תשובות רבי עקיבא איגר קנ״גTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 153
א׳לידידי הרב רבי פייבל תאומים נ"י בק"ק חאדזייטש
1
ב׳על תמיהת מעכ"ת במ"ש המרדכי פרק הכותב בסוגיא דפוגמת בשם הר"י מקורביל להקשות איך משביעים באומר אשתבע לי דלא פרעתיך הא הוי שיעבוד קרקעות, ותירץ דמיירי במחל השיעבוד, והקשה מעלתו, דהא אדרבה בסוגיא דפוגמת אמרינן אלא מדרבנן הרי דמדרבנן משביעים גם בכפירת ש"ק, וצריך לדחוק דדוקא בפוגמת תקנו רבנן משום טעמא דפרע דייק, אבל בעלמא ליכא שבועה דרבנן בשעבוד קרקעות, ולפי"ז יקשה איך פרכינן בשבועות וכי מה בין זה לפוגם שטרו, הא שני ושני, דבפוגמת אף בלא מחל השעבוד משביעין, משא"כ בלא פוגמת לא משביעין אלא במחל השעבוד דוקא. ע"כ:
2
ג׳מ"ש דדוחק לחלק בין פוגמת לשארי שטרות דרבנן אין זה דוחק, דלהדיא מבואר כן במרדכי רפ"ו דשבועות בשם הריב"א, אולם תמיהתו מפרכת הש"ס וכי מה וכו', זהו תמוה לכאורה:
3
ד׳ונראה לענ"ד, דהנה יסוד הדין דשעבוד קרקע הוי כקרקע לענין שבועה, לא מצינו מפורש כן במשנה וברייתא, זולת מימרא דרבא פרק הכותב גבי פוגמת, וכן בפ"ק דבב"מ גבי סלעין דינרין דאמרינן א"נ משום דהו"ל שיעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת ש"ק, אולם באמת לאו דברי הכל הוא, דהרי רמב"ח דהי' ס"ל דפוגמת היא שבועה דאורייתא ע"כ ס"ל דשע"ק אינו כקרקע לענין שבועה, והנה בשבועות (דף ל"ז ע"ב) אר"פ טעמא דר"י, עדים עבידי דמייתי שטרא הא נייח וכו' אלא א"ר הונא ברי' דר"י טעמ' דר"י משום דהו"ל שע"ק, לכאור' מדאצטריך ר"פ להמציא טעמא דשטרא הא מנח, ולא בפשוטו משום דהו"ל ש"ק, ובפרט להסמ"ע (סי' פ"ח) דאף בלית ליה קרקע מקרי שע"ק, ע"כ דר"פ ס"ל כרמב"ח דש"ק לאו כקרקע לשבועה, וכ"כ הר"ן שם להדיא:
4
ה׳וכיון שכן בשבועות דמרא דשמעתתא דמפיק שטרא ואמר אשתבע לי הוא ר"פ. שפיר פרכינן וכי מה בין זה כו', דלר"פ שע"ק אינו כקרקע. גם בלא פוגמת אף בלא מחל השעבוד משבעינן ליה ועיקר קושיית הר"י מקורבל רק אעיקרא דדינא דקיי""ל בהא כר'"פ דבאשתבע לי משבעינן. ולדינא לא משכחת רק במחל השעבוד והכי דייקא לישנא דהר"י מקורביל, דנקט הקושיא היאך משביעין וכו' ולא הזכיר כלל מימרא דרב פפא. משמע דהקושיא דאנן היכי משבעינן והיינו להלכה דקיימא לן שע"ק כקרקע:
5
ו׳אולם לכאורה זהו נסתר מסוגיא דשבועות (דף ל"ב ע"ב) אר"פ הכל מודים בעידי מיתה וכו'. שמע מניה משביע עידי קרקע חייב. והרי לפי דברינו ר"פ הא סבר דשע"ק אינו כקרקע. וליכא הוכחה לעדי קרקע ממש:
6
ז׳אמנם נ"ל דמהא סייעתא לדברי. דלכאורה יש לעמוד בהא דכתב רש"י שם בפרכת הש"ס ש"מ משביע עדי קרקע חייב, "דכתובה אינה נגבית רק ממקרקע", ולכאורה תמוה דמה צריך לזה, הא אף אם נגבי' גם ממטלטלין מקרי שע"ק. כמו כל שט"ח דמקרי שע"ק כמבואר גבי סלעין דינרין, [ואולי י"ל דרש"י בא לתרץ דדלמא מיירי בלית ליה קרקע, וס"ל לרש"י דזהו לא מקרי שע"ק. מש"ה כתב רש"י דהא כתובה לא נגבה רק ממקרקעי]:
7
ח׳ולפי הנ"ל ניחא והיינו די"ל דמה שכתבנו דלרמב"ח ולר"פ שע"ק אינו כקרקע. זהו רק היכא דנגבה גם ממטלטלין אבל היכא דאינו גובה רק ממקרקע ס"ל הם ג"כ דהוי שע"ק. והא דסבר רמב"ח למימר דפוגמת וע"א מעיד שהוא פרוע הוי שבועה דאורייתא אף דכתובה נגבית רק ממקרקע, היינו צריכין לומר דמתני' כר'"מ דכתובה נגבית ג"כ ממטלטלין. ובזה מדוקדק לישנא דרש"י דבא לתרץ קושייתנו הנ"ל. דהא ר"פ ס"ל דשע"ק אינו כקרקע. לזה מפרש דמ"מ בכתובה דאינה נגבית אלא ממקרקע והיינו מדקאמר הכ"מ בעדי מיתה, והא לרבנן דר"מ דכתובה אינה נגבית ממטלטלין הוי כקרקע. ואף לר"מ הא הכא בעד מיתה דבא לגבות מיתמי. גם לר"מ אינה נגבית ממטלטלין, והיינו לשיטת תוס' כתובות (דף פ"ח וביבמות דף צ"ט) דס"ל דר"מ מודה בזה:
8
ט׳ובזה מיושב קושיית תוס' שבועות (שם ד"ה ש"מ משביע ע"ק) וז"ל. קאי נמי אההיא הכ"מ בעד סוטה ולפי הנ"ל מיושב היטב. עפ"מ דמבואר בהר"ן (ר"פ אע"פ) דלרוב הפוסקים נדוניא שאינה בעין אין דינו ככתובה. ונגבית גם ממטלטלין כבע"ח דעלמא, וכיון שכן גבי עד סוטה לא הו"מ להקשות. ש"מ משביע ע"ק חייב, די"ל דאביי סבר כרמב"ח ור'"פ דשע"ק אינו כקרקע. ואף דכתובה גובה רק ממקרקע לרבנן דר"מ. מ"מ הא הדין דזינתה הפסידה בלאותיה שאין קיימין, וא"כ הוי כפירת מטלטלין היינו החוב דנדוניא שאינו בעין דנגבית גם ממטלטלין. אבל בהא דר"פ דמיירי בעד מיתה דגם נדוניא שאינו בעין נגבית רק ממקרקעי מיתמי כמו כל בעל חוב בעלמא. וכה"ג מקרי ודאי לכ"ע כקרקע וכנזכר לעיל. שפיר אמרינן ש"מ משביע עידי קרקע חייב:
9
י׳ולפ"ז נראה ראיה לפסקא דהרמב"ם דע"א שאמר מת בעלה דנוטלת כתובתה משום מדרש כתובה, זהו רק עיקר כתובה אבל לא נדוניא. והיינו דאל"כ מאי פרכינן ש"מ משביע עידי קרקע חייב, דלמא דתובעת נצ"ב שהכניסה ועדיין הם בעין. דזהו בודאי לא מקרי מטלטלי דיתמי, אלא על כרחך דלגבי נדוניא לא אפסדה כלום. דאינה נוטלת ע"י ע"א:
10
