שו"ת מהרי"ט, חלק א נ״חTeshuvot Maharit, I 58
א׳שאלה הנני יוסיף שנית ידי להשיב שואלי דבר כדת מה לעשו' על מה שכתוב בהסכמ' וז"ל וכן ראינו שקודם חד' מחר"ה להיות הממונים שבשנ' השלישי' מחוייבים לעשות קיבו' כללי בקהל מבן י"ג שנה ומעלה כדי לבר' ה' נסיכי אדם שיחדשו המינוי כמנהג ומי שיעשה מניע' על זה הוא נלכ' ברש' החר' עכ"ל ועל זה טוענים הכת האח' שאלו הה' שעשו וסדרו את המינוי הזה לא נתבררו מתו' קיבו' כל הקה' מקטון ועד גדו' כמו שמוזכר בלשון ההסכמ' כי אדרבא רוב' או מקצת' לא נמצאו שם אם שלא הודיעו' או לא רצו לבא ס"ס לא נתבררו מתו' קיבו' כל הקהל ולכן אינם מחוייבי' עכשיו להיות נשמעים לכל מה שסדרו אותם הה' ועוד טוענים כי זה הקיבוץ היה צריך להיות סמוך לחדש מחר' בהגיע זמן השלמת המינוי והם הקדימו לעשותו ד' או ה' חדשים קודם הזמן ולכן מעשיהם בטל והכת הב' טוענ' לטענת' הא' שמאחר ששלחו אחריהם ולא באו שוב אינם צריכין שימצאו שם ואדרבא כיון שלא באו עברו על ההסכמה שכתו' שם וכל מי שיעש' מניע' על זה הוא נלכ' ברש' החרם ועל טענ' הקדמת הזמן אומרים כי הוצרכו להקדימו לפי שגם הפרענו' ועולי מלכו' ממש או מלך ושרי' אקדומי אקדומו פורענתא קודם הזמן הרגי' בכל שנה ושנה אלו טענותיהם כפי מה שסדרו הכת האח' מבטלי הפאגש.
1
ב׳תשובה מאין הרגלי' לומר כי מאחר ששלחו אחריהם ולא באו יש יכולת לשא' הקהל למנו' ולברור ברורים שלא מדע' כל הקהל ושתה' גזרת' קיימ' ומקובל' על כולם שמלשון ההסכמ' מוכיח שצרי' שיהי' שם בקיבוץ כל הקהל מבן י"ג שנה ומעלה אע"פ שיש לנו בכל התור' כולה רובו ככולו כדאמרי' גבי פר העלם דבר של צבור דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו ותנן בהוריו' עשו כל הקהל או רובן מביאין פר ובע"ז מביאין פר ושעיר והכי אמרינן גבי פסח הבא בטומאה נטמא קהל או רובו וכן הוא מפורש במקראות שבדברי הימים בענין פסח חזקיהו כי מרבית העם מאפרים ומנשה וכו' לא הטהרו כי אכלו את הפס' שלא ככתוב וגם שם מפורש בשעירי ע"ז שהביא חזקיהו דכתי' וצפירי עיזים שבע' לחטא' על הממלכ' ועל המקדש אע"פ שא"א לומר שכולם חטאו בע"ז שהרי אפי' בישראל כתיב והשארתי בישראל ז' אלפי' כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכו' כ"ש ביהודה דכתיב ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן וכתי' והכהנים הלויים אשר שמרו את משמרתי בתעות בני ישראל מעלי אלא ע"כ על רוב הקהל הביא דרובו ככלו וכן בכל התורה כולה ומ"מ הלשון של כל אינו יוצא מידי פשוטו וכבר אמרו בהוריו' ואלא מאי כל עדת דקאמ' רחמנ' חדא קאמר אי איכא כולם הויא הוראה ואי לאו לא הויא הוראה נמצא שכשאמר הכתוב ואם כל עדת ישראל ישגו אע"פ שג"כ ה"ה אם לא שגו אלא רובן מ"מ צריך שתהא השגיאה מכלל כולם ועל זה קראה תורה כל עדת גם כאן בנדון שלפנינו גלו דעתם מתקני ההסכמה שלא יתבררו הממונים אלא מתוך קיבוץ כללי שיהא שם כל הקהל כקטון כגדול ואז כשיהיו כולם במעמד יהיה בריר' האנשי' ע"פ הרוב שכן הדין נותן שבכל הדברי' ילכו אח' הרוב שהרי אמר' תור' אחרי רבי' להטות אבל כשלא נמצאו כלם שם אין הסכמת הרוב מועיל ובסנהדרין