שו"ת מהרי"ק פ״דTeshuvot Maharik 84
א׳קול שאון מעיר מעיר לו אוזן לשמוע שריקו' עדרים קול ענות חלושה קול מלחמה במחנה העברים איש היה בארץ עוץ אויב שמו וישים את כסאו מעל השרים בחוצות קונשטנ"טינה קריה רבתי מקה אקהתא במילין ממולייתא קפחינהו בטעות' ויאמר מושב אלהים ישבתי בלב ימי החכמים לכבודו ולתפארת לפי קרת ליד שערים ומי כמוני מורה חטאים לתת ערמה ולפתאים החרשם שמעו בינו בוערים ויתלקטו אליו אנשים רקים וקטני אמנה ומי פתי יסור הנה נצו גם נעו עברים כי זה האיש משה קפי"סיל מפיל חללים רבים בקונשטנ"טינ' העירה שער בת רבים להורות נתן בלבו וכל רוח אין בקרבו יודע בקרב כסילים עושה חלולים וגם עושה ממזרים על כן אני הצעיר חצני נערתי ולשאלו לי נדרשתי על בטול תורה עתה באתי ולחות עניית דעתי. הנה נא הואלתי לסלק המסילה מאבני מכשוליו ולמרק כלי הקדש מגיעולי פגוליו כאשר הראוני מן השמים מפי סופרים ומפי ספרים. ראשונה על אודות רבקה בת חנוך (א) שנתקדשה לרבי שמואל בר' שבתי בפני עדים וז"ל שנתן רבי שמואל לרבקה הנ"ל א' תאנה בתורת קדושין והיא קבלתה בשתיקה ואכלתה ובאה לפני המורה צעקה והתיר את האשה בלא גט מתוך דברים של תוהו פעם אמר שכבר הזהיר שלא לקדש בפחות מעשרה ופעם אמר שאין בנות ישראל מתקדשות בגרוגרות וסוף התורה בכנופיא לאיש אחר בלא גט. אומר אני שאותו הממרא עתיד ליתן את הדין ואוי לו ולמי שסמכו כי רואים אנו שאינו יודע בין ימינו לשמאלו רק הוא כעור הממשש באפילה וגם הוא מרבה ממזרים בישראל כמו שאני עתיד לבאר בעה"י דמאיזה טעם ירצה להתיר אם מפני שהוא אומר שכבר הזהיר שלא לקדש בפחות מעשרה מה לנו ולחרמו וכי גברא דלא ידע דהמקדש בפחות מפרוטה דחוששין לקדושין לפי דעת רוב הפוסקים משום שמא שוה פרוטה במדי כמו שאמר שאין בנות ישראל מתקדשות בגרוגרות וגם טועה בכמה דברים פשוטים אצל תנוקות של בית רבן כמו שאני עתיד לבאר בעה"י אנו נחוש הזהרה שלו כדי להפקיע קדושין הלא אין חרמו אלא כחרמו של ים ואפילו היתה החרם שלו חלה משא"כ מי אלימא מחרם ותקנות ר"ג מאור הגולה אשר כתב עלי' ר"מ דלא מפקעת קדושין כמו שכתב המרדכי בשמו בקדושין ריש פרק האומר וז"ל ואיך שייך כאן לומר כיון שעבר השליח על תקנת חרם ר"ג מאור הגול' כל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ומפקעי רבנן לקדושיו מיניה דהא חייבי לאוין ושניות וכמה עבירות דאורייתא ורבנן תפסי קדושין עכ"ל הרי לך בהדיא דאפילו תקנת חרם ר"ג לא אלימא לפקוע קדושין כ"ש וכ"ש דורות הללו וכן מוכיח נמי מתשוב' אחרת שהשיב רבי' מאיר דאם קדש אדם אשה ועבר וקדש אשה על אשתו שקדושיו קדושין שהרי השיב וז"ל ששאלת על ראובן ששלח את שמעון לקדש לו אשה וכולי עד ובעת שהיה לו לו' הרי את מקודשת לראובן אומרים העדים ששמעו הרי את מקודשת לי ואמרו לו העדים למה לא אמרת לראובן ונשבע השליח וכו' עד וח"ו לא נתכוונתי כולי אף כי יש לו אשה אחרת ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת כו' עד נראה לי שאינה צריכה גט מן השליח דקיי"ל המקדש בטעות וכולי עד כ"ש שלא נתרצית לשליח משום חרם רבינו גרשון ז"ל שהשליח יש לו אשה אחרת עכ"ל ומשמע בהדיא דדוקא שלא נתרצית לשליח הא אם נתרצית לשליח היתה צריכה גט ואמאי נימא