שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ק״דTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 104
א׳ט"ו סיון השפ"ב שאלה ראובן הוציא שטר ישן על שמעון מסך מה שזמנו משנ' השס"ג כתו' בראשי תיבות ובזמן ההוא הוחזקו בעיר שני שמעון שוי' בשמות' ובכינויים ושמעון הוציא מחילה מראובן משנת השס"ג מכל חשבונות שהיו ביניה' קודמ' כמו חדש א' לזמן הכתוב בשטר וטוען שזמן השט' היה שנת הש"ס וראובן זייף וכתב השס"ג ולפי שנדבק' הגימ"ל עם הו' של תיבת והכל הכתוב אחריו גרר הג' להפרישה מהו' והו' ניכר שהוא על הגרר יורנו המור' לצדקה אם נאמן שמעון לו' שכבר פרעו במגו שהיה יכול לומר שהוא אינו שמעון הכתוב בשטר כיון שהוחזקו בעיר שני שמעון ומה גם שטוען שברי לו שזייף הזמן ובמקום ש"ס כתב שס"ג והג' אינה דומה לשאר ג' שבשטר על הכל יאיר עינינו במאור תורתו ושכרו יגדל מעל שמים אנס"ו.
1
ב׳תשובה אם הדבר ניכר ונר' לעיין שום מחק או תיקון במקום זמן שאפשר שהיה כתוב הש"ס ואח"כ נכתב' הגימ"ל כגון שכתיבת הגימ"ל אינ' דומה לשאר גימ"ל שבשטר או שהגימ"ל רחוק' הרב' שאין בינה לתיבת והכל כמלא אות איכא למיחש שהיה כתוב הש"ס ואחר כך נכתבה הגימ"ל וכההיא דאמרינן בפרק גט פשוט דשטרא דהו' כתיב בה מאת ראובן ושמעון אחי אזל כתב ביה ו' ושוייה ואחי ואתא לקמיה דאביי א"ל מאי טעמא דחיק לי' עלמא להאי ו' כפתי ואודי והתם הוצרך לכפייה שיודה לפי שלא היה יודע אביי מה היה כתוב תחל' ומה זייף אבל היכא שיש לחוש שלא היה שם גימ"ל זו בתחלה ואחר כך נכתב' ויש להוכי' מתוך דוחק' ומתוך שינוי כתיבתו הרי השטר בטל שרואים כאלו היה כתוב הש"ס והרי שטר מחיל' פוגמתו מאחר שניכר שיש שם מחק או תיקון ולא נתקיים אחר כך כדאמרינן בריש פרק גט פשוט כל המחקים כלם צריך לכתוב קיומיהון ותניא בתוספתא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ופירש הרשב"א ז"ל מגופו הוא שם המלוה והלוה והזמן והמעות ומה גם דנאמן לומר שפרעו במגו דאי בעי אמר שהוא לא לוה ממנו מאחר שהוחזק שמעון בן יוסף אחר שם בעיר.
2
ג׳איברא דאיכא למימר דנהי שאם טען בפני בית דין תחלה שפרעו סתם דמהימנינן ליה שפרע במגו דלא היו דברים מעולם אבל בא בתחלה מכח שטר המחילה שהוציא בב"ד ונמצא שזמן המחילה קודם לזמן הש"ח אזדא ליה מגו דיליה דחשיב מגו למפרע שבתחלה כשהוציא שטר מחילה בפני ב"ד סבור היה ששטר מחילה שובר את הש"ח שזמנו אחר זמן הש"ח וכשנתברר בב"ד שזמן המחילה קודם לזמן הש"ח לא היה יכול לחזור בו ולומר לא לויתי אני ממך. ודמי לההיא דפרק הכותב בההיא אתתא דהוה תפיס' מלוגא דשטרי כו' א"ל רב נחמן אייתי סהדי דתבעתינהו מינך כו' אבל איהי לא מהימנא לומר דתבעתינהו דחשי' מגו למפרע כדכתבו התוס' שם ובפ' חזקת והכא נמי כיון דתבעי בתחלה באותו הש"ח והוציא כנגדו המחיל' הרי הוא כמודה בשטר שכתבו דכי היכי דאמרי' האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כך האומר פרעתי כאומ' לויתי ותו לא מצי למהדר ביה אח"כ ולו' לא לויתי ממך ומהא לא איריא דאכתי אית ליה מגו דידיה דמצי למימ' שסבור היה שש"ח אחר היה שלוה ממנו קודם שטר המחילה לכך הוציא לו שטר מחילה ועכשיו שראה שש"ח אחר מאוחר הוה יכול למימר לא לויתי אחר כך ממך ושמא שמעון אחר היה.
