שו"ת מהרש"ם חלק ב קמ״אTeshuvot Maharsham Volume II 141
א׳ב"ה ה' תולדות תר"ס ברעזן להרב הה"ג וכו' מו"ה שרגא פייבל הערץ נ"י ראבד"ק גלאגוב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אלמנה שנשתדכה עם בחור שהי' קשה לו למצוא זיווגו וכבר נתנה לו מתנה והכינו לעשות הנישואין במוצש"ק הבע"ל ואח"ז נודע שכבר הי"ל ב' אנשים שמתו ושניהם היו בני ס"ב שנים בערך במיתתם ועם הראשון דרה ששה שנים ויש לה בן ממנו ומת במחלת טיפוס שהי' אז מכה מהלכת בהכפר שכמעט לא הי' בית שלא הי' בו מת ר"ל ובעלה השני דרה ג"כ עמו ששה שנים והי' שיכור גדול שכמעט לא הי' רגע שלא שתה ומת ע"י הבער הריאה ואמרו שע"י רוב הי"ש ששתה נדלקה הריאה והאשה בעלת פרנסה והבחור עני ואינו מוכשר לעבודה ולסחורה ועיניו נשואות שע"י האשה יתפרנס עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה רו"מ האריך למעניתו והביא דברי הי"א שהביא הרמ"א דאם נהרג א' מהם או מת בדבר וכדומה אינו כלום ובהגהת ח"ש להג' מהרש"ק ביאר דמה שכתב בלשון י"א משום דלמ"ד מזל גורם לא מהני היתר זה ורק למ"ד מעיין גורם א"כ אם האשה עשירה שדעת הנו"ב דל"ש מזל גורם יש להתיר לכל הדיעות ולפ"ז בנ"ד שהיתה מכה מהלכת שדינו כדבר כמ"ש החו"י סי' קצ"ז א"כ יש להתיר. והנה רו"מ תמה על הנו"ב דא"כ הו"ל למימר ביבמות (דף ס"ד ע"ב) איכא בינייהו בין מ"ד מעיין גורם ובין מ"ד מזל גורם וכבר קדמו בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות נ' וביאר ג"כ דבכה"ג שאין שם שום נ"מ כזו שיהי' למ"ד מזל גורם מותר ולאידך מ"ד אסור פשיטא דקשה דהול"ל א"ב והביא עוד ראיות לדחות דברי הנו"ב ע"ש וגם בהגהותיו לספר חסידים סי' תס"א כתב שאין לסמוך על היתר הנו"ב הנ"ל וגם בתשו' מהר"ם שיק חאו"ח סי' פ"ז וא"ע סי' כ"ג דחה ד' נו"ב בראיות:
3
ד׳ובסברת רו"מ והאזולאי הנ"ל נראה ליישב דברי התוס' בפסחים (דף כ"ג ע"ב) ד"ה מאי בינייהו שתמה הרשב"א בהא דבעי אפלוגתא דחזקי' ור"א מאי בינייהו ומשני דחשב"ע א"ב דלחזקי' אסור מדאורייתא ולר"א לאו דאורייתא והקשה רשב"א לימא דא"ב נוקשה וע"י תערובות דלחזקי' מותר בהנאה ולר"א אסור והניחו בתימא וזה סותר למ"ש בעצמם בב"ב (ד' ה') דמצוי ד"ז בש"ס ואין כאן תימא ולהנ"ל ניחא דכיון שיהי' א"ב דלחזקי' שרי ולר"א אסור והוא היפוך הא"ב הנאמר בש"ס שפיר קשה דלימא גם הך א"ב:
4
