שו"ת מהרש"ם חלק ג קפ״טTeshuvot Maharsham Volume III 189
א׳להרב המאה"ג מו"ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק וויקנא בבאקאווינא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שהביאו לפני השו"ב לשחוט ז' אווזות ושחט ששה וחתך הרגלים מכל ז' האווזות וכשהראוהו שהאווזא השביעית עדיין חי' אמר שאין שאלה רק על הרגלים ושחט השביעית ונתערבו כולם ולא ידעו כלל אם יש שאלה על האווזות עצמן וכבר מכר ב' מהן ועתה נודע לרו"מ והודיע להם ובאו לשאול על כל האווזות וכבר הביא רו"מ דברי שפ"ד סי' ק"א סק"ח שצידד בה"מ ושעהד"ח לצרף דברי רשב"א דחתיכה חי' ל"ה חהר"ל אבל בשפ"ד סוסי' ק"ט חזר בו דאווזא שלימה חי' הוי ר"ל וכיון דבשעה שהי' הנוצות עליהן לא נודע האיסור אלא אח"כ שוב ל"מ ביטול כמ"ש הפר"ת ושפ"ד שם והביא בשם הרב מס"ג בספרו יד"י לסי' ס"א שהביא מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"א שפסק מהר"ם דגם בלא נודע מהני ביטול ויש לצרף דעתו באווזא שלימה ורו"מ כתב שאין בידו תשו' הרמב"ן הנה אין בידי ס' יד"י אבל תשו' הרמב"ן הנ"ל הובא בב"י סוסי' ק"י וכבר האריך בבינ"א שער הקבוע סי' י"ב שאין להם פתרון וגם א"א לפרש דס"ל דמהני ביטול קודם שנודע דא"כ סותר למ"ש בעצמו בסי' קפ"ג שם (ובבינ"א שם יש ט"ס שכתב מסי' קפ"ה ולא כן הוא למעין) ונדחק בביאור דבריו שם ובב"מ סי' ק"י כתב שיש מ"ש בתשו' רמב"ן ואין ללמוד ממנו וא"כ איפוא לא אדע מה מציאה מצא הרב הנ"ל אבל יען שאין ספרו בידי א"א לי לדין על דבריו.
2
ג׳ולכאורה הי' נראה דלפמ"ש הב"ח סי' ק"ט דאם נתערב יבש ביבש ונתבשלו בב' קדירות קודם שנודע דיש להתיר דבכל חד הוי סד"ר ואף דהש"ך חולק כבר באו הרב בש"ע התניא ז"ל ובשו"ת אמרי אש סי' ל"ח והחזיקו בדעת הב"ח דגם קודם שנודע מהני ביטול מה"ת ורק מדרבנן והוכיחו כן בראיות וכ"ה בשו"ת ר"מ שיק סי' קכ"ה ולכן מותר בנתחלק לשני תבשילין אפי' באדם אחד וא"כ מכ"ש בנ"ד שכבר קנה א' ב' אווזות מהתערובות וא"כ נתחלקו לב' בנ"א (ועמ"ש בחיבורי סי' ל"א מסק"י עד ס"ק י"ד בכ"ז) ולכל חד הוי סד"ר דשמא האיסור ביד האחר ואף דלגבי בעל ב' האווזות שהם המיעוט ופירש קודם שנודע האיסור ראוי לומר דכל דפירש מרובא פירש הרי כ"ז שלא נודע לא הי' לנו נ"מ אם הוא מן הרוב ועתה שנודע נולד הספק על שניהם יחד אבל יש לפקפק דכיון דלגבי השני מדינא מחזקינן דכל דפריש מרובא פריש א"כ יש לנו לאסור של הראשון. אך לפ"ז גם בנידון הב"ח יש לחלק בין לקח מקודם ממקום הקביעות לקדירה א' המיעוט מן התערובות שנתערב א' ברוב או שלקח ביחד לשתי הקדירות ואולי ס"ל דבאותו בית ל"ה בכלל פירש מקביעות וע' ח"ס סי' צ"ט ובינ"א שעה"ק סי' ט' (ומ"ש בחיבורי שם מדברי הד"נ וגו"ר הספרדי הנה ראיתי עתה בס' מקמ"ח לסי' ח"י שהביא מהריטב"א לחולין צ"ה דמוכח כדעת הד"נ ועמ"ש בגליון הש"ע סי' ק"י שם