שו"ת מהרי"ל ק״זTeshuvot Maharil 107
א׳מה שכתב מר לענין נשים ובעליהן אין עמהם והגיעו ימים נוראים לענ"ד אם אין מנין זולת היוצאי. הואיל ופסק מהר"מ דמוטל על היוצאין כעל הנשארי' שכר חזן ומנין. אין בידי לחלק אם יצא ימים רבי' לפני הרגל או בקרוב. דאם כן נתת דבריך לשיעורי' כו'. דהאי יערי' ויצא חדש או חדשים ויפטר ומדת הדין לוקה. אף על גב דראיי' מהר"מ מההוא דמי שהיה ספר או בלן לרבים והגיע שעת הרגל כו'. משמע דוקא כי הגיע זמן הרגל. התם היינו טעמא דכי יש שעות מצי אמר להו השכירו אחרינא בחריקאי ולית להו פסידא. אבל הנדון דידן כולה שתא חשוב הגיע שעת הרגל דהדבר ידוע דהמנהג בכל תפוצת הגולה להשכיר חזן ומנין כמו שכתב מהר"ם ומוטל על היוצאו' כעל הנשארי' מהשתא הוא דמעכבא עלה שאם יצטרכו להמציא אחרים בחריקאה אית להו פסידא במה שאינו נשאר וקל להבין. אבל אם הוא אנוס כמו שכתב שאינו רשאי לבא במדינה איני רואה לחייבו אפילו כבר הגיע זמן הרגל. דמצי אמר אנא הא קאימנא ואונס רחמנא פטריה. אם הוא אנוס ממש. אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה בזה לא יפסידו חביריו חלקם. וכל זה לענין תפלה וימים נוראי' ומנין. אבל מה שכתבת בשותפות לא ידענא מנא לך הא כיון שבעלה אינו שמה ונשים אפי' מדרבנן אינן חייבות במצות עשה שהזמן גרמא. דנהי שמכניסות עצמן לחיובא ומברכות כדפי' רבינו תם. מכל מקום מי יצריכם ליתן אפילו ממונא כל שכן בעלה שאינו שמה. ואי צריכות לאתרוג אין זה דומה לפסקי דלעיל דימי' נוראי' דמעכבי עליה הואיל וצריכות לו להשלים המנין. וגם הוא עצמו צריך כמו שביאר מהר"ם בתשובתו ולאו כל כמיניה להפריש עצמו מהן. אבל אתרוג לא דמי לכל הני ולא להני דתוספתא לעשות לחי וקורה למבוי וצרכי ציבור אשר פסק מהר"ם דכופין זא"ז דכל חדא צריך לאותה מצוה כמו חבירו. אבל אתרוג כתב מהר"ם בתשובה דגובין לפי ממון דהידור מצוה מוטל על העשירים טפי מעל העניים אפילו כששניהם בעיר. וכל כה"ג דליתיה בעיר מנלן לחייבו ליתן מנפשות. ואם האשה תרצה לברך עליו וכולין לעכב על ידה עד שתתן לפי ממון:
1
ב׳עוד הורני מר חרש בור שמדבר ואינו שומע ואין יודע לקרות אך שפתותיו נעות מבחוץ כשמברך טלית ותפילין אם יש לצרפו למנין עשרה. ואנא מר אל תשיבני ריקם מלפני כבודך מ"ו. נאום הצעיר יצחק אורווייל"א:
2
