שו"ת מהרש"ם חלק ג שי״דTeshuvot Maharsham Volume III 314
א׳להרה"ג מו"ה יחיאל מאיר ברומיר הלוי נ"י ראבד"ק בוטשאטש
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד שבין הרב ר"פ ובין הרב ר"א בעסק הרבנות דק' הוסיאטין מעבר רוסיא היות כי נתגרש ר"פ מפני גזירת המלכות שאסור לשום איש ממדינת קיר"ה לישב שם והי' ר"פ הולך אל הספר בכל יום להורות לבני העיר לכל הבאים אצל הספר ואחר שנתגרשו גם ב"ב פסק מלילך לשם והשתדל להתקבל בהוסיאטין שבעבר קיר"ה לסייע לאביו ועברו איזו ירחים כן והבע"ב הרעישו לפני הרה"צ שליט"א ושאלוהו מדוע אינו הולך אל הספר להורות לבה"ע והשיב שאין רצונו עוד לראות פני ארץ רוסיא וגם בבוא אנשי העיר לפני הרה"צ לבחור להם רב ורצו דוקא ברב מארץ רוסיא ואולם פקודת הרה"צ חזקה עליהם לקבל את ר"א והלך א' מהפו"מ והודיע לר"פ שילך לפני הרה"צ וימחה בדבר והשיב ר"פ שאין רצונו עוד להשאר על משמרת הרבנות הנ"ל ור"פ טען שמעולם לא נתייאש מזה ומה שאמר שאין רוצה אין זה לשון יאוש וגם כי אז חשב שיעלה בידו להשיג סיוע רבנות אביו מעבר קיר"ה ולא אסתייע מלתא ודמי לזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא סליק דהוי בטעות ורו"מ פסק שהדין עם ר"א (דהא מבואר בחו"מ סי' קנ"ו ומג"א סי' קנ"ג דיאוש מועיל בחזקה וה"נ נראה מענינו שכבר נתייאש מזה וגם לא מיחה לפני הרה"צ וגם לשי' כמ"פ מהני לשון איני רוצה דמהני משום הפקר גם בקרקע ולשי' כמ"פ חזקה כמטלטלין וגם מה שטען שהי' בטעות הרי כל יאוש הוא בטעות וגם הרי פשע בזמן שלא הלך אל הספר להורות להם ונתקבל רב השני בהיתר ואף דבא"ח קנ"ג דפרנס שנסתלק באונס ונתמנה אחר כשיסתלק האונס חוזר הראשון למקומו כבר כתוב בא"א להגה"ק מבוטשאטש דבמרביץ תורה ל"ש דין זה וגם הרי הרב ר"א מפסיד עי"ז ממון שעקר דירתו ממקום רבנות שהי' לו וגם בני העיר מפסידין עי"ז ובכה"ג ליכא דדבמ"צ וה"נ דין חזקה זו ואף דבהא דא"ח סוסי' קנ"ג דנובע מתוס' יומא י"ג שכתבו דנ"מ לענין פרנס ג"כ מפסיד השני שהו"ל מקודם לשמש בכה"ד עכ"פ אבל התם אינו אלא כבוד ושררה משא"כ הכא גם י"ל דבשעה שנדחה ר"פ מצד גזירת המלכות מיד בטל חזקתו והי' ביד בה"ע לקבל רב אחר דאדעתא דהכי לא קבלוהו לישא עול בכל עת בשחדים ופיוסים ומה שחזרו וקבלו הרב ר"א פנ"ח באו לכאן וגם טעמם כי רבנות של ר"פ כבר נתפרסם בין השרים ויראים לכסות ולחפות עלי' משא"כ השני והביא ממהרמ"ל סי' ס"ב במי שנתגרש מאוראנדי מצד השר דאם א"י לחזור וגי"ד שנתייאש ואסח דעתי' בטל חזקתו והביא מהא דב"ק קט"ז בשיירא שעמד עליהם גייס ויכולים להציל ע"י הדחק דלעצמו הציל ולמד מזה מהרמ"ל דה"ה בלא זכה אחר וזה גי"ד שמתייאש הוי יאוש ומכ"ש חזקת רבנות דקלישא מחזקת ראנדע עכת"ד.)
2
ג׳והנה בגוף הדבר שכתב רו"מ דבנ"ד נתייאש לכאורה יש לפקפק דהא מבואר בכתובות ג' ע"ב גזרה עבידא דבטלה אבל בתשו' ח"צ סי' ל"ח מבואר דדוקא גזירה דשמדא בטלה משא"כ גזירה אחרת הכוללת כל בני המדינה ואף דהכא כוללת רק יהודים ואפשר לומר דדמי לשמדא אבל מלבד דסמוך לספר ועל אנשים זרים ממדינה אחרת הוי כוללת גם לשאר אומות ועוד דמבואר מדברי הב"י ביו"ד סי' שמ"א דדוקא בגזירה התלוי' בשביל ממון עבידא דבטלה ולא גזירה מחמת שנאה וה"נ בנ"ד שהוא מפני שנאת היהודים וע' בב"י חו"מ סי' ר"ה סעי' י"א מ"ש מדברי הרשב"א פ' הניזקין ומ"ש עליו דבגזירת מלכות חושב שתתקיים הגזירה כל אותו הדור ולא מסיק אדעתי' למתבעי' וכו' ומוכח דהוי יאוש אך דבנ"ד י"ל דבלא"ה לא מיקרי יאוש מצד גזירת המלכות כיון שנהג זמן רב לילך אל הספר ולהורות שם וד"ז הי' בידו לנהוג כן תמיד ואם הוא מרצונו לא רצה בזה אין זה בגדר יאוש ועוד דאי נימא דהחזקות דינם כקרקע ל"מ יאוש בקרקע והא דבתשו' מהרמ"ל סי' ס"ב דן בחזקה משום יאוש היינו לפמ"ש בנה"מ סי' שע"א דבממון שא"י לתבעו בדיינים גם בקרקע מסגי יאוש ע"ש אבל הכא דמצד הגזירה ליכא יאוש כיון דמ"מ הי' יכול לילך אל הספר כמקדם א"כ גם אם שמענו דנתייאש ל"ה יאוש כיון דקרקע הוא.
