שו"ת מהרי"ט, חלק א ג׳Teshuvot Maharit, I 3
א׳שאלה ראובן שמת והניח נכסים רבים בביתו אצל אשתו ובניו ובכתוב' אשתו הוא סך מועט והנכסי' מרובי' והנ' הקהלו' יצ"ו באים לתבוע מאת הבנים כי הם גדולים ונשואים מסים וארנונית כפי ממונם כנהוג והם רוצי' ליפטר באומרם כי כל הנכסים תפסה אשת אביהם בכתובת' כמו שהו' דין תורה שאפילו תפסה ככר של זהב אין מוציאין מידה ואם הם נושאים ונותנים בנכסי' ומרויחים הוא שהיא רוצה לתת להם הו"ל כנכסי אחרים שאין נותני' עליהם כאשר הוא מנהג ידוע יודיענו המורה אם יכולים אלו להפטר מן המסים בטענה זו כיון שהדבר ידוע שמרויחים בנכסים ונושאי' ונותנים בהם כאלו הוא ממונם ושכרו כפול ומכופל.
1
ב׳תשובה איני ניזקק להשיב על עיקר התפיסה אם היא בדין שהרי לסברת ר"ת ובה"ג ז"ל צריך שתהא תפיסה מחיי' וכבר ידוע מה שנחלק ריצב"א ז"ל על ה"ר שמשון אחיו ומה שכתב הר"יבש ז"ל סימן ק"ד ומ"מ אף אם יהיה התפיסה בדין מן הקניות כמו שכתב הרי"בש סי' שס"ד איני רואה בטענת זו ממש שכיון שמה שהנכסים מרויחין הוא שלהם מה כח תפיסה יפה לפטר' בשביל זה. *מחלוקות הפוסקים באש' שאמר' ראו מה שהניח לי בעלי לענין השבח. ואם באנו לומר שתהא יכולה לומר ראו מה הניח לי בעלי ותהא גזלנית עליהם וכדתנן כל הגזלני' משלמים כשעת הגזלה הרי כת' רשב"ם ז"ל דלאו כל כמינה דכיון דמעש' ידיה של יורשים גם השבח שהוא משבחת בנכסים אין לה בהם כלום ואפילו שכר טרחה אינה נוטלת וכן כת' הר"ר פרץ ז"ל אע"פי שחלק הרא"בד ז"ל לומר שהיא יכולה להשבי' לעצמ' כדין כל גזלן. ומלשון הר"מבם ז"ל מוכח כדברי רשב"ם*הובאה בבית יוסף א"ה סי' נ"ה. וכן הביא הרש"בא ז"ל בשם רבינו חננאל שכל שהיא נזונית מן היורשים אפי' אמר ראו מה הניח לי בעלי לא אמרה כלום. וגם כי הר"שבא ז"ל דמה לזכות האלמנה לומר שכיון שהיא לא נתחייב' אלא במלאכתה שאף בעלה אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת יכולה להיות גזלנית עליהם והיא הריוח שלה ונותנ' ליורש' שכר בטלה הרי הוא ז"ל לא מלאו לבו להלכה וכת' שהוא עונה על דבריה' אמן כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו והם ידעו מאיזה טעם אמרו ע"כ דבריו.*יבאר דכיון דאנו רואים שהי' נותכ' השב' ליורשי' אין מקו' לו' שנעש' אות' גזלני'. ומ"מ לא הונח שהוא מדברי הר"שבא ז"ל ותהא גזלנית עליהם הכ' בנדון שלפנינו שאנו רואי' שהיא נותנת השבח ליורשי' וניזונים כול' כאחת אינו רואה מקו' לומר שנעשה אות' גזלנית והיא צדקת בדינה דכיון שאין להם שום הנאה בגזל זה שהיא נותנת לתוך פיהם חזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרי' בריש מציעא ואנן חיותא לרועה היכי מסרינן חזקה אין אדם חוטא ולא לו וכדאמרי' גבי פרוזבול הי' לי ונאבד חזקה לא שביק התירא ואכיל איסורא ולא כל כמינה לומר כך דאין אדם משים עצמו רשע כדאמרי' בפ"ב דכתובות גבי עדים שאמרו פסולים היינו ואע"ג דאית להו מגו דאין כתב ידם יוצא ממקו' אחר וכיון שכן אמדינן לדעתה ואנן סהדי שאינה רוצה להחזיק בנכסי' להיות גזלני' עליה' שיהא השבח שלה ואין לומ' דנהמנינ' לדידהו שהחזיק' היא כדין להיות השבח שלה מגו דאי בעי אמרי לית גבן מידי ומהמני' בשבוע חדא דבמקו' חזקה אלימתא כי האי לא אמרי' מגו.*מגו במקו' אנן סהדי לא אמר. וכההי' דמייתי בב"מ פ' השוכ' ההוא דא"ל לחברי' לא תיזול באורח' דנהר פקוד וכו' דמסיק התם אביי מגו במקו' עדי' לא אמרי' כלומר כיון דאנן סהדי דבאורח' דנהר פקוד שכיח ביה מיא לא מהימן לומר לא הוה ביה מיא מגו דאי בעי אמר באורחא דנרש אזילנא והכי איתא בכמה דוכתי דבמקום דאנן סהדי דליתיה הכי לא אמרי' מגו. וכן כתב הר"שבם ז"ל בתשובה בא' שאמר לחבירו שלקח ממנו רבית מיד ליד וחבירו משיב שלא לקח אלא בהיתר שאע"פ שיש לזה מגו להאמינו לא מהימן בחזק' דלא שביק היתר' ואכיל איסור' ובמקו' חזקה כי האי לא אמרי' מגו.*לא אמרי' מגו במקום שהו' ניכר לכל שהו' שקר. ועוד דלא הוי מגו שהיו יכולים לומר אין לנו כלום שיראי' הם שלא יתבדו שהוא דבר ניכר לכל שהוא שקר ואין טועני' כך ברצון וכי הא דרב' בר שרשום בפ' חזק' דא"ל אביי לקוח' היא בידי לא מצי' אמר' דהא נפק עלי' קלא דארעא דיתמי היא שבכל דבר שהקול מכחישו ירא הוא לשקר.
