שו"ת מהרי"ט, חלק א ע״הTeshuvot Maharit, I 75
א׳שאלה יעקב שהיה לו אשה וממנה שלשה בנות ובן מאשה אחרת וצוה מחמ' מיתה וזה נוסח הצוואה היוצאת מתחת יד העדים ועוד אמר שממיטב מעותיו יתנו לבן אחיו סך מאה גרו"שוש שיושמו ביד אומן נאמן ירא שמים שילמדהו אומנות ויאכל אצלו בביתו עד שידע באומנות ואחר כך יחזור לו המעות וכשיגיע לישא אשה יתנו לו חפצים וכלי מלבושים שוי מאה גרוש"ש מלבד המאה הנז"ל עוד אמר שיתנו לשתי בנותיו הגדולות אלף גרו"שוש חמש מאות לכל אחת לנישואי ויפרישו אותן מעכשיו כדי שיזונו אותם מפירותיהם ותזון אמן עמהם ועוד יקחו שלש מאות גרו"שוש וכלי הבית זולתי התכשיטי זהב ויהיו לכתוב' אשתו מבית ולבתו הקטנה השלישית וכל זה עשה בהטבה יען יש לו תנאי שאין לה מזונות כל ימי מגר אלמנותה עוד אמר שכל שאר הנכסי' והחובות וכל תכשיטי זהב שיש לו ימסרו ביד ראובן ושמעון לבנו יצ"ו שיהיו אפטרופסין על הכל ולא יתעסקו זולתי בשש מאות זהב להתפרנס ולזון מפירותיהם ולמודו יהיה על יד ראובן ושמעון הנז' במקום פלוני והריוח אשר יזמין הב"ה בשש מאות זהובים הנז' יהיה למזון ולפרנס ולשכר למודו והכל יהיה כפי ראות עיניהם וכשרון דעתם והשאר יהיה טמון בקרקע במקום פלוני ע"י יהודה ולוי בידיעת ראובן ושמעון הנז' וזה ימשך עד שיהיה לו קניין שלם בחכמה ועיון ודרש וכשיגיע לח"י שנים יכנס לחופה וימשך למודו בקבע בהסגר עד ז' שנים אחרות עד שיהיה בן כ"ה שנה בע"ה ואז ימסר בידו כל נכסיו וכו' ע"כ לשון הצוואה. יורנו רבותינו אם מינו האפטרופסי' לראובן ושמעון הנז' הוא על כל פרטי הצוואה ועל כל נכסיו או דוקא על הנכסים והחובות והתכשיטין המגיעין לחלק היתום ולפקח על היתום בכל פרטיו הנ"ז צוואה כנז' ומה גם עדי הצואה נמצאו פעמים רבות עמו ולהן גלה כל מצפוניו וסתרי לבו ואין זר אתם ומעידים שבפירוש אמר להם שעל כל הפרטים מינה לאפטרופסין לראובן ושמעון הנ"ז וכי לאחד מעדיו צוה לכתוב הצווא' והוא לא נסה באומנו' הספירות לא דקדק לפרש הכל. גם יורונו רבותינו אם במה שכתוב שנותן לאשתו ולבתו השלישית שלש מאות גרשו"ש וכלי הבית זולת תכשיטין של זהב אם פירוש תכשיטי זהב הם התכשיטין של זהב מקשה כגון כובע זהב מקשה טבעות ואצעדות ודומיהם אמנם כובע זהב שחוט וגם שראקוגיש וחלקות ושאר הדברים שיש בהם זהב שחוט ומשי אינם בכלל התכשיטין או אמרינן הלך אחר לשון בני אדם הכתובים בכתובות בכוללם פרטי הנדוניא מפרטין במטלטלין ושמושי ערש ותכשיטי זהב וכולי וברוב העולם תכשיטי זהב מקשה החתן נותנם לא הכלה מכנסת אותם כי אם תכשיטי זהב כשראקוגי"ש וכדומה שהם זהב שחוט ומרוקם. וגם בזה מעידי' ובפרט העד הסופר מעיד שבפירוש אמר לו שכלי הבית דוקא נותן אפילו קי"לאט זהב יפרישו לבן אי מקרי בכה"ג כיון שחתם הרי כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואינו חוזר ומגיד או אמרינן דאחר דאינו סותר הכתוב והחתום כי אם מפרש ויש מקום לפרושי לא מקרי חוזר ומגיד ולא עוד כי מאי דאמר עדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי' דין היינו שטרא דנפיק מתותי ידי דבעל דין דהא האידנא דחתמי בשטרא