שו"ת מהרי"ט, חלק א פ״דTeshuvot Maharit, I 84
א׳לצידון שנת השס"ב.
1
ב׳שאלה פה צידון לעולם החזיקו בה שהיא חוצה לארץ מן הנחל הנקרא בערבי וואדי אלקסומיא ולהלן מהו לזרוע בה בשביעי' ועוד אם יש ישראלים שיש להם שדות בחברת עכו"ם וצמדי בקר אם הוא מותר שעכו"ם יזרעו לעצמן בשביעית יורינו מורינו את אשר יורוהו מן השמים.
2
ג׳תשובה איברא שצידון אינה מקדושת ארץ ישראל דגרסינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו מעשה ברבי יוסי הכהן שהיה מטמא והולך אחר רבו לצידון ללמוד תורה ומייתי לה נמי בפרק ששי דשמחות. ועוד מדתנן בריש גיטין מעכו לצפון ועכו כצפון וכל שכן צידון דמרחקא טובא מעכו לצד צפון וכה"ג פרכינן התם בגמרא לענין בבל דאמרינן כא"י לגיטין היא והא תנן מעכו לצפון ועכו כצפון וכל שכן בבל דמרחקא טובא ומפרקינן לבד מבבל פירוש בר מבבל דאיכא טעמא להיתרא דאע"ג דלאו א"י היא בקיאין לשמה הם ועוד איתא התם בפירקין היה מהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית עד שיודע לך שהיא חייבת משמאלו למערב הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה ושיילינן עד היכן כזיב רבי ישמעאל בר יוסי אמר משום אביו עד לבלבו ומוקמינן לה דרצועה נפקא פרש"י לעולם עכו כצפון ריבועא דא"י היא אלא שרצועה קטנה יוצאה מעכו לצד צפון והיא מא"י. והריני מפרשה לפניכם כזיב זו בין עכו ובין צור היא מדאמרינן בפ' הדר מעשה ברבן גמליאל שהיה הולך מעכו לכזיב הגיעו לכזיב ובא אחד ושאל לו על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי אמר לו הן אם כן יטייל אחרינו עד שייפיג יינינו טייל אחריהם ג' מילין עד שהגיעו לסולמה של צור הרי שכשהולכין מעכו לכזיב עדיין צור מכזיב ולהלן היא לצד צפון והא דאמרינן בפרק אין מעמידין מעשה בתלמידי ר' עקיבא שהיו הולכין לכזיב פגעו בהם לסטים אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להם לעכו כיון שהגיעו לכזיב פרשו הת' באים היו מחוצה לארץ לא"י מן הצפון ופוגעים בכזיב תחילה ואחר בעכו אבל צור לצפונה של כזיב עומדת ועכו וצור על חוף הים הם יושבות אלא שעכו בדרום שהיא צפונה של ארץ ישראל וצור להלן בצפון וכי חשיב תנא עכו לגבול ארץ ישראל דתנן מעכו לצפון ועכו כצפון לענין ריבועא של ארץ ישראל קאמר שהריבוע כלה עד עכו אבל עוד יוצאה רצועה קטנה מעכו עד כזיב לצד הים משמאלו למערב הדרך שהיא ארץ ישראל והיינו דאמרינן רצועה נפקא פי' ולא חשיב לה תנא. ואיכא למידק דמדקתני מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה וכו' עד שיודע לך שהיא חייבת משמע דאיפשר שיש מקומות עדיין במזרח הדרך שהם ארץ ישראל בר מההיא רצועה ואכתי תקשי היכי קתני מעכו לצפון ומשמע דכוליה צפון בר מההוא רצועה ח"ל. וי"ל דודאי אין שם אלא אותה רצועה למערב הדרך שהיא ארץ ישראל אלא דחיישי' שמא נשתנה הדרך ונכנס למערב ונשאר מקצת מאותה רצועה שהיא א"י למזרחה של דרך לכך אמרו בחזקת פטורה עד שיודע לך שנשתנה שם הדרך ובהכי ניחא לי האי לישנא דקתני במתני' כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב דהיינו ארץ ישראל היינו עד כזיב אלא הכי קאמר כל שהחזיקו עולי בבל א"י ומריבועא של א"י עד כזיב דהיינו סוף הרצועה היוצאה מעכו לצפון לצד מערב. ובפרק ששי דשביעית תנן שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד ותני' בתוספתא איזהו ארץ ישראל מנהר דרומה של כזיב ואולי יהיה זה הנהר שאומרים העולם