון שהיה על פי הדבור אשר לא יפלא ממנו דבר חשיב תמיד כמו עומד באונס ושרוי בתוכו כי מי יאמר לו מה תעשה יתב' שמו וגם כי לא בן אדם הוא ויתנחם שנאמר שבאולי בתחלה היה עומד בדעת אחת ועתה עומד בדעת אחר' כעובדי בני אינשי דעבדין ומתמלכין ואפשר לומר דאע"ג שמתחלה בא עליו מצד אונס עתה ימלך ולא יעשה עוד באונס ועוד שהרי כן ראוי לחשוב ולומר שמתחלה כפה אותו מסתמא חזר בו שלא לכופו מאחר שאין בדבר הגון וגם יודע הוא שלא יוכשר הגט ע"י כפייה משום כך נמלך וחזר בו מלכוף עוד משא"כ בקבלת התורה שהיה תמיד ראוי לכופן לקבלה מתחלה ועד סוף ואין לומר ששב הקב"ה מלאנוס עוד דלמה נאמר כן ומ"מ אע"ג דאין משם ראייה כדפי' ואדרבה היה נראה ראייה בהפך כדפי' לעיל מ"מ אין משם ראייה גמורה להתיר לפי הנלע"ד די"ל דדווקא התם הוא שלא היה מועיל אונס הראשון אם לא שנתחדש להם אונס אחר דהיינו פחד דמניעת כניסת הארץ ושלא יניעם במדבר משום שלא היה הקב"ה מבקש מאתם המעשה ראשון ממש דהיינו קבלת התורה דנעשה ונשמע כאשר עשו בתחלה אלא בקש מאתם שיקבלם באלה ובשבועה כמו שפי' רש"י בפרש' אתם נצבים לכך לא הוה לן למימר שהיו אנוסים מכח אונס הראשון דמאן לימא שהקב"ה הי' מאנס אותם ע"מ מלקבלה באלה ובשבועה או בע"מ מלקבלה כלל כאשר עשו בהר סיני שמאנ' מלקבל' כלל ועיקר ולכך הוצרך למצוא אונס חדש שיהיו עומדים בתוכו או לומר שכיון שהיה על פי הדבור הרי הוא כאלו עדיין היו עומדים באונס ממש וכדפי' לעיל. אבל היכא שהאנס מאנס לעשות דבר אחד ושוב מתירו מאותו אונס ולמחר מבקש ממנו לעשות אותו מעשה עצמו אשר עליו אנס אותו בתחלה מאן לימא לן דלא חשיב אונס כיון שבידו לחזור ולאנס אותו כבתחלה וכל שכן דאיסור אשת איש החמור שראוי להחמיר עליו כמו שכתבת ואמנם שמעתי שיצא הדבר בהיתר על פי רוב חכמי אשכנז אשר היו בימים ההם בימי מהר"ר יוחנן טרייב"ש ומהר"ר שלמה שפירא ז"ל ובאולי לא היה מעשה כזה ממש כי אני בעניותי לא ראיתי לפום ריהטא ראייה ברורה שיוכלו לסמוך עליה על מעשה כזה להתיר איסור כזה. וזה המתיר אשר התיר בודאי שלבו גס בהוראה מאד. גם בענין אונס (ב) ממון דבר פשוט הוא שהוא אונס כאשר כתבת. אמנם נסתפקתי במה שכתבת שהממון הושלש מתחלה אדעתא דהכי שאם ר"ל אדעתא דהכי שלא יתננו לו אלא אם כן יגרש א"כ עשה הבעל מתחלה מדעתו פשיטא שאין זה אונס מה שלא רצה השליש להחזיר לו המעות אם לא יגרשו דאין אונס אלא הבא לאדם מחמת אחרים זולתו לאפוקי זה שהביא האונס עליו. ואם באת לומר שהיה אנוס גם במה שהיה אנוס גם בהסירת המעות ליד השליש ושהיה המעשה אחרי אשר כבר נתפס בידי גוים א"כ חזרנו לטענת אונס ייסורין ולא לטענת אונס ממון והרי ירדנו לכל הדברים אשר כתבת לעיל. ואשר שאלת היכא שיאנסו אחד ליתן גט