שו"ת מהרי"ק פ״זTeshuvot Maharik 87
א׳ועל אודות האשה שנתקדשה לאיש אחד ודר עמה וגם אמה אשר היתה אחותו של המקדש החזיקה בחזקה שזו (א) היא ארוסתו י"ב שנים ויותר ואח"כ המיר והיו מבקשים ממנו גט ולא יכול להשיגם כי היה מקשה לשאול ושוב נטרפה השעה ועמדה בעיגון תמיד בחזקת מקודשת כמו שנתיים ימים עד שבאתה לפני המשוגע הזה והתירה בלא גט על פי עדות קרובים שאמרו שלא נתקדשה אלא בפניהם שהיו פסולים להלעדות גם בזה כמה נשתבש ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות בעיני ה' ית'. דהא פשיטא דכיון דיצא הקול זמן ארוך כל כך בלי הפסק שהיתה ארוסתו וכן הוחזקה בעירה וחוץ לעירה כמבואר בשאלה שיש להחזיקה בחזקת מקודשת ואפילו לענין מלקות היינו מלקים בכה"ג כדאמרינן בפ' בתרא דקדושין (דף פ) אמר רבי יוחנן מלקין על החזקות הלא דבר פשוט הוא שאין לך דבר שאנו מחזיקין שהוא כן גדול מזה שהיא הוחזקה כל כך זמן שהיא ארוסתו וגם לאחר שנתפרדה החבילה היינו לאחר שהמיר אכתי היא אגידא ביה ונתעגנה יותר משנתיים ימים לפי מה שנכתב בשאלה. ופשיטא דאין לומר דלא מקרי חזקה אלא היכא שיש עמה מעשה גמור המעיד עליה כההיא דפרק י' יוחסין (שם) איש ואשה תינוק ותינוקות שהגדילו בבית נסקלים זה על זה ונשרפי' זה על זה דהנה יש מעשה גדול המעיד על החזקה שהרי היא עמו כאשה עם בעלה לכל דבר וכן תינוק כרוך אחר אמו כדאיתא התם מעשה באשה אחת שבאתה מירושלים ותינוק מורכב על כתפה וכו' והביאוה לב"ד וסקלוה לא מפני שבנה היה אלא מפני שכרוך אחריה דודאי גבי דיני נפשות לסקול ולשרוף צריך חזקה גדולה כי הך כדכתיב ושפטו העדה והצילו ובכל דוכתא אמרי' ספק נפשות להקל ואיכא תנאי נמי דס"ל דאין הולכין בדיני נפשות אחר הרוב כדאמרי' ספ"ק דמכות (דף ו) דאמר רשב"ג ור"ע אלו היינו סנהדרין לא היה אדם נהרג וכו'. ומפרש שהיו בודקים העדים ראיתם אם טריפה הרג ואת"ל שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה. הרי לך שהיו מחזירין הרבה שלא להרוג את הרוצח וגם רבנן דפליגי עלייהו התם פשיטא דמודו דבעינן ראיה גדולה טרם נהרוג אותו ומשום הכי בעינן שינהגו האיש והאשה זה עם זה בכל דרך איש עם אשתו וכן שיהיו הבנים כרוכים אחר האם בטרם שנוציא את זה לסקילה או לשריפה אבל לענין אחר ואפילו להלקותו דפשיטא דגם בזה בעינן ראיה גדולה קודם שנלקהו מ"מ לא בעינן כולי האי אלא מכיון שאנו מוחזקין שכן הוא כלומר שזו אשתו של פלוני או שזו ארוסת פלו' פשיטא דמלקין על חזקה זו ולא בעינן מעשה מוכיח כמו בדיני נפשות כדמשמע מתוך פרש"י שכתב וז"ל מלקין על חזקות על דבר שאנו מחזיקים בו שהוא כן ואפילו אין עדות בדבר עכ"ל משמע בהדיא דלא בעינן רק שנהיה מוחזקים בו שכך הוא כיוצא בנדון הזה שהיו מוחזקים כ"כ זמן שזו האשה נתארסה לאיש ההוא ואפי' לאחר שהמיר הוחזק בה להיותה מקודשת כמו שתי שנים ופשיטא דהויא חזקה אלימתא לאוסרה מק"ו דמלקות שהרי אנו אוסרים מספק ואין אנו מלקין מספק וזה פשוט ותדע שכן הוא דאפילו לענין מלקות לא בעינן חזקה אלימתא כ"כ כלומר שיהיה עמה מעשה המוכרח שכן הוא כדבעינן לגבי דיני נפשות דהיינו לסקול ולישרף כדפירש' לעיל. מדגרסינן שם בפרק י' יוחסין (קידושין דף פ) אמר רבי יוחנן מלקין על החזקות