שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ק״בTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 102
א׳אנדרינופלה.
1
ב׳על פסק החכם השלם כמהר"ר יאודה ביטון נר"ו.
2
ג׳הובא לפני העתק שטר מכירה שמכר ה"ר יעקב קרישפין לאחים ה"ר אברהם וה"ר עוזיאל דבארה יצ"ו שהמולקי הוא לה"ר יעקב הנז' שקנאו מתוגר א' והם משועבדות שכל מי שהו' בעל המולקי חייב בקיום הסוסים אשר למלך בכל עת שידרשוהו וה"ר יעקב הנז' מכר חזקת הבתים והשאיר המולקי לעצמו ונותנים האחים הלוקחים שכירות ק"כ לבנים בכל חדש וכתוב שם עוד התנו ביניהם שכל עת וזמן שהתוגר שמשכן הבתים ומכרן יבא ויערע' להוציא את האחים מן הבתים או אחר בעדו או שום נברא אחר שבעולם וכו' נתחייבו המוכרים לפרוע הדמים לקונים והנה עתה המלך יר"ה לקח כל האחים המשועבדים לביזמי' זה ובכללן הבתים האלו. וראיתי מה שפסק החכם השלם מעיין המתגבר כמה"ר יאודה ביטון נ"ר ודבריו צדקו יחדיו יפה דן ויפה זכה לומר דמה שנתחייב המוכר להעמידה היינו כל דבר דאתי מחמתיה ומצדו שאם היה מקבל עליו בהדיא כל אונסא דמתיליד היינו צריכין לחקור אם אונס זה שכיח הואיל והי"ל למלך תפיסת יד בהם או הוי אונסא דלא שכיח כההו' דמייתי בפרק מי שאחזו בההוא גברא דזבן ארעא קביל עליה כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו ביה נהרא וכן בהנהו מלחי דקבילו עלייהו למעבד שומשמי לסוף אסתכר נהר מלכא דאמרינן אונסא דלא שכיח הוא. אבל אין אנו צריכין ליכנס בחקיר' זו דהכא לא נתחייב בהדיא המוכר באונסיה דמתיליד כי מה שנתחייב בערעור המוכר או אחר בעדו או שום נברא אחר בעולם נתחייב לסלקו מידי ערעור קונים. וכ"ת והלא בכלל סתם אחריות שכתב לו הוא זה ומה בא להוסיף איכא למימר ערעור באונס שלא מן הדין אתא לטפויי דאלו באחריות סתם מצי למימר ליה אחוי טירפך ואשלם לך להכי קביל עליה כל ערעור אפילו באונס ודוקא דמעקרא. ואין לומר הואיל והלשון כולל שכתב או שום נברא אחר בעול' בכל גוונ' משמע דעל ידי ערעור קאמר שכן כתב אם יבא ויערער או הוא או אחר בעדו או שום נברא אחר שבעול' ולשון ערעור לא שייך באונ' דאונ' לא מיקרי ערעו' כדמוכ' בהמגרש דאתקין רב יאוד' בשט' זביני דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדו ופטי' ועטיר מן חרורי ומן ערורי ומן עלולי מלכא ומלכתא כך הג' בתוספות ולא גריס מן ערורי מלכא דלשון עלילה שייך במלך ולשון ערעור בשאר כל אדם עכ"ל. אלמא ערעור הבא מחמת טענה משמע ופרש"י מן עלולי מלכא קביל עליה שאם היה מוכתב למלכו' שחטא לו אפילו נכתב בעלילה חייב דמקח טעות הוא ושמעינן מינה נמי דאע"ג דכתב אחריות מעלולי מלכא היינו דמעיקרא אבל אם נכתב לאחר מכאן למלכות לא קבילו עליה אף כאן מה שקבל עליו אחריות כל נברא אחר שבעולם היינו אחריות דערעור דאתי מעיקרא. ועוד דבר הלמד מעניינו הוא כל נברא אחר דומיא דמוכר דקאי עליה הוא. ואם איתא למה הוצרך לפרש מוכר או אחר בעדו מאחר דאחריות בכולי עלמא אפי' באונס קביל עליה אלא לדון כיוצא בו וכהא דאמרינן בפרק אלו מציאו' דכן תעש' לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך שמלה היתה בכלל אבידת אחיך ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין אף כל וכולי ועוד מאחר שלא נתחייב בהדיא באונסא דמתיליד כגון אי אנס ותקפה בלא טענה אי אתה רשאי (למשכו) להחמיר עליו לחייבו במה שלא נתחייב בהדיא דהמע"ה. ואין מקום לומר כאן דהיכא דכתיב דלא כטופסי דשטרי יד בעל השטר על העליונה לפירושו של גאון ז"ל מלבד דהך לישנא הא מחו לה כמה עוכלי בעוכלא בפירוש' דלא סלקא מילתא דגאון ז"ל מ"מ אפילו לדידיה ז"ל לא אמר כן אלא בלשון שאם לא נכת' כל עיקר היה בעל השטר זוכה ועכשיו שנכתב לא הורע כחו הואיל והוא מסופק להוסיף חיוב על המוכר או על הלוקח בדבר שלא הוברר חיובו ואין לשון דלא כטופסי מחייבו. ודברינו כשהוברר הדבר לב"ד עכשיו שהדברים כמ"ש בשטר שיש למוכרי' מולקי