שו"ת מהרי"ק פ״בTeshuvot Maharik 82
א׳על אודות הילדה קטנה פחות מי"ב שנים אשר יצא עליה קול שזנתה לרצונה ולפי הנשמע כי חמיה אבי הבעל מאמת הענין גם חקר אותה בחקירות ובבדיקות לפני עדים להוציא מפיה שכן הוא ח"ו וי"א שהודתה הילדה לפני עד אחד בהשתדלות חמיה ובמעמדו איך פתה אותה נבל אחד עד שנתפתה ונתרצה לו. לא נודע לנו אי אויביה אפקוהו לקלא או אם אמת הוא שהודתה כי לפי הנשמע הילדה כופרת ומכחשת כל האומר שהודתה מעולם בכך ואומרת לא פעלתי און ולא הודיתי מעולם ולא אודה חס ושלום ויתר על זאת שמענו כי הבעל עצמו אומר שמצאה עם אותו נטען ביחד וראה דברים מכוערים ביותר ועל זה נפלה מריבה בין אבי הבן והבן ואבי הבת. אבי הבן והבן אומרים להרחיקה עד אשר יורו המורים ויעמדו על אמיתת דברים לומר זו אסורה או מותרת. ואבי הבת קבל עליהם לומר כי שמו עליה עלילת דברים ולא היו דברים מעולם זולתי קול רע הוא והקול קול יעקב אבי הבן בשנאתו אותה אלו הן דברי אבי הבת. עוד נתגלגל מתוך זה ריב אחר ביניהם באשר פסק אבי הבת סך מה לבתו בנדן ומזה עשו אגרת תנאי' כנהוג ונשבע לקיים את כל דברי האגרת ומאותו סך פרע אבי הבת מקצתו או רובו ונשאר פרעון אחד אשר לא הגיע זמנו עדיין לפרוע כנהוג בינינו שמשתעבדים פוסקי הנדן לפרוע לזמנים ועכשיו טוען אבי הבת דמאחר שהוציאו קול זה על בתו ורוצים להוציאה בלא כתובה כדין יוצאת משום שם רע שאין לה כתובה ואפילו מה שהכניסה רק בלאותיה קיימים ואם יתן מעותיו לחתנו כאשר פסק לו נמצ' מוציאן עד שלא יהיו בעין ועושה סחורה במעותיו של חבירו וישאר קרח מכאן ומכאן עד כאן דברי אבי הבת לפי אשר הוגד לי והנה הבן ואביו משיבים לו בהדי כבשי דרבנן למה לך את מאי דבעי לך למיעבד עביד ואת אשר נדרת שלם ע"כ תוכן דברי הבעלי דינים לפי הנשמע ונלע"ד דבר פשוט שאם אין לו עד אחד שמעיד על הודאתה והיא מכחשת דפשיטא דלא מהימן דבכל התורה עד אחד בהכחשה לא מהימן ומזה אין צריך להאריך כלל ולא עוד אלא אפילו הוי תרי סהדי דהוי מסהדי סהדות' בכך לא הוה מיתסרא דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר כדמסקינן בשילהי נדרים (דף צא) וכן כתב ר"ם פי' כ"ד דהלכות אישות וז"ל אמרה לו אשתו שזנתה תחתיו ברצונה אין משגיחינן בדבריה שמא עיניה נתנה באחר עכ"ל הרי לך בהדיא דאפילו בהודאתה לא מתסרה ואפילו יאמר הבעל שהוא מאמין לדברי אותו העד וסומך עליה כאבי תרי מכל מקום לא היה נאמן להפסידה כתובתה ואפילו היתה גדולה בשנים דלאו כל כמיניה להאמין לאותו העד כדי להפסיד כתובתה מאחר שהיא מכחישתו דזה דבר פשוט יותר מביעתא בכותחא וכן כתב רבינו משה בפרק כ"ד מהלכות נערה וז"ל מי שראהו אשתו שזנתה כולי עד בין שהיה אומר איש בין שהיתה אומרת אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת חייב