שו"ת מהרש"ם חלק ג ער״אTeshuvot Maharsham Volume III 271
א׳להרב וכו' מו"ה צבי הירש בלייווייס נ"י בוואר- שא בעהמ"ח כור זהב על הריטב"א
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה שאמרה לבעלה טמאה אני ונמשך איזו ימים א"ל שטבלה ואחר שנודע שלא טבלה חזרה ואמרה שלא היתה טמאה כלל ואמרה אמתלא ונסתפק אם מועיל האמתלא ורו"מ הביא דברי הדרישה שתי' ד' הטור דאחר ששמשתו נדה ל"מ אמתלא דמוכרחת לומר כדי שלא תפסיד כתובתה והאריך בזה.
2
ג׳והנה גוף שאלתו מבוארת בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ג שהרב רמב"י שאל ד"ז ממהר"ח א"ז אם אחר מעשה תשמיש מהני אמתלא וגם אם מה שנתקדשה לאחר מיקרי לאחר מעשה והן הן ספיקות של רו"מ. אבל לא נדפס תשו' מהר"ח א"ז ע"ז, ונחזי אנן הנה מ"ש רו"מ בשם חתנו דבקידושין לא עבדא איסורא אמת שהנו"ב מה"ק א"ע סי' פ"ב אות ט"ז פשיטא לי' כן אבל בס' ישרי"ע ליבמות נ"ו ב' הוכיח מהש"ס קידושין ס"ז ע"ב להיפוך והעיר מיבמות פ"ט סוע"א דמפורש דבקידושין ליכא איסור ואני בגליון הבאתי מאז גם מש"ס גיטין פ"ט ע"ב שהביא רו"מ אבל תי' שם ב' תירוצים ולתי' ב' יש הבדל בין המקדש דעביד איסורא אבל המתקדשת לא עבדא איסור ובחינוך מצוה ר"ו מפורש דאסור לקדש עריות דלא תפסי הקידושין ומ"מ י"ל דהאשה לא עבדא איסורא רק המקדש וא"כ י"ל דבנ"ד מה שנתקדשה לאחר לא מיקרי מעשה אבל י"ל דעברה בלפ"ע אלא דמשום לפ"ע אין לקנסה כמ"ש מהרש"א קידושין דף נ"ו בתוס' ד"ה במזיד, שוב עיינתי בחינוך שם שכתב דינו גבי אחות אשה דכתיב בלשון לא תקח וקאי על הקידושין והגם דמשמע דגם בשאר עריות דינא הכי וע"ש במנ"ח מ"ש בזה מ"מ אינו מוכרח.
3
ד׳ומ"ש רו"מ ראי' מיו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה דאע"ג דנאמן אדם לומר ששבועתו היתה על תנאי או באונס היינו קודם שעבר על שבועתו משא"כ אחר שעבר אינו נאמן וה"נ בזה הנה כבר כתב הש"ך שם סקכ"ז בשם הרשב"א דהיינו בהתרו בו ולא חשש לומר בשעת התראה ומ"ש בש"ך שם דה"ה בהתרו בו וכו' הוא ט"ס וצ"ל דהיינו בהתרו בו שכ"ה בתשו' הרשב"א שם וכ"ה בש"ך ח"מ סי' ל"ד סק"ח וע' תשו' תועפת ראם סי' ל' שהעלה כן מדעתו ולא הביא דברי הש"ך. וא"כ בנ"ד י"ל שפיר דנאמנת והרי הרמב"ן והרשב"א וש"פ שהביאו ראי' מהא דשמשתו נדה מוכח דלא ס"ל כסברת הדרישה ועוד דכל טעמו של הדרישה שמפחדת שתפסיד כתובתה והרי ד"ז תלוי באשלי רברבי אם מפסדת כתובתה בלא התראה וע' בב"ש א"ע סי' קט"ו סקי"ז ופת"ש סקי"א בשם כמה אחרונים בזה ובזה"ז שיש חדר"ג לשי' כמ"פ אין הבעל נאמן לומר שעברה על דת ועוד די"ל דגם לשי' הדרישה היינו בשמשתו נדה שראינו שיצרה תוקפה לכן אם נתברר שהוחזקה נדה אף שאומרת אמתלא אינה נאמנת אבל בנ"ד שהיא אמרה בעצמה טמאה אני ולא נודע לשום אדם וחזינן שאין יצרה תוקפה א"כ עכשיו שאומרת אמתלא אף שכבר שמשה אח"כ י"ל דנאמנת שהרי מי הכריחה לומר תחלה טמאה אני ואין לנו להחזיק ריעותא שבתחלה היתה בחזקת כשרה ואח"ז איתרע חז"כ שלה ותקפה יצרה ושמשה דאמאי נחזיק להרעות חז"כ שלה שנתברר לפנינו שכל אותן הימים שהחזיקה א"ע בטמאה אני מעצמה היתה בחז"כ ומדוע נחוש שאח"כ יצאה מחז"כ שלה וא"כ י"ל דבנ"ד גם הדרישה לשי' הטור מודה דנאמנת.
4
ה׳ומ"ש רו"מ מדברי הב"ש סי' י"ט סק"ב דבאמרה נדה אני ושמשה עם בעלה כל תוך ל' יום מהני אמתלא אבל אחר ל' יום ל"מ ומוכח דכונתו דתוך ל' יום. גם אחר ששמשה נאמנת באמתלא ולענ"ד יש להעיר דהא דעת הב"ש לקמן סי' קט"ו סקכ"ד דגבי ממון ל"מ אמתלא וא"כ אחר ששמשה עם בעלה ונימא דמפסדת כתובתה בלא אמתלא א"כ איך מהני האמתלא לשי' הב"ש גופי' ומזה יש הוכחה דהב"ש לשי' אזיל דס"ל דבלא התראה אינה מפסדת כתובתה כלל ולכן שפיר מהני האמתלא אבל לשי' הסוברים דא"צ התראה שפיר י"ל כהדרישה.
5
ו׳והנה רו"מ הביא ראי' ממ"ש בתשו' הרמ"א בהא דיצחק אבינו שהי' אחר ששימש עמה אפ"ה מהני אמתלא ולפמש"ל בשם הדרישה דהא דל"מ אמתלא אחר ששמשה משום דאומרת כן שלא תפסיד כתובתה לק"מ דהתם גבי יצחק אין הבדל בין שימש או לא ומ"ש להשיג על הב"ש סי' י"ט שכתב דאחר ל' יום ל"מ אמתלא מתשו' הרמ"א הנ"ל דהא גבי יצחק כתי' ויהי כי ארכו לו שם הימים כבר קדמו בתשו' ב"א חא"ע סי' א' והעלה שם דגם להב"ש אם הוחזקה רק מפי עצמה ותוכל לכפור הכל בודאי מהני גם אחר ל' ע"ש וכן מצאתי בתשו' פ"י ח"א א"ע סי' א' וע' תשו' חוות יאיר סי' קל"ח.
6
ז׳ובדבר מה שהוחזקה כפרנית במה שאמרה שטבלה יעוין בש"ך יו"ד סי' רל"ד סקנ"ט דמוכח דדוקא בממון אמרי' דהוחזק כפרן ולא באיסורא.
7
ח׳ובתשו' ח"צ סי' ל"א באמצע התשו' מבואר להיפוך אבל מפורש שם כדברי רו"מ דלא נעשית כפרנית עי"ז לדבר אחר.
8