שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה מ״וTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 46
א׳שאלה ראובן לוה משמעון סך גרושו"ש על משכונו' וכתב שטר חוב ז"ל בפנינו עדים ח"מ הודה ראובן כמודה בפני ב"ד חשוב איך הוא חייב לשמעון כך וכך גרושו"ש טבי ותקולי דיאלי' דוקמיש פוליט נפרעים כלם לערב הב"ה וכו' ולהבטחת החוב נתן ראובן לשמעון בתורת משכון כך וכך זהב בתנאי שאם בתוך הזמן יצטרך שמעון למעותיו יוכל שמעון למשכן המשכונות וליקח המעות ברבית אמנם הרבי' יפרע שמעון עד סוף הזמן ומר"ה ואילך אם לא יפדה ראובן הנז' המשכונו' נתחייב ראובן לפרוע הרבית משם ואילך וכו' וקנינא וכו' והיה זה בסופיא' יום ד' עשרים לאדר השפ"ו ועבר הזמן וקבע שמעון לראובן שיפדה משכונותיו והיה דוחה אותו מיום ליום ומחדש לחדש ונמשך התביעה עד ה' לחדש כסליו השפ"ז ונחה שקטה הסכמתם ועשה ראובן שליח לשמעון שימשכן משכונו וילוה ברבית ויפרע חובו עד סוף פרוט' אחרונה ועל זה נעשה כתב ומכתב מחדש בפני עדים והודאת בעל דין וז"ל כהויי' וכו' עתה בפנינו עדים ח"מ ראובן מינה לשמעון שליח גמור ושם ידו כידו וכחו ככחו להוליך המשכונות כמו שהם בידו ולמשכנ' לכל איזה נברא שיצוייר ולקחת עליהם הס"ך גרושוש שהוא חייב ומעתה המשכונו' הם באחריות ראובן וכמו כן מינה ראובן ושמעון שליח להוליך ריוח המעות לבעל המעו' בכל עת וזמן שיתבע הריוח ועליו לתת כל הריוח וכמו כן עשאו שליח לזמן שירצה לפרוע החוב להוליך המעות לבעלים ולהביא המשכונות בידו וכו' ושמעון עשה שליחותו ולוה ברבית ונתפרע ונמשך הזמן מר"ח כסליו השפ"ז עד י"ד לתשרי השפ"ח וראובן לא פרע הרבית כלל ועיקר וכיון שרא' שמעון שבעל המעות היה דוחק אותו על הרבית ועל הקרן הזמין את ראובן לדין וחייבו את ראובן וזכו את שמעון וזה לשון הגזירה בהיות כי זה ימים ראובן היה חייב לשמעון סך גרושו"ש על משכונות זהב וכי עבר זמן הפרעון החוב ולא פרעו החייב הנז' נתן רשות ראובן לשמעון למשכ' המשכונות שבידו ביד מי שימצא מעות ברבית ולקחת עליהם כדי פרעון כל חובו משלם ועל ראובן לפרוע הרבית והמעות לבעל המעות כל משך זמן שיהיו המשכונות ממושכנות וברצונו ורשותו הלך שמעון ומשכן המשכונו' ולקח המעות ברבית מיד יהודי והם ממעות חבורות הקדושות אלמנות ויתומים לזמן מה והנה הזמן בא וראובן הנז' טוען שאין בידו יכולת לפרוע המעות הנז' גם אינו רוצה לפרוע הרבית אשר על כן בפנינו נתנו ב"ד ואנשי מעמד ק"ק ספרדים הבאים על החתום באו לדין ראובן ושמעון להיות' שניהם מתפללים בק"ק הנזכ' ואחר ששמענו טענות שניהם גזרנו אומר וגם ראובן הנז' סבר וקבל עליו גזרתינו ונתחייב לפרוע כל הרבית מר"ח כסלו השפ"ז עד כל זמן שיהיו ממושכנות ובמשך הזמן עד היום כ"ג לאד' שני השפ"ח ואם יעבור ראובן ולא יפרע מעות הרבית משל' גזרנו עליו וגם הוא סבר וקבל מרצון נפשו כן אם בעל המעות שהמשכונות בידו ימכור המשכונו' או שיכוף לשמעון שימכר' על ידו אם יוליכהו לפני עש"ג ויצטרך להוצי' איזה הוצאה אחריות הכל על ראובן ואין קול ואין עונה ואין כסף לא רבית ולא קרן והנושא בא לדחוק את שמעון ושאל השואל אם יוכל שמעון למכור את המשכונות לפרוע לבעל המעות קרן ורבית גם שאל השואל אם יש ממש בדבר ראובן שטוען שאינו חייב לפרוע רבית וגם טוען ראובן שהבי' לו מעות בחוק וזמן הפרעון ולא רצה שמעון לקבלן ושמעון כחש לו שמעול' לא ראה מעות ואפילו היה מביא מעות לא היה מקבלן כי התנאי היה לפרוע לו גרושו"ש כמו לעיל.
