שו"ת מהרש"ם חלק ב קי״בTeshuvot Maharsham Volume II 112
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולא. ברומעניע:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הריחים שהוכשרה לפסח וטחנו החטים ואח"ז יצא קול רינון שיש לבעלי הריחים מקום שלותתין החטים בהצנע אבל אינו שוהה אלא כרגע ומיד הולך על האבנים:
2
ג׳הנה מה שהאריך בדין הלתיתה בהעתקת דברי הראשונים הוא אך למותר לכל הבאים בשערי הפוסקים דודאי מעיקר דין התלמוד יש להקל אבל כבר קיימו וקבלו לאסור כל מין לתיתה וגם להפוסקים דדיעבד מותר ובפרט בכה"ג דנ"ד מ"מ כיון שעשו כן במזיד יש לאסור לכל מי שנעשה בשבילם דגם במה שאסור רק מצד מנהג דינא הכי כמ"ש בשפ"ד יו"ד סי' ל"ט סק"ו וע' במש"ז סי' ע"ה סק"ב אך כפי שכתב דבנ"ד לא נודע אם עשו כן ורק קול רינון בעלמא צדקו דברי רו"מ דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואין לחוש לקול רינון ויפה הביא מדברי הט"ז סי' תנ"ג סק"ז ומש"ז שם. ומ"ש המש"ז דלכאורה הוי ס"ס ורו"מ העיר דהא הוי ס"ס גמור וא"צ שיהי' מתהפך דתחלה צריך לדון אם לתתו כלל:
3
ד׳והנה הגם שהרמ"א החמיר באכילה שלא להתיר ע"י ס"ס מלבד שכמה אחרונים חלקו על הרמ"א כמ"ש בשו"ת דברי חכמים סי' צ"ח בשם להקת אחרונים ובאמת שגם בתשו' תשב"ץ ח"ג סוס"י קי"ז מפורש להתיר ע"י ס"ס באכילה ורו"מ הביא תחלת התשו' ולא סופה ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' פ"ד העיר דכיון דמצה בעי שימור ל"מ ס"ס דגם רוב אינו ודאי והביא מרמב"ן וריטב"א ריש חולין אבל כבר נתבאר בפתיחת ספרי דע"ת אות ה' שסברת רמב"ן וריטב"א הנ"ל יש להם כמה סתירות וגם מ"ש קצת אחרונים דחמץ הוי דשיל"מ לכן לא מהני ס"ס להתיר כבר כתב בתשו' הרא"ש וש"ך סי' ק"י סקנ"ו דבס"ס שמא אין כאן איסור כלל גם בדשיל"מ מהני ס"ס וע' בדרישה סי' תס"ו דאם אינו יודע ממה נתלחלח השק יש להקל לאכלו גם בפסח גם בנתייבש משום ס"ס ספק מי פירות ספק מזיעה ואת"ל ממים נתייבש שמא לא נפל לתוכו כלום ואף שבסי' תס"ז לא התיר רמ"א לאכלו בפסח משום ס"ס יש לדמותו לס"ס שבסעי' י"ב שמתיר לאכלו וביארתי בהגהותי לא"ח שנדפסו בארץ הגר דדעת הדרישה דבספק שמא אין כאן איסור כלל כמו בשקים דיש ספק שמא לא נכנס לפנים כלל יש להקל ודוקא בדגן שבעליי' שירדו גשמים על הדגן בקצת מקומות בבירור יש להחמיר בס"ס וזהו דלא כהב"ח ומכ"ש בנ"ד דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן דאפי' בדאיכא לברורי א"צ לברר כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ג בשם הראשונים לכן יפה פסק רו"מ להתיר הקמח:
4