ויהבו ליה למריה לא יכלי למהדר בהו אמנם היכא דאיתיה לשטרא תותיה ידי דסהדי כמו דלא מסהדי ביה עד השתא דמי דהא אי בעי כבשי לשטרא וכולי וכמו שהאריך הרי"ף בפר' ד' אחין. גם יורונו רבותינו כי אחר שלא נמצאו מעות מצויים כעת בעזבונו לתת ולהפריש האלף גרושו"ש לשתי בנותיו הגדולות והשלש מאות גרושו"ש לכתובת אשתו והבת הקטנה כי אם בחובות וכדומה כי אף כי היה אמוד בנכסים על חד מהנמצא עשר ידות לא נודע אם האומדנא היתה שקר או אם נגנבו או הוסתר מעין רואה אם יש כח באלמנה לתפוס התכשיטין ולאכול ולהאכיל את בנותי' מאת אשר בידם או אם אמרינן אחר שכפי הנז' בצואה כשנשאה יעקב התנה עליה שאין לה מזונות ולא זיכה לה עתה מזונות כי אם מפירות האלף עד נשואי השתי בנות הגדולות בצירוף עמהן ומהשלש מאות כנז' כי כל השא' הניח לבן ומזלם גרם שלא נמצאו מעות וימתינו עד גביות החובות כי התכשיטין נתונים נתונים המה לבן גם מזון הבנות הרי סלק מזונותיהן מכל נכסיו ופרנסתן וקבעו בפירותיהן של האלף גר"ושוש או ימתינו עד הקבצם או מעתה יופרשו ויובדלו ביד בעלי חובות וכדומ' ויקרא בשם שמן ושם אמן. יגם יורונו רבותינו אם המאה גר"ושוש של חפצים וכלי מלבושים שיתנו לבן אחיו כשישא אשה יוקחו עתה קודם שתקח האלמנ' כל כלי הבית או נאמר שהאלמנה תטול כל חפצי הבית וכשיגיע זמן הנשואין יקנו לו חפצים ומלבושים בסך מאה גר"ושוש ואף בזו עידי הצוואה אומרים שבפירוש צוה שמכלי הבית יבררו הסך של המאה גר"ושוש הנז' ויהיו למשמרת עד הגיע תור נישואין אם גם כן מקרי בכי האי גוונא חוזר ומגיד או לא כדכתוב לעיל יורונו את אשר נעשה ושכרכם כפול ומכופל מן השמים.
1
ב׳תשובה דבר ברור הוא שכל שאין העדים באים לסתור דברי הגט לגמרי אלא לפרש דברי השטר שומעים אליהם ועד כאן לא נחלקו הראשונים נוחי נפש אלא בתנאי היו דברינו שכמה מהגדולים פירשוה אף על פי שכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר בתנאי כך וכך הקנה לו ולא הוי חוזר ומגיד וכן הכריע הר"ן ז"ל בפרק שני דכתובות כדבריו של רבינו האיי וסייעתו ז"ל. ומכל מקום עחלוקת כשבאים להוסיף תנאי מה שאינו במשמעות השטר ומתבטל השטר מחמתו אבל כשבאים לפרש דבריהם שומעים להם ואפי' אם היה אותו רחוק ודחוק בלשון השטר דמתרצינן הלשון של השטר שיהיה מכוון לדברי העדים וכן כתב הר"ן ז"ל בתשובותיו סימן מ' שנשאל היכא שאינו סותר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלים פי' א' משני עניינים אחד קרוב ואחד רחוק אם העדים יכולים לחזור ולהגיד לבאר משמעות הלשון או לא רק שנקבל עדותן כסתם משמעות לשון הקרוב והשיב כל שאנו יכולין לכוון העד שלא תהא עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים שנראין כמכחישין זה את זה כדי שתהא עדותם מכוונת בכל מה שאפשר וזו היא ששנינו אחד אומר בשנים לחדש ואחד בשלשה עדותן קיימת. והרשב"א ז"ל כתב בתשוב' סימן אלף י"ב שנשאל על ראובן שמשכן בית לשמעון וכתבו העדים בשטר שלא יהא רשות ללוה לסלקו מהשכונה ולא כתבו זמן. והשיב דאפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר כך וכך היה תנאי וכותבין