להוציא ואסור לו לבא עליה ויתן כתובה ואם הודיתה לו שזנתה תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זנתה תחתיו ואח"כ תגבה כתובתה עכ"ל. הרי לך בהדיא דלא אפסדה כתובתה אפומא דחד סהדא ואפילו היכא דמתסר' עליה וכן כתוב גם בסמ"ג וכן כל פוסקי הלכות וכל רבותינו שוים בדבר ועוד נלע"ד דאפילו להיאסר על בעלה לא מהימן אלא אם כן קים ליה בגויה דלא משקר כגון אדם שהוא מצוי אצלו תדיר וגם ביה טובא כההיא דרבא דהימנ' לבת רב חסדא שהיתה אשתו והוי קים ליה בגוה טובא אבל אדם אחר דלא קים ליה בגויה לא ואף על גב שהוא מוחזק הרבה לאדם כשר והגון. וראיה מפרק הכותב (כתובות דף פה) מדלא הימנא רבא לרב פפא לאורעיה לההוא שטרא ואף על גב דהימנא לבת רב חסדא ועל הברור שרב פפא היה כשר והגון מאד בעיני רבא וגם היה תדיר אצלו הרבה כדמוכח בכולא תלמודא ואפילו הכי לא הימניה ליה ולא סמך עליה כאבי תרי ואמר ליה מר לא קים ליה בגויה כדאיתא התם. וכן יש לדקדק מתשובת הרשב"א דבעינן קים ליה בגויה טובא קודם שתאסר עליו שהרי כתב בת"ש וז"ל ועוד כי מה שפירוש באי מהימן לך כאבי תרי אי אינש מהימן הוא אצלו בכל כשנים שאינו משקר יפה דברת ודברי של טעם הם דאי לאו הכי ה"ל למימר דאי מהימן לך דעבדא איסור' זיל ולא הוי' ליה למתלי באמונתו של עד אלא בפריצות' ומהימן לך דהכא דקים ליה בגויה כדאמרינן פרק הכותב (כתובות דף פה) בבת רב חסדא לרבא ואבא מר ברי' דרב פפא לרב פפא אביו אשר הזכיר הרשב"א בדבריו וכן יש לדקדק גם מתוך דברי רבינו משה שכתב וז"ל מי שראה אשתו זנתה או שאמר לו אחד מקרוביו או אחד מקרוביה שהוא מאמינם וסומך עליהם דעתו שזנתה אשתו בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמך דעתו בדבר הזה שהוא אמת חייב להוציאה עכ"ל. משמע דוקא במאמינ' וסמוך דעתו עליהם ולא בדמאמינ' מפני שהוא חושד באשתו אלא משום דקים ליה בגווייהו דלא משקרי והיינו דנקט אחד מקרוביו או אחד מקרוביה דבהנהו רגילות הוא דקים ליה בגווייהו דלא משקרי ואף על גב דאיכא למימר דנקט קרוביה לרבותא דאפילו הכי מהימני מכל מקום לכאורה לא משמע כן חדא דאם כן הכי הוי ליה למימר או שאומר לו עד אחד ואפילו קרוב וכו' מדנקיט או שאומר לו אחד מקרוביו כו' משמע דוקא בכהאי גוונא דקים ליה בגווייהו דומיא דהני דרגילות הוא דקים ליה בגווייהו. וכן יש לדקדק גם מלשון מהר"ם שהשיב על שאלה שנשאלה מאתו וז"ל השאלה נחנו נעבור חלוצים לפני רבותינו את מעשה הרע אשר הוקרה לפנינו אשר בא יצחק אלינו וצעק וזעק על אשתו שרה אשר הלך מאתה באדר של שנת ל"א למרחקים להרויח לטרוף טרף להביא לבית והניחה רקנית ולא חזר אליה עד אשר הוגד ושמע במקום אשר היה שם שאשתו זנתה והנה היא הרה לזנונים וילדה וחזר למלכותו ובא לפנינו בירח אב בשנת ל"ב לפרט ומצא את אשתו