שו"ת מהרש"ם חלק א קכ״וTeshuvot Maharsham Volume I 126
א׳להרב וכו' מו"ה דוב בער קימעל נ"י מקגיהגיטש.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנהגו סוחרי יהודים ששוכרים הנהר לצוד בו שקצים שקורין ראקעס ושוכרים ציידים עכו"ם ומשלמים מכל שאק איזה סכום אם מותר גם ליהודים להשכיר א"ע לצוד ולהוליך להבאהן ולשמע אוזן שמע שגם פה"ק נהגו להקל ולא מחיתי בידם הנה פה"ק שוכרים את הנהר לצוד דגים אלא שיש בנהר ג"כ ראקעס ואם כן יש לדמות דבר זה למ"ש הט"ז סוף סימן קי"ז ללמד היתר על אותן ששוכרין כפרים ובכלל זה החזירים שבחצר והישראל מגדלן וכתב דעיקר כונתם לשכור שאר דברים והוה ליה כנזדמנו ולא ניחא להו דליקני איסורא ועדיין הם של השר ואף דהש"ך סק"ט פסק דגם בנזדמנו צריך למכור הטמא והטהור יחדיו הרי דעת הב"י אינו כן ובפר"ח דחה דברי הש"ך וקיים דברי הב"י ואף שהפר"ח סק"ח כתב דדוקא לצוד שרי ולא לקנות יחד הרי בפר"ת סק"ה פסק להקל וכ"ה בצ"צ סימן ס' ונו"ב מ"ת סוף סימן ס"ב ועוד יש לדון בזה לפי המבואר בחו"מ סימן רע"ג סי"ב ובלח"מ פ"א מזכיה וש"ע הרב בקו"א מהל' הפקר והשגת גבול דשל עכו"ם שאינו מלך הנהרות הם הפקר ולא זכה בהם כלל מדינא וא"כ במוכר לעכו"ם אינו רשאי ליקח מעות בעד השקצים כלל ודמי למ"ש הרמב"ן שהובא בר"ן פ"ק דחולין בסוגיא דמפני שהם מחליפין ורפ"ה דע"ז בשם הירושלמי בהא דמכרן וקידש בדמיהן וכו' ובמל"מ פ"ה מאישות ה"ז ופט"ז ממכירה וע' תשו' ב"ש ח"ב סימן קפ"א ותשו' נא"ד בסופו וע' באה"ע סוף סי' כ"ח וגם בשוכר עכו"ם לצודן אין שליחות לעכו"ם וגם על ידי פועל רבים חולקים על המח"א וס"ל דא"ש לעכו"ם וגם יש דיעות דגם לחומרא אין שליחות ולשיטת כמ"פ רק ברבית יש לעיין [א"ה בהמ"ח ע' תוספתא תרומות סופ"א מעשה בפינא בישראל אחד שאמר לגוי תרום לי גרני ותרמה וחזרה תרומה לגורן ובא מעשה לפני ר"ג ואמר הואיל והגוי תרם אינה תרומה ומבואר דאף לחומרא א"ש לעכו"ם דאם לא כן הרי הגורן מדומע גם מבואר בתוספתא שם כותי שתרם של חברו ושל ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה ומבואר דגם מעכו"ם לעכו"ם א"ש דהא גוי שתרם תרומתו תרומה כדאי' בקידושין (מ"א) וכמ"ד ואם עשה שליח לחברו הרי מבואר דאינו תרומה ותוספתא זו נעלמה מעין כל ובחיבורי על התוספתות הארכתי בזה ואכ"מ] ולא זכו בהם כלל ואין זה דרך סחורה דדוקא בקונה וזוכה בהן וחוזר ומוכר מקרי סחורה בדבר האסור מה שאין כן בזה אך דבזה יש לומר דהכלים שצדין בהם שהם של ישראל זוכין להישראל מדין חצרו אבל יש לומר דכיון דאסור לזכות שוב אין חצרו זוכה לו כדאיתא כה"ג בב"מ ק"ב וגם שמעתי כי השקצים הנ"ל מזיקין להדגים אם כן מותרים למכרם לעכו"ם להציל א"ע מן ההפסד אבל למכרם לישראל כדי להרויח בהם ודאי דהקונים אסורים לקנות וגם המוכר עובר בלפ"ע ואף שהט"ז סק"ב צידד להקל גם להאחר שיקנה מזה ולמכור לאחר כיון שנזדמנו למוכר מכל מקום בתשו' ח"ס סימן ק"ח ותשובת מהרי"א יו"ד סימן קמ"ח דחו דבריו אך בתשו' משיבת נפש סי' ל"ט חזר וקיים דברי הט"ז ועמ"ש בדע"ת סימן ס' סק"ז ומ"מ עכ"פ יש להם ע"מ שיסמוכו אך אם הנהר עיקרו רק שקצים ורמשים ומיעוטו דגים אין בו שום היתר כמובן:
2
ג׳ובדין פועל זה זמן רב דחיתי דברי תשו' ב"ש סימן קצ"ב שכתב ראיה מרמב"ם פ"ו משמטה ה"ג לאסור והבאתי מהא דע"ז (ס"ב ע"ב) ותוספות ד"ה חמרין וכו' דמוכח דדוקא בחמרין דמי לסחורה מה שאין כן בפועל אם כן בפועל שכיר יום יש להקל ובפרט לשיטת הרמב"ן ור"ן וריטב"א שם דדוקא בפירות עבירה אסור פשיטא דיש להקל וגם בשו"ת ב"א החדשות דף ט"ו ע"ב וט"ז ע"א מבואר דמותר להיות פועל ולהשכיר עגלות להוליך דגים טמאים ול"ש לגזור שמא יבא לאכלו רק בשלהם ולא בשל אחרים ורמז לתוס' ורשב"א סוף פרק הנזקין וחולין (ז') אבל דוקא היכא דנזדמנו ואין הסוחר עובר אבל היכא דהסוחר עובר אסור לסייע ידי ע"ע וגם כתב שם דבפועל עני יש לסמוך ע"ד רש"י סנהדרין (כ"ו) גבי אגיסטין אני בתוכה וכו' דבעכצ"ל דס"ל דבשכר ליכא משום מסייע ידי ע"ע כמו שכתבו התוספות סוף פרק הנזקין דיש לומר כן אלא שכתבו דדוחק לומר כן ורש"י ס"ל כן ובשעה"ד יש לסמוך על זה ע"ש ואם כן בנ"ד אם הנהר רובו דגים אין למחות ביד הבע"ג עניים להשכיר א"ע להוליך השקצים להבאהן. ובפרט להסוברים דאיסור סחורה רק מדרבנן והנלע"ד כתבתי:
3