שו"ת מהרי"ט, חלק א פ״בTeshuvot Maharit, I 82
א׳שאלה ראובן מעיר אחד אשר מערי קורדיסט"אן רחוק מחלב בט"ו ימים בא פה צפת תו"בב ובקש לישא אשה כאן ויום אחד דברו לו על נערה אשר ישרה בעיניו לתתה לו אכן אמרו לו שאם יש לו אחים שם בעירו לא יתנוה לו אז אמר כי לא היה לו אחים כלל ועיקר וכשעשו השידוכין השביעוהו על כן ונשבע להם שלא היה לו אח כלל אחר ימים שנשא את האשה בא פה איש א' מעיר ראובן ההוא מכירו ויודעו ונתאכסן בבית ראובן הנז"ל וביושב' לאכול לחם אמר האיש ההוא ליושבים שם אם ימצאו לו מנוח אשר ייטב לו לישא אשה אז אמרו לו כי בעיר הזאת לא היו נותנים אשה לבאים מאותם המקומות הרחוקי' ויש להם שם אחים שלא יבואו ח"ו לידי עיגון אז חזר פניו האיש ההוא כלפי ראובן בעל הבית ואמר ואתה איך נתנו לך אשה ויש לך אחים אז נתכרכמו פניו של ראובן ואמר לו הנח אלו הדברים עתה זהו מה שמעיד עד א' כשר לפנינו מפיו של אותו היהודי מעירו שאמר לו כדברי' האלה ועוד העיד כי כאשר כלו לאכול לקח אותו העד הזה לראובן הנז' לצד אחד ואמר ואיך עשית הרעה הגדול' הזאת ולא שמרת את שבועת ה' אשר השביעוך ומי דחקך להשבע על שקר כיום הזה אז אמר לו נסכלתי כי נפתה לבי על האשה ואמרו לא יתנוה אלי אם היו לי אחים וגם כי אחרי צאתי היתה מגפה גדולה בעיר ואמרתי אולי מת גם הוא כאחיו והנה אחר ימים רצה הבעל להרחיק נדוד ואז אמר אל העד הזה איך היה הולך ולא מניח גט לאשתו ורעה זו מהאחרת אשר נשבע לה על שקר אז אמר ליתן לה גט אלא שאשתו עכבה בדבר לומר שלא יתן לה גט שמא ינשא שמה דכל זמן דאגידא ביה לא יהיבי ליה אחריתי ואף על פי כן בעמדו על פרק הנסיעה צוה לשני עדים האיש ההוא ות"ח אחד לכתוב גט זמן לאשתו והלך וכשבא הדבר לב"ד אמרו שלא עשה כלום לפי שהזכיר התנאי קודם כתיבת הגט ועוד כי היו שנים וכבר נהגו להחמיר בחתם סופר ועד ולזה לא נכתב הגט כל זה מדברי העד הנז' והנה האיש הלזה הלך אל ארץ אחרת ומת שם ונשארה האלמנה הזאת עגונה זה לה חמש שנים יורונו רבותינו אם יש היתר לאלמנה זאת מאחר שלא הוחזקו לבעלה אחים כי אם על פי העד ההוא ועל פי דבריו האחרונים אם יכול לסתור דבריו הראשונים ושבועתו אשר נשבע שאין לו אחים עוד בא יהודי אחד והעיד לפנינו כי תיכף בבא האיש הזה בעיר הזאת שנתקרב האיש הזה אצלו ויען היה גם הוא מאותם המלכיות ומדבר כלשון עמו והיה מספר לו כל עניניו לפי תומו ובכללם אמר לו שיש לו אחים שמה בארץ מולדתו וזה היה קודם שדיברו על נישואין כלל.