ה׳ובעיקר דינו של הרמ"א בשם י"א שתמהו הח"מ וב"ש שסותר למ"ש הרמ"א רס"י זה דגם בנתארסה איכא דין קטלנית והוא כמ"ד מזל גורם ע' בשו"ת כתב סופר א"ע סי' י"ג מ"ש בזה אך בנ"ד שמת בעלה הראשון במכה מהלכת כבר כתבו הריב"ש ותה"ד דגם למ"ד מזל גורם תולין במכת מדינה ובתשו' כ"ס שם העיר בדין נהרג דתליא בבחירת אדם לא תליא במזל ויש להעיר בזה מדברי זוה"ק ר"פ שמיני (ד' ל"ו ע"ב) דמחלק בין אם ההורג עכו"ם או צדיק ישראל דאז הוו שלוחי' דרחמנא משא"כ בישראל רשע וע' בספר חסידים סי' תשנ"א דמבואר להיפוך ודייק לה מקרא דכתי' ואשלח את כל האדם איש ברעהו והוא בזכרי' ח' ע"ש וגם מבואר בתשו' הרא"ש שבב"ש א"ע סי' נ' סקי"ג דגם נגד בעל בחירה מהני המזל ע"ש אבל בתשו' הריב"ש סי' רל"ג כתב דבגירושין ב"פ ל"ש לומר מזל גורם כיון שתלוי בבחירת האיש ע"ש וצ"ע ועכ"פ בנ"ד שהיתה מכה מהלכת גם למ"ד מזל גורם יש להקל ומה שהקשה הח"ס ח"ו סי' פ' מהא דאביי דאתי מבית עלי ודמי למגפה ואפ"ה נחשבה לקטלנית כבר כתב בשו"ת אבני צדק א"ע סי' ט"ו דהתם דהו"ל זכות תורה ולכן חי מ' שנה כמ"ש התוס' בר"ה י"ח א"כ כיון שהי' חי יותר משאר בני עלי י"ל דכיון דאיפליג איפליג כדקיי"ל בזקן בגיטין (דף כ"ח) ע"ש וזהו ג"כ כמ"ש רו"מ מדעתו:
5
ו׳ומה שחוכך רו"מ לפמ"ש החו"י סי' קצ"ז דלשי' הזוהר פ' משפטים דבכל אלמנה יש סכנה שרוח בעל הראשון מנצח את השני ולכן במת בעל השני איכא הוכחה לזה לכן אסור לישאנה א"כ במת בדבר אין להקל אלא בבעל שני ולא במת ראשון בדבר דאכתי י"ל שהשני מת ע"י רוחו של בעל הראשון הנה ידע כי בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ט הביא ששמע מקובלים דחשש סכנת אלמנה הוא רק תוך יב"ח של מיתת בעלה ואף שהוא הביא עובדא שאירע בימיו ברב א' שנשא אשה שהי"ל בעל בחור שמת במגפה ואח"ז נשאת לזקן א' ומת ואח"ז נשאת לרב קדוש ומת ואחר כמה שנים נשאת להרב הנ"ל ואחר ג"ש חלם לו שבאו ג' בעלי' והזקן לא אמר כלום והרב הקדוש מחל לו והבחור תבעו לדין בדיני שמים ואחר ימים מועטים מת הרב בעל הרביעי ולכן כתב דיש לחוש גם אחר יב"ח ע"ש אבל העיד לפני רב א' ששמע מהגה"צ אבד"ק שינאווא ז"ל שקבלה בידו מגדולים להתיר אחר יב"ח וגם יזהר שלא יבא עליה בלילה הראשונה וע' טטו"ד תליתאה סוס"י רס"ג ובשד"ח מערכת אישות סי' א' אות ד' וגם מדברי מהרי"ל שבמג"א או"ח סי' של"ט נראה דאין הסכנה רק בלילה הראשונה ועכ"פ אחר יב"ח אזיל לי' חשש זה ואיסור קטלנית שהוא לעולם אינו אלא מטעמים הנאמרים בש"ס ועובדא שהביא בחיים שאל דברי חלומות הן והרב הזה כיון דאיבעת איתרע מזלי' כדאשכחן בש"ס ברכות (דף ס' ע"א) בההוא דאיתנח דמייתי עליו יסורים דכתי' פחד פחדתי ויאתני וגו' ע"ש ובהוריות (ד' י"ב ע"א) חלשא דעתי' ואתרע מזלי':