2
ג׳ועוד נראה כי מה שאמרו שאלמנה שהרויחה לעצמה הרויח' ובהא דהגזלנים וכו' אין ספק שאפילו אם תפסה והגביהה לא קנתה כלום עדיין שאפי' הראב"ד והרשב"א ז"ל יודו שאם השביחה הנכסים על הסתם ולא אמרה הריני משבחת לעצמי השבח ליורשים דמתני' היא בפ' מי שמת אלמנה שהשביחה בנכסים השבח לאמצע ואפי' באשה יורשת כדמוכח בגמ' א"כ במאי קניא להו להני נכסי שיהיו בחזקתה דומיא דגזלן הא אין עליך לומ' שהיא קונה בהגבהה ע"מ לקנות לעצמ' שכיון שהיא מגבהת שלא מדע' בעלים על דעת לשלוח בה' יד קמו להו ברשותה דומיא דגזלן דתנ' הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים חייב ואפי' לא הגביהה אלא שבשעה שהי' משנה בנכסי' שלא מדעת הבעלי' ומחלפת ונושאת ונותנ' נעשו שנוי בידה וקנאתם דומי' דשולח יד בפקדון שנעש' גזלן עליו וכל הריו' וההפס' עליה דידה הדר וכיון שכן בנ"ד שמה שמגבה' ונושאת ונותנת בנכסים מדעת היורשים הוא והם רוצים בכך ומלתא הוא דעבדה גבייהו ודאי דמעולם לא יצאו הנכסים מחזקת היורשי' דידה כידם ומה שמרויחי' הנכסי' שלהם הוא.*מי שמסר מיד חבירו מעות והרשהו לעשו' בהם כל מה שירצ' אפי' לזורקם בים אין שום קנין כזה ליטול ריו' הנכסים. ולפי זה איכא למימר שמי שמסר ביד חבירו מעות והרשהו שיעשה בהם כל מה שירצה אפי' לזורקם בים אין שום קנין לזה להיות גזלן עליהם ליטול את השכר שהנכסי' מרויחי' דבכל מידי דעבי' ידו כידו וכל מה שזוכה הוא זוכה חבירו ולא נחלקו הפוסקים ז"ל על המבטל כיסו של חבירו אלא כשאמר לו קנה לי חטין או שעורין שהואי' ואם שינה קנה הרי יש לו יד לקנו' לעצמו בהגבה' אפי' לא שינה אבל זה שהרשהו לכל דבר כל מה שיעשה אינו שליחות יד הרי לא שייר יד כלל וידו כידו וכן בנדון שלפנינו כיון שדבר זה הוא עצה ביניהם שתקנה היא בנכסי' ותחליף ותתן אין בהגבהת' ושינוי' קנין שלא מדע' הבעלי' ואם ירצו מוציאין הימנה בדינא ודיינא.*אם קנתה עכשיו האשה בקני' מדעת' שיהי' הריוח שלה לא מהני. ואם באנו לומר שתקנה האלמנה לכתחילה מדעתם בקנין או בהגבה' שיהיה הריוח שלה אם לזאת לריק יגעו ולא תעשינה ידיהם תושיה שזו ודאי הערמ' היא ודמי' למתנ' דבי' חורון דתנן במתניתין בנדרי' דמסיק התם כל מתנה של הערמה לאו כלום היא.*אם ידוע לנו שהם אוכלים מהנכסי' לאו כ"כ להפקיע זכות הרבי' אפי' היה האמת דהיא קנת' הנכסי' והשבח לעצמה. ועוד קרוב אני לומר שאפי' היה הדין אמת כדבריהם שהיא קנתה הנכסים והשבח לעצמ' ואנו רואי' שהם אוכלי' מהם לאו כל כמיניהו להפקיע זכות הרבי' ולעשות קנוניא עליהם דהא תנן פ' גט פשוט הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרש' ידיר הנא' אע"פ שעכשיו זה מגרשה והאשה לוקחת מן הערב כדין ואין לומר דדוקא התם משום שהבעל הוא חייב לערב מה שפרע בעדו שבשבילו נתחייב ואם ימצא לו אח"כ נכסים יהא נפרע מהם משום הכי ידיר הנאה שלא יפקיע ממונו של זה אבל הכא בנ"ד שאם אין להם בנכסים הם פטורים מכלום אמאי ידיר דאפי' אי מתהני בתר הכי לא מחייבי הא ליתא דתנן נמי בערכין פ' שום היתומים כה"ג המקדיש נכסיו והיה בעלה מגרשה רשב"ג אומר ידיר הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך וע"כ לא פליג ר' יהושע התם אלא משום דסבר