וסוקלין ושורפים על החזקות וכו' ועתה יש לדקדק מאי הנה חזקות דאמר רבי יוחנן אמאי לא עריב ותני להו בחדא מלקין ושורפי' וסוקלין על החזקות וכה"ג הקשה רבינו שמואל בבבא בתרא פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ) גבי הא דאמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צ"ל כתובו מודעא בפני שנים ואין צ"ל כתובו קניין בפני שנים וכולי והקשה שם רבינו שמואל אמאי לא עריב ותני להו מחאה ומודעה וקניין בפני שנים וכו' ותירץ משום דרבא משמיה דרב נחמן אמרם כסדר ששמעם מרב נחמן אמרם והוא לא אמרם לו ביום אחד אלא לסירוגין אבל הכא דליכא לשנויי הכי שהרי רבי יוחנן אמרינהו משמיה דנפשיה פשיטא שיש להקשות אמאי לא עריב ותני מלקין וסוקלין ושורפים על החזקות. ועוד יש להקשות למה הוצרך רבי יוחנן לומר לנו ההיא דמלקי' הלא מק"ו דסוקלין ושורפין שמעינן לה דהשתא בדיני נפשות סמכינן אחזקה לענין מלקות לא כ"ש אלא ודאי צ"ל דמלקין על החזקות וסוקלין על החזקות לאו בחד גוונא מיירי דגבי מלקות דלא חמיר כולי האי סגי לן בחזקה כל דהו רק שאנו מוחזקים בו שכן הוא כדפירש רש"י והבאתי לשונו למעלה אבל גבי דיני נפשות כיון דחמור טפי בעינן חזקה שיש עמה מעשה המעיד עליה וכדפירש' לעיל והשתא א"ש דלא מצי עריב ותני להו כיון דלאו בחד גונא מיירי חזקה דגבי מלקות וחזקה דגבי דיני נפשות וגם א"ש דאיצטריך למימר דמלקין על חזקות דאשמועינן דאפילו בחזקה כל דהו לוקין משא"כ בדיני נפשות דהיינו סולקין ושורפין כו'. ועוד נלע"ד שהמדקדק בלשון רש"י יבין שכדברי כן הוא שהרי פי' וז"ל מלקין על החזקות דבר שאנו מוחזקין שהוא כן ואפילו אין עדות בדבר וסוקלים ושורפים כו' כדמפרש ואזיל עכ"ל ועתה יש לדקדק מה הוצרך עוד רש"י לפרש דסוקלים ושורפים כו' כדמפרש ואזיל הן הא בלא הא מפרש ואזיל וכבר פי' רש"י דמלקין על החזקות היינו דבר שאנו מוחזקים בו ועוד מה חדש יותר מהגמרא באמרו כדמפרש ואזיל אלא ודאי מיישב רש"י שתי קושיות שהקשיתי אמאי לא עריב ותני להו ומאי איצטריך האי דמלקין כולי ומשום הכי מתרץ דההיא דמלקין אפילו אם אין שום עדות כלל כלומר שלא ראינו שום מעשה שיעיד על החזקה אבל ההיא דסוקלין ושורפין היינו דווקא כדמפרש ואזיל שיש מעשה המעיד על החזקה ועוד תדע שכן הוא שהרי גבי ההוא דמלקים על החזקה פי' רש"י אפילו אם אין עדות בדבר דמשמע שאין שום עדות כלל ואלו גבי ההיא דסוקלין ושורפין דעלה מפרש ואזיל ההיא דאיש ואשה תינוק ותינוקות פי' רש"י איש ואשה שהגדיל בבית בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהן בעדות ברורה עכ"ל ומדקאמר שאין אנו מכירים בעדות ברורה משמע דקצת עדות יש אלא שאין עדות גמור. וא"כ פשיטא שאין הקרובים נאמנים להוציאה מחזקתה ותדע שכן הוא דהא עד אחד (א) כשר עדיף משני עדים קרובים שהרי עד אחד מחייב שבועה ושני עדים קרובים אינם מחייבים אותו שבועה ומוכח נמי בפ' האשה שלום (יבמות דף קיז) וכן בסוטה פרק מי שקנא (דף לא) דעד אחד כשר ממאה נשים לחד לישנא ואפילו לאידך לישנא דאמר הלך אחר רוב דעות היינו דווקא במקום שהאמינה תורה עד אחד כדמוכחו התוספות הא לאו הכי לכל הפחות כהדדי נינהו ונשים וקרובים כהדדי נינהו ואשכחן בהדיא דעד אחד לא מהימן להוציא