דאתי חרם דר"ג ומפקעת לקדושין אלא ודאי פשיטא (ב) ופשיטא דאין כח אפילו בתקנת הגאון ז"ל להפקיע קדושין. ועוד יש לדקדק כן מתוך מה שכתב בסמ"ג במצות הקדושין וז"ל מכאן מדקדק ר"י שאם שדך אדם אחת מבנותיו לאחד ואמר לו בסתם בתך מקודשת לי מסתמא המשודכת לו הוא שקדש כיון שיש עליו חרם תקנת הקהילות לא שבק לה ומקדש האחרת עכ"ל משמע מתוך לשונו דוקא משום דמסתמא לא נתכוין לקדש אלא המשדכת הא אי לא הוי בריר לן שנתכוין למשודכת היתה גם אחות' שאינה משודכת בספק קדושין ואע"ג שאי אפשר לו לקדש אותה שאינה משודכת אלא א"כ יעבור על תקנת הקהלות ואמאי נימא דתקנת הקהילות מפקיע הקדושין וא"כ לא תהיה אותה שאינה משודכת ספק קדושין כלל אלא ודאי דאין כח לתקנת הקהילות להפקיע הקדושין. ועוד מצאתי בהדיא בתשובה בשם הרשב"א וז"ל על אשר שאלת יש תקנה לעיר הזאת בחרם וקנס שלא לקדש אשה אלא בעשרה ושליח צבור וראובן שדך בתו עם שמעון ואח"כ נתבטל השדוכים וכו' ולחצו ראובן שיתן שמעון גט כדי שלא יצא קול עליה שהיא מקודשת לו וכולי עד ואפילו העדים מעידים שלא נעשה הגט אלא מפני חשש שנזכר ולא מפני קול קדושין אח"כ ראובן הנ"ל שדך בתו הנ"ל לאלעזר הכהן אם יכול אלעזר לישאנה כיון שנתן הגט מפני חשש הגט הנז' וכו' תשובה גט זה פסול לכהונה חדא דמאן לימא לן דלא נתקדשה לו כהוגן אע"פ שיש תקנה בעיר ונקנס שלא לקדש אשה אלא בעשרה וש"צ ולא פחות דשמא עבר וקדש או לא ידע עכ"ל והרי לך בהדיא דאע"ג דעשו תקנה וחרם שלא לקדש אשה אלא בי' וכולי אפילו הכי השיב רשב"א דיש לחוש דשמא עבר וקדש ואמאי נימא דאפילו עבר וקדש לא יהיו קדושין כיון שעבר על חרם ותקנת הקהל שגזרו שלא לקדש אלא בי' אלא ודאי ש"מ בהדיא דאין כח בתקנתם וחרם שלהם להפקיע קדושין וכ"ש בתקנת יחיד אפילו היה יחיד מומחה כ"ש זה המורה לצעקה אשר לא ידע לימינו ולשמאלו. ונחזר על עיקר הקדושין אם ראו לחוש עליהם אף על גב דלית בהו שוה פרוטה כדשמואל או אם נאמר דלית הלכתא כשמואל כדברי קצת מרברבתא דפסקו דלאו כשמואל הלא המה הלכות גדולות כמו שכתב המרדכי בשמם בפרק קמא דקדושין וכן רבינו שמשון בר' אברהם שכתב בת"ש וז"ל ואע"ג דלא קיי"ל כשמואל דאמר קדשה בתמרה אפילו עומד כור תמרה בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי מ"מ פסיקא לן כאביי ורבא עכ"ל ועוד כתב רבינו ישעיה מטר"ני האחרון וז"ל קדשה בדבר שאין שוה פרוטה אין חוששין שמא שוה פרוטה במקום אחר אלא הואיל ואינה שוה פרוטה במקומו אינה מקודשת עכ"ל והרי לך מתלתא קראי שאינה מקודשת אם אינה שוה פרוטה במקום הקדושין מ"מ נראה לע"ד דיש לחוש לקדושין ולהצריכה גט מהמקדש ראשון שהרי רבו האוסרים הלא המה ר"ח וראב"ן כדכתב המרדכי בשמם בפרק קמא דקדושין וכן רב אלפס פסק כדשמואל מדהביא במתקנא דשמעתא ההיא דרב יוסף דאמר נגדיה כרב ומצריכה גיטא כשמואל וכן כתב ר"מ בת"ש ומביאה המרדכי הגדול וכן ההג"ה מיימנית וז"ל ומה שכתב מורי דלית הלכתא כשמואל דאמר קדשה בתמרה אפי' עומד כור בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי אדרבה הלכתא כשמואל וכן כתב ספר האלפסי דשלח רב בר רב הונא לרב יוסף נגדי כרב וצריכה גיטא כשמואל עכ"ל הרי לך דגם ר"מ דבתראה הוה וראוי להלוך אחריו ס"ל כשמואל