שו"ת מהרש"ם חלק ג י׳Teshuvot Maharsham Volume III 10
א׳להרב המופלג מו"ה אברהם שלמה הארן נ"י שו"ב בעיר קאנסטאנטינאפל ארץ ישמעאל
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי בעירכם גם הגוים תגרים רובם יתנו להשו"ב לשחוט העופות והגוי ממרט הנוצות וביני וביני יקראו תגרים גוים אחרים לחנותיהם לשחוט וכשזה ממרט חוזר השו"ב לחנות הראשון ומכיר סימן שחיטתו ונותן חותמו על העופות וכן חוזר חלילה מחנות לחנות ואח"ז שולח התגר העופות ע"י משרתו דרך מעבר לרבים למכור ליהודים וחכמי העיר דקושטא ערערו עליו שכל העופות צריך שיהי' עליהם ב' חותמות ורו"מ כתב דאף דסימן דשחיטה לא נחשב לסימן כמ"ש ביו"ד סימן קי"ח מ"מ בין שחיטת האשכנזים ובין שחיטת הספרדיים יש הפרש גדול שהספרדיים מסבבים עם הסכין בהוקף ועי"ז העור של צוואר מפורעת מאוד מסביב אבל שחיטת האשכנזים שמטמינים הסימנים למעלה ודוחקים העור של צוואר למטה ואינו שוחט מן הצדדים רק למעלה והחתך של שחיטה קטן מאוד כמו עדשה קטנה והספרדיים אין בידם לשחוט בשום אופן שחיטה כזאת, וכן הגוים השוחטים בעצמם מלומדים לחתוך כל עור הצוואר ברוחב מסביב ואם לאו לא יוכלו לשחוט הסימנים ואם יתערב עוף משחיטת רו"מ גם בין אלף עופות יכיר אותו בט"ע כהרף עין וגם הנשים מכירות היטב להבדיל בין שחיטת אשכנזי לספרדי ובפרט שהוא בלתי אפשרי לחתום בב"ח כי הגוי לא יניח בשום אופן ללכלך העוף הרבה בהחותמות. ובין שחיטה למריטה שהשו"ב יוצא לחנות אחר הרי הוה כנכנס ויוצא ומה שהתגר שולח העוף ע"י משרתו הרי מבואר בפר"ח סי' קי"ח ס"ק כ"ה דגם במעבר לרבים גוים שרי דמתיירא שמא יתגלה הדבר עכת"ד ועוד האריך בזה ויבואר להלן.
2
ג׳והנה בגוף הדבר אם השחיטה הוי סימן הנה במרדכי פ"א דחולין סי' תקצ"ד כתב וז"ל כתב רש"י בתשובה ע"ד העופות שהובאו שחוטין ביד גוי בלא סימן ובא מעשה לפני רבותי והיתורום אין לי ראי' להתיר וכו' ואחרי שידענו שיש הרבה אומות וערביים שוחטין ואין שחיטת ישראל ניכרית בין שחיטתן לא חלקו בין ארמאי לארמאי ואם סמכו על חיתוכא דגוי מידע ידוע בטוח אני שלא תבוא תקלה ע"י בהמתו כ"ש ע"י עצמן מכאן ואילך אל ינהגו כן עכ"ל הרי מפורש שכל טעמו של רש"י מפני שאין שחיטת ישראל ניכרת בין שחיטתן אבל היכי שיש הבדל והיכר בין שחיטת הישראל לשחיטתן גם רש"י מודה לדעת רבותיו להתיר כיון דטעמו קא טעים דהוא משום דאין השחיטה ניכרת וכה"ג מצינו בש"ס דנזיר מ"ב ע"א ר"י אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער איבעי' להו מפני שהיא משרת תנן או דלמא מפני המשרת תנן למאי נ"מ כגון דאיכא אדמה דלא משרה אי אמרת מפני שהיא משרת היכי דידעינן דלא מתרא שפיר אבל אי מפני המשרת תנן כלל כלל לא משום גזירה עיי"ש הרי היכי דנקט טעמא דווקא בדשייך הך טעמא אסור וע"ע כה"ג ברא"ש יבמות פ"ח ובק"נ אות י"ג בהא דניקב פסול מפני שהוא שותת דאם רואין שאינו שותת כשר וע"ע כה"ג בש"ס דחולין רפג"ה ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ובעי ר"י היכי דיש לו כף מהו וקיי"ל דביש כף נוהג דין גה"נ בעוף וא"כ ה"נ בזה ובפרט דקיי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וכיון שרבותיו של רש"י התירו ראוי להשוות דעת רש"י לדעתם בכה"ג ובפרט בדאיכא חותם אחד גמור עכ"פ ראוי לצרף סימן דשחיטה בכה"ג לסי' דחותם כמ"ש רו"מ ראי' מדין מפתח וחותם שבסי' קי"ח ס"ד דאף דמפתח לבד לא נחשב לסימן אחד מ"מ מצטרף עם החותם שיחשב כשני סימנים.