1
ב׳תשובה ראיתי מה שכתב אלופי החכם השלם הרב כמה"ר משה נר"ו בענין זה ואני בעניי מיראי הוראה אני ואחוה דעי לפני רבותי שיחיו והמה יבחרו ולא אני. והריני דן אפילו לא היה לנו כאן אלא עד אחד שיש לחוש לדבריו ולא נתירה לכתחילה דנ"ד אינו ענין לתשובת הרא"ש שבכלל י"ג על האשה ההיא שנשאת לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהי' לבעלה אח אך אחי האשה אמר שהיה באשכנז וראה שמה אדם אחד שהיה אחיו והתירה הרא"ש ז"ל לומר דכיון שהאשה עומדת בחזקת שאין אחים לבעלה אין עד אחד נאמן להוציאה מחזקתה דכל היכא דאתחזק היתרא עד אחד לא מהימן והוכיח מההיא דניזקין אמר ליה עד אחד נטמאו טהרותיך וכו' וממקום שבאתה דכי אמר דעד אחד לא מהימן דוקא היכא דאתחזק היתרא כי ההיא דטהרותיך נטמאו דעד השתא בחזקת טהרה הן עומדין וכן נתנסך יינך אשתך זנתה אבל במילתא דלא אתחזק לא היתרא ולא איסורא עד אחד מהימן והכי איתא בריש גיטין אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא אבל הכא דאתחזק איסורא דא"א הוה ליה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והכי אמרינן בריש האשה רבה היכא אמרינן דאין עד אחד נאמן היכא דאיתחזק איסורא אבל לא אתחזק נאמן מידי דהו' אחתיכה ספק של חלב ס' של שומן ואתא עד אחד ואמר דשומן הוא דמהימן והרא"ש ז"ל כתב בהלכותיו בניזקין והיכא דלא אתחזק לא היתרא ולא איסורא עד אחד מהימן להתיר וכל שכן לאסור והך מילתא ודאי לא מיקרי אתחזק היתרא שזה האיש מארץ רחוק' בא ולא ידענו מאיזה עם הוא ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגל' הדבר על פי אותו עד שהוא בן עירו ומכירו ובקי באחיו ואימתי נתחזק זה בלא אחים ולא קרינן חזקה לשוק אלא כי ידעינן דלית ליה אחי אלא דמספקא לן אם נולד לו אחר כך אח כדאמרינן בריש האשה בתרא היה לה חמות אינה חוששת שמא ילדה בן ומפרשי' בגמר' משום דבחזקה לשוק קיימא או דומיא דאמרינן בפר' ארבעה אחין גבי וכלן שהיו להן קידושין או גירושין בספק הרי אלו צרותיהן חולצות ולא מתייבמות דאמרינן אלו הן ספק קידושין ספק קרוב לו ס' קרוב לה ופרינן בגמרא ואילו גבי גירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני ומשני רבא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והיינו משום שהיא לפנינו צרת ערוה ואם נולד ספק בגירושי הערוה מוקמינן לה בחזקת שלא נתגרש' אבל זה שאנו מסתפקין מעיקרא אם יש לבעלה אחין הא לא אתחזק וכי תימא העמד האשה בחזקת היתר שהאשה הזאת בחזקת היתר עומדת עד שלא תנשא אחר כך שנשאת שהוחזק בה איסור אשת איש מכל מקום כשמת בעלה איסורא דאשת איש פקע ונשארה מותרת לשוק כמו שהיתה אין לך לומר כן אלא אדרבה אשה זו משנתקדשה בחזקת איסור לכל העולם היא ועל ידי מיתת בעלה אתה בא להתירה אל תתירנה מספק ולא תימא איסורא קמייתא פקעא במיתת הבעל מספיקא לא מחתינן לה איסורא אחריתי דיבמה לשוק אלא עדיין בחזקת איסור עומדת ומנא תימרא דתנן בסוף נזיר ירד לטבול במערה ונמצא מת בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר הרי כאן דטומאה קמייתא טהרה על ידי טבילתו במקוה ואף על פי כן מספקא מחתינן ליה טומאה אחריתי וסותר את הקודמים הואיל ונזקק לטומאה דאמרינן חזקת טמא טמא והא דבטומאה ידועה אף על פי שירד להקר טמא היינו טעמא משום דספק טומאה ברשות היחיד היה ומכל מקום בטומאת התהום דהלכתא גמירי לה דטהור בנזיר ועושה פסח ואף על פי כן כשירד ליטהר מטומאת מת אמרינן חזקת טמא טמא ותו אמרינן התם בשבעה דברים בודקים את הזב עד שלא נזקק לזיבה משנזקק לזיבה אין בודקין אותו אונסו וספקו ושכבת זרעו טמאי' שרגלים לדבר ומפרש תלמודא ספיקו לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראיה כיון שנזקק לטומא' ספיקו טמא וחוזר וסותר את הקודמים ומביא קרבן עליו וכן מוכח מדאמרינן בפרק קמא דחולין בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכי מספקא לן אם שהה או דרס או החליד אסרינן לה מספק דמחזקינן ליה בחזקת איסורא ולא אמרינן דאיסורא איסו' אבר מן החי הוא והא פקע ההוא איסורא בנחירה ואישתריא לבן נח ומספיקא אמאי מחתינן לה איסורא אחרינא דנבלה דשרי לבן נח ומטמא במשא אלא חזקת איסור אסור אף כאן משנזקקה לאיסור אשת איש אסור' וכן מוכח מלישנא דגמרא בפרק יש נוחלין אם הקלו בשבויה נקל באשת איש אלמא אכתי חזקה דאשת איש קאי עליה וכן פירש רשב"ם ז"ל נקל באשת איש דאיכא איסור תורה והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנ' מספק