נשאלין על ההקדש ומ"ה אם איתא דהדר ביה ולעשות קנוניא הוא עושה היה נשאל על נדרו אלא ודאי חזקה שבאמת הוא מגרשה ולכך הוא אומר אינו צריך אבל אי לא הוה מצי מתשיל אנדריה מודה הוא דידיר הנאה הכא נמי לאו כל כמיניהו דהני להרויח לה להשביח הנכסים כדי להפקיע ממון הרבים דהא ודאי אילו רצו היו יכולים למחות בה בפני ב"ד שלא תגע בנכסי' שהרי אין הנכסים בידה אלא לבטחון כתובת' ומזונותי' ומה שהיא מרווחת היו יכולין להרויח אלא שנראין הדברים שלא היה הדבר אלא להפטר מתביעות הקהלות יצ"ו והכי משמע להדיא בפ' מי שמת גבי מתני' דוכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע אמרה ראו מה הניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביח' לעצמה ופריך בגמ' אשה בנכסי יתומי' מאי עבידתה ומוקי לה באשה יורשת משום דהתם בשבילו בא ההפסד לערב והוא הגור' שהוא מגרש' אבל הכא אינהו לאו מידי עבדי.*משא ומתן על תשובת מהר"ם ז"ל על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבו' מנכסי חמיה. אמנם ראיתי תשו' א' למהר"ם במרדכי בפ' נערה שצריך לעמוד עליה וז"ל פסק הר"ם על אלמנ' שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבו' מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל כיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל וה"ל כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטל' בראוי ואפי' יש במוחזק יתר על כתובתה עכ"ל. משמע דחשבי' כל הנכסים לגבי הבנים ראוין שלא זכו בהם עד שתמות האלמנה לפיכך אפי' מתה האלמנה לא מציא גביא אלמנת בנה כתובתה מן הנכסים דחשיב ליה ראוי שעדין לא זכה בהם בעלה דאילו בחיי הזקנה בלא טעמא דראוי לא מציא למגבי שאין לבעל רשות בהם עד שתגבה הזקנה כתובתה ובאמ' דאיכא לעיוני בתשוב' זו למידק בה טובא אקח מועד אשקוטה ואביטה*קנין פירות כקנין הגוף לחייב את היורשי' לפרו' מס על הנכסי' שתפסה האלמנה והם משתכרי' בהם. אמנם לענין המס של הק"ק דבר פשוט הוא אצלי דנכסי' הללו בחזקת החוב קיימי בחיי הבעל ולא נפטרו אלא אותם שגבתה האלמנה בכתובתה מכח המנהג שלא להטיל מס על האלמנה דלאו אורח ארעא לצא' ולבא ולהשתכ' והלואי שיספי' השכר לשאת ולתת בתוך פיהם אבל כגון נכסים אלו שמשתכרים היורשים שהם מחוייבים במס והשכר לה' חייבים לתת מס עליהם וק"ל קנין פירות כקנין הגוף כדאיפסיקא הלכתא כריש לקיש בהא בפ' יש נוחלין אע"ג דאיכא רבוותא דאמרי דוקא בפלוגתא דכותב נכסיו לבנו משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל הכא ודאי כ"ש הוא דאע"ג שהנכסים שעבודן למזונו' אשתו כיון דאית להו ליורשים זכות בפירו' כי שיירינהו לפירו' בעין יפה שיירינהו וקנין הגוף אית להו בגויהו ויש להוכיח מתשובת מהר"ם ז"ל עצמו שהביא בח"ה בדיני מסי' דכל מה שמרויח בו הן משלו הן משל אחרים חייב ליתן ממנו מס ואפי' אם נהגו שלא ליתן יכולים עכשיו לו' ע"כ סבלנו מכאן ואילך לא נסבול איברא שיש חולקים בזה דאין נותנים מס משל אחרים שכן נהגו מ"מ בכה"ג הקרן והריוח של יורשי' הערמה אתעביד בהו לתעביד בהו הערמה ויפרעו על כולן אף כנגד כתובת' של אלמנה הואיל ועדיין לא גבתה הנלענ"ד כתבתי הצעיר יוסף מטראני.
3