תשובות משיב דבר, חלק ב מ״בTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 42
א׳ב"ה ד' כ"ז למספר ב"י בברכ"ת השנה.
1
ב׳לכבוד הרב הגאון וכו' מכתביו הק' ע"י התלמידים שי' הגיעני, והנה העירני להשיב תשובת כתר"ה שי' אשר בא לחזק הוראתו בראשונה להכשיר צרוף נקבים דקים לשפה"נ, וליישב הק' מהתוספתא, דבר זה הכריח אותי להודיע למר טעם שלא השבתי דבר על מכתבו בזה, כי לא משום דאודיי מודינא, ולא משום דלא חיישינא חלילה, אלא משום דאשכחנא במכתבו דקפיד מר על השגות, וגם לא חש לעיין בדברי ולראות בעין יפה, וכסבור למידחי בגילא דחיטתא, איברא אנא בדידי קיימית, ואם כי אין שונין ומפרשין לחכם כי"ב, בכ"ז אכתוב בקיצור שנית טעמי ונימוקי בתשובתי הראשונה, וכי לא נגע מעכ"ת שי' לעצם דברי. מתחלה הוכחתי שאין עיקר ישוב הראב"ד לדעת הרמב"ם ז"ל נכון, כי לדבריו צ"ל דהמשנה ס"ל נהרא מכיפיה מיבריך, ולא הקשיתי כלל על כתר"ה, רק הראיתי לדעת שיסודותיו חלושים, עוד הקשיתי לדברי הראב"ד בדעת הרמב"ם דהטעם משום גשמים, והרי לא נזכר רבו גשמים כלל לענין פרה, ומעכ"ת שי' סבור שדעתי היה להקשות דבעינן דוקא בידוע שרבו אבל היכא דמספקא לן אי רבו מי גשמים לא נפסל, ולא מצאתי כדברים האלה בהעתקת דברי, רק שהקשיתי שהרי לא נזכר כלל מי גשמים, ומבואר דאפילו לא היה העת של גשמים פסולים לפרה, וע"כ כוונת הרמב"ם משום דמיירי בסמוכים לים ויש לחוש שמקורו מהים, עוד פקפקתי על יסוד מעכ"ת שי' השני מדברי מרן הכ"מ ז"ל שנתן טעם על התוספתא, והוכחתי שטעמו תמוה, ואם שלא חש מרן ז"ל לדקדק בטעמא בעוד שלא נגע בדין, אבל לבנות ע"ז הוראה ופלפולים יש לחוש הרבה, וכי בשביל שאנו מדמין טעם נעשה מעשה, אמנם בעיקר הקושיא ע"ז הפסק מהתוספתא שהקשה הגאון משכנות יעקב יישבתי גם אנכי א"נ אבל הראיתי דרש"י בחגיגה ודאי חולק ע"ז, וכי הכי משמעות הגמ' וכמש"כ הגאון ח"צ ולא עוד אלא דעיקר פסק הרמ"א ז"ל הוא דלא כהראבי"ה עצמו ז"ל שהראבי"ה ס"ל לחלק דבחסרים לא מהני צירוף שפה"נ כלל, אבל לפי דקיי"ל דלעולם מצטרף בשפה"נ לא מצינו מקום עוד לחלק בנקבים דקין בין מלא לחסרים, ובכ"ז לא נגע מעכ"ת שי' כלל, ומש"כ עוד כתר"ה שי' דלפסול ג' לוגין מהני השקה כ"ש הביא מעכ"ת שי' קושייתי בזה"ל דניחוש דילמא נסתם הנקב, ותמה ע"ז הרבה וכי כך אני בעיני כת"ר להעביר עיני מדבר הידוע דספק מים שאובין כשר, אך אני כך כתבתי, דאין השקה כ"ש אלא ההולך ומתחבר ע"י נקב כמו גיד הארץ ולא שמתמצה ע"י נקבי הפארוס, שאינם נקבים ומשיקים כלל, והנחתי זה בצ"ע אם בספק כזה ג"כ כשר, ומכש"כ דזה אינו אלא חסרון ידיעה דמומחים בענינים כאלה יודעים היטב אם יש בחפירה גיד המושך מים מנהר או לא, ומש"כ מר ניהו רבא דעמיה שנתקבל הוראה זו לכמה מו"צ ששאלו אותו, לא אבוש לומר דטבא חדא פלפלתא דמר ממאה וכו', אך בכ"ז בשום לב אין בהוראה זו יסוד נאמן, דברי ידידו מוקירו כערכו הרם:
2
ג׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
3