ע"כ. ולעיל בראש השמועה כתב דאתחזק לן דלית ליה אחים ויודעים היו בודאי שאין לו בנים ואי לאו דאתחזק לן שאין לו אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק עד כאן לשונו נהי דכי לא אתחזק לא באחי ולא בבני שריא מטעם ספק ספקא כדכתב הוא ז"ל לעיל דשמא יש לו בנים ואם תמצא לומר אין לו שמא גם אחים אין לו משום הך טעמא הוא דשרינן לה ולא מטעם חזקה כלל הלכך כי אתי עד אחד אמאי לא מהימנינן ליה והר"ן ז"ל כתב בפרק קמא דקידושין גבי ההיא דקדיש באבנא דכוחלא והביא ההיא דפרק יש נוחלין דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני דחיישינן לקלא אף על גב דהוי קלא דלא אתחזק משום דאשה זו בחשש איסור היתה וההיא דנתנסך יינך ונטמאו טהרותיך ודאי לא אתי עד אחד ומפיק להו מחזקתייהו שהרי אף לדבריו מעיקרא היו הטהרות בחזקת טהרה אלא שהוא אומר השתא נטמאו אבל כאן לפי דברי העד מיום שנתקדשה לבעלה שהוחזקה אשת איש מאז הוחזקה ג"כ באיסור לשוק ומעולם לא היה לה חזקה ברורה שעה אחת בחזקת היתר לשוק ויש להביא ראיה שכל חזקה שלא נתבררה לאו חזקה היא דכי אתייליד ספיקא לא מוקמינן לה אחזקתה מדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה גבי נכסי לבר שטיא ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת דבר שטיא ולא אמרן אלא דאית ליה חזקת אבהתיה אבל לית ליה חזקת אבהתיה אמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא שוטה זבין ולא אמרינן הואיל ולא ערערו על מקחו כשקנ' מאחרי' העמד מקח על חזקתו וגם שם כתבו התוספות אמימרא דרב נחמן דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואם תאמר אמאי לא מגבינן כבשטרא מעליא הא סבר רב נחמן כרב הונא בשתי כתי עדים המכחישות זו את זו דכל אחת באה בפני עצמה ומעיד' ותירצו דשאני התם דמוקמינן כל אחד בחזקת כשרות אבל הכא שאומרים קטנים היו או קרובים משנולדו עד עתה שנתרחקו ליכ' למימר אוקמוה אחזקתייהו ע"כ דברי התוספות ואע"ג דמכל מקום חזק' כשרות אית להו מסתמא עדים החתומים על השטר לא מחזקינן להו בחזקת פסולין או קטנים כדאמרינן לעיל התם דמלוה גופיה מידק דייק ולא מחתי' פסולין או קרובין ואמרינן אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול מכל מקום כי איתייליד לן ספיקא דתרי ותרי ליכא למימר אוקמינהו אחזקתייהו שהרי לדברי עדים אלו לא היה לעולם להם חזקת כשרות. וגדולה מזו כתבו התוס' ז"ל בפרק קמא דחולין ודקדקו אהא דאמרינן מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ומייתי לה מפרה אדומה ומעדים זוממים והקשו התוספות ודילמא היינו משום דמוקמינן לה אחזקתה שאינה טריפה למאן דאמר טריפה אינו חיה ותירצו דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחד לא אזלינן בתר' ולמדו משם הלכה למעשה על גבינות העכו"ם שנעשו מכמה בהמות ונמצאת האחת טרפה שכולם אסורות ולא נעמידם על חזקת' שאתמול שתינו מחלבם בחזקת כשרות השתא דניתייליד ריעותא לא מוקמינן להו אחזקתייהו כל שלא נתבררה חזקתם אף על גב דממה נפשך בהמות אלו כשרות היו מתחילת בריאתם הואיל ועברו עליהם י"ב חדש אף כאן הואיל וחזקה זו לא נתבררה אלא דמסתמא הוה שרינן לה משום דלא אתחזק באחי דין הוא שיהיה עד אחד נאמן לאוסרה. ויש לדמות את הדבר לאותה שאמרו בפרק האומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה דאסורה אכולי עלמא בא עד אחד ואמר אני קדשתיה נאמן ליתן גט להתירה לעלמא הרי שאם לא היה זה היתה אסורה לכל העולם ואתא חד ושרי לה והוא הדין אי אתי אינש דעלמא ואמר לזה נתקדשה מהימן דאין אדם חוטא ולא לו וכן כתב הר"ן ז"ל דעד אחד דעלמא נאמן לומר לזה נתקדשה אפילו במקום דשייך טעמא דחיפוי הואיל ולית לה חזקה מבוררת לאיסור ואם נאמן להתיר כ"ש דנאמן לאסור ועוד יש להוכיח מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין נאמנת חיה לומר זה כהן וזה נתין וזה ממזר בד"א שלא קרא עליו ערער אבל קרא עליו ערער אפי' חד אינה נאמנת ואע"ג דא"ר יוחנן אין ערעור פחות משנים ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל הכא דלית ליה חזקה דכשרות עד אחד נמי מהימן הרי כאן שאלמלא בא עד זה המערער היינו סומכין על החיה דמהימנה לומר כשר הוא או כהן הוא ואתא עד אחד ומפיק ליה מחזקת הכשר שהיה בו עד עתה אף כאן אע"פ שאנו סומכין על הסתם על דבריו של בעל דאמר כן בשעת הנישואין כי אתא עד אחד מרע ליה לדיבוריה.
