שו"ת מהרי"ט, חלק א ל״אTeshuvot Maharit, I 31
א׳(בענין מודע' ואונם במכר ומתנה): שאלה שותפים שהיו שותפים בא' מן המוקטעות של המלכו' יר"ה והשותפי' איימו על א' מהם להוציא מן המוקטעה ולא זו בלבד אלא שיקחו ג"כ כח מן המלכות להוציאו בחקיר' הנקרא טיפטיש' והדבר ידוע שהבא לידי טיפטיש לא יבצר מהחוקר מלחייב אותו בדבר שאינו חייב בו אפי' כפי דינא דמלכותא כי העומד על החקיר' יש בו כח להחמיר ולהקל ומפני אונס זה הוצרך לבא עם השותפים בתנאים וקייומים אשר לא היה מחוייב בה' כפי הדין ושותף זה קודם קיום החיובי' מסר מודעא בפני עדים שהיה אנוס וכתבו לו שם כל דבריו וכתוב בסוף ונתנו בידו להיות לו לזכות ולראיה כל הדברי' האלה והאלהים יבקש את נרדף ואין כתוב בשטר המודעא שום דבר מדברי העדים זולתי אלו והכל הוא דבריו של מוסר המודעא ואחר שמסר המודעא בא בקיומים עם השותפים ובררו ביניהם לחכם א' לפשר ולגזור כל מה שיראה בעיניו והחכם הנז' גזר ופשר ביניהם ע"ד התביעה שהיה לו מוסר המודעא להר' אברהם בן פוליקאר חלק כמו ג' מאות אלף לבנים של פישי"ן הנודע להר' יום טוב וליאלוביש יצ"ו שיעביר הר' אברהם מלבו ויסלק כל אותה תביעה והרי י"ט יקח את הר' אברהם הנז' בשותפות עמו במוקטאעה לריוח ולא להפסד ושלא יעלים שום ריוח והנאה ממנו כלל וכל ששה חדשים יעשו חשבון ע"פ הסופר ומה שיעלה מן הריוח יקח הר' י"ט שלשה חומשים והר' אברהם שנים וינהגו מאז בשלו' ובמישו' ובנאמנות גמור' ונשבעו שבועת חמור' בביטול כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי ובפיסול עדיהן כדעת הרשב"א ז"ל לגמור ולקיים כל הכתוב ועתה תובע שותף זה הר' אברהם אם הוא חייב לעמוד בקיומים ההם או אם יכול לפטור עצמו מחמת המודע' והאונ' יורינו המור' לצדקה כדת מה לעשות ותהי משכורתו שלמה מעם אלהי ישראל אמן.
1
ב׳על שאלה זו שלח לי הח' השל' כמהרר משה קשטאלץ נר' קונטרי' שכתב על הנדון וזה אשר כתבתי אליו.
2
ג׳ראיתי דברי מעלת חכמתו ומסקנת הוראתו דנ"ד הוי כמתנה ממה שכתב הטור משום רבינו יונה ז"ל דבמטלטלי אי אית בהו כדי הונא' או כדי ביטו' מקח אין כאן תור' מקח והבי' לשון רשב"ם והריטב"א ז"ל. ואני אומ' כן הדברי' כמו שכת' מעכ"ר (כל שנאנס למכור או לתת מטלטלים פחות משוויא לא דמו לזביני דאמרינן אגב זוזי גמר ומקנ') שכל שנאנ' למכור או לתת דבר בפחות משויו לא דמיא לזבינ' דאמרי' אגב אונסי' גמר ומקני אע"פ שהרב מהר"י קולון ז"ל בשרש ק"פו כת' דכל דמטי ליה לנותן הנא' אע"פ שאינ' כנגד המתנ' לא נדון אותם כתלוי' ויהיב אלא כתליו' וזבין ודקדק כן מדברי התו' דההיא דתלוי' וקדיש תימא לרשב"א וכו' וכן דקד' מתשוב' הרשב"א ואני בעניי איני רואה הכרע לא מדברי התוס' ולא מדברי רשב"ם כאשר יראה מעכ"ת דכל רז לא אנס לך ופשיט' לי שלא ראה דברי רבינ' יונה שהבי' הטור ולא דברי הנמק' יוסף. (מי שמכר מטלטלים וא' שנאנס לא דמיא למתנה דבגילוי מלתא בעלמא סגי כיון דאיכא הנאה פירתא).
