תשובות רבי עקיבא איגר ר״וTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 206
א׳שנית להרב הנ"ל בענין הנ"ל
1
ב׳מ"ש ידידי מעכ"ת שנית לבא בכחא דהיתירא אחרי דטעתה בדין וסברה דאינה זקוקה, ותמך יסודו על המהרי"ק (כלל ס"ח) שכתב באשה שזינתה דסברה דאין איסור בדבר, דמ"מ אסורה לבעלה דקרא דומעלה בו מעל היינו דמ"מ מעלה באישה, מבואר דבלא"ה היתה מותרת, וס"ל למעכ"ת דמוכח מזה באומרת מותר ל"ש לומר דהו"ל למידק, ואמרינן לגבה מאי הוי לה למעבד:
2
ג׳זה אינו, הא', הא קיי"ל כרבא במכות (דף ט') דאומר מותר קרוב למזיד, דהו"ל ללמוד, א"כ מנ"ל לומר דעדיף זה מנמצאת איילונית דאמרינן דהוי ליה להמתוני, ומעכ"ת כתב לדייק מדברי רש"י מכות שם דדוקא במצות מפורשות אמרינן הכי:
3
ד׳לענ"ד אין זה כוונת רש"י אלא דר"ל דאומר מותר בדין שייך דהו"ל ללמוד, משא"כ באבימלך דאברהם אמר אחותי הי', מש"ה הסביר רש"י דהו"ל ללמוד דרך ארץ וכדמפרש ואזיל, אכסנאי שבא לעיר וכו' ובתוס' מכות (דף ז' ע"ב ד"ה פרט לאומר מותר) מבואר דס"ל דחלב ושבת דמו לגלות, אלא דחלקו דבגלות הוא דממעטין מדכתיב תרי זמני בשגגה, הב' דבההיא דלשם מלכות אחרת וכן בגט קרח דאמרינן דהו"ל למקריי', לא מצינו דאם לא ידעה הדין דשינוי מלכות וגט קרח דפסול הגט דיהיה הדין דל"ת, ודוחק לחלק דזהו ידוע לנשים שיש הרבה פרטים בדיני הגט והיתה צריכה לחקור אצל חכם בהכשר הגט, אבל בנידון שלפנינו דסבורה דיש לה בנים שפוטרין אותה יש מקום לטעות ביותר, ולא ידעה שיש בזה חקירת חכם, הג' דאם כן דברי המהרי"ק סתרי אהדדי, דבכלל פ"ד מבואר להדיא דסבירא ליה למהרי"ק דהני שינויי דהו"ל להמתוני כולהו דחיקא אלא דלמסקנא לא אמרינן כלל מאי הו"ל למעבד, וא"כ ממילא גם באומרת מותר הכי הוא והנלענ"ד בכוונת המהרי"ק מלבד מה די"ל דבכלל קס"ח בא ללמד דאפילו איסורא דאורייתא איכא, כיון דמעלה באישה, י"ל ג"כ דס"ל למהרי"ק דקנסא דחז"ל היה רק במידי דשכיח דהיינו דרך נשואין. אבל בב' עדים דמת בעלה וזינתה כיון דזנות ל"ש י"ל דלא קנסוה, וכמו דמחלקין בשומרת יבם בין זינתה לנישאת ה"נ י"ל בעלמא. וכמ"ש תוס' יבמות (דף מ"ט ע"ב סוטה נמי) לחלק לענין הולד ממזר. (ובתוס' יבמות (דף צ"ב ע"א) ד"ה ואמרי לה וכו') דאפילו א"א לא מתסרה דאורייתא על טעות, קשה לי. הא בלאו הכי אף בלא טעות אין כאן ממזרת דאורייתא דהרי סוגיא ערוכה יבמות (דף מ"ט) דהבא על הסוטה אין הולד ממזר, וחכם אחד השיב לי, דאם היתה נקראת סוטה דאורייתא פקע מצות יבום, כדאמרינן פ"ק דיבמות בסוטה דטומאה כתיב בה כעריות ונעשית עתה ערוה, וממילא הוי ממזר משום אשת אחיו. ודפח"ח] וביותר י"ל למה דס"ל להטור [והכי פסקינן בש"ע סי' קנ"ט) דבנתיבמה בטעות מותרת לבעלה, והיינו משום