שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״פTeshuvot Maharsham Volume II 180
א׳לכבוד הרב המופלג בתורה מו"ה צבי הירש קארינבליעט נ"י מקפוטשיניץ:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שנמלח בשר וגם נמלחו דקין בפ"ע ואחר ששהו שניהם שיעור מליחה נתערבו הדקין עם הבשר ונגעו זב"ז ונודע שהדקין היו טרפה והי' הפ"מ ונסתפק רו"מ דגם לפמ"ש הש"כ סי' צ"א דהיכא דהמלח עשה פעולה מותר בהפ"מ לאחר שיעור מליחה מ"מ י"ל דבנ"ד שהמעים אין בהם דם ולא עשה המלח בהדקין שום פעולה א"כ גם בה"מ אסור או אולי כיון דיש שומן על הדקין ובשומן מחזיקי' דם א"כ גם בזה כשר עכ"ד. והנה באמת גם בדקין יש ציר עכ"פ ומה"ט מותר למלחן עם בשר כמבואר בסוס"י ע"ה א"כ י"ל דעשה המלח פעולה להפליט הציר אבל באמת מבואר בפר"ח סי' צ"א שם י"ל דבציר אין כח המלח נחלש כלל ואף שנסתפק קצת בזה מ"מ א"א להקל בזה וע' במש"ז סי' ס"ט סקמ"ז שפסק ג"כ כן ואף דיש שומן מ"מ לא שכל הדקין יש שומן סביב ובקצת מקומות ליכא שומן וא"כ אם הי' בהבשר ס' נגד מקום הדקין שאין עליהם שומן יש להקל דכיון דבהפ"מ קיי"ל דגם בבשר כחוש סגי בקליפה אף דיש בו סרך שמנונית ובדבר שאין בו סרך שמנונית כלל גם בהפסד קצת שרי א"כ הרי כב"י סי' ע"ה הביא בשם המרדכי בדין כרס דצריך מליחה דלא הוציא ר"מ מחזקת דם רק המעים שהם הדקין הכחושים אבל כרס לא (וכ"ה במרדכי שם סי' תשל"ג ות' מיימוני סי' י"ח בדין קיבה שהעמידו כו' דבשר הדקין הוי כגדי כחוש דאוסר רק כ"ק וגם ביש עלי' שומן מעט ויש ס' נגד מעט השומן כשר ע"ש] ומבואר דדקין הם כחושים וכן נראה בחוש רק דלפעמי' יש עליהם שומן ולכן דמי לבשר כחוש שיש בו סרך שמנונית ולכן אפי' אין עליהם שומן כלל איכא למיגזר אטו היכא דיש עליהם שומן ואין להתיר במליחה רק בהפ"מ וא"כ בנ"ז שכבר שהו שיעור מליחה והיכא דיש שומן מותר משום דנחלש כחו המלח שעשה פעולה וליכא חששא רק היכא דליכא שומן כלל א"כ שוב לכ"ע סגי בקליפה דל"ש למיגזר אטו יש עליהם שומן דהא אדרבא היכא דיש שומן מותר לגמרי וא"כ יש לדמות הא דנ"ד להיכא דל"ש סרך שמנונית כלל ושרי בקליפה. ובפרט שדעת מהר"ם במרדכי חולין דציר טרפה אסור רק מדרבנן ובדרבנן ודאי דסגי בקליפה בכה"ג ולשי' או"ה בדרבנן אמרי' גם בשאר איסורי' איידי דטריד למיפלט לא בלע וה"נ הי' הבשר טריד לפלוט ציר וע' כר"ו סוס"י צ"א ופמ"ג שם ובלב"א חולין (דף ק"י) וערש"י חולין (דף ח' ע"ב) ד"ה טרידי ודו"ק וע' רשב"א שם היטב וע' בשו"ת