שו"ת מהרש"ם חלק ג קע״דTeshuvot Maharsham Volume III 174
א׳להרב המאה"ג מו"ה ירוחם פישל מילך נ"י אבד"ק זלאטניק.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד העגונה אשר זה ג' שנים שנים שהלך משם בע"מ א' ושמו ליב קירזנור עם הפועל שלו וילונו בלילה בכפר א' וביום ב' בהשכמה הלכו לכפר באטקיוויץ דרך הנהר הקרוש והי' בחדש כסלו ובאמצע הנהר נשבר הקרח ונפלו ונטבעו שניהם וביום ג' הובאו לזלאטניק וכל רואיהם הכירום שזהו ר' ליב הנ"ל והפועל שלו ולא הי' שום שינוי בפניו ועתה באו ב' עדים והעידו בב"ד בתו"ע איך ששמעו קול צעקה מהנהר שצעקו הנטבעים והלכו הם וגם ערלים לשפת הנהר בחשבם להצילם ונטלו ב' ערלים ספינה א' ושטו בנהר בערך שלשים אמות ונטלו א' מהנטבעים להספינה והביאוהו לשפת הנהר ותיכף ראוהו והכירוהו כי זהו ר' ליב הנ"ל ולא שהו מזמן עלייתו מהמים להספינה עד שראוהו רק בערך רביע שעה ולכל היותר עד חצי שעה ואח"ז הביאו הערלים גם את הפועל והכירוהו ג"כ גם העידו העדים הנ"ל שנמצאו אצלו הכיס עם ערחי ופינגריט והי' שלם בפניו ורק א' מהעדים אמר שהי"ל קרעל קטן בחוטמו וכפי הנראה נעשה מהקרח בשעת נפילה או העלתו מן המים והשני אמר שאינו יודע מזה ואולי נשכח ממנו וגם אשת הנטבע ואחי' אמרו שהכירו כל בגדיו וגם לייבצידעקיל ותפילין ואפי' הקדירה שהוליך עמו מביתו והכיס וכלי אומנות שלו ורו"מ הביא מהא דאה"ע סי' י"ז סכ"ו לפ"ד הח"מ ס"ק מ"ט וב"ש ס"ק פ' דהא מיד לאו דוקא רק יותר משעה וגם לפי דעת המחמירים יש לצרף דברי הב"ש ס"ק ע"ח דבימי הקור מעידין אפילו אחר ג' ימים אך שהעיר דיש לחוש בהעדות יען כי עד א' אמר שהי"ל קרעל קטן על החוטם ובסנהדרין פ"ד בהא דרב לא שביק לברי' למישקל לי' סיליא דלמא חביל לי' ומוכח דגם סריטה בעלמא מיקרי חבלה וא"כ י"ל דדמי להא דמיא מרזי מכה אך דבגמ' ושו"ע סכ"ו נקט מכה ובסכ"ח בהא דאין מעידין אחר ג"י שהובא דברי ר"ת נקט כשהוא חבול בפניו ולכן העלה דהתה סגי בחבלה כ"ש אבל בסכ"ו בעינן מכה גמורה ובזה תי' דברי הטור שתמהו האחרונים והב"ש ס"ק ע"א עכ"ד, והנה אם אמנם מצינו גם בש"ס דט"ז כ"ח ע"ב בהא דמעלין אזנים בשבת וכו' א"ד בסם אבל לא ביד מ"ט מיזרף זריף ופירש"י עושה חבורה וכו' לא מעלה נפח ע"ש הרי דזריפה בעלמא עושה חבורה ונפח אבל מ"מ הדבר פשוט דהכל לפי ענין הסריטה והחוש מעיד דקרעל קטן אינו גורם שום ניפוח ומצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' מהר"א עפשטיין דאין סברא כלל שיהי' חיכוך או שריטה או שחין בכלל מכה ע"ש.
2
ג׳וגם מה שחידש רו"מ דבהא דמעידין אחר ג"י בחבלה בעלמא אסור להעיד ליתא דמבואר בכנה"ג הגה"ט אות שע"ד בשם מהרי"ק דהא דכתבו התוס' נחבל בפנים היינו שאין לו פדחת וחוטם וכל שיש לו פדחת וחוטם מיקרי אינו נחבל ומהרח"ש החולק על מהרי"ק ס"ל דכל שאין ניכר צורת הפנים מיקרי נחבל בפנים ע"ש וע"ע בתשו' ב"י וקו"ע סי' קע"ב. ועכ"פ פ בנ"ד הדבר פשוט להקל שהרי דעת המרדכי דבפרצוף אף דאיכא מכה אינה מתקלקלת במים ואף דהב"י בתשו' סי' י"ב חולק עליו וכ"ה בתשו' מ"ב סי' מ"ו וכתב כי הפירוש של מרדכי הוא דחוק ורחוק אינו אלא כמעייל פילא בקופא דמחטא וע"ש עוד בזה מ"מ חזי לאצטרופי וגם דעת ישויע"ק דבתוך ג"י אין לחוש להא דמיא מרזי מכה וגם הנה מצאתי בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מ' שהעלה דאין לחוש לחומרא דמיא מרזי מכה רק בשהה יותר משעה גם צידד די"ל דוקא בע"א אבל בשני עדים לכ"ע שרי ע"ש והעיקר בעיני דדוקא היכי דאיכא מכה גמורה שכפי ההרגל ראוי להיות ניפוח ע"י המים לכן אף שרואים שאינו נפוח חיישינן דמיפתח תפח ונשתנה וכעין מ"ש הנימוק"י בשהה יותר משעתיו אבל בסריטה קטנה שכפי ההרגל אינו משנה הצורה ולא מנפח גם ע"י מים מדוע נחוש למרזי מכה כיון שאינו מכה כלל ובפרט דבנ"ד איכא נמי צירוף כל הבגדים וטלית קטן דלשי' רוב הפוסקים לא חיישינן בזה לשאלה וגם היכר הפועל שהלך עמו ולכן הדבר פשוט שהאשה מותרת להנשא לכל גבר.
3