שו"ת מהרי"ל, מפתחותTeshuvot Maharil, Index

א׳למה פי' רבי ישמעאל מלדרוש כל אתין שבתורה מחמת הש' אלהיך תירא. ולא פיר' מחמת ואהבת את ה' אלהיך ומ"ש אהבה מיראה:

ב׳קשיא מן המרדכי מפרק נערה ומפ' כל הנשבעין מהר"מ אמהר"מ בענין ראוי דכתובה אראוי דירושת הבעל. ועל דוחק אחר בענין דמדרש חדשי':

ג׳יו"ט שחל להיות בשבת אם מזכירין של שבת ביעלה ויבא בתפילה:

ד׳ביאר האוחז באמה ומשתין:

ה׳אתרוג ישן משנה אשתקד פסול:

ו׳אין שואלין בשלום אבל על אב ואם תוך י"ב חדשי':

ז׳מתענין יום המיתה ולא יום הקבורה:

ח׳דין עמידת בשעת הבדלה.

ט׳כשתולין בשר ליבש טוב לצלותו מצד הקדרות שעל הכירה. ואם נטף ממנו לתוך הכלי מה דינו:

י׳מתי לברך על טלית קטן וזמן לבישתו אימתי. ונוסח הברכה:

י״אסגי נהור לא יברך בורא מאורי האש:

י״במי ששכח עננו ועקר רגליו:

י״גהעומד בתפילתו ומגיע למחיה המתים עם השליח צבור. ואם לא הגיע עם השליח צבור מה דינו:

י״דבכור של כהן ולוי. ובכור מאמו לבד ונקבה שהיא בכורה כולהו צריכין להתענות בע"פ:

ט״וחפיפת הראש. ורחיצת רגלים בשבת של חזון ישעיה. וטבילה לאשה ליל ח' באב. או בשבעה ימי אבלה. או תוך שלשים. ולבישת לבנים תוך ל'. ודין שתיית יין להבדלה. וברכת המזון משנכנס אב. ולבשל דגים בחומץ יין:

ט״זאין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק:

י״זהפטרה לר"ח אב שחל להיות בשבת:

י״חאב המל את בנו גם הוא מברך על המילה ולא למול:

י״טברכת הלבנה זמנה עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד:

כ׳משומד שנתן חלק ירושתו לאחר:

כ״אשאלה אם היא ס' יום מעת לעת אם לאו:

כ״בשלא יעבור האבל לפני התיבה בבקר שיש בו קריאת הלל. וצריך לנהוג אבילות עד כלות י"ב חדשים לכל מילי לבד מהתפלל וקדיש מפסיק לי"א חדשים. ודין שיעור גערה. ואסור גלוח אף בשמועה רחוקה על אב ואם:

כ״גרחיצת ידים ועינים בחזורתם מבית עלמין למת ורחיצת ידים לבד כשאין שם מת:

כ״דאיזה חילוק שבין אב לאם:

כ״המקצת דינים מסדר הגדה וברכות בליל פסח. ומניעת אכילת צוק"ר ומיני קיטנית והיתר שמן להדליק גם נזהרים מלאכול ענבים דקים:

כ״ואגנה דליש' הגדולים דין הכשירה לפסח. ופסח שחל להיות ביום א' מתי אופין המצות:

כ״זפרה שבכרה כבר ביד גוי בודאי. ודין אם ראוה חולבת. או בנה כרוך אחריה:

כ״חמי שלא הדליק נר חנוכה באח' מן הלילות:

כ״טק"ש שלפני מטתו אין מברכין עליו וסדר הקריאה:

ל׳בני אוסטר"ייך ופרוו"ה מהפכין תפילין של יד ממה שאנו עושין ומניחין המעברתא לצד האויר ואנחנו לצד הגוף:

ל״אשלא למזוג לאבל תוך י"ב חדש. ואם מברכין שהחיינו בין המצרים ואם מתענין יום שמת בו אביו באדר הראשון או בשני:

ל״בדין כלי המשימין תחת הנר בשבת:

ל״גדין השלמת תענית בערב שבת:

ל״דשלא לברך על הבשמי' במוצאי יום כפורים שחל להיות בחול:

ל״השלא לאכול חמאה של גוים במקום שלא נהגו היתר מאז ומקדם. וע"י תערובת מותר:

ל״ואם יש לומר קדיש יתום ואינו יודע אם אביו ואמו קיימים. ודין אבל נכרי:

ל״זנכסי יתומי' שהלוו בריבית והרבה חלוקים בדינים אלו:

ל״חיין שנתקלקל החותם וגוי העגולה אומר שהגוים פתחו אותו במקום המכס ושכשכו בו:

ל״טלפרשת תצא מפטירין רני עקרה עד אמר מרחמיך יי':

מ׳נר חנוכה מדליקי' דרך ימין. וביאור דפונים דרך ימין בכמה מקומות. ובמקום דליכא מזוזה מדליקין בימין הפתח:

מ״אדין מלמד עם בעל הבית שברח הוא ובנו: קג

מ״בדין מומי בכור ומה לעשות עם עורו ובשרו כשר ו' טרפה:

מ״גאין לכהן לטמא לשאר מתים בשעה שמטמא לאביו ונושאו על כתפו:

מ״דאסור ללמוד אחר חצות בשבת ח' באב כמו בחול. ובער"ה אוכלים סעודת ברית מילה

מ״הענין תשובה באשה שמצאה הוולד מת אצלה במטה:

מ״ואלמנה שלא נשבעה על כתובתה והוציאה נכסים מנכסי בעלה:

מ״זשלא להשתמש במנה דקוניא בפסח:

מ״חמזכין גט לאשת משומד שלא מדעתה:

מ״טהמלוה על המשכון פטור מאונסין:

נ׳מותר וטוב לברוח בעידן ריתחא ודווקא קודם שנתחזק ונתפשט:

נ״אמנא הני מילי דלא מקרי גדול עד י"ג שנים:

נ״בקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה:

נ״גנשים המדליקות בע"ש בב"ה ולא בבתיהם והמדליקות בעוד היום גדול:

נ״דכשאין לאדם מעות מעשר ובאו עניים לביתו לוה ונותן להם משלו וכשיהיו לו חוזר וגובה מה שנתן:

נ״השולחן שמטהרין המת עליו וכרים וכסתות וכל הכלים שמוליכין עלי' את המת כולן מותרין בהנאה:

נ״והרבה דינים מהלכות פורים בערבוביא:

נ״זביאור ריש מיעי' כאמת' בעי גריד'. ודין הוורדין. ומלוח כרותח. ואם מניחין הראש מחובר בתרנגולת: כה

נ״חהרבה דינים מסדר ליל פסח ושיש לנקר הרחים:

נ״טמקצת דינים מטבילת כלים:

ס׳תנור סתום לפתחו בשבת:

ס״אהרבה דינים בחזרת נדוניא והשייך לזה:

ס״באחר שפרעו המס ובא ראובן לגור עמהם פטור מן המס שנתנן ואיך לגבו' שכר החזנות:

ס״גאיש ואשתו נהרגו על קידוש השם י"ז והבן מוציא שטר חוב על אביו ויורשי האשה באים לגבות כתובת':

ס״דבמקום שאין יתום מ"מ אומר קדיש יתום. ואותן שהוריהן בחיים אין להם לירא מלומר קדיש יתום או להתפלל במוצאי שבת:

ס״הצריכין להקיץ הכהנים כשיש מת באהל. ואם יכול כהן להכריח יורשי המת לישא את המת החוצה כדי שיחזורהכהן לביתו:

ס״ודיני הרחקת חלונות:

ס״זטבח זהיר וזריז אי מצי ת"ח למימר לא מחילנא אראיית סכין:

ס״חאין דין נצוק בשאר איסורין כ"א ביין נסך

ס״טמליח' ביו"ט לבשר ששחטו מערב יו"ט וחלוקים דשכח או הזיד ושאר חלוקים:

ע׳איזה דבר קרוי ראוי או מוחזק להגבות האשה מהם:

ע״אראובן גרם עם השר להפרידו מן הקהל בענין המס:

ע״ביש לסמוך על התשובת יותר מעל הפוסקים ודין נשים שנשבו בשעת שמד וגזירות וחומר של כפירת דברי':

ע״גשיעור כתובת אלמנה כיתמ': צו

ע״דספק חשש קדושי אשה אם צריכה גט:

ע״הענין צוואה ומחלוק' בלישנא דשטרא ועשור נכסים לבנות. בכל קנין מעכשיו הוא. אתנאי' שעושין בין איש לאשתו בקנין. וכתוב בו שאם מת אחד מהם יקח היורש כך פלני'. אין הקנין מועיל ליורש ויכול הזוג לשנותו. וקנין דברים. דיני אסמכתא. דיני הקנאות שטרי הלוואו' של גוים. שטר שלא נכתב בתקון לשונות כפי הצורך וכתוב בו בכל לשון של זכות דיני אומדנא. כל מסוכן חשוב מצוה מחמת מיתה. איזה דבר קרוי ראוי לענין כתובת אשה:

ע״ובאיזה ממון תקנו הקהלות חזרת נדוניא. אם רשאי' לפחות הכתוב' ממנהג העיר:

ע״זדיני חזקת הבתים. דינא דבר מצרא שייך גם בשכירות. ושותף עדיף ממצרן. בעל חוב אינו גובה מנכסי מלוג. הבונה בניינים בבית ואחר כך נסתלק:

ע״חראובן סלק גוי אחד משמעון ושמעון טוען שבלעדו היה יכול להסתלק מן הגוי:

ע״טבנים קטנים שנשתמדו אי' להם דין משומדו' ואפילו גדולים שנאנסו:

פ׳חלוקים חזרת נדוניא. ושנגנב מן הנדוניא:

פ״אנהגינן כר"ת לאסור אשת חמיו. והטעם למה אסרוה:

פ״באשה שנחבשה בידי גוים עבור ממון ומייסרין אותה. מותר לבעלה ישראל:

פ״גסוכה שהעמידו הסכך בדבר המקבל טומאה כשרה:

פ״דמפתח המתוקן בחגור כמזענק"ל נוהגים לצאת בו בשבת ואפילו בשל מתכת:

פ״הזבוב הנמצא בכלי שני. ודין מליחה בס' להקל ולהחמיר:

פ״ודיני מסורות וקבלות. לפני עש"ג בהרבה חדושים:

פ״זטבחים שאינן מנוקרי' ונמלח' עם בשר:

פ״חמי שנתן שטרי ירושה לבנותיו לא יתן נכסיו לאשתו ולא יוסיף על נכסי מלוג שלה והכותב לאשתו שטר חוב ענ נכסיו אינו מועיל:

פ״טכל מסים נותנין לפי ממון ולא לפי נפשות ואפי' אם עשה השר תפיסה:

צ׳נפקד שפשע בשטרות חבירו פטור ומחזירים שטר חוב שנפל מכח אומדנא:

צ״אצבור שגזרו תענית בקנס כך וכך ואחד שכח ואכל:

צ״בבירך על היין ונמצא שהוא מים:

צ״גשכר שנתערב ביין אסור בפסח ושם כתב טעם למה אסור בסמ"ק הגע"רמיר ולא נאמר שנתבטל קודם הפסח:

צ״דלתקן מזוזת לכל פתחי חדרים אשר בבית ולהניח ראש המזוזה כלפי פנים ודין הפתח אשר בין שני חדרים ויתר דיני מזוזה:

צ״הכיצד נאכל העוף במסורה ועל מי יש לסמוך: עד

צ״וספק חשש קידושין אם צריכה גט. ואם הוא רשאי לקח אשה אחרת ולא לחוש לחרם ר"ג:

צ״זיכול היחיד לעכב החזנות:

צ״חבענין שליח הגט שנשתנה זמן ההרשאה מזמן הגט עם יתר טעיו' וכ"ף פשוטה שיש לה זויות פוסלו' הגט:

צ״טבני הקדישים יש להם לומר קדיש יתום:

ק׳שלא יעשה משומד שליח להולכה. ואם יש לעשות שליח לקבלה לאשת משומד שלא מדעתה:

100

ק״אהנשבע אם יבא אל זוגתו שיעשה כך וכך אין השבועה חלה וצריך כפרה על שתלה שבועתו ע"ז:

101

ק״בגט שנכתב בו שמונה בוי"ו: מב

102

ק״געל עדות הבכור לשחטו במומו. ומה לעשות עם עורו ובשרו כשר וטריפה:

103

ק״דמניקה שנתעברה בזנות גם היא צריכה להמתין י"ב חדש:

104

ק״העיר שנתוסף בה נהר חדש צריך לכתבו בגט. ולא חיישינן ללעז גיטין הראשונים. ויום שמת בו אביו מתענה באדר הראשון:

105

ק״ודין פרעון במטבע שנפסלה:

106

ק״זאשה שאין בעלה עמה בעיר כמה תתן לחזן לימים נוראים. ולאתרוג:

107

ק״חאם מותר לטלטל בשבת תחת הבליטה. אשר לפני הבית:

108

ק״טשלא לומר לגוי להביא חמין או שכר חוץ לעירוב בשבת:

109

ק״יכשחל פסח באחד בשבת מתעני' הבכורות יום ה'. וכתב הטעם:

110

קי״אמה שנהגו העולם לשחוט תרנגולת שקרא גברת. נגד הגמר' דבמה אשה:

111

קי״במי שאין לו אתרוג ינעניע כדרכו בשעת הלל והושענ'. ואפילו ביו"ט שני והכל בלא ברכה:

112

קי״גדבר הבא מחוץ לתחום בשבת מותר אף למי שהובא בשבילו:

113

קי״דנדר קיט"ל לעשות ממנו מפה לס"ת ואחר כך קנה מעיל אחר במקום הקיט"ל ושלא לעשות תשמישי ס"ת מבגד שנשתמש בו הדיוט:

114

קי״המאכל תנוק שנתקן בשבת ע"י גוי מותר לטלטל. וכן פת שאפה גוי בשבת מותר לטלטל:

115

קי״ואבל על אב ואם שהוא בעל ברית מותר לכנוס לסעודה:

116

קי״זביצה הנמצא במעי תרנגולת צריך מליחה:

117

קי״חאשה נדרה לילך לבית קברי והלכה שם ע"י עסק אחר מ"מ יצאה ידי נדרה וכן הנודר להתענות סכום ימים ואיקלע בהון תענית חובה:

118

קי״טנכון להחמיר וליקח דיו כשר להגיה ס"ת. כתב ישן בתפילין שרישומו ניכר מותר להעביר עליו קולמוס ולהאיר:

119

ק״כאותו שנכשל פעמים ושלש ויצא טריפה מתחת ידו והיה נראה מזיד מאי תקנתי':

120

קכ״אהלווים מן הגוים בריבית אם צריכין ליתן מסי' ועולם מאותן מעו':

121

קכ״בהנודר מן היין אסור ביין מבושל ובקונדיטון פי' יין מבושם:

122

קכ״גהנודר מן היין חוך משבת ויו"ט אסור ביין של הבדלה:

123

קכ״דמה שמבדילין מעומד ולא חיישי' על המרד"כי

124

קכ״ההעושים ב' ימים ט' באב וכשנדחה אין צריכים להתענות יום י"א:

125

קכ״וטעם למה שופכין על הכבד כשרוצין לבשלה אחר הצלייה וכן בשר הנמלח בשפוד ולמה אין שוהין הכבד במלח:

126

קכ״זאם מברכין על יין חדש כשבירך כבר על ענבים:

127

קכ״חאם אבל מותר להתפלל לימי' נוראים:

128

קכ״טהאומר פרה זו אסור עלי כבשר חזיר והנשבע שלא לבא על אשתו:

129

ק״לבכתובות ושטרי נישואין מנהג לכתוב מקום הקנין:

130

קל״אכשנתרבה מים בעיסה בפסח אין להוסיף קמח:

131

קל״באיך נוהגין במזכה לעובר אם קונה:

132

קל״גאין לחתוך חתיכת בשר לשנים אחר הדחה קודם מליחה:

133

קל״דדין עופות הגדילי' באילנות:

134

קל״האם עולה שמיעת מגן אבות במקום תפלה שניה כששכח תפלת מנח'. ואם חייב אדם לומר מגן אבות:

135

קל״ואין לברך לשמור חוקיו אחר סיום מצוה:

136

קל״זהיכא דלא נגעי חוטרא דחי"ת למעלה בתפילי' אלא פרודות קצת והפירוד לא ניכר להדיא. ושיעור החלק למעלה ולמטה ובין השיטות ופרש' של יד הכתובה על ב' קלפי'. ודין התפירות המפסיקים בין הבתים של ראש. ואם להניח שני זוגי תפילין ואיזה מהן להקדים:

137

קל״חטלית קטן לצאת בו בשבת:

138

קל״טיפה נוהגות הנשים שלא לטבול בשבת שלא בזמנם:

139

ק״מיש נשים שממתנות ז' ימים קודם שיספרו שבעה נקיים גם ממתינות מ' לזכר ופ' לנקבה. ואין להקדים זמן ספירת ז' נקיים ואף בשלא שמשה:

140

קמ״אטבילת רואה קרי ביום הכפורים:

141

קמ״בעד כמה יהא היין מזוג במים ועדיין ראוי לברכת פרי הגפן:

142

קמ״גמי ששכח לברך זמן אפרי חדש בפעם ראשון מברך אח"כ כשיאכל:

143

קמ״דיש לבחורים לברך על הנרות שמדליקין בשבת בחדריהם:

144

קמ״הנהגו שאורחים ובחורים מדליקין נר חנוכה ואף כשמדליקין עליהם בביתם אומר' הג' ברכות ואח"כ מדליקין. ואח"כ אומר' הנרות הללו. ודלא כמסכת סופרים:

145

קמ״והברכה שתקנו בברכת המזון לשוכח יעלה ויבא אין אומר בה ודברך מלכנו בר"ה:

146

קמ״זאין עונין קדושה וקדיש בין תפילין לתפילין:

147

קמ״חהטעם למה אומרים רבונו ש"ע בברכת כהנים ואין אומר' הפסוקים. העומד במקום החזן להקרות הכהנים לא יאמר רבש"ע וכ"ש החזן עצמו:

148

קמ״טהא דכתב בפוסקים שאנו מתחילין והקרבתם וגם ויחל שני פסוקים אחד הפרשה ובספרים שלנו המדוייקי' אינו כן:

149

ק״נהרבה דינין בערבובי' ולא נתפרש בהדיא תוכן השאילות והמשכיל יבין מן התשובות במה אנו קיימין מברכין אלולב משום דגבוה הוא במינים וברכת הנהנים אינו כן. אין להקל בנגיעת ס"ת ערום. אין אנו בקיאין בשיעור דשעורת לענין כתמי' ופדיון הבן ושאר איסורים. בענין נדרים האומר יום אחד שצריך יום שלם או עד הלילה רמב"ם הפך הפסוקים דכרם ובית קברי צדיקים מטמאים באהל ואין לסמוך על פותח טפח. ודין דסוף טומאה לצאת טעם עמידה בשעת הבדלה. הישן בבית הכנסת אם מצטרף לעשרה. המשכים בעוד לילה ובימי הסליחות איך ינהג עם הברכות. הטעם מכף הנתחב פעמים ושלש ולא נשאל בנתיים. שצריך ס' לכל תחיבה:

150

קנ״אביצות שנתבשלו במחבת ונמצא אחת מהן טריפה מאיזה טעם הכשיר הסמ"ג המחבת מטעם חזקה ולא הבצים:

151

קנ״במאימת מנינין חשבון השעות לענין התקופה וקבלת שבת ותפלה:

152

קנ״גמי שאכל ולא שתה כביצה או רביעית. אם יכול להוציא אחרים בברכת המזון:

153

קנ״דנוסח הברכה לתפלה בנטילת שחרית מן הכלי אם הוא ענ"י או נקיון כפים:

154

קנ״הזמן קידוש לבנה עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג:

155

קנ״ומבוי שנטלו קורותיו ולחיו בשבת. יהודי הדר בכרך יחידי ומשאיל בית אחד לחברו היהודי והוא משותף באותו בית. אם מותר לצאת לרה"ר בשבת במצנפת קטנה שתחת המטרון. לחי' שאנו מתקנים בצורת הפתח אם די שהם כחוט הסרבל:

156

קנ״זהנודר משני ענינים ומתירין לו האחד. אם אומר בו נדר שהותר מקצתו כו'. ביום שמת בו אביו אם מותר לאכול לסיום מסכתא בלא התרה. הבכורים בע"פ מתענין ומשלימין. דין תענית יחיד ותענית צבור בע"ש לענין השלמה. באיזה צד התיר ראבי"ה פת של גוים לאכסנאי. מי שפירש עצמו מאיזה דבר ולא הוציא בפיו ולא גמר בלבו:

157

קנ״חכשחל ע"פ בשבת נוהגין הבכורות ביום ה' מוקדם. תשובת השייכות אדלעיל במה שנתווכחו עמו:

158

קנ״טהיה"ן וקופי"ן שנוגעין רגליהן בגגיהן ולא מועיל גרידת הנגיעה לבד דהוי חק תוכת:

159

ק״סמי שנדר כדי שיחיו בניו. והתנה שאם לא יחיו לא יתן:

160

קס״אאסור להאכיל בהמות חבירו חמץ שאינו שלו ואסור ליתן בהמה לגוי בימי הפסח:

161

קס״בערבו דרך הפתח. ואחר כך נסתם הפתח אפילו במזיד. ואחר כך נמלכין ופותחין אותו. חוזר העירוב למקומו:

162

קס״גמ"ט של אוסרין כל הראש כשצלה המוח בתוכו:

163

קס״דאם קרוי דבר שיש לו מתירין כשצריך לפזר מעותיו:

164

קס״הפת של ישראל הנאפה ע"י גוי בלא חתוי אין לו היתר בבשול. ואפי' לרבי יוסי:

165

קס״וחמום בית החורף בשבת:

166

קס״זמה שקורין קטן המפטיר אף בפרשת מוספין:

167

קס״חתענית חלום בר"ה ביום ראשון או ביום שני

168

קס״טחלוקים היוצאים על הא כל דפריש מרובה פריש לענין דינא ואיסור:

169

ק״עראובן קנה יין משמעון ולא נתן המעות ואחר כך נמצא חומץ:

170

קע״אאיך לפסוק הלכה בדברי הגאונים אם ניזול בתר רוב דיעות. או בתר בתרא או יש ברירה בדברי מר יותר מבחביר':

171

קע״בדבורה היה לה מעות ביד ראובן וראובן אמר ששלח לה המעות ע"י שמעון ודבורה אומרת להד"מ:

172

קע״גאשה שראתה דם מחמת חלי שקורין האר"ן ווינד"א. ושאלה על ספק בכור:

173

קע״דאודות ספק בכור בהמ' טהור' לבכור ולכהן:

174

קע״הקשיא במרדכי פרק החובל למה נקט קרן שן ורגל. ובקרן ליכא למימר:

175

קע״והנותן מעות לחבירו למחצית השכר והדר אומר יהיו כולם מלוה בידך וחבירו מקבל עליו אם יכול לשנותו באמירה גרידא:

176

קע״זבן המדיר על עצמו נכסי אביו:

177

קע״חמל ולא פרע. והעושה פריעה אחר כך איך נוהג עם הברכה:

178

קע״טישראל הקונה בהמה מן הגוי. ומשך הבהמה ולא נתן המעות חייב בבכורה:

179

ק״פמבואות שלנו אם יש להם דין סימטא לענין משיכה:

180

קפ״אאם מותר לחלוץ מן הסומא כשאין שם אח אלא הוא:

181

קפ״בר"ח בחנוכה שקראו ד' בר"ח ואמרו קדיש ואחר כך נזכרו והניחו לרביעי קמא לקרות דחנוכה בס"ת שניה. אין צריך לומר קדיש שנית:

182

קפ״גאם יש לברך שהחיינו על יין חדש כשבירך כבר על ענבים:

183

קפ״דהעושין ב' ימים יום כפורים אין משנין בתפלה אפי' הם עשרה:

184

קפ״הנדר בעת צרה אין מתירין כ"א לצורך גדול או לדבר מצוה:

185

קפ״ואי ריחא מילתא הוא לעניין חמץ בפסח ודין נט"ל באיסורי משהו:

186

קפ״זכששתה גוי מן הכלי אם מועיל שישפשף הכלי ביין כשר:

187

קפ״חמשכונו של גוי ביד ישראל. ובא ישראל אחר ליטול המותר מחמת שגם לו חייב הגוי:

188

קפ״טאיי"ר כותבין בשני יודי"ן וכסלו בלא יו"ד:

189

ק״צמשא ומתן מיין נסך:

190

קצ״אכר איכא בכלל שכיבה לנדרים:

191

קצ״בדינין מאיסור מחיקה שמות הקדושים:

192

קצ״גישראל הנופח במפוח או בשפופר' או בפיו באש של גוי ומבעיר העצים מהני כמו חתוי גחלים:

193

קצ״דאפיקורס פירש שמלעיג על דברי חכמים אם שחיטתו כשרה ולמה שינ' הרמב"ם בפירושו של אפיקורס מן הגמרא:

194

קצ״ההאוסר והמותר בשמיעת דברי בעל דין קודם שישמע דברי בעל דין חבירו יש מרבותינו המצריכין לבעלי דינין לקבל קנין לקיים דבריהם:

195

קצ״ואם קיים פריה ורביה בבן חרש ושוטה:

196

קצ״זאם חייב אדם לבקר חולה השונא לו:

197

קצ״חמת לו מת ויש עליו בגד שחס לקרעו היחלי' ושוב יקרע:

198

קצ״טלמה אסור ללמוד תורה לנשים הואיל וחייבו בכל מצות לא תעשה ובעשה שלא הזמן גרמא. גם מצינו בגמ' שהרבה נשים ידעו תורה:

199

ר׳מותר לטלטל דבר המוקצה בשבת ברוח פיו שמנפח בו והוא מטלטל. אם מותר לטלטל שעות של חול בשבת:

200

ר״אשרי ללמוד פי' מאיוב וירמיה ופרק ואלו מגלחין בט' באב ושאר עניני' אסור ללמוד אף בהרהור באבלות וט' באב:

201

ר״באם די בצורת הפתח מצד אחד של מבוי ולחי וקורה מצד שני. ודין שכירת רשות מן הגוי:

202

ר״גקשיא שעינינו ראו' כמה בני אדם הנולדים בשבת ואינו מתים בשבת. וזהו נגד הגמר' דמסכת שבת:

203

ר״דהרואה קרי ביום כפורים:

204

ר״השומר' יבם והוא משומד ואין שם אח אלא הוא. להתיר' לשוק:

205