וכדפוסק רב אלפס וכן דברי רבינו משה מיימוני ידועים הם שפסק כשמואל ואפילו עומד כור בדינר מקודשת וכו' וגם דברי ר' משה מקוצי בסמ"ג שלו כתב וז"ל מוכיח בפרק קמא דקדושין שאם קדש אשה באוכל או בכלי או בכיוצא בו פחות משוה פרוטה הרי זו מקודשת מספק וצריכה גט מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר עכ"ל וכן רבינו אשר דבתראה טובא הוה הביא דברי שמואל לפסק הלכה בספר האשירי שלו ולא הביא שום חולק וכן בנו רבינו יעקב בטור א"ע שלו כתב וז"ל קדשה בדבר שאינה שוה פרוטה הוי ספק קדושין וצריכה גט מספק להתירה לטלמא וכו' עד וכתב הרמ"ה אם ילדה מהשני ולא גרשה הראשון הולד כשר נהי דחיישינן לקדושי ראשון להצריכה גט ולהוציאה מן השני אבל לא לפסול את הולד ממנו והטעם שמא אינו שוה פרוטה בשום מקום וכתב הר"ם וכו' עד ור"י פי' אפילו ידוע ששוה פרוטה בשום מקום לא הוי קדושין ודאי ולעולם הוי קדושין ספק אפילו אינו מתקיים להוליכו למקום שהיא שוה פרוטה וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. הרי לך שבעל טור א"ע שהוא אחרון לאחרונים הפוסקים כתב שהיא מקודשת ולא הביא החולקים אלמא דמילתא דפסיקא ליה היא דהלכתא כשמואל וגם מדבריו למדנו שהרמ"ה ג"כ מן האוסרים והרי רבו האוסרים על המתירים ואפי' הוו כי הדדי האוסרים והמתירים או אפי' נפישי המתירים מ"מ באסור חמור כזה דהיינו חומרא דא"א פשיטא ופשיטא דהיה לנו לחוש לכל הני רברבתא דלעיל שפסקו לאסור דהיינו ר"ח ורב אלפס וראב"ן ורבינו משה מקוצי והרמ"ה ור"מ ור' אשר ובנו ר' יעקב דסבירי להו לכולהו דמקודשת מספקא ואוי לו לזה המורה לצעקה שהתיר אסור א"א נגד כל הפוסקים הללו וכ"ש שהם הפוסקים האחרונים והיה ראוי להלך אחריהם אפי' להקל כ"ש להחמיר באיסור חמור כזה שהרי בכל מקום אנו פוסקים כדברי האחרונים ומשום האי טעמא פסקו הגאונים אשר מסרו לנו את התורה דמאביי ורבא ואילך הילכתא כבתרא ואפילו בתלמיד נגד הרב והטעם (ג) מתבאר יפה מתוך דברי רב אלפס בשלהי מסכת ערובין כתב שם וז"ל וחזינן למקצת רברבתא דס"ל כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא וכו' עד ואנן לא ס"ל הכי דכיון דסוגיי' דגמרא דילן התירה מאי איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דידן אנו סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאין בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו משום דקים להו דלא סמכא היא לא קשרי ליה אינהו עכ"ל רב אלפס והרי לך דאע"ג דאוירא דארץ ישראל מחכים וחד מנייהו כתרי מינן כדאמרי' בכתובות פרק המדיר (כתובות דף עה) וכן בב"ב פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנח) מ"מ הלכה כתלמוד בבלי נגד תלמוד ארץ ישראל משום דבתרא' הוא וידע במילי דבני א"י טפי מינן ואפילו להקל סמכינן אגמרא דילן מהאי טעמא כמו שכתב רב אלפס וה"ה והוא הטעם דהלכה כבתרא מאביי ורבא ואילך לפי הנל"ד משום דבתראי ידעי במילי דקמאי אבל קמאי לא ידעי במילי דבתראי ומדחזינן דבתראי לא חשו למילי דקמאי אלמא קים להו דמאי דאמרי קמאי בהא דלאו מילי דסמכא נינהו. וכ"ת א"כ אפילו לפני אביי ורבא נמי יהיה הלכה כדברי התלמיד האחרון ולא כדברי הרב שקדם לו ולמה פסקו הגאונים כתלמיד מאביי