תשובות רבי עקיבא איגר קע״חTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 178
א׳לחתני ידידי הרב רבי וואלף שיף נ"י בק"ק וואלשטיין
1
ב׳על קושיית חתני נ"י על הש"כ חוה"מ (סי' צ"ב סק"ח) במ"ש מי שנתחייב שבועה דאורייתא. משמע בין מ"מ, בין שבועת ע"א. וכן הוא בתשו' הרא"ש ריש כלל י"א להדיא דמי שכפר בכל וע"א מכחישו והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל וכו' עכ"ל, הא זהו סוגיא ערוכה בשבועות (דף ל"ב ע"א) הכ"מ שכנגדו חשוד על השבועה וכו' לימא ליה מי יימר דמשתבעת הרי מפורש בשבועת ע"א והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל. עכ"ד.
2
ג׳יפה תמה, והנלענ"ד דהנה בתשו' מיי' לס' משפטים (סי' ס"א) הקשה באמת על הסוגיא הנ"ל דאמאי צריך שכנגדו לישבע הא זה העד יהיה לו עד המסייע דפוטר משבועה. ותירץ דבחשוד אם יהיה הדין דיטול בלא שבועה. א"כ הוי ע"א קם לממון עיי"ש ולפי הך טעם אפשר לחלק דוקא בתבעו בע"א שזה החפץ שלו. דבכל מה שיטעון ויכפור מחוייב שבועה נגד העד. בזה שייך הסברא דאם נשווי' לעד המסייע מיד בעדותו נתחייב זה ממון. דהא אין לו צד לפטור עצמו נגד עדותו אבל בתובע להחשוד בע"א מנה הלויתיך והוא טוען להד"מ בזה י"ל הדין דנוטל בלא שבועה מדין ע"א המסייע דבזה ל"ש לומר דא"כ קם לממון. דהא בשעה שהעיד עדיין לא נתחייב ממון דיכול לטעון פרעתי, וכמו דמבואר בתשו' מיי' שם לענין נסכא דר"א דאין שכנגדו צריך לישבע דהוא עד המסייע [ובאמת לא זכיתי להבין דאיך נקרא מסייע דהא אין מסייע לו לטענתו דלא דידיה חטף והוא אינו מעיד אלא על החטיפה ולא יותר] דלא שייך בזה דא"כ ע"א קם לממון כיון דהיה יכול לטעון לא חטפתי ולישבע:
3
ד׳והא דפריך מי יימר דמשתבעת, ולפי דברינו אלו, הא יש לאוקמי בכה"ג שתובעו בע"א וטוען להד"מ היינו בממנ"פ באם הוא באיזה ענין דיכול לפטור בשום טענה שאינו נגד העד הוי רק גורם לממון. דמי יימר דיטעון להד"מ דלמא יטעון פרעתי, ואם הוא בענין דליכא צד לפטור כגון ע"א מעיד שלוה ולא פרע או שחפץ זה שלי. בזה אין בו דין מסייע דא"כ מיד קם לממון. [ובאמת על דברי תשו' מיי' קשה לי. דהא כתב שם דהא דאמרינן הכל מודים בע"ח דר"א. היינו שכבר טען דידי חטפתי דאי בלא טען הא יכול לומר מי יימר דלמא יטעון לא חטפתי וישבע. ואעפ"כ אין שכנגדו צריך לישבע דהוי עד מסייע ולא מקרי קם לממון. כיון דמקודם היה יכול לטעון לא חטפתי עיי"ש היטב. אם כן לוקי בפשוטו שתובעו הלויתיך מנה וטען להד"ם ואח"כ השביע לע"א שיעיד לו על ההלואה. דבזה לא הוי גורם לממון מצד דדלמא יטעון פרעתי דהא א"נ לומר פרעתי כיון שכבר טען להד"מ. וגם לישבע א"צ שהוא עד מסייע ולא מיקרי קם לממון כיון דמקודם היה יכול לטעון להד"מ. ואפשר לומר דהתשו' מיי' ס"ל כהרשב"א דבאומר לא לויתי וע"א מעיד שלוה וחזר ואמר פרעתי דלא מקרי הוחזק כפרן, ול"א בזה מחשואיל"מ עי' ש"כ סי' פ"ז ס"ק י"ב]:
4
ה׳ולפ"ז ניחא, דהש"כ בא לומר דאפילו בכה"ג בתובע בע"א שלוה והחשוד טען להד"ם, אף דלא מקרי קם לממון וכנ"ל. מ"מ צריך לישבע דגם בזה אין עד המסייע פוטרו. דזה אינו מוכח מסוגיא וכנ"ל:
5
ו׳לזה הביא בשם תשובת הרא"ש דשם איתא הדין בנידון זה ממש. וע"ז הקשה הש"כ וליכא למימר דהעד אחד יפטרנו כו' והיינו בכה"ג דלא מקרי קם לממון ונכון:
6
ז׳ועיין ש"ך (סי' פ"ז סט"ז) שהעתיק לדברי תשובת מיי' הנ"ל דהא (בסי' צ"ב סק"ח) הנ"ל אתי עלה מטעם אחר שהעד אינו יכול לעשות ב' פעולות וצ"ע:
7
ח׳ולענ"ד דבחידוש דין הנ"ל דגם בטוען לחשוד הלויתיך ואמר להד"ם. דהוציא הש"ך מהתשו' הרא"ש דשכנגדו צריך לישבע. יש ליישב קושיית הש"ך דיפטרנו העד משבועה. דלא דמי למה שכתבנו בשם תשו' מיי' דבנסכא דר"א מקרי מסייע ולא מקרי קם לממון כיון דהיה יכול לטעון לא חטפתי. היינו התם בעדותו קם לשבועה לענין אם יטעון לא חטפתי דיצטרך לישבע. אבל בנידון זה י"ל דבחשוד וטוען להד"מ אם יפטרנו משבועה מדין מסייע נקרא קם לממון. היינו היכא דהעדות בא להועיל לא בא לשבועה רק לממון דממנ"פ אם יטעון פרעתי לא הועיל עדותו כלל. ואם יטעון להד"ם. הא יצטרך לשלם. וקם לממון. דהא כל עדותו לענין ההלואה לעומת טענת להד"ם. אבל על ענין הפרעון אינו מעיד כלל. א"כ צריך לומר קם לשבועה לענין עדותו דהיינו נגד טענת להד"מ, ונכון בסברא:
8
ט׳ומ"ש חתני ביסוד דברי הש"ך דמש"ה לא מקרי עד מסייע דהעד א"י לעשות שתי פעולות. ליישב בזה דברי רש"י (כתובות דף פ"ז) בסוגיא דפוגמת דבתחילת הסוגיא סבר רמב"ח למימר שבועה דאורייתא פירש"י דנ"מ לענין היפוך. ואח"כ בפסקא דע"א מעיד שהיא פרועה דאמרינן ג"כ סבר רמב"ח למימר שבועה דאורייתא. ולא פירש"י כלום. והיינו דהנ"מ ג"כ כמו מעיקרא. לענין היפוך שבועה ואח"כ בהא דאר"פ אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא פירש"י דנ"מ לענין נק"ח. ורבים תמהו. דאמאי הוצרך רש"י לנ"מ חדש ולא לענין היפוך:
9
י׳יפה כתב ויש להסביר יותר. דלכאורה קשה בע"א שהיא פרועה איך נ"מ לענין היפוך. הא אם תהפך ותאמר השבע את ותפטר. הא יהיה זה העד לו למסייע וא"צ לישבע וצ"ל ג"כ כסברת הש"ך הנ"ל דהע"א אינו פועל שתי פעולות. כיון דזוהי השבועה שהוא מחייב הפכה א"י לפוטרו. ואף דבלאו העד היה ג"כ מחוייב שכנגדו לישבע כדאמרינן בשבועות. האי מאן דמפיק שטרא אחברי' ואמר ליה השבע דלא פרעתיך צריך לישבע, מ"מ מתני' ע"כ מיירי בלא אמר השבע לי. ואין אנחנו משביעין אותו רק מכח העד שוב אין העד יכול לעשות ב' פעולות ולפטרו, וכ"ז ניחא במתני' אבל במימרא דר"פ דאי פיקח ליכא למימר הכי דהנ"מ לענין היפוך, כיון דבא לומר דאי פיקח יש לו עצה לעשות כן. הא אי פקח הוא יכול לעשות כך שיאמר לה אשתבע לי דלא פרעתיך ואם תהפוך יהיה זה העד עד המסייע דהא השבועה לא בא מכחו. לזה הוצרך רש"י למנקט הנ"מ לענין אנקוטי חפצא. [אלא דקצת משמע ברש"י ריש בב"מ דלא נחתו לפרש דפרכת הש"ס ולחזי זוזי ממאן נקט היינו דלפטור אותו שמסייע משבועה, משמע קצת דרש"י לא ס"ל דעד מסייע פוטר משבועה. ויש לדחות]:
10
י״אעוד דרך אחר י"ל בכוונת רש"י למ"ש היש"ש בבק פ"ט (סי' מ"ז) בשם הראב"ד פרק הכותב באותה שאמרו אי פקח וכו' שהוא פירש אף לידי ש"ד לאחר שנשבעה אותה שבועה דע"א מעיד שהיא פרועה עיי"ש. ונ"ל הטעם שצריכה לישבע שנית אף דכבר נשבעה היינו כמ"ש הר"ן (רפ"ו דשבועות דף ש"ד ע"ב) בשם תשו' הרי"ף דמי שהיה כופר הכל והשביעוהו היסת בלא נק"ח. ואח"כ בא ע"א והעיד חוזרים ומשביעין אותו בנק"ח. דכיון דאמרינן דאם נשבע בלא נק"ח חוזר הדין ה"נ חוזר עיי"ש. והיינו דלגבי הך שבועה דע"א היינו בנק"ח לא סגי השבועה דנשבע תחילה בלא נק"ח. וא"כ י"ל דרש"י ס"ל לפשוט דאי פקח מייתי לה לידי שבועה דאורייתא היינו אף לאחר דנשבעה שבועת ע"א מעיד שהיא פרועה כהראב"ד ולזה כתב רש"י דהנ"מ והיינו למה צריכה לישבע שנית הא כבר נשבעה. לזה כתב רש"י דנ"מ בנק"ח דשבועה הראשונה היה בלא לק"ח. ועתה תבעי נק"ח מש"ה צריכה לחזור ולישבע:
11
