שו"ת מהרש"ם חלק א קפ״בTeshuvot Maharsham Volume I 182
א׳להרב הנ"ל:
1
ב׳ובדבר מה ששמע מהסוחרים חשש על ענבים היבשים הנקראים ראזינקוס שדרכן ליקח שק ראזינקוס ותוחבין למים רותחין שיפלטו קצת טעם בהמים ומזה עושין יין המתוק ראסטער והסוחרים המבינים מכירים בהם איזהו מהם הושמו בהרותחין והגם דיש לומר דסתם כלים אב"י וגם מסתמא יש לזה כלים מיוחדים כמ"ש ביו"ד סימן צ"ו גבי זנגביל אך שחוששים אולי משימים איזו דבר חמץ בהמים שעי"ז יפלוט טעם המתיקות עכת"ד שאלתו הנה אני שמעתי גם כן מסוחרי פה"ק זה איזה שנים כי יש צמוקים מן האיי ציזמעה והם בלא חשש שום שרייה ובישול ויש גם מן האיי ציפרא ועליהם יש חשש שרייה הנ"ל ובכל שנה אני מפרסם על ידי פתקאות לא בדרך איסור אבל כל מי שרוצה להשמר מחשש חמץ לא יקחו אותם שמן האיי ציפרא ובעיקר הדין הנה אם באנו לחוש מחשש משהו הרי קי"ל דספק משהו לקולא ואחזוקי איסורא לא מחזקי' כמ"ש הד"מ ומג"א סימן תמ"ז סקכ"ו וגם הרי מבואר בש"ך יו"ד סימן פ"ג סקי"א דהיכא דאחזוקי איסורא לא מחזקי' אפילו בדאיכא לברורי לא מבררינן וע"ע בט"ז סימן קמ"א סק"ב דגם בדאיכא סד"א לא מחזקי' איסורא בדליכא חז"א ע"ש היטב ומכ"ש בחשש דרבנן ואם באנו לחוש שמא מערבין דבר חמץ עד שאין ס' כנגדו מלבד דגם בזה יש לומר דלא מחזקי' איסורא אף גם יש לומר דהא מבואר בב"י סימן תמ"ז וז"ל ומ"כ השיב ר"ת על כלים המחומצים שמבשלים בהם העכו"ם מי תותים אין לחוש אפילו אין להם כלים מתוקנים לכך חדא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועוד דהא טעמי להו כוליה שתא וליכא טעם חמץ עכ"ל וה"נ בנ"ד ואף שהד"מ אות א' חולק ע"ז ורמז למ"ש שם אות ה' אבל גם שם הוא חומרא בעלמא וגם דוקא אם אין להם כלים מיוחדים אבל בנ"ד דמסתמא יש להם כלים מיוחדים וגם מסתמא אין המים חמין עד שהיס"ב דאם לא כן היה ניכר בהצימוקים שכבר נתבשלו ומסתמא הוא רק בכ"ש ואין יס"ב וכל החשש שמא מערבין בהמים איזו מין חומץ וכדומה וגם זה רק בכ"ש דאין להחמיר קודם פסח נראה דגם הד"מ מודה דבכה"ג לא מחזקינן איסורא וגם סמכינן על מה שבכל השנה אין טועמים בהצימוקים והיין הנעשה מהם שום טעם חמץ ואפילו במלתא דלא רמיא סמכינן להקל בכה"ג כמו שכתוב בתשו' רמ"א סימן נ"ד לענין שמן זית ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב באמצע התשובה סמך להקל בכה"ג והביא מתשו' הרשב"א שבב"י סימן תמ"ז לענין מי תותים (ואין זה מתשו' הרשב"א אלא בשם מ"כ כמש"ל) וגם בתשו' ספר יהושע סימן ס"א מבואר להקל בכה"ג וכ"ה בתשו' ח"ס יו"ד סימן קי"ז ולכן אין לחוש בזה רק לחשש משהו וכבר נתבאר דאין להחזיק איסור ועוד דגם אם היה חשש הרי אין אוכלים הצימוקים עצמן בפסח אלא ששותים היין ובלח בלח הרי קיימא לן דאינו חוזר וניעור ולכן מדינא יש לצדד להקל אבל מכל מקום יש להחמיר בהם ומלבד חשש חמץ יש לחוש שהיין המתהוה מהם אין לו עוד דין יין כיון שכבר הוציאו מהצימוקים מעט טעם מתיקותן וכן אני נוהג לפרסם בעירי בפתקאות קודם פסח וגם כל השנה יש חשש שמא אין לו דין יין מטעם הנ"ל:
2
ג׳והנלע"ד כתבתי.
3