בזה) ואף שבחיבורי שם הבאתי בשם גו"ר הספרדי להתיר בכעין זה התם פירש הרוב לאחדים וצידד דלגבי המיעוט אמרינן דאיסורא ברובא איתא משא"כ בנ"ד. והנה מ"ש הגו"ר שם דכיון דבאו לשאול בב"א דמי לשני שבילין דגם בדרבנן אסור הנה לפי דבריו איך יפרנס דברי הב"ח הנ"ל שהבאתי דהוי באדם א' וכבר ביאר המנ"י כלל ל"ט אות ח"י דכיון דכבר נתבטל מה"ת לא החמירו מדרבנן שלא יועיל ביטול רק בנודע שהאיסור בתערובות זה משא"כ במקום ספק ולא דמי לשתי קדירות שבסי' קי"א ומכ"ש בכה"ג שנתחלק לשני בנ"א וא"ל דשא"ה דמתבטל עכשיו לאחר שנודע האיסור גם כשהם בב' קדירות כיון שהם ביד אדם א' ורק מדרבנן ל"מ ביטול ברוב לאחר שנתבשל כמ"ש המנ"י שם דמה"ט שרי בכה"ג משא"כ בנ"ד שהם ביד ב' בנ"א ז"א דכבר העלתי בחיבורי שם דגם ביד ב' בנ"א מהני ביטול ועוד דהכא גם ביד הראשון נשארו רוב אווזות של היתר ובטל מדאורייתא ברובא אך דמ"מ יש לפקפק בנ"ד מטעמא דכתיבנא. ויש להביא ראי' לזה מהא דסי' ק"י ס"ו דאם נתערב דבר שאינו בטל ברוב ונפל א' לים אפי' אחר שנודע או הפילו קודם שנודע האיסור דדוקא אם אין נ"מ עוד על אותו שנפל לים יש להתיר התערובות שנים שנים דוקא אבל אם הוא לפנינו אין להתיר כלל כמ"ש הש"ך ס"ק מ"ב דהכל אסור וע' בב"י שם וקשה הרי כיון דמדאורייתא בטל לשי' הב"ח ונתחלק לשני תערובות הרי יוכלו להתיר כל א' בפ"ע דהוי סד"ר ובע"כ דכיון דכל דפריש מרובא פריש אלא דמ"מ הקילו בדרבנן היינו דוקא אם אין נ"מ עוד על תערובות האחר לדין עלי' משא"כ אם יש נ"מ על שניהם הכל אסור אבל י"ל דשא"ה דאם הי' נודע קודם שפירש הי' ג"כ אסור דהוי חהר"ל אבל הכא דמקודם הי' עם הנוצות ואם הי' נודע הי' מתבטל ברוב וכל האיסור רק משום דלא נודע מקודם א"כ שוב י"ל דהשתא כשנודע אחר שפירש מקצתו מתירין הכל וכל א' תולה בחבירו אבל גם מסברא נראה דאין זה בגדר ספק כיון דאמרינן דכל דפריש מרובא פריש.
3
ד׳ובגוף דין אווזא שלימה בעודה חי' אם הוא חהר"ל הנה בב"י הביא בשם שע"ד בשם כמה גדולים שהתירו בחתיכה חי' גם של נבילה וכ"ה ד' הרשב"א ור"ן דעכ"פ חתיכה גדולה ל"ה חהר"ל ובבד"ה כתב בפשיטות דכיון דחהר"ל רק דרבנן הלכה כדברי המקילין אבל הנה הרמ"א כתב שהמנהג כהמחמירים והמעיין בת"ח כלל מ' דין ב' ימצא שהביא כן לשון מהרא"י בהגש"ד וסיים דהב"י כתב דיש מרבותינו נוהגים להקל ואני מצאתי בס' האשכול ה' תערובות סי' כ"ט שפסק דגם חתיכה חי' ואפי' בהמה שלימה שנשחטה הוי חהר"ל כיון שראוי' לעשות ממנה חתיכות וכן מצאתי בא"ז פג"ה סיי תנ"ח שמעולם לא הורו רבותינו להקל והשומע שמע וטעה וגם אווז ותרנגולת שלימה מיקרי חהר"ל שזהו דרך כבוד בחתונה וסיום מס' לכבד אדם גדול בעוף שלם וגם מה"ט מותר לחתוך בסכין ע"ז בחולין ח' משום דחזי לקורבנא לדורון אדם חשוב ושכ"ה בסה"ת וחלילה לא יצאה הוראה מר"ת וביאר הסוגיא דר"פ כל הזבחים ע"ש באורך ומה שיש לי לדון