2
ג׳ומצאתי בתשובה למהר"ם ז"ל בסוף הלכות אישות סימן ג' על שליח שקדש אשה לחבירו ואמר הרי את מקודשת לי דמהימן לומר שטעה בדבריו דעד אחד נאמן באיסורא היכא דלא איתחזק איסורא ואף על גב דאיתחזק לן איסורא כל כמה דלא אמרינן דאטעיה לדיבוריה הא לא מקרי איתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר את האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה עכ"ד. ואותו הנדון של הרא"ש התם חזקה אלימתא איכא כמו שכתב שישב שם כמה שנים ומעולם לא נראה ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהיו לו אחים זו חזקה ברורה דקי"ל סוקלין על החזקות כדאמרינן מעשה באשה אחת שבאת לירושלים ותינוק מורכב על כתפה והגדיל ובא עליה והביאום לבית דין וסקלום לא מפני שבנה ודאי אלא שהוחזק כמפורש בפרק עשרה יוחסין ותו אמרינן התם הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח בחזקת שאין לו אחים עומדת ואע"פ שלדברי העד נעקרה החזקה מכל מקום לאו כל כמיניה דעד אחד למעקרה לחזקה דמחזיק לן בדלית ליה אחי וכך הם דקדוק דברי הרא"ש ז"ל שכתב מילתא דפשיטא היא כיון שהאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת.
3
ד׳ואם באת לומר דאתחזק לן בדלית ליה אחי על פיו שאמר בשעת נישואין אין לי אחים דמהימן הוא בהכי כדאמרי' בהאומ' אין לי אחים נאמן איברא דמהימן אבל מ"מ לא מיקרי אתחזק היתרא לענין שלא נסגי לדברי עד אחד כ"ש שחזר והודה לדברי העד ומהימן לסתור דבריו הראשונים היכא דנתן אמתלא לדבריו כדאמרי' בפ"ב דכתובות מעשה באשם אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה אמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקדשה את עצמה וכו' ומסיק זו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת והכי אמרינן לעיל נדה שאמרה טמא' אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וזה אמתלא גדולה נתן לדבריו שהרי לא היו רוצים לתתה לו אם היה לו אח ואנן סהדי בהכי שהרי החזיקוהו לישבע להם כנראה שמקפידים היו על כך ועוד נתן אמתלא לדבריו שהיתה שמה מגפה גדולה וסבור היה שמת דכל כי האי מלתא מיקרי ואמרינן בדדמי כדאמרינן בהאשה שלום דבר הרי הוא כמלחמ' ולא מהמנינן לאש' שאמר' מת בעלי במגפ' דאמר' בדדמי ולא סמכינן אהך מילת' דאמרי אינשי שב שני הוה מותא במתא ולא אזל אינש בלא זמניה והכי פסקינן הלכתא התם לחומרא כל שכן הכא שהוא נותן לעצמו אמתלאה זו דודאי מהניא לסתור דבריו הראשונים ומאמינים שפיר לעד אחד וחוששין לדבריו כיון דליכא חזקה.
4
ה׳ועוד נראה דבלא כן לא חיישינן כלל לדבריו שאמ' בשעת קידושין אין לי אחים דכי אמרינן בגמרא דמהמנינן ליה כשאמר בשעת קידושין אין לי אחים היינו מטעם דמה לו לשקר דלמאי קא מהני ליה האי דבורא אי למיפטרה מיבם הוא דאתי מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא דאנן סהדי שהיא היתה מתרצת בכך ומה לו לשקר והיינו במילתא דסתמא אבל הכא בנ"ד דקפדא בהכי שהרי אנו רואים שהשביעוהו על כך נראה שלא רצתה לסמוך עליו שיכתוב לה גט מחיים לכך הוצרך לשקר דמאי הוה ליה למעבד הא אלחישו לה ולא אלחישא. ועוד יש לי להביא ראיה דאפילו במקום שיש להעמידה בחזקת היתר חוששין להחמיר מדתנן בסוף פרק האשה שלום האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים וכו' אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת וטעמא דאינה נאמנת משום דבחזקת איסור ליבם קיימא ודילמא עיניה נתנ' ביבמ' להנשא לו ואף על פי כן חוששין לדבריה וחולצת ואימ' דהך דבורא דאמרה כמאן דליתיה הוא דהא שייכא בעדותה ואוקמוה אחזקתה כדמעיקרא שהיתה בחזק' היתר לשוק בלא חליצה. ולא תימא התם משום הכי אסורה לעלמא בלא חליצה משום דשויתא לנפשה חתיכה דאיסורא הא ליתא דמבעיא לן בגמרא המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ופשיט בעיין מתניתין וחוששין לדבריה חולצת ולא מתיבמת והקשו התוספו' ואם תאמר האי דאינה מתיבמת משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא. וי"ל דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין מדלא קאמר מבקשין לחלוץ א"נ משמע דחולצת אפילו נתנה אמתלאה לדבריה ע"כ והרי כאן דאפילו בלא טעמא דשויתא נפשה חתיכה דאיסורא כגון שנתנה אמתלא לדבריה וחזרה בה לא אמרינן אוקמא אחזקתה כמות שהיתה בחזקת היתר לשוק בלא חליצה אלא אמרינן חוששין לדבריה דילמא קושטא אמרה והשתא מהדר קא הדרה בה וכ"ש דאמרי' הכי בע"א דאע"ג דאית לן לאוקומה בחזקת היתר שנחוש לדברי העד להחמיר.