שהוא גבול א"י ושמו שגור בפי הכל ישראל ועכו"ם שקורין לו בערבי וואדי אל קאסומיאה ומשם מוכיח שהוא לשון חלוקה הארץ ומרגל' בפומייהו דאינשי שמהנהר ולפנים ארץ ישראל הוא ואני לא עמדתי על המקום לבחון את הדבר ונראה לי עוד ליישב הא דתנן מעכו לצפון דמשמע דמצפונה של עכו ולהלן אין עוד מא"י אע"ג דעד כזיב נפקא רצועה וכזיב לצפון קיימא דכניסת הים שבא"י במערבה קשותא היא כחצי גורן עגולה כדאמרינן בפ"ק דגיטין רואין כאילו חוט מתוח מטורי אמנון עד נחל מצרים וכל הנסין שבתוכה דינן כא"י ושיעור כניסת הים לתוך א"י עד עכו ועד יפו כמו שאמרו על אוקינוס עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו ופה ישית עד יפו נמצא כי מעכו ולהלן הים מתקצר והיבשה מתפשטת למערב הילכך מעכו לצפון העולם כולו א"י כי הרצועה היוצאה לכזיב אינה כנגד צפונ' של א"י אלא נמשכת למערב אבל כנגד כל צפונה של עכו כולה ח"ל מ"מ למדנו דמעכו לצפון ח"ל בר מההיא רצועה דנפקא מעכו לכזיב לצד מערב של דרך שהיא א"י כל שבמזרח הדרך עד צפון העול' ח"ל וצור וצידון בכלל לא חיישינן לשום מקום שם שיהא א"י וראיתי להרמב"ם ז"ל שכת' בפי"ג מה' מעשר והיא בירושל' החמרין שהביאו פירו' לצור חייבין בדמאי ואח"כ כתב הלוקח מבעלי אוצר בצור פטור מן הדמאי ואין אומ' שמא מפירות הארץ אצרו הלוקח מבעלי אוצר בצידון חייב בדמאי מפני שקרוב' היא יות' מצור שחזקתן שאוצרין מפירו' הארץ אבל הלוקח מן החמר' בצידון פטור ותימ' הוא דהא ודאי צור קרוב לעכו שהיא תחל' א"י מצד צפון יות' מצידון אם לא שנאמר שיש שם מקומות סמוך כגון רצועה דארץ ישראל דמקרבה לצידון יותר מצור והא בגמרא לא אמרו דרצועה נפקא ההיא דמעכו לכזיב לצד מערב אבל ברצועה של ארץ ישראל מעכו לצפון אין עוד ארץ ישראל והיא גופה דירוש' קשיא דקתני הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורת בצידון חייב הא מן המגורת בצור ומן החמרת בצידון פטור ומ"ט החמירו בצור בחמרת טפי מן המגורת ובצידון איפכא דאם איתא דצידון מקרבה טפי לא"י כ"ש שהיה ראוי להחמיר בחמרת הבאה מחוץ שמא הביאוה מא"י שהיא קרובה לה ונראה דבחמרת חששו יותר בצור דמקרבה לא"י טפי ובכזיב אבל במגורת דהיינו שאוצרים לקיום ידעו חכמים שבצידון רוב האוצרים הם מפירות א"י לפי שהם מתקיימים יותר מפירות צידון אבל פירות צור מתקיימים יותר ורוב האוצרים מפירות הארץ הם אוצרים ואף על גב דבחמרת מחייבים דרובן מפירות ארץ ישראל הנך לפי שבאו מחוץ לעיר אבל בפירות שנמצאו בתוכה באוצרות אזלינן בתר רוב פירות שבתוך העיר ורובא דפיטורא נינהו ואמרי' כאן נמצאו וכאן היו והלשון מוכיח שנפל טעות סופר בס' הרמב"ם. וה"ג לא מפני שקרובה יותר מצור אלא בחזקתן וכולי ומיהו בתוספתא מצינו דתניא איפכא מהירושלמי שהביא הרמב"ם ז"ל הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורת בצידון פטור וגבי כזיב תניא ר"י אומר חמרת היורדת לכזיב חייב שחזקתה מן הגליל וחכמים אומרי' הרי היא בחזקתה עד שיודע לך מהיכן הוא וזה קשה דכזיב דמקרבה אמרי רבנן החמרת פטור כל שכן צור דמרחקה טפי ומדקתני מגורת בצידון פטור משמע הא חמרת חייב כדדייק בירו' דלא בעי למימר דנקט מגורת לפיטור וכל שכן חמרת.
3
ד׳מ"מ שמעינן דמעכו לצפון לצד מזרחה של דרך כזיב אין שם ארץ ישראל ורצועה נפקא מעכו לכזיב למערב הדרך לצד הים שהיא ארץ ישראל עד כזיב ומשם והלאה הכל חוצה לארץ הנלע"ד כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4