והוא נתחנן לפנינו וגם אץ לבטל תמידנו עד אשר נטפלנו לתור ולדרוש ולחקור את הדבר ושאלנו את פיה ואמרה בעלה הנחני מלאה והוא אומר להד"ם כידוע לכל שהלכתי ממנה באדר והוא ילדה באדר והנה שלחנו לבני הישיבה לרבי שאלתיאל וכו' עד ושני בניו שיעידו ע"פ אחרים והנה עשו כן והעידו ע"פ אחרים שהולידה ממזר כאשר תראה בכתבו של ר' שאלתיאל עד וגם עד אחר העיד בפנינו ע"פ אחרים בסיון אשתקד בליל שבועות שנת ל"א לפ"ק הלך בבית לעשות לה קדוש ומצא רקים ופוחזים ושוחקים עמה וגפפו אותם והניחם בתוך הבית ויצא לו ושערנו כך שבאותו זמן נתעברה ואף גם זאת רצתה השמועה רעה בתוך העיר בא אביה של שרה לפני שנים ממנו הח"מ ובא לימלך בנו להורות אם מותר להרוג בתי לאבדה מן העול' לטובעה בנהר ואמרנו לו למה בת אחת יש לי והרה לזנונים וילדה ממזר מן הרקים ואינה יכולה לכפור דהיא זונה גמור' מפורסמ' וילדה בת והרגה את הממזר ואני ירא שתצא לגמרי לתרבות רעה ואמרנו לו וכי לא תוכל לעשות שום תקנה בענין אחר ואמר לא כי כאשר אני מוכיח אותה מגזמת לילך לתרבות רעה כי אז איני האשה ראשונה שעשתה רעה והרבה פעמי' רצתה מן הבית אלא שהאם משתדלה בדברי וחזירתה לבית עכ"ל השאלה. והשיב מהר"ם וז"ל דקדקתי בעדות רבי שאלתיאל ובניו שהעידו וכולי עד אין בעידתו ממש דאין כאן אלא עד אחד דקרובים נינהו. ואף על גב דאמרינן בקדושין פרק האומר (דף סו) גבי אשתי זנתה בעד אחד ומפרש רבא אי מהימן לך כבו תרי לא מצי לאפוקי וכו' משמע דהנאמנות תלוי בעדים מדקאמר אפילו חד מנייהו מהימן עליה כבי תרי וכו' דאי במחשבת הבעל ודמיונו על עיקר הדבר האמת אם לא לא הוי ליה למימר אפילו חד מנייהו וכו' דמשמע שהאמונה תלויה באי חד מינייהו מהימן ליה כבי תרי ודי בזה הערה למבין ועוד דאי תלי במחשבת הבעל והאמנתו בעיקר הדבר ולא בנאמנו' העד א"כ היאך נסתפק מהר"ם אי חד מנייהו מהימן לבעל כבי תרי וכן בסוף התשובה חוזר מהר"ם וכתב וז"ל ואי ליכא עידי כשר אלא אותו עד שמצא גוים מגפפי' אותה אי מהימן עליה כבי תרי חייב להוציאה אפילו על ידי עדות אביה בלבד שהעיד שבתו זנתה אי מהימן עליה כבי תרי אסור לקיימה כדאמרינן בפרק האומר (דף סו) עכ"ל ומאי מספקא ליה למהר"ם בהאמנת הבעל והלא צעק וזעק. וביטל התמיד איך אשתו הרה לזנונים כאשר כתוב בשאלת הכתובה לעיל אשר עליה היה משיב וגם דבר פשוט הוא שכל העולם היה חושב הדבר לאמת וברור מצורף כל אודותיה הרעות הכתובות בשאלה ע"כ צריך למימר דסבירא ליה למהר"ם שאין הדבר תלוי אלא בהאמנת העד אי גברא מהימנא הוא בכל דבר כההיא דפרק הכותב (כתובות דף פה) וכמו שכתב הרשב"א כדכתבתי לעיל ואם כן פשיטא שאין כח לבעל להאמין אלא עד אחד דקים ליה בגויה טובא ואפילו נאמן עליו כר"ת בן תרדיון וכמו שהוכחתי לעיל מפ' הכותב (שם) דלא הימנא רבא לרב פפא:
1