עצמן נוהג הדין הזה שהרי דיני נפשו' שהן בכ"ג דבעינן עדה שופט' ועדת מצל' אטו אם יהיו שנים עשר דיינים לבד וכלן מחייבי' יהא נדון על פיהם לפי מה שהם רובם של סנהדרי קטנ' מחייבי' אין הדב' כן שאין דיני נפשו' אלא בכ"ג ואח"כ יהא נדון ע"פ הרו' שהם י"ב וכן לענין דיני ממונו' שהם בג' אמרי' ב' שדנו נקר' ב"ד חצוף ולא הוי ב"ד לכמה מילי אע"פ שהב' מוסכמים בדב' ואין מחלוק' ביניהם אך זה דבר ברו' ומוסכ' שאין הולכי' אחר הרו' אלא כשהיו כולם שם ואחר שאלו הה' לא הובררו בקיבוץ כל הקהל בין שלא הודיעו' בין שהודיעו' ולא באו מכל מקום לא נתחייבו לשמוע בקולם אלא בזמן שנתבררו במעמ' כול' ומה שטועני' ממה שכתוב בהסכמה שכל מי שיעשה מניעה על זה הוא נלכד בחרם נמצא שמי ששלחו אחריו ולא בא הוא נלכד בחרם וכיון שכן אין חוששין אליו אם לא בא אדרבא ממקו' שבאת ואין רצוני להביא כאן סוגיא דריש תמורה כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי והדבר ידוע שכאן הוא איסור הבא מעצמם ולא אאריך בזה אבל מהלשון עצמו מוכיח שכל שאינם באים מבטלי' את הדב' ממשמ' שכתו' שמי שיעש' מניע' על זה משמ' שמתו' שאינם באים עושים מניעה לדב' ולכך הענישו אותה שיהיו נלכדים בחר' ואם את' אומר שמי ששלחו לו ולא בא אין חוששי' לו א"כ לא באת מניעה מתח' ידו ולא נלכד בחר' ואם הוא נלכד בחר' הרי עש' מניע' וראי' לדבר אונס שאמרו התור' לא יוכל לשלח' כל ימיו כלום אם עבר וגרש נאמ' שאינ' מגורש' והב' עלי' ידון בחנק אין הדבר כן ומגורשת היא אלא שלוקה דעבר אמימרא דרחמנ' וכן אלמנה לכ"ג שכתוב אלמנה וגרושה לא יקח כלו' אם קדשה נאמר שאין קידושין תופסין בה אלא אדרבא ממה שאמר' תורה לא יקח ומשמע שיש לו בה ליקוחין אף כאן אם מה שכתוב בהסכמה שכל מי שיעשה מניעה על זה מדבר על מי ששלחו אחריו ולא בא א"כ משם נלמוד שבידו לעשות מניעה מכיון שאינו בא שאם אי אתה חושש לו הרי אינו עושה מניעה ואינו נלכד ברשת החרם והרי זה דומה למה שאמרה תורה לא יחליפנו ולא ימיר אותו שמא תאמר אם המיר אינו מומר ת"ל ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש והדברים עתיקים ומתבררים במקומם אלא שהבאתי כאן כדאמרי' בס"פ השולח משום דמשמע להו קראי.
2
ג׳ובר מן דין ומן דין אפילו עונש חרם לא חל עליהם אע"פ ששלחו אחריה' ולא באו מן הטענ' שטענו שהקדימו את הזמן שלשה או ד' חדשי' קוד' חדש מחר' ונניח שכונת קודם חדש מחרם משמע סמוך לו דומיא דההיא דס"פ מי שאחזו לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת חד בשבת ותרי ותלת' בתר שבתא ארבע וחמש' ומעלי שבתא קמי שבתא ומשם נלמוד שכשאומרי' קודם חדש משמעותו שבת אחד קודם החדש ואין אנו צריכין לבא עליהם בטענה זו אלא אפי' שנאמר שקודם זה אין לו שיעור למעלה מ"מ לא היו חייבים הקהל לבא אז כיון שעדיין היה להם שהות אחרי כן להקבץ ואין זה בכלל מה שכתוב שמי שיעשה מניע' שלא בשביל שלא באו עכשיו נמנע הדבר לגמרי שעדין יש זמן הרבה שיוכלו לעשותו ואם הם מהרו את הקץ ולא הוחילו למועד כל שעשו שלא במעמד כל הקהל למקטון ועד גדול הכל בטל ואפי' יחיד יכול לעכב ואינו מחויב לשמוע את דבריהם.