אדם מחזקת כשרות כדאמרינן פ"ב דכתובות (דף כו) ובפ' בתרא דקדושין (דף עג) וכן בפר' חזקת הבתים (בבא בתרא דף לו) דאמר רבי יוחנן לדברי הכל אין ערעור פחות משנים ומי שהוא בחזקת כשרות כגון לענין כהונה או יוחסין אין עד אחד נאמן להוציאו מחזקתו אפילו להחמיר כ"ש שאין עד אחד נאמן להקל להוציא מחזקת איסור וכיון דעד אחד אינו נאמן כ"ש קרובים ואפילו שנים דהא גריעי מעד א' כדפי' וכ"ש בעדות כזה שנראית כעדות מוכחשת מעצמה דאם איתא שלא היו שם כי אם קרוביה בשעת הקדושין היאך עמד הקול זמן ארוך כל כך והלא אדם יודע שעדות הקרובים אינה מועיל ולא גרע מהוחזקה נדה בשכינותיה שבעלה לוקה עליה משום נדה כדאמרינן בכתובות פ' המדיר (דף פב) ובקדושין פרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ) ופי' רש"י הוחזקה נדה כגון שראו אותה לובש' בגדי נדותה הרי דבמעשה כל דהו אנו מחזיקים אותה בחזקת אסור ואע"ג דאינו ראייה גמורה דאיכא למימר כמה אמתלאות וטעמים דשמא לא נזדמנה לה באותו שעה בגדי טהרתה וה"נ אין לנו לתלות ולהקל ולומר דשמא לא ידעו שאין עדות קרוביה מועיל. ותדע שכן הוא שהרי כתוב בטור יורה דעה בשם הרמב"ן וז"ל הוחזקה נדה בשכנותיה ואח"כ אמר' טהורה אני אפילו נותנת אמתלא לדבריה שאומרת לא לבשתי בגדים אלו אלא שלא תטרידני עכשיו שלא הייתי בריאה אינה נאמנת עכ"ל הרי לך דאפילו באמתלא אינה נאמנת נגד החזקה לדברי הרמב"ן ואע"ג שתמה עליו בעל הטור יורה דעה מ"מ לא מלאו לבו לחלוק עליו. ועוד דמאחר שרצתה ליתן לו מעות כדי שיפטרנה בגט מסתמא בדקה טובא מקמי הכי וחקרה ודרשה אם תוכל למצא צד היתר להפטר ממנו בלא גט וראוי לחשוב כי כמה פעמים שאלו לה חכמיה וקרוביה להגיד להם גופא דעובדא ואם איתא דלא נתקדשה אלא בפני קרוביה כבר הגידו לה חכמיה וקרובי' דאין ממש בקדושין דהא מילתא דפשיטא היא ולא היתה מתענגת שנתי' אח"כ דודאי לא שדי איניש זוזי בכדי ולא היתה ממהרת לפזר מעותיה בשביל הגט אי לא דנתברר לה שהיו הקדושין קדושין וכדאי' פ' אלו נערות (כתובות דף לו) נשבת ופדא' ומעיד בה ישאנה מעיד בה כדי לא ישאנ' ומסיק טעמא משום דלא שאז"ב ופי' שם רש"י דאי לאו דקים ליה בגוי' לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה עכ"ל וה"נ א"ל הכי אי לאו דהוה קים לה בגויה דקדושין קדושין לא הויא שדיא זוזי בכדי וכדפירש'. ועוד בר מן דין ובר מן דין פשיטא דלא גרע מיצא לה שם מקודשת שחוששין לקדושין ואע"ג שיצא קול אמתלא אח"כ לבטל הקדושין מ"מ לא מהני כיון שלא יצא עם הקדושין ממש כדגרס' התם בספ"ב דגטין (דף פט) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדש' לבר בי רב אתא רב חמא אמר ליה לאביה כו' עד אמר ליה על תנאי קדש וכו' אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך כ"ש וכ"ש הכא דאיכא למימר דכיון דבעידנא דהוה חזקה לא הוה אמתלא דלאו כל כמינייהו דקרובים לבטל חזקת קדושין. ואע"ג דהתם מיירי בקול שהוחזק בב"ד וכגון דאמר פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים פשיטא דהתם דליכא אלא קלא בעלמא צריך שיהיה כן דאלת"ה לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך שיתחזק בב"ד וכדהוכחתי לעיל מההיא דמלקין על החזקות וכו':
1