3
ד׳ומיהו יראה לי שאע"פ שאמרו דלא דמיא לזבי' שאפי' שידענו שנאנ' זביני זביני מ"מ למתנ' נמי לא דמי' לענין דבגילוי דעתי' בעלמא סגי אע"ג דאנן לא ידעי' באונסי' דטעמ' מאי אמרי' גילוי מילת' בעלמ' הוא דאל"כ שהו' אנוס מה לו ליתן ולמסו' מודע' לא יתן ולא ימסו' אבל היכ' דאיכ' הנא' פורת' איכ' למימ' מש"ה יהיב ומשום הכי מסר ולעולם דלא אניס אלא שהוא רוצה עכשיו ליהנות בהנא' מועט' כזו ולהתל בו למח' וכיון דליכא אונס אמאי לא מהני' מתנת' ויש ללמוד כן מלשון רשב"ם שכתב שגילוי מלתא בעלמא כלו' הרב' בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון במתנ' או בגט זה שנותן אם איתא דניחא ליה ליתנ' מדעתו למה לו למסו' מודע' ואי לא ניחא ליה ליתן למה לו ליתן גט ומתנ' אלא ודאי נאנס בגט ובמתנ' עכ"ל מוכיח להדי' מה שכתבתי ומה שכתב לקמן בשמועתו של רב הונא הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי התם באונס מיירי דלא אמרי' גמר ומקני אגב זוזי ואונסי' אלא היכא דלא מפסיד מידי אבל היכא דמפסיד לא אמרי' גמר ומקני אלא מתו' האונ' עשה ומצאתי להריב"ש ז"ל בתוך תשובת קכ"ז על גט שנתן לאשה וטרם שנתן אמר הבעל דברים נראים במסירת מודעא וכתב ז"ל שכל שלא ידעו העדים שום אונס כלל ומגרש זה לקח מעות לגרש הדר הו"ל כזביני וכתב שם שאע"פ שהסכימו המפרשים ז"ל דלא אמרינן תלויה וזבין אלא כשנתנו לו כל שווי' מ"מ כל שהוא מקבל מעות בגרושין דמי לזביני לענין שצריך שידעו העדים באונסו וכן הסכים הרב ר' דוראן ז"ל בתשובותיו על מעשה הגט ההוא סי' א' ואנו בעניותינו הסכימה דעתינו לדעת גדולים וכ"ז הוא אפילו לא היה כאן ביטול מודעא וכ"ש שבשעת הקיומים בטל מודעו ומודעי דנפקי מגו מודעי שאין ספק שאפי' אם היינו דנים אותה כמתנה גמורה מהני ביטול. (כל שאין כתוב במודעא הכרנו באונסו ובשע' הקיומי' בטל מודעו מהני ואפי' מסר מודעא על הביטול) וכמו שנר' להדיא מדברי התוספות שבפרק חזקת כל שאין כתוב במודעה הכרנו באונסו ודברי מר שכתב כיון שנ"ד הויא כמחילה המודעא קיימת אף אם אין כתוב בה הכרנו באונסו ועל ענין הביטול אם יבאו עידי המודעא ויעידו שמסר מודעא על הביטול ואף על פיסול עדיה שטר הקיומים בטל והמודעא קיימת לא נתחוורו אצלי דבריו שכל שאין כאן אונס הואיל ולא העידו בו העדים מה לי אם מסר מודעא ומודעי דמודעי כיון דבסוף בטל ביטול כולל כל מה שקדם ולשון התוספת שהביא כת"ר עצמו מוכיח כן שכתבו גבי מתנה ומיהו אי לא ידעינא באונסיה ומבטל מודעא מדעתו נר' שביטולו ביטול משמע שביטולו ביטול אפי' אם מסר מודעא על כל מה שיבטל כמו שכתבו גבי זביני ואפי' אם אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל וכו' וסתם הלשון חוזר על מה שכתבו למעלה וכן מוכיח מה שכתבו ולכך כתבינן בשטר מתנה ביטול מודעי כלו' דאי לא מהני אמאי כתבי' ליה ואי לא מהני למודעי דמודעי אמאי כתבי' ליה שיכול למסור מודע' על כל הביטולים. וכדי שתנוח דעת כ"ת (מי שתובע מחברו סך גרוש' ובררו להם חכם א' לגזור בינה' והתובע מסר מודע' והחכם גזר שיתן הנתב' דבר מועט לא חשיב מתנה להיות המודע' קיימת אע"ג דלא שייך הכרנו באונס' משום דלא אזלינן בתר השתא אלא בשע' שמס"דינו ביד הח' וביד החכ' היה לגזור שיתן לשכנגדו יותר ממה שחיי' בזו פשרה היא ודינה כמכר) מצאתי עוד בתוס' ס"פ האומר משקלי גבי האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא לפיכך נהגו העולם לבטל כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי בשעת כתיבת הגט או בשעת הנתינה דחיישינן שמא בטלו אותו ע"כ וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בהדיא גבי גט דגיטא ומתנתא שוו אהדדי פ"ז מה' גירושין שאם אמר כל דבר שאבטל מודעא זאת הרי הוא בטל ואח"כ כתב וכו' הרי הגט בטל א"כ מהו תקנת דבר שיאמרו העדים אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים לבטל דבר זה הרי הם בטלים הוא אומר הן וכתב המ"מ ז"ל שאחר דברו האחרון אנו הולכין וכיון שהוא כלל כל מה שקדם כל מה שאמר בכלל דבריו האחרונים והכל בטל ואף הרשב"א ז"ל העיד לנו שהראשונים נוחי נפש הסכימו שבטול מודעא תועיל לכל מודעא שקדמה ואף לדעתו ז"ל שרצה לצאת ידי כל ספק באיסור ערוה החמורה בפיסול עדים גם בנ"ד הוזכר פיסול עדים וכן מוכיח מדברי ספר התרומה סי' קכ"ח שהקש' שם ארב ששת ורב יהודה שהצריכו לכתוב גט אחר מחמת ביטולו של בעל ואמאי לבטל בעל כל מודעא וביטול דעבד אלמא משמע דביטול מהני לכל מודעא וביטו' שקדמה וזה מוסכם ופשוט בעיני.