5
ו׳ותו מוכח להדיא בפרק האשה רבה דתנן האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא וכו' ומפרש לה רב ששת בעד אחד דאי בשני עדים מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומינה בעי למיפשט דעד אחד ביבמה מהימן ופסקו הגאונים והרי"ף ז"ל כדפי' רב ששת ולא סמכינן אדחויה דגמ' אלמא משמע דאע"ג דאשה זו בחזקת היתר לשוק ובחזקת איסור ליבם עומדת שהרי היה לה בן כדמוכח בהאש' שלום מ"מ עד אחד נאמן לומר מת בנך ואחר כך מת בעלך לאוסרה על העולם ולהתירה ליבם.
6
ז׳ועוד יש לדקדק כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג שכתב נאמן עד אחד להעיד ליבמה שניתן לה בן להתירה לזר אע"ג דאשה זו בחזקת איסור לשוק עומדת שהרי יש לו אחים מהמנינן לעד אחד להתירה לשוק ולאוסרה על האחים אף על גב דבחזקת היתר לאחין היתה לא שבקינן לה לאינסובי ואף לדברי הרא"בד ז"ל שנחלק עליו לא מהימן עד א' לומר ניתן לה בן כיון דלאו מילתא דעבידא לאגלויי היא לא אמר אלא שאינו נאמן להתירה לשוק אבל לאוסרה על האחין מודה הוא דמהימן וכמו שכתב הרש"בא ז"ל בתשובה אלף רכ"ב לדעתו של הרא"בד ז"ל הרי כאן שהיה בחזקת היתר לאחים מסתמא אסרי' לה אפומא דחד סהדא.
7
ח׳ועוד מטעם אחר יש להחמיר בנדון שלפנינו הואיל שהעד שהוא בן עירו העיד שהיה לו אח והוא מפורסם וידוע לכל בני עירו ואפשר להתברר על פי כתבים ודסלקין לעילא ודנחתין לתתא וכל דבר שאפשר להתברר יש לחוש לדברי עד אחד שלא להתירה אפילו במקום העד אחד מכחישו דאמרינן בפרק האומר מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ומפרש בגמרא בעל מום פסולו ביחיד היכי דמי כגון דאמר לה שלח ואחוי וכתבו התוספות מכאן יש להוכיח דכל דבר שאפשר להתברר עד אחד נאמן עליו אפילו עד אחד מכחיש ואי קשיא מנא להו לתוספות דאפילו עד אחד מכחיש דילמא דוקא היכא דבעל דבר גריד' מכחיש דומיא דבעל מום דמנא ליה דהתם איכא עד אחד שאומר שאינו בעל מום לא קשיא דהאי דאפילו בעד אחד מכחיש חיישינן לדבר זה מדמדמה מקוה לבעל מום דהיינו דקאמר מקוה פיסולו בגופו כלומר דאפשר להתברר והתם גבי מקוה ודאי באחד אומר שלם הוא דאם לא כן היינו שותק והיכי קאמר ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצ' שפסולו בשנים דלאביי היכא דאין בעל הדבר מכחיש עד אחד נאמן אף בדבר שבערו' אלא ע"כ ה"ק גבי מקוה שפיסולו ביחיד בשאחד אומר שלם וא' אומר חסר מהימנינן לזה שאומר שהוא חסר אף על פי שבא להוציא מחזקתו לפי שאפשר להתברר.