3
ד׳גם יש מקום לומר נהי שאם היה טוען אח"כ כן ששטר חוב זה המאוח' גם הוא פרעו אלא שאין לו ראיה ע"ז היה נאמן במגו שהיה יכול להכחישו אבל אינו בא אלא מחמת טענה הראשונה מכח שטר המחילה ולא כל הימנו לגרוע כחו של שטר ולומ' שנכתב הזמן בזיוף דמגו לאורועי שטרא לא אמרי' דהו"ל כמגו במקום עדים א"נ איכא ריעות' במגו זה דאינו טוען ברצון דבר שיהיו העולם מכירי' בשקרו שיודעים העולם שזה הוא שהיה נושא ונותן עמו ולא האחר וגם יאמרו מה לו לראובן לשקר להניח ב"ח ולתבוע את זה ולקנוניא לא חיישינן ואין אומרים מגו אלא כשהטענות שוות וראיה מהא דאמרי' בפ' שבועת הדיינים גבי היכא דא"ל מהימנת עלי כל היכא דאמר' לא פרעתני דאי א"ל פרעתיך ביני לבינך נאמן במגו דפרעתי' בפני פ' ופ' ומתו וכתבו התו' והרא"ש דאין זה מגו טוב דנוח לו בכך ממה שיאמרו העול' הרוצ' לשקר ירחיק עדיו כו' והכא נמי דכוותה.
4
ה׳ומהני מילי נמי לא איריא שכשבא תחלה מכח המחילה סבור היה שהיא מלוה שלפני השס"ג והאמת טען שלוה ופרע עתה שרוא' שבשט' כתוב שנת שס"ג טוען שהוא לא לוה אחר המחילה כלל וא"א שיהיה זה כי אם באחת משנים או שזייף הזמן או ששמעון בן יוסף אחר היה ואם אין אנו רוצים לו' שזייף השטר דכמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי נאמר ששמעון בן יוסף האחר היה ואין זה סותר הטענה הראשונה של שטר המחילה אלא היינו הך שכוונתו לומר שאחר המחילה לא לוה ממנו כלום ואפשר שהאח' הוא. וגדולה מזו אמרו בפרק אמרו לו אמר לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי א"ר מאיר אם הביאוהו שנים למיתה החמורה לא יביאוהו לקרבן הקל א"ל ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי ומסיק התם גמרא בסוף הסוגיא דטעמייהו דרבנן משום דמתרץ דבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד כל שכן שהכא יכול לפרש דבריו שלא אמר שפרע ע"י שטר מחיל' אלא למה שלוה קודם שס"ג אבל אח"כ לא לוה מעולם. ושמא תאמ' הרי אמרו בפ"ב דכתובות גבי קיום נכתוב חתימת ידיה אחספא אבל אמגילתא לא דילמא משכח ליה איניש דלא מעלי וכתב עלה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסי' בני חורין והקשו התוספות והרא"ש דהא מצי למימר פרעתי ותירצו דאיכא למיחש שמא יטעון האמת שלא לוה ממנו כלום וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ע"כ ואכתי קשה דמצי למימר אסיפא דמגילתא חתמתי ויתרץ דבורו מ"ש שלא לוה ממנו מעולם אלא שמא אסיפ' דמגילתא חתם וי"ל אה"נ שאם היה טוען כן ומתרץ דבורו יכול אבל אנו חוששים שמא ישכח לגמרי מה שעשה דמילי דכדי לא דכירי אינשי ולא יטעון מעולם שחתם בסוף המגילה אלא יטעון שלא לוה ויתקיים בב"ד ואנן לא טענינן ליה בהכי כיון דאיהו לא טעין אנפשיה ונמצא מפסיד אבל הכא בנ"ד אפילו אם לא היה מפרש ואומר ששמעון בן יוסף האחר הוא מאחר שהוא אמר שלא לוה אחר שנת שס"ג אינו יכול להוציא ממנו בשטר זה כיון שהוחזקו שני שמעון בן יוסף ומאי דלא טעין איהו שאינו רוצה לשקר דמי יודע כיצד הוא אבל הוא יודע בעצמו שלא לוה אחר כך הילכך נתבטלו השני טענות שכתבנו לאורועי מגו ולא מפקינן בהאי שטרא כלל.
5