בזה דהנה אף דהרמ"א פסק בפשיטות דגם בדרבנן חהר"ל לא בטל כמ"ש הב"י בשם רמב"ם וכן מצאתי בסה"ת סי' נ' שכתב בפשיטות דגם בחלה לא בטל בחהר"ל וכן מצאתי מפורש בחי' הרמב"ן ליבמות פ"ב ע"ב ובקו"א שם דגם בדרבנן דינא הכי ואח"ז ראיתי בס' ישרי"ע ליבמות שם שהוכיח מהבעה"מ ומלחמות דלא ס"ל כן אלא שהוכיח דגם רש"י ותוס' ס"ל דגם בדרבנן לא בטל וגם הביא דברי רמב"ן הנ"ל ולכן קיים דברי הרמ"א ודחה דברי פלתי שצידד להקל ע"ש אבל בכ"ז י"ל דבנ"ד דכבר נתבטלה מדאורייתא בעודן בנוצתן דגם בלא נודע מהני ביטול מה"ת כמש"ל א"כ אף שנעשה עתה חהר"ל מ"מ יש לסמוך ע"ד המקילין דחתיכה גדולה חי' לא מיקרי חהר"ל דהכרעת רמ"א שכן נוהגים י"ל דהוא רק באיסור תורה דהוי רק חד דרבנן משא"כ בדרבנן דגם הא דחהר"ל הוי רק דרבנן הוי תרי דרבנן וע' כה"ג בפמ"ג א"ח בפתיחה הנהגת הנשאל באו"ה אות י"ד דאף שהכריע רמ"א סי' צ"ט דגם איסור דרבנן אין לבטל מ"מ בתרי דרבנן יש להקל ועוד דלפמש"ל בשם הא"ז טעם החומרא משום דדרך לכבד כן בנשואין לאדם חשוב ובזה"ז לא נמצא כן ואין דרך לכבד כן א"כ גם הוא מודה דלא הוי חהר"ל ויש לי לדון דלפמ"ש הפלתי רסי' ק' בביאור דברי תוס' מעילה כ"א יש להוכיח משם דבלא נודע מהני ביטול גם מדרבנן שהרי שם לא הי' נודע ואפ"ה הקשו דליבטל וכמו שהוכיחו בשו"ת א"א ורמ"ש משם דעכ"פ מה"ת מהני ביטול כן יש להוכיח דגם מדרבנן מהני ביטול גם בלא נודע ע"ש ותבין אבל יען שדבריו הם ע"ד פלפול אקצר.
4
ה׳ובעיקר הדין יש לדון עוד דכיון שנודע המעשה אשר נעשה ועשו שאלה אלא שהשו"ב הטעה אותם והיו עומד הדבר להוודע דחברך חברך אית לי' בדבר חידוש כזה ומיקרי נודע הספק וכמ"ש כה"ג בתוס' זבחים כ"ג ע"א בד"ה טומאת התהום דזיבה וכו' ולדידי א"ש דכיון דראה בצפרא מיד היו ספק אולי יראה עוד בו ביום והוי כנודע הספק קודם שחיטה וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהי' חסר רק ידיעת הדין וכשיוודע יתגלה למפרע והוי כנודע הספק. א"ה משה נכד המחבר שליט"א לפענ"ד יש להעיר בנ"ד מהא דאיבעי' לר"י בש"ס דשבועות ט' ע"ב בחטא שסופו ליודע פירש"י כגון שראוהו אחרים שנטמא ונכנס למקדש וסופו להודיעו אי חשיב כידיעה או דילמא כיון דהשתא אכתי חטא שאינו מכיר בו וע"ש בתוס' וע' גו"ד סי' נ"ז סקי"ג מ"ש מהש"ס תמורה כ"ב ע"ב אבידה ממנו ולא מרועה ל"ה אבידה וכו' ממנו ומרועה וא' בסוף העולם מכיר בה מאי תיקו י"ל סמוכין לסברת הס' בינ"א שער הקבוע ד"ב ע"ש ודו"ק היינו טעמא דממנו ולא מרועה הוי דבר הראוי להגלות משא"כ כשא' בסוף העולם מכיר בה יוכל להיות שלא יתגלה לעולם זה הוא בע"ז בש"ס וע' בתשו' טטו"ד מה"ק סי' קנ"י שכ' דכל שנודע דא' בסוף העולם ספק האיסור נחשב נודע ע"ש וכה"ג ע' סוטה מ"ז ע"ב הא נודע מי הכהו וכו' ע"ש י"ל וצ"ע של"ה בכ"ז. ולכן אם הוא הפ"מ כפי מצב ערך האיש יוכל להתיר גם החמשה אווזות הנשארים.
5