ב"א על טרה"ר בסופו אחר סי' י"ד שצירף שם דעת מהר"ם הנ"ל לסניף ועכ"פ בנ"ד נראה דיש להקל בקליפה וכבר נודע דבמליחה ל"א דאזיל היתר ומפטם לאיסור וה"נ בנ"ד כנלפע"ד. [וא"ל דגם במקום שיש שומן הרי גם בהמעים שמצד ב' של השומן נכנס המלח ונעשה רותח ולא עשה המלח שום פעולה אבל י"ל דהמלח נכנס רק בשומן ולא בגוף המעים וכדקיי"ל בנמלחו הדקין בפני' דל"ה כנמלח כלל לגבי השומן וה"נ להיפוך:
2
ג׳ומה ששאל בדין שנתערבו כמה כפות חלב אב"י ורק כף א' הי' ב"י ולקח תינוק א' שלא בפנינו כף א' חלב ותחב לקדירת בשר ולא נודע איזו כף לקח הנה כבר הארכתי בנידון כזה בתשו' להרב המו"צ דק' סטריא והעליתי דלענין אי נימא דנתבטל תליא בפלוגתא שהביא הפמ"ג בפתיחה לתערובות ח"ב פ"א אי במב"מ מהני ביטול בהיתר בהיתר ולשי' הר"ן בנדרי' ל"מ ביטול בזה דהוי מב"מ ממש וע' נו"ב מ"ת יו"ד סי' קפ"ו מ"ש בזה אבל י"ל לפמ"ש התוס' מנחות (דף כ"ב) וזבחי' (דף ע"ח) ויבמות (דף פ"ב) דביבש ביבש גם ר"י מודה דמב"מ בטל א"כ י"ל דבכה"ג לכ"ע נתבטל מקודם אבל י"ל דכיון דבלא נודע ל"מ ביטול ומבואר במג"א תל"ט דכ"ז שאין חל איסור הוי כלא נודע א"כ י"ל דבנ"ד דל"ה שום נ"מ מקודם דהא לוקח לכתחלה לתחוב בתוך של בשר גם אב"י אסור לכתחלה א"כ ל"ה נ"מ בהביטול כלל והוי כלא נודע ול"מ ביטול כלל אבל י"ל דכל דפריש מרובא פריש ול"ש לגזור שמא יקח מהקבוע כיון דפירש קודם שנודע התערובות ועוד דליקח מן הקבוע הרי גם שאב"י אסור לכתחלה וכבר נודע מ"ש הריטב"א פ"ה דכתובות דדבר שאסור לכתחלה הוי מלתא דל"ש וליכא למינזר א"כ ה"נ בנ"ד והארכתי עוד בזה ועכ"פ לדינא יש. להקל בזה. ומה ששאל עוד בדין שגררו מלח בסכין חולבת ומלחו בו בשר והביא ד' הפמ"ג סי' ס"ט מש"ז סקכ"א אבל בשו"ת ספר יושיע בפו"כ סי' תמ"ה השיג עליו דהחוש מעיד דליכא ס' בבשר נגד המלח רק נגד המלח שנשאר אחר ששהה שי"מ ונימס בזה יש דיעות דאיכא ס' או שלשים לכ"ע, לפע"ד יש לדון לפמ"ש במש"ז סי' צ"ד סקי"ב דבחריף ודוחקא ל"א חם מקצתו ח"כ ואין מפליט רק ממקום הדוחק א"כ לפ"ז נראה דבסכין שגוררין כל הגרירה עם החוד של סכין א"כ א"צ ס' רק נגד מקום קצה החוד של סכין ובודאי יש ס' בהבשר נגד קצה החוד ולשי' הש"כ סי' צ"ו סקי"ז בדבר יבש ל"מ חריפות ודוחקא כלל וע' בדג"מ ופמ"ג שם וע' במש"ז סי' י' סק"ו שחולק על הפר"ח בדין סכין או ברזל בולע כולו אבל היינו בכ"ר אבל בחריף ודוחקא אינו בולע ומפליט מכולו וכן ראיתי בשו"ת משיבת נפש סי' מ"ט שפסק להתיר בזה