1
ב׳תשובה מאחר שעשאו שליח שילוה בעדו ממי שמותר ללות ממנו ברבית נעשה שלוחו וכאילו ראובן עצמו לוה מבעלי המעות ובלבד שיהא אחריות המלוה על המשכן לא על שמעון כדאמרינן גבי ערב דעכו"ם כיון דעכו"ם בתר ערבא אזיל אסור ומה שכתב המרדכי וכן בתשוב' הרא"ש כלל ק"ח בראובן שאומר לשמעון לוה לי מעות מעכו"ם פ' בריבית וכן עשה מותר לשמעון ליקח רבית מראובן וליתן לעכו"ם לפי ששמעון זה שליח של ראובן הוא דבר ברור הוא דמיירי התם כשלוה על משכנו של ראובן ואחריות העכו"ם על המשכון דאי לאו הכי לא הוה שרי ללות מן העכו"ם ברבית על אמונת' ולחזור ולתבוע מישראל חברו אי נמי תהא במאמינו העכו"ם לישראל שאומר לו השליח ראובן אומר לך שתלוהו כך וכך מעות ברבית אז ודאי מותר לקבל הרבית מיד ראובן וליתנו לעכו"ם לפי שאין העכו"ם רשאי לתבוע מן השליח דאמר ליה אני משמו של ראובן אמרתי לך והאמנתי ומאי אית לך בהדי דידי והכי דייק הלשון שכתב לוה לי מעכו"ם פ' ולא אמר לוה לי מעכו"ם סתם אלא מעכו"ם פ' כלו' מאת מכירו שכן על אמונתו הלוהו ולא על השליח ובמוסר לו משכונות שיעבדם לכך והתנה עמו שאם לא יפרע לו לזמן פ' שילוה מאשר ימצא ברבית ומשוי שליח לכך כל כה"ג שרי כיון שאחריות החוב על המשכונות אלא שמצאתי בתשוב' למהר"ם בסי' ע"ד מן הקובץ הקטן דבכה"ג כאסמכתא הוי ואין לו רשות ללות עליו ואם לוה אין לו להוציא הרבית מן הלוה והביא ראיה מדאמרינן בפ' איזהו נשך היכא דאמר לי' אי לאו פרענ' עד יום פ' גבי מהאי חמרא אע"ג דלא גזים כולי האי אלא שעושהו למכור היין קודם זמן מכירתו אסמכתא הוי ע"כ אעפ"י שבתשובת הרשב"א שהובא בטור סי' קס"ט משמע דס"ל דלאו אסמכתא היא ויש לי דקדוקי דברים בדברי שניה' כתבת במקום אחר אלא שבנ"ד לא נ"מ מידי דהכא לאחר שהגיע זמן הפרעון חזר ועשאו שליח ללות עליו ברבית וסבר וקבל וע"פ הדברים האלה הלך ולוה על המשכונות אם אחריות המלוה על המשכונות אין על שמעון שום חיוב כלל.
2