דלא קנסו רק בצירוף החשש שיאמרו גירש הראשון ואצרכוה גט להשני, וממילא אסורה להראשון דהוי כמחזיר גרושתו ובהכרח צ"ל הא דאסור' להשני אף דל"ש טעם זה היינו דעל השני דבו נעשה האיסור בלאו ה"ט קנסוה. ורק לבעלה הראשון לא קנסו אלא בצירוף חשש הנ"ל דיאמרו גירש הא'. וא"כ י"ל דמהרי"ק אזיל בשיטה זו. מש"ה בשורש קס"ח דמיירי לגבי בעלה הראשון, מש"ה בזינתה בשוגג ראוי להתירה לו, כיון דל"ש החשש שיאמרו גירש הא', אבל בכלל פ"ד דמיירי לגבי השני בכל ענין אסורה ובזה מסולק התמיה על המהרי"ק (כלל פ"ד) במ"ש מההיא דב' נשים שהוחלפו, והיא קושיית הרשב"א בחידושיו בשם הירושלמי, דהתם מיירי לבעלה ול"ש שם החשש דשמא יאמרו גירש הא'. כיון דלא באה כלל להנשא רק שהוחלפו דנדמה לה שזהו בעלה, מש"ה מותרת לו, וראיית הרשב"א (סי' אלף קפ"ט) ממיכל בת שאול אף דשם שייך החשש שמא גירשה הא', מ"מ מלבד זה שדחו ראיה זו, איני מבין שורש הראיה, כיון דהוא רק קנס, אי מקנסא לחוד, אי בצירוף החשש דיאמרו נשאה הא', מ"מ הוי רק דרבנן, וי"ל דבימי דוד אכתי לא גזרו על זה, וכעין זה כתב המ"ל פ"ו מהל' בית הבחירה] ובזה כתבתי בגליון משניות בדברי תיו"ט (פ"ח משנה ב' דכלאים) במ"ש א"כ נוכל לומר וכו'. ומביא ראיה מדברי תוס' קדושין, ולענ"ד אינו מהדומה, דנהי דמצינו לפעמים שהי' אז איזה גזירה בימי הנביאים, מ"מ מה דלא מצינו י"ל דאולי הך גזירה לא הי' אז, וא"כ מנ"ל להירושלמי להקשות, דלמא הך גזירה דכלאים בב' מינים טמאים עדיין לא הי' בימי דוד אולם מדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל דמתיר בעשתה עפ"י הוראת חכם, משמע דגם לבעלה השני מותרת, דגם למסקנא קיימא דאסרו בהנך דמתני' רק משום דהיה לה לעמוד על הבירור דאף די"ל דדברי הרשב"א דמחלק בין ההיא דמיכל בת שאול דהיה ע"י הוראת חכם ובין עובדא דידי', היינו הכל לומר דבעובדא דידי' אף לבעלה הא' אסורה, מ"מ נראה מתוך הסוגיא דלבעלה הראשון היכא דשייך צירוף החשש שיאמרו גירש הא' חד דינא אית ליה עם בעלה השני, וכיון דהרשב"א התיר בהוראת חכם לבעלה הא' אף במקום דשייך חששא שיאמרו גירש הראשון, הכי נמי מותרת לבעלה הב' אמנם מלשון הש"ע (ססי' י"ז) דדייק מותרת לבעלה הראשון, משמע דוקא להראשון, ודוחק לומר דנקט כן משום רישא דמלתא דאנסו אותה, והיינו דהיא היתה אנוסה להנשא לו, אבל השני לא היה אונס, דבכה"ג אסורה להב', ואפשר דהטעם דראה הרמ"א דדברי הרשב"א אינם מוסכמים, כדנראה דמהרי"ק חולק בזה, וכנ"ל, וגם ראיות הרשב"א אינם חזקים, ולזה לגבי הראשון מספיקא דדינא אין מוציאין מחזקתה, אבל לגבי השני דהנשואין היה כזנות בעלמא הוי כלכתחיל' בעלמא להנשא לו ע"י גט מהראשון מש"ה מחמירינן מספק, וא"כ גבי יבמה לשוק כה"ג דהוי ספק