אפי' אם הסכין ב"י בהפ"מ והיכא דהסכין אב"י גם בלא הפ"מ יש להתיר ובדין הקליפה שחקר החו"ד סוס"י צ"ו אי נתבטל בפעם א' וב' לענ"ד י"ל דאם החקר שמן דמדינא סגי בס' והקליפה רק חומרא נהי דיש פוסקי' ס"ל דגם נשמן סגי בקליפה י"ל דהוי ס"ס שמא אין המלח חריף כלל ואינו מפליט ואת"ל מפליט דלמא סגי בס' בלא קליפה אבל בבשר כחוש יש להחמיר לקלוף הבשר כנלע"ד:
3
ד׳והנה הרב מו"ה חיים צבי נ"י מקפוטשיניץ השיב ע"ד תשו' הנ"ל וזה אשר השבתי לו מה שתמה עמ"ש בתשו' בדין מלחו מעים של טרפה ואחר שיעור מליחה נתערבו עם בשר כשר שנמלח ג"כ וכתבתי דבמקום שיש שומן על המעים י"ל דעשה המלח פעולה בהשומן ואין להמעים שם דין רותח בהפ"מ ותמה דהמלח שנכנס בגוף המעי עכ"פ לא עשה פעולה כלל יפה כ' בעצמו דהמלח שעל השומן נכנס רק בהשומן ולא בגוף המועי וכדקיי"ל במלח החלחולת בצד פנים דאין המלח נכנס בשומן כלל וכמבואר בסי' ע"ה ונה"ך סי' ס"ט סקט"ו וא"כ דברי נכונים אבל יש לפקפק דהתם לפי שאין דם בגוף המיעי לכן הוי הפסק וכדמשמע להדיא מלשון נה"ך שם אבל להיפוך הוי גוש א' וכמו בראש שלא נפתח ועוף שלם דמהני המליחה מעל"ע וה"נ בזה אבל מ"מ י"ל דהמלח נכנס בכל פעם יותר ומפליט הדם ועד כלות שיעור מליחה נכנס מעבר לעבר ומפליט לחוץ דבודאי אינו נכנס ברגע א' בכל החתיכה וא"כ כיון שכבר עשה בהשומן פעולה אף שנכנס גם בהמיעי גופא כבר נחלש כחו וגם י"ל דכיון דהתם כיון דאין דם בגוף המיעי הוי הפסק ואין המלח נכנס בשומן דלא דמי לגוש א' כיון דבזה יש דם ולא בחבירו כן ה"נ להיפוך המלח נכנס בשומן ולא בגוף המיעי:
4
ה׳ומ"ש עמ"ש דלא בכל המקומות יש שומן דא"כ דמי לדין לא נתפשט המלח בכל מקו' והוי רותח בכל מקום ויצטרכו ס' גם נגד מקום השומן הוא דבר תמוה דודאי אם איזו שטח שלם לא נמלח כלל ל"ה רותח במקום זה והתם מיירי בנמלח בכל השטח רק לא נתפשט בכל מקום ועוד דאי נימא דהמלח מתפשט גם לצדדי' ומרתיח בכל מקום א"כ בנ"ד גם המלח שבמקומות שאין שם שומן נתפשט גם במקום השומן ועשה שם פעולתו ונצטנן הכל וז"פ שוב ראיתי בשו"ת רמ"צ שנדפס מחדש חיו"ד סי' מ' שהעיר בחקירת השואל בדין מיעים אבל לא הרגיש בדברינו הנ"ל דבזה סגי בקליפה לכ"ע:
5
