שו"ת מהרי"ט, חלק א ל״דTeshuvot Maharit, I 34
א׳שאלה אנו תמהים על מעלת כ"ת מאחר שהזמננו ונתוועדנו לדין זה ופסקנו בהסכמת וחתמנו כולנו בפסק דין איך חתם אח"כ לסתור הפסק שכתב הוא עצמו בראשונים לומר שאין על האשה תחת בעלה לשלם עכשיו אלא לאחר זמן ואפילו אם אחר גמר דין מחלוקת היה לו לשאת ולתת עמנו וכפי מה שתעל' הסכמה היינו פוסקים הדין כמו ששנינו ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני המזכה וכו' כ"ש לתת חתימה ביד בעל דין והדבר ברור שאין בדברים אלו ממש לומר שלא תתחייב אלא לכשתתאלמן או תתגרש ושלש תשובות בדבר.
1
ב׳חדא דהואיל והכניסה לבעל נכסים שאינם שלה אע"פ שהבעל אכלם או הפסידם חייב כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות גזלה וז"ל מי שעבר ואכל הגזלה אחר יאוש פטור מלשלם ואם אכל קודם יאוש ורצו הבעלים לגבות מן האוכל גובים שעדיין ברשותם הוא ואם רצו גובים מן הגזלן עכ"ל ואפילו אם נדון אותו כדין לוקח מגזלן שאינו מפורסם שעשו בו תקנת השוק הכא לא שייך תקנת השוק עוד כי לא נתן בהם שום דמי' כדי שיחזירו לו ועוד דבסוף פרק יש נוחלין מסיק תלמודא דבעל זמנין עבדו ליה כלוקח וזמנין עבדו ליה כיור' גבי יובל דליכא פסידא לאחרים שויוה רבנן כלוקח אבל היכא דאיכא פסידא לאחרים כגון מזונות דאלמנ' דמייתי התם שויוה רבנן כיורש ופרכינן בגמרא מהא דרבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד לקוחות אלמא שוינן ליה כלוקח ולא חיישינן לפסידא דלקוחות ומשני התם אינהו דאפסיד אנפשייהו דלא איבעי להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא וכן כתבו המפרשים ז"ל דהיינו טעמא דמלוה ע"פ לא גביא מבעל דאיהו דאפסיד נפשיה דלא איבעי ליה לאוזופי בלא שטרא לאתתא דעבידא למנסבא אבל כל היכא דאיכא פסידא ולא שייך לומר איהו אפסיד אנפשיה כגון גבי מזונות דאלמנה שויוה רבנן כיורש וגביא מיניה ואף כאן בנדון שלפנינו כיוצא בו הוא שאם היא הכניסה נכסי היתומה לבעלה איהו מאי הוה ליה למעבד.
2
ג׳ועוד דהתם גבי פרנסה אמרינן שאני פרנסה דאית לה קלא וכמלו' בשטר דמיא וגביא מבעל הכא נמי הך מילתא קלא אית לה שנשאת בלא שבועה ולא נזקק שום ב"ד להשביעה ואיהו דאפסיד אנפשיה שנשאת קוד' שיתברר הדבר דאותם הנכסים בחזקת הבעל עומדים והוה לי' כמלוה בשטר וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ו סי' ו' על אשה שנתארסה ושלח לה ארוסה סבלונות ואכלתם או הפסידתם והלכה ונשאת לאחר והשיב שגובה הסבלונות מהבעל דסבלונות קלא אית להו ומסתמא ידע הבעל וכמלוה בשטר דמיא ודברים אלו פשוטים ומבוארים בספרים כמעט אטרוחי בי' דינא בכדי הוא ושלום.
3