ויהיה מאחד שאין כופין להוציא כו' ואח"כ נתפייס ליתן גט אם מחמת ממון אם מחמת יראה כו'. ומכירים אנו שמגרש לאונסו במה יודע שנסתלק האונס כו'. לע"ד נ"ל דודאי עומד הוא בחזקתו הראשונה עד שיתברר לנו שנשתנה הענין כלומר שאין ביד האנס לאנסו כאשר בתחלה דאי אין לתלות ולומר מחמת האונס הראשון עשה כיון שנשתנה הענין חשיב כדברים שבלב אם באנו לתלות ולומר שעוד ירא פן יאנסו פעם אחרת כיון שסבה הראשונה הלכה לה ואע"ג דאפשר לומר דעדיין יש כח ביד האנס לאונסו מ"מ כיון שתשש כחו בקצת אין לנו לבדות מלבנו אונס אחר כדי לבטל המעשה הנעשה בפנינו דחשיב כדברים שבלב כדפירש'. ואשר רצית למצוא תקנה לגרש בגט שני לא הבנתי אותך דממה נפשך אם אין חפץ בגרושין ולא היה מגרש בגט אם לא מחמת הגט הראשון שנתן באונס א"כ הוא אנוס גם בגט השני ואם מגרש בלב שלם פשיטא דהוא גט ומה לנו לגט הראשון. ומה שצוה ר"ת לעשות גט אחר לפי הנראה לע"ד לא לבעל צוה אלא שלא תנשא אם לא יתן גט אחר מרצונו. ואשר דקדק מלשון (ג) רבינו משה בענין כפיית המומרים לגרש לפענ"ד יפה דקדקת ולכאורה אין תקנה לאשת מומר לפי דבריו ואולי בכה"ג סבר רבינו משה דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה על ידי גט זה שנותן המומר בכפייה דמשום עיגונא חשו רבנן טובא. ועל ענין (ד) הארוסה שטענה מאיס עלאי נראה לע"ד שאין לחלק בין אירוסין לנשואין ומאן דסבר דנשואה יכולה לטעון וכופין הבעל לגרש הוא הדין בארוסה וכן משמע בהדיא בדברי רבינו משה פרק כ"ג דהלכות אישות ועיין שם. אמנם מה שכתבת דאין לנו לכוף לגרש פשיטא שכן הוא וזהו דבר פשוט שכן הסכימו כל הפוסקים אחרונים וע"ד התרת (ה) הבעל לישא אשה אחרת. הלא ידעת כי כן נראה קצת מדברי ראב"ן והביאו המרדכי בפרק אעפ"י ומ"מ יש לדחות דהתם אין מעגן האשה כי אם י"ב חדש דאעיגון די"ב חדש דמשהינן לה קאי וגם מדומ' אנכי שראיתי במרדכי הגדול מאושטריי"ך אשר יש בו כמה דברים אשר אין מצויין במרדכי שלפני' ושם כתוב שנכתב לו משפייר' על כך שנתקן על המורדות על בעליהן שיוכל הבעלים ליקח אשה אחרת ולפי דעתי שכך היתה הכרעת' מסכמת אכן לא רצה להחליט הדבר וק"ו בן ק"ו אנו בעניותינו ובפרט כי הדור פרוץ ואם יותר במורדות יבא להתיר בשאין מורדות. ואפי' הקדיח לו תבשילו ואמר שהיא מורדת כי יתן עיניו באשה אחרת. אמנם על אודות האיש אשר התנו עמו ארוסתו ואביה ליתן לו נדונייא ועתה פושטין לו את הרגל הנראה בעיני נכון שיעמידם לפני טובי עירו או עירם ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקש מאתם שיכתבו הדברים לפני מורה צדק והם יעיינו בדבר להתיר לו ולגרשה בעל כרחה או לישא אחרת דמאחר שיעשה הדבר על פי ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1