ו׳ומ"ש בדבר השאלה שגררו מלח בסכין חלב ואח"כ מלחו בו בשר הנ"ל וכ' רו"מ דכיון דאין מליחה לכלי' להפליט א"כ ל"ה דבר חריף רק חום ודוחקא והא מבואר במש"ז סי' צ"ו סק"ג דחום ודוחקא י"ל דמהני בי' נ"ט בר נ"ט נעלם ממנו דברי הרשב"א שהובא בב"י סי' צ"א דמלח אינו נבלע בחומו אלא בחריפותו ומלח מועט אין בו חריפות כ"כ להבליע אבל להפליט שפיר מועיל דטבע המלח לפלוט דם אלא שאם יש הרבה מלח הוא מבליע ג"כ בתריפותו ע"ש ומבואר דאין חום למלח רק חריפות והא דאין מליחה לכלים היינו משום דהוי חריף בלא דוחקא דלא מהני גם בשאר ד"ח אבל בצירוף דוחקא שפיר מפליט גם מ"ש דאף דהמלח הוי ד"ח ובלע מהסכין טעם ראשון מ"מ מן המלח לבשר הוי טעם ב' בהיתר דכל זמן שלא נתבשל מה"ת שרי ורק מדרבנן אסור ובדרבנן יש לסמוך ע"ד הסוברי' דד"ח ל"ה רק קורט חולתית ואף דאח"כ יבשלוהו ויאסר מה"ת הרי גם בכה"ג הוי נ"ט בנ"ט דהיתירא כדמוכח בתוס' חולין (דף קי"ב ע"א) בהא דהביאו מהש"ס דזבחי' דכל יום נעשה גיעול לחבירו עכ"ד גם בזה יש לפקפק דהא אנן קיי"ל כהמהרש"ל דבנצלו דהוי רק ב' טעמים אסור והיינו כמ"ש התוס' שם דאין ראי' מהא דזבחי' הנ"ל דשא"ה דמב"מ שרי מה"ת ורק מדרבנן אסור ובמקדש אוקמוה אדאורייתא ומוכח דס"ל דמה"ת אסור בנצלו היכא דהוי מבשא"מ דאל"כ בלא"ה הול"ל דתרי טעמי' שרי מה"ת ומדרבנן אסור א"ו כמ"ש וא"כ ה"נ בזה דבמלח הוי טעם א' ובבשר הוי טעם ב' א"כ דמי לנצלו דאסור:
6
ז׳ומ"ש עמ"ש דגוררין רק בהחוד דא"כ גם בחותך אמאי צריך ס' נגד כל הלהב הא חותך רק בהחוד דבר זה לאו מדילי הוא כי גם בשו"ת מש"נ שהבאתי חילק כן דבחותך חתיכה נכנס הסכין בתוך החתיכה והחתיכה סובב הסכין מב' צדדי' ואיכא דוחקא בכולי' משא"כ בגורר אבל מ"מ יש להעיר מהא דשוחט בסכין מלובנת דחידודה קודם לליבונה אבל י"ל דשא"ה דבית השחיטה מרווח רווח אבל בחותך חתיכת בשר י"ל דאיכא דוחקא בכל הלהב וע' בשו"ת ספ"י בפו"כ סי' קכ"ב שהעיר מהא דחידודה קודם לליבונה:.. ובעיקר הדין י"ל עוד דטעם חלב הנבלע במלח אין יוצא מהמלח לבשר בלא רוטב כמ"ש הח"ד סי' ק"ה דגם מצלול אין יוצא הבלוע והעירוני לזה וצל"ע עוד בפמ"ג או"ח תמ"ז א"א סקי"ט שהעיר בעצמו בזה ע"ד חה"ש אבל בא"א סי' תנ"א סקל"א וסקל"ז מבואר דדבר נידוך ונפרד הוי כבעין. ובמק"א העירותי ע"ד הח"ד הנ"ל מהתוס' חולין (ד' ק"ח) ד"ה שנפל וע' ח"ד סי' ק"ב סק"ד וע' ריטב"א חולין שם. שו"ר בשו"ת ב"ש סוס"י ק"ס שדיבר בד' פמ"ג הנ"ל מהא דאין בלוע יוצא בלא רוטב ותי' דכיון דבלוע שמן נכנס לכלי בלא רוטב כמ"ש ח"ד סי' צ"ו סק"ו וסק"ז ודלא כח"ד סי' צ"ז וק"ה וכיון דבד"ח גם אב"י אסור א"כ לא ימלט שחתכו גם דבר שמן ומ"ש הת"ד סי' צ"ו סק"ז דהולכי' אחר רוב תשמישו ליתא לדידן בסי' תנ"א ס"ו בהג"ה ובפרט בד"ח דנעשה ב"י יעוש"ה:
7