8
ט׳ועוד הרי אנו רואים דבמקום שאנו סומכין על החזקות להתיר היכ' דאפשר להתברר לא סמכינן אחזקה כדמוכח בפרק קמא דפסחי' דשם איתא דבעי ר"נ בר יצחק המשכיר בית לחבירו חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ואמרינן עלה למאי נפקא מינה לשייליה דליתי' קמן דלשיילי' וכתב הר"ן ז"ל בהלכות דאי איתא למשכיר קמן לא נפקא לן מידי דאפי' תימא דחזקתו בדוק שיילינן ליה ולא סמכינן אחזק' דכל היכא דאפשר לברורי מלתא מבררינן ולפיכך כתב הרב אלפסי ז"ל בפרק קמא דחולין דלא סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם אלא היכא דליתא קמן דנשייליה אבל איתיה קמן לא סמכינן אחזק' וכי תימא ומאי שנא מההיא דפרק שני דכתובות גבי בנתיה דמר שמואל דאשתביין אמר לי' ר' חנינא לרב שמן בר אדא פוק אטפל בקרובותיך ואמרי' התם והא איכא עדים במדינת הים פירוש עידי טומא' כדמסיק אמר ליה השתא מיהת ליתנהו קמן עדים בצד אסתן ותאסר שאני היא דשבויה הקלו והכי מפרש לה תלמודא בפרק קמא דקידושין גביה ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב ספרא קא מקשו לה אמרו ליה רבנן לרב חסדא והא איכא סהדי באדית דידעי דבההוא יומא הוה שויה פרוטה השתא מיהת ליתנהו קמן לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדים בצד אסתן ותאסר אביי ורבא לא סבירא ליה הא דרב חסדא אם הקלו בשבוייה דמנוול' נפשה באפי שבאי נקל באשת איש והכי קיימא לן לחומרא כאביי ורבא אבל אין לחלק משום דההיא דקדושין הויא לה איסור ערוה חמורה שיש בה מיתת בית דין דהא אמרינן בהאש' בתרא מאחר דמדאורייתא אסור מה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו דכל איסור של תורה אזלינן ביה לחומרא ובכה"ג נמי מתרץ תלמודא בפרק יש נוחלין אהא דההוא דמחזיק לן דלית ליה אחי וכו' אם הקלו בשבוי' וכו'.
9
י׳וראיתי להריב"ש ז"ל בתשובה תק"ט על אלמנה אחת זקוקה ליבם ויצא הקול שאמר איש אחד שראה את הבעל בעיר א' מערי קאשטילי"א ונכנס לביתו וראה אשה אחת יושבת תחתיו ומשמשתו ויש לחוש שמא היה לו ממנה ולד כדתנן לא תנשא ולא תתייבם עד שיודע שמא מעוברת היא צרתה וכתב הרב ז"ל כי לא אסרוה במוחלט על היב' לפי שלא הוחזק הקול בבית דין אלא שאמרו שהיא מותרת לשוק אחר חליצה ולא רצו גם כן להתיר' ליבם לאלתר כיון דאפשר לעמוד על בוריו שאם הוא אמת לא תנשא ולא תתייבם ומה שהב"ד לא בדקו אחר הקול לדעת אמיתת הדבר הוא לפי שחשו לעיגון האשה שתהא אסורת לחלוץ לעולם עד שתדע שלא היה לצרתה בן ולזה כפו את היבם שיחלוץ אלו תורף דבריו הרי כאן שאע"פ שהבעל היה מוחזק שאין לו בנים ועיקרו של קול אינו אלא על פי עד א'.
10
י״אובר מן דין לא גרע מיצא קול שיש לו אחים דאמרינן בפרק יש נוחלין דחוששין לו ולא מבעיא להרב' מן המפרשים שסוברים דלא בעינן קלא דאתחזק בבי דינא דומיא דההוא דסוף גיטין אלא אף לדברי המפרשים דבעינן הוחזק בבית דין לדבר הברור הרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות אישות ופי' ענינו של קול כגון שבאו ואמרו שמענו מפלו' ששמע מפלוני שנתקדש' פלוני' בפני פ' ופ' והלכו להם למדינה אחרת או מתו עכ"ד. הרי שהוא ז"ל מחזיק הקול על פי עד אחד בלבד ודוקא התם גבי קידושין בעינן שיהיו בפני שנים דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו אבל הכא מלתא בעלמא הוא דמגלו וכל שאנו חוששין לדברי עד אחד מה לי עד מפי עד ומה לי מפי עדים כל שכן דלפי עדות זה שהוא מפורסם וידוע לכל באי שער עירו שיש לו אחים שם.
11
י״בוהנני יוסיף להפלא הפלא ופלא מאחר שיש עד אחד שמעי' מפיו של הבעל טרם שידבר בענין נישואין כלל שהיה מסיח לו עניניו לפי תומו ואמר שהיה לו אחים שם איך מצאו אנשי חיל ידיהם ומלאם לבם להקל בדבר ערוה דמאחר שאמר את הדבר טרם שיהא נוגע בדבר הוחזק האיש הזה על פי עצמו שיש לו אחים כדאמרינן בהחולץ ואשתמודעינון דהדין פלוני אחוה דמיתנא מן אבוה הוא ואיפסיקת הלכתא דהאי דאשתמודעינהו אפילו על פי קרוב ועל פי אשה דגילוי מילתא בעלמא הוא ואילו היו כאן שני עדים ששמעו מפיו כן קודם שאירש היה מוחזק באחי על פיהם גם עתה שאין שם אלא עד א' אחי העד האחר שהוא עד ראיה וידיעה שיש לו אחין ומצטרף עם זה והוו להו תרי.