שטר ולא הוה ליה עשו עדים שליחותן שהרי הם לא כתבו שלא יהא רשאי לכופו לעולם אלא לכופו סתם וכיון שכן הרי הם מבררים דבריהם עד כאן לשונו. והרי כאן שאם באנו לדון על סתם לשון השטר לעולם משמע תדע מדתנן בפרק ד' דנדרים נודרים להרגין לחרמין ולמוכסין שהן של תרומה אף על פי שאינם של תרומה וכו' ומפרש בגמרא באומר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של תרומה ומוקי לה דאמר בלבו היום ואף על גב דסביר' ליה דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני אלמא שלא במקום אונס כשאומר יאסרו לעולם משמע ולא כל הימנו לומר לא כוונתי אלא לזמן וכולי מכל מקום לגבי עדים יכולין לפרש דבריה' ולהוציא משמעות הלשון השטר מסתמו כל שאינו סותר דבריהם בהדיא ולא תימא שהרשב"א ז"ל כשיטת רבינו האי ז"ל וסייעתו אמרה שסוברים גבי תנאי היו דברינו שהם נאמנים אף כשכתב ידם יוצא ממקום אחר ובמחלוקת היא שנויה זה אינו שהרשב"א ז"ל ס"ל דבתנאי היו דברינו לא מהימן אלא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דוקא ומכל מקום בדבר שהם מפרשים דברי השטר אף בענין רחוק שומעין להם וכל שכן בנדון שלפנינו שכל מה שאומרים העדים מתיישב יפה עם הלשון אם במה שהם אומרים שמה שכתוב בצואה שימסרו הנכסים של היתום ביד ראובן ושמעון שיהיו אפטרופוסין על הכל רוצה לומר על כל נכסיו בין נכסי היתום ובין נכסי הבנות בכללות שכן אמר המצוה בפי' אין ספ' דנאמנין הם לומר כן שיש במשמעות הלשון לפרש כן שיהיו אפטרופוסין על הכל לגמרי וגם במה שפירשו שתכשיטי זהב שנתן לבנו הם כל דבר של זהב אף המרוקם אפילו קורט של זהב גם בזה יעשו כפירושן כל שכן שאפילו לא היה פירושן של עדים והיה הדבר מסופק אם הזהב השחוט הוא בכלל תכשיטי זהב אם לאו היינו אומר יד בעל השטר על התחתונה ומי נקרא בעל השטר הבא לזכות על ידי השטר והיא האשה שהניח לה בעלה כל כלי הבית זולתי תכשיטי זהב לא מפקינן ממונא מחזקת הבן אלא בדבר ברור ויש בלשון תכשיט כל מה שהאשה מתקשטת עצמה אין חילוק בין יהיה של מתכת או של אריג דהא כמה מילי שנינו בפרק במה אשה שאין בהם חיוב חטאת משום דתכשיט הוא כדאמרי' בגמרא וקחשיב טוטפת המקפ' מאזן לאזן ותניא עניות עושין אותן של מיני צבעונים עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב וקחשיב נמי כפה של צמר וקטלא ומפרש מאי קטלא מנקטא פארי והוא בגד שיש לו שניצים ומצוייר בזהב וכתבו התוספות שמלקטת פרורי הפת בה ותכשיט הוא ועוד שנינו בפרק אלו עוברין בפסחים רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים ואמרינן בגמרא תכשיטי נשים ס"ד פרש"י ז"ל דהיינו כחל ושרק ואין בהם חמץ ומשני אלא אימא טיפולי נשים וכתבו התוס' דהיינו טיפול של מטה שאילו טיפול שעל פניה היינו תכשיטי נשים הרי לך שכל שהאש' מתקשט' בהם קרוי תכשיטין אלא שבלשון בני אדם אינו כן לפיכך הולכין אחר דברי העדים. גם בענין המאה גר"ושוש מחפצים ומלבושין שצוה שיתנו לבן אחיו אין אנו צריכין לעדותן של עדים בזה שכל שאמר יתנו לו חפצים וכלי מלבושים שווי ק' גרו"שוש חפצים וכלים ממש קאמר שאלו אמר יתנו לו