6
ז׳והנה החו"י שם צידד דדוקא במת מיד אחר נישואין איכא חשש קטלנות ולא בשהה זמן רב ומ"מ נתיירא להקל למעשה אבל אני מצאתי בספר חסידים סי' תע"ח שכתב וז"ל, אשה לשלישי או לרביעי לא תנשא אם מתו בעלי' זאח"ז לאחר שבאו עלי' ומתו בלא בנים או מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן שלא עכבו אצל תמר עכ"ל ומבואר דדוקא במתו מיד ולא שהו בחיים עמהם או גם כששהו עמהם ומתו בלא בנים אבל בנ"ד ששהה בעל הראשון ששה שנים וגם הוליד עמה בן איננו נכנס בחשבון כלל וע' תשו' שו"מ תנינא ח"ג סי' פ"ז שהביא בשם ס' נוצר חסד שכתב דאם הי"ל בנים ליכא דין קטלנית והוא דחה דבריו בב' ידים והנך רואה שדבריו נובעים מרבינו ר"י החסיד:
7
ח׳ועוד יש לצרף שהרי ב' בעלי' הי' זקנים יותר מן ס' שנה וכבר הביא הב"ש דעת המיקל ואף שהח"ס סי' כ"ג הוכיח דדוקא בן ע' שנה שהרי אביי הי' בן ס' שנה יעוין בשו"ת פרשת מרדכי א"ע סי' ט"ז שהחזיק בההיתר שע"י זקנה גם בבן ס' ובהגה תי' קו' הח"ס דהתם כבר הי' אביי בעל ג' ואנן קיי"ל כרבי דבתרי הויא קטלנות לכן גם במיתת אביי תלו במצוי משא"כ אם הראשון והשני היו זקנים ע"ש וכ"ה בתשו' שו"מ תליתאה ח"א סי' ק"י. וכיון דמבואר בשו"ת פאר הדור סי' קמ"ו דבאשה ילדה שאם תתעגן יש לחוש לזנות יש להקל בחשש קטלנית ושכן עשו מעשה לפני הרי"ף ור"י הלוי להקל א"כ בצירוף כל הנ"ל יש להקל אבל כפי הנראה ממכתב רו"מ לא נתברר מיתת הראשון שהי' ע"י מכה מהלכת רק מפי האשה ולענ"ד אין להאמינה שהיא נוגעת בדבר וראינו שנחשדה להסתיר הדבר גם אחר ששמעה אזהרת הרה"צ אבל אם יבורר הדבר שכן הוא אז יוכל להתיר מטעמים שנתבארו למעלה:
8
ט׳והנה מ"ש רו"מ ע"ד התוס' נדה (דף ס"ו ע"א) שהשיגו ע"ד רש"י שכתב דרישא כרשב"ג דבירושלמי פ"ו דיבמות מבואר כרש"י כבר כתבתי ד"ז בגליון שם מכמה שנים. ומ"ש רו"מ דהתם רש"י לשיטתו דס"ל דגם בנתגרשה ב"פ אסורה להנשא לענ"ד זהו רק בנתגרשה מעצמה אבל הכא שע"י שרמ"ת נתגרשת וכיון שזה שרמ"ת אינו גורם להיות מוחזקת בב"פ גם לרבי גם הגירושין אין מועילים להחזיקה בנתגרשה דאל"כ תיקשי לרש"י מהא דיבמות (ד' ס"ה) ניסת לראשון ולא ה' בנים וכו' לשלישי לא תנשא אלא כשיש לו בנים וע' בשו"ת ב"ש א"ע סי' ח"י שהוכיח כן בראיות:
9
י׳ובדין ספירת ז"נ הגם שהט"ז סי' קצ"ג מחמיר ביש לה ספק בענין החימוד בכ"ז הסד"ט הביא בשם בה"י להקל וגם הוא מיקל וגם בענין ספירת ז"נ על הספק כבר העלה בתשו' ב"ש חא"ח סי' ל"ו להוכיח מסוגי' דטועה בנדה (דף כ"ט) כש"כ דמהני על הספק. והנלענ"ד כתבתי:
10