ג׳תשובה בימי חנוכה. שלום וברכה. יעשה ככה. לאהו' ידידי א"מ הר"ר יצחק יצ"ו. טל המטבע שנפסלה שכתב מר כיצד משלם. ומייתי מפלוגתא דרב ושמואל. מטיבות' דמר אין עניינה דומה לנדון זה כלל. דהתם מיירי שהתנה לשלם לו מטבע. או ע"י פרקמטי' כדפי' בפי' או ע"י הלואה כדפי' בסוף ימיו. או כדפי' ר"י ע"י סאה של חיטין והתנה כדאיתא שם בתוס'. אבל כשהלווהו סתמא לכל פירושין נותנין לו אותו מטבע שהלווהו כדאיתא שם בתו"ו אגודה. וטעמא כדפירש בתוספות דחשבו ליה כהוזל ואמרינן פ' הריבית הוזלו משלם לו חיטין ע"ש. ולהכי כתב באשר"י הא דמייתי מר דנותן לו מטבע שנפסל אפי' אינה יוצאה בשום מקום דאמלוה סתם קאי. ובפלוגתא דרב ושמואל רובא דרבוותא פסקו כשמואל לבר מרש"י. ולדידן חשיב אורחא להתם דבכל יום עוברי' ושבים ושכיחי ארחי ופרחי להתם ושכיחי נמי סוחרי' דאתאי להכא ואין מלכיות מקפידות. ואפילו התנה נותן לו ממה שהלווהו. וזולא דפי' ר"י דכתב אי הוה מחמת חריפותא לאו כלום היא כמו שפי' רבינו אבן. והא דהוזלו אסור לקבל חדשים היינו דהוזלו מחמת משקל. ושיעור דחומש היינו בדלא זיילי פירי אלא דקא שבח לענין נסכא. וטעמא דחומש כדמפרש הרא"ש דאם יבא להתיך לא יהא לו ריוח דאותו מותר אזל לאבוד על ידי התכה ויתר יציאות שצריך לזה הלכך לא מרויח מידי. ותשובת רש"י דמייתי מר והיא במרדכי אמלוה את חבירו על המטבע קאי. דהיינו דהתנה כדלעיל. אבל מלוה סתם כל אפי שוין שמשלם לו כמו שהלוהו ואפילו אינה יוצאות בשום מקום. כל שכן בהני מטבעות דיוצאות בכל מקום אלא דאינם שוין כמו החדשים. וכן פי' הרא"ש בתשובת בטור חשן. ובנדון זה דשכיח שיירתא אפילו בהתנה. ורובי דרבוותא כוותיה כדלעיל. ונהי דלדברי ראב"ן נותן לו חדשים כשהן שוין במשקלם. היינו משום דסבירא ליה כרב וכן מוכח לשונו. אבל בנדון זה כתב מר דאין שוין במשקלם וזיילי נמי פירי. ואף כי כתב רבינו תם דדינא דמלכותא דינא כדאיתא בתשובה שבמיימו'. לענ"ד נראה דהיינו היכא דתיקן המלך בפירוש על הפרעון כדפי' שם בתשובה אבל כי פסל המטבע יתבענה לדינא ומשלם מה שהלוהו ותו לא מידי:
3
ד׳וחרש שמדבר ואינו שומע אם יש לצרפו לעשרה לא ידענא מאי קא בעי ליה למר. הא קיימא לן הרי הוא כפקח לכל דבריו כדתני ריש חגיגה ואי משום דבור הוא מה נפקא מינה הואיל ובר דיעה ובר מצות הוא אכל ביה עשרה שכינה שריא ושלום כנ' הקטן יעקב הלוי:
4
ה׳תשובת על אשה שהיא דרה בעיר ובעלה אין עמה אם היא צריכה לתת לפי הנפשות לחזן לימים נוראים או לאתרוג:
5
ו׳וגם אי שרי לטלטל תחת הגג היוצא למרחוק לפני הבית:
6
ז׳ואם שרי להביא חמין על ידי גוי שהטמין בבית חבירו.
7
ח׳וגם תעני' בכורות בערב פסח כשחל פסח ביום א' אמאי דוחין ליום ה' ולא יצומו ביום ו':
8
ט׳וגם תרנגולת שקראה כגוברא אמאי אין בו משום דרכי אמורי ששוחטין אותו בשביל כך:
9
י׳וגם אם אין לו אתרוג אם יטול הלולב בשעת הלל וינענע כדרכו:
10
