שו"ת מהרש"ם חלק ג כ״הTeshuvot Maharsham Volume III 25
א׳ב"ה להרב המאה"ג וכו' מו"ה מרדכי זאב האלבר- שטאם נ"י אבד"ק גריבוב
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שהשכיר חנות לשמעון בעד ר"פ רמ"כ לשנה ואח"ז בשביל שעשה ש' טובה לראובן באיזו עסק הניח לו מהמקח על ע"ר ר"כ לשנה ואח"ז חזר והשכיר החנות ללוי ובשעת השכירות על ג' שנים רצה לוי ליתן רק ע"ר לשנה באמרו ששמעון שילם כן וראובן רצה ר"פ ר"כ ואומר ששמעון שילם לו כן והשיב לוי כי אשלם כפי שנתן שמעון וישב כן שנה אחת ובסוף השנה רצה לוי לנכות הסך עשרה ר"כ מפני שנודע לו ששמעון שילם רק ע"ר ר"כ וראובן טוען ששילם ר"פ ורק ניכה לו עשרה ר"כ עבור הטובה שעשה לו ולוי טוען כי אני נתחייבתי רק בכמה שנתן שמעון והרי לא נתן רק ע"ר ר"כ עכתו"ד והנה לענ"ד הדין עם ראובן דהגם שניכה עשרה ר"כ עבור הטובה שעשה לו ה"ז דומה כאלו נתן ר"פ ר"כ וחזר ראובן ונתן לשמעון עשרה ר"כ בשביל הטובה שעשה לו וראי' לזה מדברי התוס' כתובות פ' סוע"ב ד"ה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה וא"ת לפי הקונטרס דאין ליורשי הבעל אלא מנה ומאתים ולא נדוניא והא אמרי' בפ' נערה דקבורת תחת נדוניתה מדאינו חייב לקבור ארוסתו וי"ל דשומרת יבם היתה ראוי ליטול קצת מנה ומאתים וכו' הו"ל כאלו הכניסה נדוניא שהיתה כתובתה על נכסי בעלה ואותו השיעבוד היא מכנסת לו והרי היא כאלו נטלה והחזרה לו ולא דמי לשאר ארוסה דלא מכנסי' לי' מידי וכו' עכ"ל וע"ש במהרמ"ש ביאור דברי התוס' ומבואר דבכה"ג שהי' ראוי ליטול הו"ל כנטל והחזיר וה"נ בנ"ד וגם אינימא דבנ"ד דתלוי בלשון בנ"א י"ל דנאמן לוי לומר שהוא לא נתכוין לשלם אלא כפי מה שנתן ש' פועל ממש והמע"ה מ"מ במה שנסתפק רו"מ על הזמן של ב' שנים הנשארים נראה דבודאי הדין עם ראובן ונאמן לומר שהוא נתכוין בדעתו כן ויוכל לבטל השכירות להלאה אם לא ישלם לו ר"פ ר"כ לשנה והנלע"ד כתבתי.
2
ג׳וכה העירני הרב וכו' מוהר"י נ' מדברי הר"ן וב"ש א"ע סי' צ"ו דבעת שהי' בידו ממון של רבית או גזל משל נתבע א"י לישבע שלא יפרע החוב דממילא עולה לפרעון הרי דהוי כאלו שילם וחזר ונטל והנה בגוף דברי הר"ן יעוין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ד מ"ש על דבריו ואני מצאתי בר"ן נדרים כ"ה ע"א בד"ה ה"ג ואשתבע דיהבית לך זוזך ולא גרסי' דפרעות לך דהא איהו לאו בתורת פרעין שקלי' עכ"ל וזה סותר לדבריו הנ"ל אבל בריטב"א שם מבואר להיפוך אבל מ"מ אינו דומה לנד"ד דהתם כיון דמדינא בטוען יש לי בידך כנגדו פטור לכן נחשב לפרעון משא"כ בנ"ד.
3