שו"ת מהרש"ם חלק ג ש״כTeshuvot Maharsham Volume III 320
א׳עי' מפתחות. להרב מו"ה יהונתן הלוי נ' אייבשיטץ מווארשא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באותן השוחטים במרתפין או בית העצים מפני שמתייראין בפני הפאליצייא ומסתכלים אנה ואנה שמא יבא מי מהם אם מותר לאכול משחיטתם והנה ד"ז מזדמן בכל מקום ונראה דאם השו"ב אמר ברי שאין ידו מרתתת ושוחט יפה אין חשש ועי' בירושלמי פ"ז דב"ק הל' ד' ראוהו שוחט ביער חזקה גנוב הוא וחייב על הטביחה והתם מוקי למתני' כר"ש והרי בשחיטה שא"ר אין חייבים לר"ש ובע"כ דהשחיטה כשרה ובש"ס דילן בב"ק ע"ט ב' ראוהו שהטמין בחורשין וכו' ובזה נראה לפרש מ"ש בתוספתא פ"ב דחולין הי' שוחט והרתית או שעף וכו' ושהה כדי שחיטת אחר פסולה והרי בידי' מרתתין יש לחוש לדרסה כמ"ש הלחה"פ ובע"כ דמיירי שהי' מרתת ומפחד אבל אין ידיו מרתתין ואם לא שהה כשר ועמ"ש בדע"ת סי' א' ס ק ל"ה שהבאתי מכמ"ק וגם יעו"ש סקל"ג בענין אומר ברי לי נגד הרוב אבל בנ"ד אין כאן רוב ואם השו"ב אומר ברי שלא הי' ידיו מרתתין ושחט יפה אין חשש
2
ג׳וע"ד שאלתו בבשר שנכבש במים קודם מליחה וספק אם נכבש מעל"ע שנחלקו הפמ"ג והח"ד אם דם שנכבש מדאורייתא או דרבנן והח"ד הביא בשם או"ה שהוא רק הדרבנן והביא מהטטו"ד מ"ק סי' קמ"א וסמ"ח מצוה קמ"ח ויד יהודא סי' ס"ט סק"ד שדחה דברי הח"ד והביא מתשו' רח"כ סי' כ"ד וגא"י סי' צ"ב ובשו"ת עמודי אש דיני או"ה סי' י"ב הביא מהשע"ד שער ב' ורש"ל בהגש"ד דמפורש דהוי מדאורייתא וכ"ה ביש"ש פכ"ה סי' כ' והנה הפמ"ג רסי' ק"ה הוכיח מאו"ה דסובר דבכבוש מה"ת אבל במחכ"ת דבריו תמוהים דהתם בבשר שנכבש בדם כמ"ש בתשו' ר"מ שי"ק סי' קכ"ד להשיג על דברי הפמ"ג בזה והנה מה שהקשה בסמ"ח שם מהא דפריך והרי דם וכו' יוצא לגננין וכו' והתם הא נתערב במים ואפי"ה הוי מה"ת כבר כתבתי במקום אחר דכל טעמא דדם שבישלו א"ע משום דא"ר להקרבה עכשיו וכן בנתערב במים כמ"ש האו"ה שם להדיא והרי מבואר ברש"י ע"ז מ"ו דבאיה"נ ל"מ שינוי א"כ לפי הס"ד דדם אסור בהנאה גם בנשתנה אסור לכן דייק שפיר דדם שרי בהנאה ולפי האמת דדם מותר בהנאה י"ל דבנשתנה מותר ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ס' סק"ה.
3
ד׳ועוי"ל לפימ"ש בנה"כ רסי' פ"ז דדוקא בדם בעין שנתבשל י"ל דעובר עליו אבל בדם שיצא מן הבשר ע"י בישול שהי' מקודם היתר דדם שלא פירש מותר א"כ אינו עובר עליו גם כשיצא ע"י בישול ולא חל עליו איסור דם ע"ש וא"כ ה"נ בכבוש דעת או"ה דהיוצא ע"י כבישה הוא מדרבנן דכל זמן שהי' בבשר הי' מותר וכשיצא תכף נתערב בהמים אבל התם שהי' דם בעין ונתערב אח"כ במים שבאמה הוי מה"ת ובזה מיושב מה שהקשה בחי' הר"ן לחולין קי"ז ותשו' רדב"ז ח"א סי' קצ"ט בהא דקתני חומר בחלב מבדם וכו' ואמאי לא קתני חומר בחלב בנתבשל דחייב ובדם פטור ולפימ"ש ניחא דבגוונא שהדם הי' בעין קודם שנתבשל כמו החלב חייב גם על הדם.
4
ה׳ובזה מיושב מה ששמעתי בשם הגאבד"ק בריסק שהקשה בהא דשבת ע"א זהו חומר במין א' מבשני מינים אכל חלב וחלב בהעלם א' פטור אכל חלב ודם וכו' חייב על כאו"א ובש"ס מוקי לה התם כר"י דתמחויין מחלקין ופירש"י צלי ושלוק ולפי"ז הא דחלב ודם הא בע"כ מיירי בחלב מבושל דחלב חי פטור ובדם בע"כ מיירי בחי דמבושל פטור א"כ הם ב' תמחויין וגם במין א' חייב בכה"ג ומהו החומר של ב' מינים מבמין א' ולפימ"ש ניחא דהתם הרי מיירי בדם בעין דבדם האברים הא ליכא כרת וקרבן ובע"כ דמיירי בדם הנפש ובכה"ג קיי"ל דדם שבשלו עובר עליו משא"כ בדם האיברים שיצא ע"י בישול י"ל דא"ע עליו והנה עוד הארכתי בענינים אלו בפלפול רב (עמש"ל ח"א סי' קי"ז) ואכמ"ל.
5
ו׳ולדינא נראה כיון דיש מחלוקת הפוסקים גם בדין כבוש א"כ בספק כבוש י"ל דהוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן כמ"ש כה"ג הש"ץ סי' פ"ג גבי ציר דגים ועוד בכמ"ק ובפרט שהרי לשי' כמ"פ גם בשר הנכבש מעל"ע מהני לי' מליחה אם אינו מלוכלך בדם בעין דכבוש רק מפליט ומבליע ולא מבשל ועסי' ס"ט סט"ו ובס' יד"י שם סקס"ה ולכן עכ"פ בספק יש להקל ועי' בשו"ת מגדל השן סי' כ' שפסק ג"כ להתיר בספק כבוש ואף דיש לחוש לדם שפירש ממל"מ בפנים ע"י הכבישה ולא נתערב במים בכ"ז יש להקל ע"ש טעמו.
6