3
ד׳ועוד שהרי מבואר בפר"ח סקי"ח דתנורים של גוים שמטמינים בהם החמין בש"ק דלכ"ע סגי בחותם אחד דהגוים בעלי התנורים לא מרעי נפשייהו בשביל הנאה מועטת ומסתפי דלמא יתברר זיופו ודמי להא דסי' קי"ד ס"ד דבאומן לא מרעי נפשי' וגם במפתח לבד יש להקל גם להסוברים דמפתח לא הוי גם סי' אחד עיי"ש ואף דבמג"א סי' כ' סק"א פקפק דווקא שיש בו קפידא גם לעכו"ם יש להאמינו משא"כ בדבר הנוגע רק לישראל ותדע דא"כ יהא מותר לקנות בשר מהגר גוי כשאומר שהוא כשר וגם בתשו' ח"צ סוסי' ל"ט השיג מטעם זה ע"ד הפר"ח ובמש"ז או"ח סוסי' רנ"ג הביא מהש"ך י"ד סי' ש"ב דהכל תלוי אם הוא דבר שיוכלו לעמוד עליו ולברר זיופו אז מקפיד האומן גם באינו מפסיד כל אומנותו ע"ש ובתשו' נו"ב מ"ת או"ח סוסי' ע"ב דחה דברי מג"א והעלה דבאמירה לבד אין הגוי נאמן אפי' אומן ותגר אבל היכי שצריך לעשות מעשה זיוף אין לחוש בתגר אפילו אם יש לו הנאה דלא מרע נפשי' גם בדא"א לעמוד עליו והוכיח מדברי הר"ן פ"ב דע"ז דלא כדעת מג"א עיי"ש ובנ"ד שאין לחוש חשש חילוף כחוש בשמן כי הכל שלו והקונים משלמים כפי ערך העוף השמנה הוא אם רזה וכל החשש רק בשביל דבר מועט שמשלם דמי שחוטה השוחט ואולי שחט בעצמו לקמץ תשלומי דמי שחיטה וזה דבר מועט מאוד בוודאי אין לחשדו לזייף חתימת השו"ב כיון שהוא תגר ומרע אומנותו. ועי' בר"ן פ"ק דחולין בסוגיא דהנותן לשכנתו וכו' בדין אם מותר לחייטים חוטי קנבוס במקום דחשידין על הגזל דיש לחוש שמחליפין לתפור בחוטי פשתן מתוך שתפירת הפשתן קלה מבחוטי קנבוס וסיים וז"ל אלא שאפשר לי לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין כותי בין ישראל שרי מדאמרינן במנחות מ"ג גבי ציצית דנקחת מן האומן ול"ח לקלא אילן עכ"ל ומוכח דגם בדבר שאין בו קפידא אלא לישראל נאמן האומן וכן בתגר ומכ"ש בנ"ד שצריך לזייף חתימה שגם בדיניהם יש עונש בזה י"ל דלכ"ע אין לחוש באומן ותגר שו"נ בתשו' תפארת צבי חא"ח סי' י"ט שהעיר מדברי הר"ן בחולין הנ"ל וגם לפי חילוקו שם נראה דבנ"ד נאמן שו"ר שגם רו"מ העיר מדברי פר"ח אבל לא העיר מכמ"ק שהבאתי.