3
ד׳ומכל מקום נראה שאם היו מתוועדים על הדבר והיו מקצתם טוענים להקדי' זמן העריכה מפני שהמלך והשרים גם המה הקדימו לקבוע המסים וארנוניות קודם זמנן אולי היו נראין דבריהם בטענה זו לשנות את הזמן המוגבל ביניהם שהדבר ידוע שלא תלו הדבר בחדש לעשותו מחר"מ אלא מפני שאז הוא זמן פרעון הכהג"י וכאותה שאמר בפ' קונם עד הגשמים עד שיהיו גשמי' עד שתר' רביע' ב' רשב"ג אומר עד זמן של רביע' ואמר בגמ' מחלוקת עד הגשמי' אבל עד הגש' עד זמן הגשם קאמ' אף כאן אע"פ שאמר עד חדש מחר' אין כוונתם אלא לזמן גביית ואם הקדימו יקדימו ועדיין יש לדון ולומר דעד הגשם כיון דהוי דבר שאין זמנו קבוע לא מחית איניש נפשיה לספיקא ואזמן הגשם קאמר דהוי דבר קבוע אבל אדרבא הם תלו בדבר קבוע ולא חשו שמא יתבעו קודם הזמן וזכו הנערכים באותם ג' שנים שלא לפרוע כל פרעונות ההוים בתוך הג' שנים כפי אותה עריכה ולא נחוש אם יהיו חרבות פריעות הכאגיש בתוך שלש שנים ויש לדמותה למוכר שדה אחוזה שאינו גואל פחות משתי שנים שנא' במספר שני תבואות ימכור לך ותניא בפרק אחרון מעירכין מכרה לו לפני ר"ה מלאה פירות לא יאמר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך ת"ל במספר שני תבואות ימכור לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות לשתי שנים ויש לדקדק בה ובאותה דפ' קונם אלא שאין רצוני להאריך כאן דמ"מ צריכין היו להתוועד להסכים על הדבר כיון שבאים לבטל דברי ההסכמה בשביל דבר שנתחדש שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אע"פ שבטל הטעם כמ"ש בפ"ק דביצה גבי כרם רבעי ומייתי לה מקרא דכתי' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם כדמייתי התם ואלו שעשו מניעה שלא באו לוועד אפי' אם היה כדין לשנו' ההסכמה מ"מ סבורים היו שאין בידם לשנות וכיון שאלו עשו שלא במעמד כולם אין מעשיהם קיים כיון שתלו הדבר בוועד כללי וכל שהיה שלא מתוך ועד כללי אין במעשיה' כלום כמו שהוכחתי לעיל.
4
ה׳כל שכן שבענין העריכה אשר עליה הרים ירעשו היה צריך שהתשעה מעריכין שיעריכו את הקהל כמשפט היה להם להיות נבחרים ע"פ ממוני הזמן שהוא זמן העריכה ואלו החמשה שהעריכו את הקהל לא דיין שהם חמשה לבד ואין מעשיהם כלום על פי הסכמתם שיהיו תשעה מעריכים שלשה עשירים ושלשה עניים ושלשה בינונים וכל שלא נעשה בכל אלו מעשיהם בטל אלא אף אם ירצו להוסיף עוד ד' עמהם אינו עולה בדין לפי שאותם החמש' הובררו על פי הממונים של השנה שעברה ולפי מה שביררנו אין בידם להעריך את הקהל אלא עד סוף שלש שנים של זמן העריכה וגם עכשיו בהגיע הזמן צריך שיתבררו המעריכי' ע"פ הממונים שבשנה זו ולא אלו שנתמנו ע"פ הממונים שבשנה שעברה וזה דבר ברור והנלע"ד כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
5