12
י״גושמעתי שהמתירים טוענים שאותו העד כבר הוכחש מפיו של הבעל כשרצה לישא שאמר שאין לו אחים וגם נשבע על ככה ועכשיו אין כאן אלא עדות העד מפי עד אחד ואין בדבריו כלום דהוי ליה עד אחד דאין דבר שבערוה פחות משנים. ודברים תמוהים הם חדא דלא מיקרי הכחשה אלא כשיכחיש בפי' את העד בפניו בשעה שמעיד בבית דין אבל זה שאומר בשעת נישואין שאין לו אחים לא מיקרי הכחש' דשמא אלו היה העד מעיד בפניו שכן אמר לו לא היה מכחישו ולא מבטלינן דברי העד אלא לאחר שמכחישו דומיא דההיא דפרק האומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי מהניא ליה הכחשתו לבטל דברי העד. ועוד אפילו אם היה מכחיש את הראשון בפני בית דין ומבטלו משום דהוה ליה עד אחד בהכחשה עכשיו שמצטרף עם עדותו עדות העד השני המכיר את אחיו ואפילו היה הבעל לפנינו לא היה יכול להכחיש את שניהם ומצטרפי שפיר עדות של שני עם עדותו של ראשון דקיימא לן כנהרדעי בפרק זה בורר וכר' יהושע בן קרחה דאמרינן בין הודאה אחר הודאה בין הלואה אחר הלוא' בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה מצטרפי ושומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו ומצטרפין כרבי נתן שם ומייתי לה נמי בפרק שני דכתובות אמלתא דיוחסין דמחזיק לן באבוה דהאי דכהן הוא ואתו בי תרי וכו' דכולי עלמא מצטרפין וכו' ומסיק רב אשי ואוקמה כר' יהושע בן קרח' ור' נתן הרי לך דבין לענין ממונא בין לענין איסורא בענין יוחסין דאחמירו בהו כמה חומרי מצטרפי אהדדי. הילכך אשה זו תמר תמרורי' בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צורף: הנראה אלי בעניותי כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
13
י״דזה הוספתי לכתוב על הענין הנז"ל.
14
ט״ועל אודות האש' אורדואיניה בת שמואל כהן אחר אשר נתקבלו העדיו' הכתובים על ספר אין כאן בית מיחוש דודאי אסורה היא לינשא שהרי יש לנו שני עדים מפי שני עדים אחרים שהעידו שיש לבעלה אחי' האחד רבי שבתי שהעיד מפי האורח הבא לו והשני אותו שבא מקושט' שאמר לו אותו תלמיד חכם מארבל כי היו לו אחים להר' דוד שם ושנשאר' אשתו זקוקה ליבם ונוסף עליהם העד שהעיד משם הר' דוד עצמו בטרם התנכל לבקש לו אשה שהיה מסיח לפי תומו כל קרוביו וכל בני משפחתו וגם כי היו לו אחים פשיטא שאפילו לדברי המפרשים שסוברים דביבמה בעינן שיהא קול מוחזק וברור דומיא דקול דקידושין דסוף פרק המגרש הא ודאי קלא מעליא דומיא דההוא דאמרינן התם לא שישמעו קול הברה אלא שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים. ולא מבעיא לסברת הרמב"ם ז"ל שמחזיק את הקול על פי עד אחד לבד כמו שכתב בפרק תשיעי מההלכות וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמח' אירוסין ושמענו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני אלמא משמע דסגי ליה לאחזוקי קלא אע"פ שלא שמעו העם אלא מפי עד אחד שאומר שנתקדשה בפני שנים ודוקא גבי קידושין הוא דבעינן בפני שנים דהמקדש בע' א' אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודים. והרשב"א והר"ן ז"ל הצריכו שיעידו שנים לפנינו עד א' אומר אני שמעתי מראובן ועד אחד אומר אני שמעתי משמעון דאע"ג דכל חד וחד משום חד בלחוד קמסהיד ואין כאן שנים ששמעו מפי שנים כאחת סגי והרי כאן בנדון שלפנינו יש שנים מפי שנים שכל אחד מעיד מפי עד א' והוה ליה קלא מעליא וכך היא סברת הרא"ש ז"ל בשלהי גיטין ואין לטעות בלשונו שם שכת' ומיירי בתר דשמעי מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי ויהודה אבל חד מחד ותרי מחד לא. תדע מדפריך עדות מעלייתא היא ומסיק והלכו להם למדינת הים משמע דאיירי בתרי עוד מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי כשרים עד כאן לשונו ואין לומר שדעתו דבעי' תרי דשמעי מתרי כאחת והא דקאמר אבל חד מחד לא הכי קאמר אבל כל חד וחד מחד לא אין לך לומר כן חדא מדמכריע למילתיה וקאמר תדע דמתמה תלמודא עדות מעלייתא היא כי הגיעו לדבר הברור ואם בא להוציא שלא תאמר כל חד וחד מחד סהדא אין כאן הכרע כלל דשפיר קאמר תלמודא כי הגיעו לדבר הברור דהיינו לעדים האחרונים אם ישנם בפנינו עדות מעלייתא היא עד דמסיק דליתנהו קמן אלא שהלכו להם למדינ' הים וגם מדמכריע למילתיה מדרב חסדא דאמר עד שישמעו מפי כשרים אלמא כל עצמו של הרא"ש ז"ל לא בא אלא לאפוקי דלא תימא חד מח' נמי מהני כדברי הרשב"א ז"ל ועוד דמלישנא דגמ' מוכח להדיא דכל חד מחד סגי דקאמ' פלוני מהיכן שמע מפ' ופ' מפ' והוא עצמו הביא לשון הגמ' בהלכותיו ולסתום פיהם של חולקים מצאנו להריב"ש ז"ל תשובה ק"ע הביא דברי הרשב"א ז"ל וכתב וכן סברת הרא"ש ז"ל אך הר"ם במז"ל כתב שעל פי עד אחד סגי וכו' נמצא בנדון שלפנינו הכל שוין שהוא קול ברור ומוחזק ע"פ שלשה עדים והוחזק עדותן בב"ד.