4
ה׳ובר מן דין חזיתיה לדעתיה דמר דחשיב נ"ד כמתנה היינו משום דאזלינן בתר השתא שנתן דבר מועט בערך תביעתו ואנו אין לנו אלא בשעת חיובו של ראובן בקנין בכל מה שיגזור ביניהם החכם הנברר שחייב עצמו לקיים כל מה שיגזור ויפשר ביניהם ובידו של החכם היה לחייב את שכנגדו יותר ממה שחייב א"כ אין זו מתנה אלא שמסר דינו ביד החכם הנז' שיעשה כל מה שיראה בעיניו והחכ' עשה מה שנר' בעיניו בעבודת האל משום האמת והשלום אהבו וזו פשרה היא ודינה כמכירה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מה' מכירה וזה הוא לשונו אפי' אם היתה הפשרה ביניהם אין זו מתנה דעביד איניש דזבין דיני' וגם כי התביעה שהי' תובע לא היתה ברור' שהיה שכנגדו מודה בה וכן מוכיח לשון שטר הקיומים שהר' אברהם יצ"ו יעביר מלבו התביעו' וכו' ולא כתב שימחול לו נרא' שלא היתה התביעה ברורה ושמא הי' ירא רבי אברהם שתהא תביעתו בטלה וגמר ונחרצה בפשרה כ"ש שלא היתה הפשרה אלא ע"י ברירת החכם שיקיימו כל מה שיגזור ויפשר ביניהם הן כדין הן שלא כדין דשלא כדין נמי דינא הכי הוא משום למען תלך בדר' טובים כו' ומה שנר' טוב בעיני אלהי' ואדם היינו דינא כל זמן שיתרצו בעלי דינים א"כ נ"ד דמיא לזביני דאפי' אי אתו סהדי ואמרי אנן ידעי' באונסי' כיון שבטל אח"כ המודעה המקח קיים דק"ל תלויה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה עוד נראין הדברים שאפילו אם יבואו עדים ויעידו עכשיו על האונס הכתוב בשטר לא מהני מידי לבטל הקיומים דהויא פלוגתא דרבוותא אי גזים הוי אונס או לא דעביד איניש דגזים ולא עביד. (המוסר מודעא על שהוכרח משום אונס להודות לחברו וא"כ בררו דין לפשר ביניהם לא מהני מסיר' מודע' דמסר לבטל מה שנתחדש)
5
ו׳עוד נראה לע"ד שאפילו אם היינו דנים הקיומים אלו בדין מתנה גמורה לא מהניא מודעא אלא כשבא בשעת ההודאה ומסר מודעא על מה שהיתה כוונתו לעשות שהוא בטל או שאמר בסתם כל מה שאתפשר עם בעל דיני שלא ע"פ בית דינו של פלוני או ע"י פלוני יהא בטל אבל כגון שטר מודעא זו שאמר סתם שהוא מוכרח להודות לדבריהם ולכרות ברית עמהם והכל הוא באונס ואח"כ נתחדש שהסכימה דעת שתי הכתות ובררו דיין ביניהם לפשר ולגזור כל מה שיראה בעיניו כי בשעת מסירת המודעא לא היה יודע זה ועדין לא הסכימה דעת' בברירת הנברר לא מהניא מודעא לבטל מה שנתחדש אח"כ דשמא אז היה סבור שאין שום דרך אלא להודות ע"כ לדבריהם ככתוב בשטר המודע' ואחר שהם נתרצו בבריר' שמא נתרצ' בלב שלם ועכשו חוזר בו ואע"פ שהסבר' הישרה מקיימ'. (מי שנתקוטט עם אשתו וא' לגרשה ואמ' גט שאני כותב לאשתי בטל הוא לאחר זמן גרשה שלא באותה קטט' לא מהני בטו' ואנן סהדי שלא אמר אלא על גט שהיה רוצה לתת באותו זמן) כן יש הוכחה ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל פרק ששי מה' גירושין שכתב וז"ל וכן מי