בבתים שקנו קנין הגוף מאת המלך יר"ה ולא נשאר למלך אלא שעבוד הביזמיט על כל מי שהוא בעל המולקי דהשתא ודאי מה דלוקח המלך יר"ה גוף הבתים לגמרי בטענה שאינו חפץ באותו ביזמיט או שאינו צריך לאו מדינא הוא וחמסנותא דמלכותא מיקרי דכיון דזכה מקבל מתנה אפילו אמר ע"מ שתשמשני שמוש פ' כל עכבה שאינה ממנו לא מבטל המתנה כדאמרינן בפרק מי שאחזו ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני מת הבן או שמת האב יכולה היא לומר תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו וכיון שכן אונס הוא ולא מחמת שמערער עליה שלא היתה של מוכר מעיקרא ואין זה בכלל חיובו או משום דהוי אונס דלא שכיח אבל אם לא הוברר זה איכא למימר שהמלך מדינא הוא לוקחה שלא הקנה בתחילה קנין הגוף אלא זכות דירה נתן לה בשכר שמושו כפועל ויכול לחזור בו בכל עת שירצה ויאמ' איני חפץ בשירותך וישים אחר במקומו כ"ש אם אינו צריך לאותו שמוש כדאמרינן בהאומנין האי מאן דאגיר אגירי לדוולא אתא מטרא פסידא דפועלים ובפרק מי שאחזו דאמרינן לאריסי כ"ע דלו תלתא ושקלי ריבע' ואת דלי ד' ושקיל ג' לסוף אתא מטרא דמשמע התם דהלכה כרבא דמן שמיא רחימו עליה ותוס' תירצו דדוקא באריס שיורד לקרקע באריסות נותן לו שליש אפילו אתי מטרא וכו' אבל הכא פועלי' שאינן אריסין אלא נותן להם שכירות על המלאכה אפי' התחילו במלאכה אין להם ליטול אלא לפי מה שעשו כיון דלא נחתי לארעא להיות בחזקת אריסי ע"כ ונר' דלא דמיא לאריס אלא לפועל שנוטל שכרו ממקום אחר ואילו אריס נחית לארעא ונוטל חלקו ממנה ומדויל ידיה משתלים וכ"כ הרי"ף שם בגטין ומסתברא לן דשאני אריס מפועל דאריס כשותף דמי דאי איתניסא ההיא ארעא לא הוה שקיל מידי הילכך כיון דקביל עליה ולא אצטריך לא פקעא מנתיה דיליה ע"כ ואעפ"י שהראב"ד הביא בשם אחרי' דה"ה בפוע' כך הוא דינו כל זמן שהתחי' במלאכה כו' הרי בטל הרמב"ן ז"ל סברא זו בראיות כמ"ש הר"ן ז"ל שם והכא בנ"ד זה שהחזיקו המלך בעד שמושו לא דמי לאריס שנוטל זכותו מגוף הקרקע שטורח בו וחשיב כשותף בפירות אלא כשכיר דמי שבשכר מוצא הסוסי' נוטל דירת הבית או שכרה ואפי' התחיל במלאכ' ואינו צריך לה פסידא דפועל כ"ש דבכל יום ויום יכול לחזור בו וכל שלא הוברר זה והמלך מסלקו דינא קאמ' דארע' בחזקת מרא קמא הוא ולא עלתה חזקה ליושבים בה גם לא לישראל הקונ' דכיון דאתי מחמת עכו"ם כדיניהם עבידנא ואינהו לא סלקא להו חזקה אפי' עד מ' שנין ותו אפי' בדינינו כגון הני דבי ר"ג לא מחזקינן בהו כ"ש בשל מלך ועוד שכיון שהדר בבתי' משועבד לעבוד' המלך במוצא הסוסים הו"ל כיורד ברשות ולא עלת' לו חזקה כל זמן שהוא באותו שירות דמצי למימר לפירו' ירדתי ובשטר המכר מפורש שהמולקי של המוכר ושל התוגר שקנ' ממנו ואין למלך אלא שעבוד השירות ולשון מולקי הוא קנין הגוף ולא זכו' דירה ולכך מכר החזקה השאיר המולקי לעצמו ואם אין לו אלא זכו' דיר' מה מכר ומה השאיר ולכך התנו שלא יהא רשאי למכור המולקי ליש' באופן שיפסידו הקונים חזקתם על פי הסכמות הקהל קדוש וזה מוכיח שיהיה השטר על דעת שהמולקי של המוכר שאם ימכר לישראל קנין הגוף אבדה חזקת המחזיק דאין לקנין פירות במקום קנין הגוף כלום לפי הסכמת הקהל קדוש אלא יפרע לו בשיוויו ואם איתא שהגוף הוא של מלך הו"ל כשני מחזיקים בקרקע זה בכדי ק"ק לבנים בחדש וזה החזיק בכל השאר אדרבא יפה כחו של שתי בתים ולמה תופקע זכותו בשמכרו לישראל אחר לא כל הימנו של ראשון לאבד זכותו של שני אלא מוכיחים הדברים ומפורשים בשטר שגוף הקרקע קנוי למוכר ובהיות האמת כן עתה אין לקונה על המוכר כלום ודבר זה מתדמה שכבר נתברר להחכם השלם הדיין נר"ו ואין בודקין מן המזבח ולמעלה ולא מסנהדרין ולמעלה ולולי אלצתני אהבת החכם יאיר מאיר פני חכמים בהלכו' דידי שאהבה נפשי נר"ו לא היה פנאי מסכי' כי על יום טוב באנו בליל התקדש חג שאנו עסוקים במצ' של מצוה והנראה לעניית דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3