ורבא ואילך דעד אביי ורבא לא היו התלמידים לומדי' אלא ע"פ קבלת רבותיהם כפי מה שהיו שונים להם מהם היו שונים ע"פ ר' חייא ור' אושעיא ומהם ע"פ משנת בר קפרא או מתניתא דבי לוי או מתניתא דבי שמואל וכן כולם ומשום כך ראוי לפסוק כדברי הרב כיון שהתלמיד לא ידע אלא תוך דברי רבו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל מאביי ורבא ואילך למדו כל הדעות ר"ל משנת רבי חייא ור' אושעיא ובר קפרא וכו' ולפיכך ראוי הוא לפסוק כדברי התלמיד משום דבתר' הוא ולפעמים שהרב הולך לשיטת אחת מן הברייתות כגון משנת רבי חייא ור' אושעיא והאחרון זקוק מכח ברייתא אחרת כגון משנת בר קפרא או אינך דאין הלכה כן או בהפך או לפעמים לא עיין הרב בחדא מהני מתניית' והתלמיד עיין בו ודקדק ממנו שלא כדברי רבו וכדאשכחן בכמה מקומות בתלמוד דאמר רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה וכולי ותו איתא במסכת תענית (דף כ"ד) רבא גזר תענית וכו' עד אי משום תנויי בשני דרבי יודא כולא תנויי בנזיקין הוו כו' עד וכי מטי רב יודא בעוקנין אמ' הוויית דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן מתניני' בעוקצין תליסר מתנייתא ואלו רב יודא וכו'. ופי' שם רש"י וז"ל תליסר מתנייתא בי"ג פנים יש בינינו במשנה וברייתא של מסכת עוקצים בי"ג פנים כגון משנת רבי חייא ורבי אושעיא ובר קפרא ומשנת קרנ' ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים ר' מתני הילכתא בתליסר אפי עכ"ל רש"י. ומשמע שבימי אביי ורבא היו לומדים כל אותם הי"ג מתנייתא מה שלא עשו בדורות הראשונים דהיינו רב יודא וכיוצא בו מדקאמר ואנן מתנינן בתליסר מתנייתא דמשמע אנן דוקא ולא אינהו וכדמוכח כל שיטתא דהתם ותדע שכן הוא שבימי אביי ורבא ניתוספה חכמת התלמוד שהרי מצינו בב"ב פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלד) וכן בפרק ב' דסוכה (דף כח) שמפליג לדבר בחכמת רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד כו' ומונה התם טובא ולבסוף הויית דאביי ורבא ולא מהאמוראים הראשונים הקודמין להם ואף על גב שהיו גדולים מהם כגון רב ושמואל ורבי יוחנן אלא ע"כ היינו טעמא כדפירש' שאביי ורבא התחילה ללמוד כל הברייתו' וישבו ותרצו את כולם שלא יקשה מזה על זה ומתוך כך הוציאו כמה דינים והעמידו כמה שמועות על בוריין ועל אמתתם וכן עשו כל הבאים אחריהם מדור ודור והיינו כדפירש ומשום כך קבעו הגאוני' הלכה כדברי התלמוד מפני שהוא אחרון מאביי ורבא ואינך ולא מקודם. ונחזור לדברינו דא"כ זכינו לדין דודאי ראוי לפסוק כר"מ ור' אשר ובנו שהם אחרונים מהפוסקים והם מצריכים גט למתקדש' בפחות משוה פרוטה כדהוכחתי לעיל וכ"ש באסור זה שיש להלך אחר המחמיר ועוד דרוב הפוסקי' הנמצאי' מסכימים לזה דהלכה כשמואל ואע"ג דלא נתפרש בשאלה אם התאנה הזאת לחה או יבישה עד כדי שלא תוכל להגיע' במקום רחוקה ששם תשוה פרוטה וכתב הרמב"ם שאם קדשה בתבשיל או בירק שאינה מתקיים שאינה מתקדשת בפחות משוה פרוטה מ"מ פשיטא אפילו לדברי הרמב"ם דדוקא תבשיל או ירק שאינו יכול להגיע למקום יוקר בשום צד ע"י שום תקון אבל תאנה אפילו לחה מ"מ יכול ליבשה בחמה ולהגיעה במקום יוקר ושם תשוה שוה פרוטה ועוד דהאי מילתא לאו כולי