3
ד׳ומ"ש רו"מ מהא דסי' רמ"ה דאיני רוצה הוי לשון הפקר הרי ע"ז דן הרב ר"פ דהוי בטעות אלא דרו"מ דחה דכל יאוש בטעות הוא והתינח אם מדין יאוש קאתינן עלה אבל בנ"ד דליכא יאוש אלא משום הפקר והרי הפקר בטעות ל"מ כלל כמ"ש התוס' בפסחים נ"ז ע"א ותוס' גיטין מ"ז ע"א והא דשוה"נ שהוזמו עדיו שאני משום דנאסר בהנאה ונתייאש כמ"ש הרא"ש פ"י דב"ק סי' כ"א וקצוה"ח סי' רנ"ט ועמ"ש בחיבורי רסי' קפ"א ובפרט בסי' קצ"ד ס"ב בזה.
4
ה׳אבל בגוף הדין דנד"ד כבר האריך בנידון כעין זה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורק האחרונים חא"ח סי' י"ז בדברי הש"ס ותוס' יומא י"ג שהביא רו"מ והעלה דאם הראשון ל"ה אונס גמור לכ"ע אבד חזקתו אפי' אם הי' בדרך רחוקה וטרוד בעסק פרנסה וכדומה אין זה בגדר אונס ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שלא רצה לילך בכל יום אל הספר להורות לבה"ע ופשע בזה ודאי אבד חזקתו וגם העלה שם דאם השני לא רצה להחזיק אלא אדעתא שיחזיק לעולם לכ"ע אבד הראשון חזקתו דאונס רחמנא חייבי' לזה לא אמרינן ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד דסתמא הוי לעולם ומאן ציית דעקר סוכי' ומשכני' ממקום הרבנות שהי' לו לבא למק"א ולקבוע בעיר לפי שעה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ בקה"ע לסי' רל"ז אות ט"ז באורך בזה ויש להביא עוד ראי' מתוס' נזיר מ"ז ע"א בד"ה וכן וכו' שכתבו דגבי כ"ג שגלה ומינו אחר תחתיו ושימש כמה שנים שאף אם הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי שימש זה תחתיו כמה שנים וכו' ע"ש ומבואר דדוקא בשימש זמן קצר דינא דראשון חוזר לעבודתו משא"כ בשימש כמה שנים ונודע דהיכי דמתחלה אדעתא דהכי נתקבל לכמה שנים דינו כאלו הי' שם כן כדקיי"ל לענין קבע דירתו בעיר אדעתא דלעולם א"צ שישב שם יב"ח ודינו מיד כבנה"ע וה"נ בזה, וגדולה מזו מבואר בירושלמי פ"ו דיומא ה"ו קרא מסייע למתני' והמשלח את השעיר וכו' מה כתיב בתרי' ואת פר החטאת וכו' אר"מ ואפי' כהן כאהן דתנינן וכו' אתיא הוא כאינש דסליק מטבריא לציפורין עד דהוא בטבריא אמרין בציפורין הוא יתיב וע"ש בק"ע ופ"מ ומבואר דאם גמר בדעתו לקבוע דירתו בציפורי אפי' עודנו עוד בטבריא כבר נקרא על שם האחרת וה"נ בנ"ד ואף שדברי התוס' דנזיר הנ"ל תמה עליהם באו"מ שם כבר האריך בס' ברכת ראש שם והעלה דעכ"פ אין השני מסתלק ושניהם שוים בעבודה וא"כ גב רבנות דא"א שיעסקו שניהם א"כ תלוי ברצון בני העיר והם רוצים בר"א.
5
ו׳ומה שטען ר"פ שהי' בטעות ומדמה לה לזבין אדעתא למיסק וכו' מלבד מ"ש רו"מ דזה דוקא בצירוף גי"ד אף גם הרי זהו דוקא בקרקע ולא במטלטלי וכיון דהחזקות ספק מטלטלין הן ור"א ובה"ע מוחזקים וכל בן המיצר הבא נגד לוקח הוי הלוקח מוחזק כנודע א"כ במה איפוא יוכל ר"פ להוציא מידם ואולם לא אכחד דלענ"ד גם להסוברים דחזקות דינן כקרקע היינו חזקת חניות ואוראנדיס ששוכר גם המקום ואפי' בחזקת חניות דעת הרדב"ז ח"ג סי' תקל"ג דכיון דההלואה אינה מצד הקרקע דינה כמטלטלין ומכש"כ בחזקת רבנות שאין לה שום שייכות לקרקע דינה כמטלטלין ובזה יש לדין גם בדין יאוש הנ"ל וכבר כתב המל"מ פכ"ג מאישות דחזקה שלנו הוי רק שיעבוד בעלמא ובדיבור מסתלק וע' במש"ש בזה ומכש"כ בחזקת רבנות.
6