שאמ' לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הו' וכו' ה"ז בטל וכן אם אמ' להם כל גט שיכתוב לי פלוני בטל או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני או כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל ה"ז בטל עכ"ל ולמה חזר הרב ז"ל על כל הלשונות הללו אלא להורו' שאם אמר סתם כל גט שאכתוב לאשתי פלונית בטל הו' ואחר זמן גרש שלא באות' קטטה לא מהני בטול שהאדם משתנה בדעתו בשינוי הדברים ואנן סהדי שלא אמר אלא על גט שהיה רוצה לתת באותו זמן וכן הדין בנ"ד שנראי' הדברים שלא מסר מודע' אלא שהי' סבור שהיה מוכרח להודות בכל מה שירצו ממה שלא פי' ואמר כל מה שאתפשר או אכרת ברית עמהם שלא יהיו ע"פ הדי הגמור יהא בטל שאין בדעתי לוותר להם כלל ומה שנר' שהמודעא היתה טרם שידע בבריר' הנברר ממה שנר' מלשון המודעא שנעשית טרם סילוק הר' אברהם מן ההמוקטיא ובשטר הקיומים כתוב אשר שהפשרות הנופלת בין הר' אברהם ובין הר' יצחק הי' אחרי צאת הר' אברהם מן המוקטעא כלו' שנמשכו גם אחרי צאתו מן המוקטעא ואח"כ הסכימה דעתם בברירה הנז' וזמן שטר הקיומים היא שלשה חדשים וחצי אחר זמן המודעא ולא מהני מודעא דמעיקרא למה שנתחדש לבסוף. ובלאו הכי לא מקרי אונס לפי שכל האונס שטוען הר' אברהם זה (מי שהיה רוצה לתבוע מחבירו ואיימו עליו שאם יתבע יזיקוהו ועשה מודעא כשנתפשר עמהם לא הוי אונס בהם לא היו מכריחי' אותו להתפש' אלא שלא יתבע) הוא שהיה רוצה לתבוע מן השותפ' אותה תביעה ואיימו עליו שאם יתבע שיזיקוהו ויביאו עליו טיפט"יש אבל אם כהר' אברהם זה היה שותק אז ולא היה תובע להם כלל גם הם היו כמחרישים עד אשר תחזקנה ידיו ויתבע מהם בדינא ודיינא וכל כי האי גוונא לא מקרי אונס כלל שהם לא היו מכריחים אותו שעכ"פ יתפשר' עמהם וימחול להם אלא שהוא לתועל' עצמו רצה לבא עמהם בקיומים ולהתל בהם למחר וכן נראה מלשון שטר הקיומים אשר התפשרות הנז' נמשכו על מה שהיה תובע הר' אברהם וכו' ואם הדב' כן אין כאן בית מיחוש שאין כאן אונס על הפשר' כלל כדאמ' בגמ' ולא אמרן אלא דלא אפשר לי' לאשתמוטי אבל אפש' לי' לאשתמוטי לית לן בה ואע"פ שנדחו בגמ' דברי' אלו היינו לקיים המקח דאמרי' והלכתא בכולהו זביני' זביני אבל זה שאמ' דהיכ' דאיפשר ליה לאשתמוטי לא מיקרי אונס אפי' אם מסר מודעא לא מיקרי אונס כלל ולא ראיתי לא' מן המפרשי' שפי' בזה כלום אלמא כפשטא דגמ' קי"ל ואע"פ שיש בדברי ר' ירוחם לשון המגומגם יש לדחותו הילכך אפי' יבואו עדים ויעידו באונס לא מהני ומ"ש המורה שהלשון שכתוב בשטר ונתננו בידו להיות לו לראית ולזכות והאלהים יבק' את נרדף שזהו כמו שאמרו הכרנו באנסו דאל"כ מה מקום לתפילה זו דברי הבאי המה והבל ורעות רוח ומה להשיב על דברים בטלי' כאלו והשתיקה יפה כאן והוא ברחמיו ישכילנו על דבר אמת וחתמתי שמי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
6