15
ט״זומעתה אם נשאת לאח' באנו לאותה שאמרו שם בהמגרש יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קידושי תורה שלחו ליה מבי רב לשמואל כה"ג מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו דאי מגליא מילתא דקידושין דראשון קידושין מעליא הוא אינה צריכה גט משני לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני ודוקא בקידושין גרידא מיירי התם אבל אם כנסה אסורה לו כדכתב הטור סימן מ"ו ואף ביבמה שנשאת לזר אסורה על השני דגרסינן בהאשה רבה יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה פי' הרי"ף ז"ל נישואין יש בה אם נשאת לאחר אסורה ליבם ואסורה לזה שנשאת לו דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא שני לן בין נשאת במזיד לנשאת בשוגג או על פי הוראת חכם בכל ענין אסורה דתנן בהזורק כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונשאו ונמצאו אלו אילוני' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ומפרשינן בגמרא משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואע"ג דבפרק האשה רבה אמרי' דדוקא רבי עקיבא הוא דאית ליה הולד ממזר אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה מכל מקום פסול מיהא הוי וממזר דרבנן מיקרי כדכתבו התוס' שם וכל הדרכים האלו בה והרמב"ם ז"ל בפרק שלישי כתב באו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואחר כך נודע שחילוף היו הדברים תצא והולד כשר עד כאן ולא כתב הולד כשר אלא לאפוקי דלא הוי הולד ממזר אבל פגום מיהא הוי תדע דבסוף פרק האומר אמרינן נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומשני נהי דכשר לא הוי פסול מיה' הוי ופירש רש"י ז"ל פסול מיקרי כשא' נולדים בעביר' מחייבי לאוין או עשה שאינם ממזרים הילכך אשה זו שבחזק' איסור לשוק עומדת על פי הקול של אותה עדים אם נשאת דינא הוא שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכבר האריך הרא"ש ז"ל והביא כל סברות הגאונים ז"ל בפרק האשה רבה והעלה בסוף דבריו וז"ל והלכה למעש' נרא' דאם נשאת לשוק בנישואי שוגג תצא וכל הדרכים האלו בה ואין טעם לחלק בין איסור לאו לאיסור מיתת בית דין מדאמרינן בסוף יבמות מאחר דמדאורייתא אסור מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ועוד גבי לאו דגרוש' לכהן איתא בפרק הזורק יצא עליו קול איש פלוני כהן גירש את אשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו דמסקינן התם בשנישא' לכהן אחר תצא דהוה ליה קלא דמקמי נישואין ומפקינן לה הילכך אין כאן בית מיחו' שהאש' זו באיסור עומדת וכופין אותה להוציא והדבר מוטל על גדולי הדור להקים סוכת תורתינו לגדור את פרצותיה ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווח' ברחובותינו נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
16
י״זשוב נתקבצנו בבית הוועד כל חכמי העיר וגדוליה עד שנמנו למנין עשרים חכמים מגדוליה מעיינים ונשאו ונתנו בדבר בו ביום וביום של אחריו וזה אשר כתבנו.
17
י״חעל דבר האש' אורדואנייא בת שמואל כהן שהסכימה דעתינו שהאש' בחזק' איסור לשוק היא עומדת על פי עדויות הכתובות על ספר ויצתה תקלה שנשאת האש' על פי הוראח חכמים. ובכן נתקבצנו היום בכנופיא גדולה של חכמי העיר הבקיאים בדבר הלכה והסכמנו כלנו שהאש' הזאת באיסור' היא עומדת וכל ימיה בעבירה ותצא מתחת בעלה כדין יבמה שנשאת שתצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה ולראיה חתמנו שמותינו פה שלהי מנחם השס"ח שם טוב עטייא, משה ן' מכיר שמואל די אוזידא יום טוב צהלון, יעקב ששון נ"ע, יוסף ן' טבול חייא רופא, גדליא הלוי, אברהם שלום, סולימאן ן' אוחנה, מסעוד אזולי, יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה, טוביה הלוי, אברהם די בוטון שלמה הכהן, יצחק די בוטון, יהודה ברזילי, דוד די קאשטריש יוסף בכר' עזרא קאלדירון נ"ע, יעקב פאלקון, שנת השס"ב בכפר בוקיעא אשר בגליל העליון תוב"ב.
18