י״אובהכי מיושב מה דקשה לי בסוגיא דכתובות (דף פ"ז ע"א) אלא למ"ד אפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה מי מסקה אדעתה וכו' הא למה דפירש"י הטעם דאמרינן דלא פטרה מפוגמת כיון דהיא גרמה לה, א"כ ממילא משבועת אשתבע לי דלאו איהי גרמה, ובהא מסקה אדעתה דישביע אותה אשתבע לי דלא פרעתיך לפטור אותה מזה, ממילא פטרה גם מאפוטרופסת דבחד טכסיסא הוא עם אשתבע לי דלא פרעתיך דהוא גרם לה, [ולולי פירש"י הי' נ"ל דהחילוק דפטרה רק מאפוטרופסת כיון דא"י לו אם משקרת, דאפשר האמת אתה אבל לא מפוגמת. וה"נ לא משבועת אשתבע לי דלא פרעתיך כיון דטוען ברי ויודע דמשקרה. וכן משמע בלשון הנ"י. גם י"ל דפטר רק מאפטרופסת דהוא בא להשביע אותה אבל לא היכא דהיא תתבע ממנו ממון ליטול בלא שבועה דהיינו פוגמת ואשתבע לי דל"פ]:
11
י״בולפי הנ"ל ניחא. די"ל מדאמר רב שבועת אפטרופס ולא נקט ג"כ אשתבע לי. ע"כ משום דסבר שע"ק כקרקע, ובפרט דכתובה דנגבית רק ממקרקע וכנ"ל. וליכא שבועת אשתבע לי רק בפוגם [אמנם לשיטת רש"י דטעמא דבא לפרוע מנכסי יתומים דטענינן דאבוהון הי' טוען אשתבע לי. הרי דגם בכתובה יכול לטעון אשתבע לי דל"פ] ושפיר פריך הש"ס:
12
י״גולפ"ז מיושב דקדוק הלשון דפרכינן וכי מה בין זה לפוגם שטרו, ולכאורה הו"ל למנקט וכי מה בין זה לפוגמת כתובתה. דהא במתני' לא נזכר כלל מפוגם שטרו כ"א פוגמת כתובתה. ולדברינו ניחא. דמפוגמת כתובתה ליכא קושיא. דבלא פוגמת א"צ לישבע כיון דנגבית רק ממקרקע גם לר"פ שע"ק כזה כקרקע ולא משבעינן רק בפוגם משום דפרע דייק. לזה פרכינן רק מפוגם שטרו והיינו מברייתא כתובות (דף פ"ז ע"ב) ואלו נשבעין ונוטלין הפוגם שטרו ובשטר דגובין ג"כ ממטלטלין ולא הוי כקרקע לר"פ לשיטתיה. בזה שפיר קשה מה ארי' פוגם. בלא פוגם נמי:
13
י״דתו הקשה מעכ"ת נ"י על הגהת אשר"י פ"ק דמציעא דהיסת לא משבעינן על קרקעות. הא בסוגיא דפוגמת מבואר דשבועה דרבנן איכא גם בקרקעות. ורצה מעלתו לחלק בין שע"ק לקרקע ממש:
14
ט״ודחוק מאד. כיון דקיי"ל שע"ק כקרקע אין הבדל ביניהם. אבל כבר הראיתי לדעת דשיטה זו מבואר במרדכי בשם הריב"א, וכתב לחלק דדוקא בפוגמת משום דמפרע לא דייק ולא בעלמא. ומה דרצה מעכ"ת להסתייע בחילוקו הנ"ל בין שע"ק לקרקע ממש וליישב בזה דברי הסמ"ע (סי' ע"ב סכ"א) להצילו מהשגת הש"כ שם. ז"א. דלהדיא כתב הסמ"ע (סימן צ"ה ס"ק ה') דלאו דוקא היסת. אלא שגם שבועות המשנה משביעין בקרקעות, ודי בזה כיום:
15
ט״זעקיבא
16