ק' גר"ושוש בחפצים וכלים הייתי אומר יקחו ממעותיו ק' גר"ושוש ויקנו בהם חפצים וכלים אבל לא אמר אלא חפצים שווי מאה גר"ושוש משמע שתקחו מחפציו וכלי מלבושיו שהניח שווי מאה גר"ושוש ומעתה זכה בהם והם בחזקתו שאם פחתו פחתו לו ואם נגנבו כל החפצים אין לו כלום על שאר הנכסים כדאמרינן בפרק התקבל גבי עובדא דגניבא דאמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא ואמרינן חמרא לא קאמר שאילו היה אומר ארבע מאה זוזי חמרא אם החמיץ היה מפסיד מקבל המתנה שגופו של יין הקנה לו. ובסוף פרקא קמא דגיטין שקיל וטרי תלמודא כי אמר תנו לו מנה סתם אי חיישינן למנה קבור או לא ואף על גב דאסיקנא דלמנה קבור לא חיישינן מכל מקום משמע דמנה ממש קאמר ולא אמרינן דשוה קאמר וכן כתב הר"ן ז"ל ומתוך כך כתב שאם נאבד אחד מהם מראהו אבוד ועוד הוסיף לומר שאם לא נמצאו לו מעות בעין לא זכה מקבל דמנה דוקא קאמר והא לית ליה. ואף כאן חפצים וכלי מלבושים דוקא קאמר והם מאותם שימצאו בביתו והשאר יהיו לאשתו שכשאמר אחר כך שכלי הבית זולתי התכשיטי זהב יהיו לאשתו לאחר שיפרישו חפצים סכום מאה גר"ושוש לבן אחיו קאמר כל שכן שהעדים מעידין כן. גם במה שהעידו שאמר שמעכשיו יבררו הסכום של מאה גר"ושוש ויהיו למשמרת עד הגיע תור הנישואין אינם סותרין בזה דברי השטר כי מה שכתוב וכשיגיע לישא אשה יתנו לו לא קאי אלא הנתינה בידו שרצה שלא ימסרו לו הנכסים מעכשיו דלאו למשתי בהו שיכרא קיהיב ליה ועוד שמא לא רצה לזכותו אלא בשעת נישואין דאי בההיא שעתא ליתא לא זכה בנכסים דבההיא שעתא הוא דקזכו שאמר כשיגיע לישא יתנו לו ותנו כזכו דמי אבל אפשר לומר שמעכשיו יבררום ויהיה בשלישות אפוטרופסין עד הזמן וכן בדין הואיל ומהשתא קיימי ברשותי' ראוי לבררם עכשיו דדלמא אשתדוף הנך נכסי ויאמרו לו נכסיך הם שהופסדו. גם מה שרוצ' האלמנה לעכב החפצים של היתום ולהיות נזונית היא ובנותיה מהם עד שיתנו לה האלף גרושו"ש וכולי אינו בדין כי מאחר שהיא אין לה עליו תנאי מזונות שכן כתב לה בכתובתה אלא שרצה להטיב עמה ואמר שיפרישו מנכסיו שלש מאות גר"ושוש ועוד אלף לשתי בנותיו ויזונו הבנות ואמן מפירות אותם המעות ואלו החפצין והתכשיטין נתנם לבנו אין לה ליקח אלא מהנכסים האחרים שיש לו ואם אינם עכשיו בעין כי הם בארץ אחרת או חוב אצל בני אדם תמתין עד שתגבה וביני וביני יזונו האלמנה והבנות מסכום האלף ושלש מאות ולא משאר נכסי היתום כי כבר יחד להם וקצב מזונותיהן באותו הסכום אלף ושלש מאות בין ירויחו בין לא ירויחו וזה פשוט.
2
ג׳נמצא כללן של דברים שבכל מה שפירשו העדים יעלו כפירושן אם במה שהעידו שמינוי האפוטרופסות ראובן ושמעון הוא על פרטי הצוואה גם במה שפירשו שתכשיטי זהב הוא כל דבר של זהב מרוקם ושחוט אפילו קי"רט של זהב. גם בענין המאה גר"ושוש לבן אחיו שיהיו מחפצים וכלי הבית הנמצאי' והשאר יהיה לאלמנה ויבררו אותם מעכשיו לצורך הבחור ולענין מזונות האשה והבנות אין להם מזונות אלא מסכום האלף ושלש מאות שקצב הבעל אבל התכשיטי' הם לבן ואין לאלמנה בהם תפיסה של כלום והנלע"ד כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3