עלמא מודו בה שהרי ר"י חלק עליו וסבירא ליה דלעולם הוא מקודשת מספק ואפילו אינה מתקיים להוליכו שם במקום יוקר כמו שכתב רבי' אשר בספרו וכן הביאו בנו ר' יעקב וכדכתבתי לעיל לשונו. ועוד דעל כרחך רש"י נמי לא סבירא ליה הא דרבינו משה מדפריך תלמודא עלה דההיא דשמואל והא אנן תנן בפרוטה או בשוה פרוטה ומשני לא קשיא הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק. ופי' שם רש"י וז"ל הא דתנן וכו' ואם באת לומר כן אין שיעור בקדושין ודאי אם אין שוה פרוטה וכו' עד ושיעורא אהני לדעת אלו הן קדושין גמורין שמאחר שקדש בפרוטה במקומו אין גמגו' בדבר עכ"ל ומדפיר' דאם באת לומר כן דחיישינן לשמא שוה פרוטה במדי א"כ אין שעור בדבר ש"מ דלא סבר כהרמב"ם דאי ס"ל כהרמב"ם הא יש שיעור היכא דקדשה בירק או בתבשיל שאינו יכול להתקיים עד שיוליכנו שם ועוד דמאי קאמר ושיעורא אהני להיכא דשוה פרוט' במקומו לענין שלא יהא גמגום בדבר דמשמע אפילו ליכא שיעורא מ"מ יש גמגום והא אשכחן שפיר דאהני שיעורא למהוי קידושין גמורים ואם אין שיעור אפילו גמגום ליכא והיינו היכא דקדשה בדבר שאינו מתקיים וכו' אלא ודאי פשוט הוא לכל מבין דרש"י לא ס"ל להא דרבינו משה אלא ס"ל דלשמואל מקודשת לעולם מספק וכדברי ר"י שהביא האשירי וכדכתבתי לעיל. ואין לתמוה לדברי הרמב"ם מאי פריך התם אדשמואל והא אנן תנן בפרוטה ושוה פרוטה נימא דהא דבטי שוה פרוטה היינו היכא דקדשה בירק או בתבשיל כולי דאיכא למימר דמשמע ליה דוחקא לאוקמי מתניתי' דווקא בקדשה בירק או בתבשיל דשוה פרוטה כל שוה פרוטה במשמע ועוד נלע"ד דמתניתין קשיתיה והכא דייק מדקתני בפרוטה ובשוה פרוטה דלא הוי בעי למיתני אלא בשוה פרוטה וממילא משמע פרוטה כדאשכחן בכל דוכת' דקתני שוה פרוטה ולא קתני כי האי לישנא בפרוטה ובשום פרוטה גבי הודאה במקצת וכן גבי אונאה ופדיון מעשר שני וגזל ואפילו גבי אשה אשכחן דקתני תנא דמתניתין גופיה בשוה פרוטה ולא קתני בפרוטה. דפשיטא הוא דבכלל שוה פרוטה היא כמו ששנינו בבבא מניעא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ה) חמש פרוטות הן. ההודאה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל המוצא שוה פרוטה חייב להכריז הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע יוליכנו אחריו אפילו למדי הרי לך שבכל השעורים אינו משער אלא בשוה פרוטה ואפילו לענין קדושי אשה וכן כל המשניות בעיקר מקומן כגון גבי גזל בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף קג) וגבי הודאה פ' שבועת הדיינים (דף יח) וגבי מעילה פרק הנהנה (דף לח) לא נמצא אחד מהם שישנה רק שוה פרוטה ומאי שנא הכא דקתני שוה פרוטה ובפרוטה אלא ודאי צ"ל לאשמועינן אתא דבעינן שוה פרוטה דומיא דפרוטה כשם שהפרוטה שוה פרוטה במקום שהיא יוצאה דהיינו בארץ ישראל ששם נשנו המשניות ופשיטא ששם היו יוצאות הפרוטות שהרי הרבה שעורים שערו בה חכמים כדפי' ה"נ שוה פרוטה בעינן שיהיה שוה פרוטה באותו מקום. והיינו דפריך והא תנן בפרוטה ובשוה פרוטה ולמה הזכיר בקושייתו בפרוטה ה"ל למימר והא תנן בשוה פרוטה ותו לא אלא ודאי מיתורא דפרוטה קא דייק כדפירש' מכל הני טעמי נלע"ד דבר פשוט הוא דיש לחוש להני קדושין דתאנה אחת ואם נבעלה לשני פשיטא דתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכל הי"ג דרכים השנויים בפ' האשה רבה (יבמות דף פ"ז) נוהגים בה. ואל יטעה אדם במה שכתוב בטור א"ע וז"ל קדשה בדבר שאין בו שוה פרוטה הרי אלו ספק קדושין וכו' ואם קדשה אחר קדושין גמורין יגרש ראשון ונושא שני וכו' דפשיטא דהתם איירי כשאין שם אלא קדושין אבל היכא שבא עליה השני טרם תתגרש מן הראשון הרי נאסרה על הראשון מספק כדין א"א שזנתה תחתיו וכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל וכן משמע מלשון הר"ם שהביא בעל הטורים כהבאתי למעלה דכתב גבי ילדה מהשני וז"ל ונהי דחיישינן לקדושי ראשון להצריכה גט ולהוציאה מן השני וכו' מדכתב ולהוציאה מן השני משמע שנאסרה עליו דאל"כ למה נוציאני מתחתיו ובפרט בהיות לה בנים אשר כתב הוא בעצמו שאינם ממזרים וא"כ ראוי היה שלא להוציאה מתחתיו כדי שלא להוציא לעז על הבנים כדאשכחן בכמה דוכתין שחשו חכמים לזה אלא ודאי שהיא אסורה עליו כדפי' וכן כתב עוד העור א"ע וז"ל יצא קול שהיא מקודשת לפלוני וקדשה אחר קדושין גמורים וכו' עד לא נתאמתו קדושין הראשונים מגרש ראשון ונושא שני אם ירצה ויתן לה עתה קדושין גמורים ודוקא שקדשה השני ולא כנסה אבל אם כנסה אסורה לו אחר שגירשה הראשון שכיון שמצריכין אותה גט מראשון הרי היא בחזקת שהיתה אשתו ונמצא שבא עליה השני בזנות ואסורה עליו עולמית עכ"ל ורואה אני הדברים ק"ו דהשתא ומה התם דלא נתאמתו הקדושין הראשונים אפ"ה אסורה על השני מחמת הקדושין ההם שלא נתאמתו כיון דסוף סוף אנו מצריכין לה גט מחמת אותה הקדושין אע"ג דגם הכא לא פשעה האשה דהא לא נתאמתו הקדושין ולא היה לה לידע שיצא קול שאינו אמיתי הכא שהיה ספק מקודשת וכמעט קרוב לודאי מקודשת כיון שלדע' רוב הפוסק' הלכה כשמואל וכדפירש' לעיל לא כ"ש שהיא אסורה על השני עולמית ואע"ג דהרי היא נבעלה באונס וביאת אונס אינה אוסרת באשת ישראל שהרי המורה הטועה הטעה אותה ואמר לה שאין חשש בקדושין הראשוני' ומאי הוה לה למיעבד הא מסקינן ביבמות פרק האשה רבה (שם) דאפילו אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שני עדים ואמרו לה מת בעלך ונשאת על פיהם ואח"כ בא הבעל דתצא מזה ומזה וכו' ולא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדגרסינן שם בהדיא רב פפא סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא והא תניא הכי מתנית' אמר ליה ולאו שנינהו אמר ליה ואשינוי דחויי ניקום ונסמוך. הרי לך בהדיא דלא אמר בכה"ג מאי הוה לה למיעבד אפילו באונס גמור כגון צרת ערוה שנשאה לשוק ואח"כ נמצאת הצרה איילונית דהוי אונס גמור דלא הוה לה לאסוקי אדעתא שתמצא איילונית דרוב אינן איילונית ואפ"ה אמרינן שם שתצא מזה ומזה וכו' וליכא למימר דהיינו משום דהוה לה לאמתוני כדמשני התם דהא משמע מדברי רב הונא בריה דרב יהושע דשינוי דחיקי נינהו ולא סמכינן אההיא שינויי אלא משמע דלא אמרינן מאי הוה לה למיעבד וכן טובא איכא התם. ועוד אפילו לפי הני שינויי דהוה לה לאמתוני או לאקרויי גיטא וכולי כ"ש הכא דאיכא למימר דהוי לה לאמתוני עד אשר ישאו ויתנו בדבר כל החכמים הבקיאים בהוראה ולא להשען על משענת הקנה הרצוץ הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח:
1