4
ה׳ובזה י"ל גם במה שעלה בלבו דבנ"ד דהעופות הם של הגוי עצמו י"ל דדמי להא דסי' קל"א ס"א במטהר יינו של עכו"ם דגם בב' חותמות אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר וה"נ בנ"ד גם ב' חותמות לא יועילו ולפמ"ש י"ל דבאומן ותגר גם בכה"ג שרי ומצאתי בתשו' שב"י ח"ג סי' ע"ב שנשאל במה שנהגו ששוחטים בהמות של עכו"ם וסומכין על החותם דהא גם במטהר יין אסור בב' חותמות ומכ"ש בחשש מנבילה דאורייתא שהמנהג בכל המקומות להקל והשיב דווקא ביין משום חיבת ניסוך חיישינן לזה משא"כ בבשר דליכא חשש חילוף שמן בכחוש שהרי הקונים יראו מה טיבו וישלמו כפי ערך ועוד דגבי תגר מותר לקנות ואין לחוש לחילוף ורמז למנ"י כלל ל"ב ס"ק מ"ו ובאמת שבמנ"י שם הביא בשם באר שבע להקל והוא פקפק הרבה וצ"ל דהכא בצירוף שאר טעמים הקיל בזה וביד אפרים בסי' קי"ח העתיק מקצת דברי שב"י והשמיט טעם זה ולא אדע למה ומצאתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס' בדין קמח פסח של עכו"ם בלא חותם אלא שהי' המפתח ביד ישראל והעיר מהא דבדאורייתא בעינן ב' חותמות וגם דמי למטהר יינו של עכו"ם וחזר ודחה דשא"ה דלא מירתת העכו"ם שהרי בידו ליקח היין לעצמו אבל הכא אין הקמח ראוי אלא לישראל לפסח ועוד דבנ"ד אומן ותגר לא מרע אומנותו ועוד דמב"מ בטיל ברוב ובדרבנן מהני מפתח לשי' הטו"ז ופר"ח דלא כש"ך וגם קמח חטים ושעורים מב"מ בשמא וגם קמח של עכו"ם אינו חמץ ברור וגם בצירוף שי' ר"ת דבעכו"ם סגי בחותם אחד לכן יש להקל בהפ"מ ע"ש ואם כי בנ"ד ל"ש קצת טעמים מ"מ הרי בנ"ד י"ל דסי' דשחיטה מצטרף עם החותם ובצירוף מה שהגוי תגר יש להקל.
5
ו׳ומה שמשתהה בין שחיטה להנחת החותם באם שהחניות קרובים זל"ז והוא יוצא ונכנס מחנות לחנות יש להקל וגם מה ששולח העוף ע"י משרתו אף שיש לפקפק בדברי הפר"ח שהביא רו"מ דהנה דעת או"ה דדווקא בעבדו ושפחתו מקילין במקום מעבר לרבים אבל בשאר עכו"ם אסור גם בדיעבד ובד"מ אות ה' כתב וז"ל ואינו נ"ל דבכל עכו"ם אמרינן שירא לזייף כשישראל מצוי שם עכ"ל ונראה מזה דדוקא בשישראל מצוי שם מקילין במקום מעבר לרבים ולא ברחוב של עכו"ם ולפי"ז דווקא בשולח הישראל עבדו יש להקל כדעת הפר"ח וגם בדיעבד דווקא אך בנ"ד שיש חותם אחד דלשי' ר"ת שרי ובצירוף סי' השחיטה י"ל דלכ"ע שרי גם במעבר לרבים גוים כדעת פר"ח.
6
ז׳ומ"ש רו"מ בשם חכמי קושטא מהא דסי' ס"ג דבשנמ"ה בעינן צרור וחתום מוכח דבעינן ב' חותמות הנה במרדכי פג"ה סי' תרס"ח כתוב וז"ל ור"ת הביא ראי' דאין הלכה כרב מפ"ב דב"מ דאשכח פרגיות שחיטות ושרי (וש"מ כלוי דבשנמ"ה מותר) ומראי' דר"ת י"ל דשחיטה אינה סימן עכ"ל ומוכח דאם שחיטה הוי סימן מהני גם בלא סימן אחר והא דצרור וחתום היינו כשאין בהחותם סימן אלא שהיו טח בזפת וכדומה ועיין בפליתי סי' ס"ג ס"ק ב' שהעלה דשחיטה הוי סימן כמ"ש בדרישה אלא שאינו סי' מובהק אלא אמצעי ומהני לגבי בשנמ"ה דרבנן ולא בשל תורה עיי"ש ועכ"פ בדאיכא נמי חותם באותיות בוודאי שרי מחשש בשנמ"ה דרבנן ולא יעלה על הדעת לחוש בבשנמ"ה דרבנן יותר משל תורה סוף דבר כי לפענ"ד יש להקל בנ"ד כמ"ש רו"מ ובכ"ז אם חכמי העיר הממונים על ההוראה מחמירים אין רצוני להתיר זולת אם יראו תשובתי וגם הם יסכימו לזה.
7