תפיסת קדושין, י"ל דמיקרי קצת בגדר להוציא מחזקת השני ומותרת לו, בפרט ביש לה בנים דבה"ג וסייעתו מתירים בזה בנישאת עפ"י הוראת חכם יש לתמוך להקל, אבל בנ"ד דלא היה הוראת חכם רק אומרת מותר לא מצינו להקל ואדרבא הרי הרשב"א הוצרך לומר דמיכל) בת שאול התירו לה בבי דינא דשאול, ולא כתב דהיתה סבורה דאין ממש בקדושין, החמיר וכדמסיק, א"כ כל הנשים שזינו נתיר ונאמר דהיתה סבורה וכו' [מלשון זה משמע דלא כמהרי"ק בכלל קס"ח דאפי' בסבורה דמותר מקרי מעל באישה] ולחלק בין הענינים דאמרה מותר, דבעובדא דהרשב"א דהיה לפנינו מעשה קידושין ראויה לה שלא תסמוך על דעתה בדין, וכן בנשים שזינו כיון דזנות ענין זרות ובדילי כשרים מיניה, היה ראוי לה לאסוקי אדעתה ולחקור אצל חכם. משא"כ בנ"ד דהיה ההיתר פשוט אצלה כביעותא בכותחא ואין לה מקום ספק לדייק, קשה עלי מאד, וההיא דסי' צ"ט ביו"ד באומר מותר דלא קנסוה, היינו דהוי כשוגג, אבל מ"מ לא מוכח דעדיף משוגג, דיש לומר דמ"מ שייך בזה דהיה לה לדייק, וכמו בנמצאת איילונית, וכיון דלדברי המהרי"ק דבלא"ה נראה דס"ל למסקנא לא אמרינן מאי הו"ל למעבד, בכל ענין אסורה על השני, ולהרשב"א נראה ג"כ דרק על ידי התרת חכם היקל, אם כן מנ"ל לדון מעצמנו בלא הוראת חכם:
4
ה׳ומ"ש מעכ"ת ני' להוכיח דהא בנ"ד אלו היה שייכות קרבן היתה פטורה, דהוי טעה בדבר מצוה כההיא דפסחים, יבמתו בעל קנאה, א"כ עדיף מההיא דהוחלפו דחייבת קרבן ואפ"ה מותרת אין זה ראיה, דלא תליא זה בזה, דהרי חזינן במה דדחו ביבמות, די"ל דבנשאת עפ"י ב' עדים ל"ת, דאמרינן מאי הו"ל למיעבד, ושאני איילונית דהו"ל להמתוני, והא באיילונית בודאי אינה חייבת קרבן, כיון דמה"ת מותרת דסמכינן ארובא, וכמו שכתב בתשובת פנים מאירות (ח"ב סימן מ"א) דאוכל ונמצא טריפה אינו צריך כפרה דאונס הוא. ואלו בשני עדים שמת בעלה חייבת בקרבן, ואפילו הכי קנסו יותר באילונית:
5
ו׳ואולם אעפ"כ לאשר בלא"ה הבה"ג וסייעתו מתירים ביש לה בנים, ואף דכתבתי במכתבי העבר, דבזה לא אמרינן כדאי הנך לסמוך עליהם בשעת הדחק כיון דהאוסרים מיירו בשעת הדחק לאסור ביש לה בנים, מ"מ י"ל דהיינו לגבי דחק זו להוציאה מבעלה, אבל בנ"ד דלפי מכתב מעכ"ת יש ביחוד ענין דחק וכמעט חשש סכנת נפשות להולד, י"ל דהאוסרים לא אסרו במפורש כה"ג, די"ל דרק בעלמא ביש לה בנים דליכא דחק כ"כ דליכא לעז על הבנים כמ"ש במכתבי הראשון אבל במקום דחק כמו נידון דידן לא דברו. ויש לומר כהאי גוונא כדאי הבה"ג וסייעתו לסמוך במילי דרבנן בשעת הדחק, ועם כל זה ראוי שיהיה ההיתר על ידי ב"ד של ג' וימחול מעכ"ת ני' לצרף עמו איזה רבנים גדולים מגאוני זמנינו שיסכימו עמו להתיר במקום דחק גדול:
6
ז׳ומ"ש מעכ"ת ני' על דברי, דרש"י יבמות (דף מ"ט) כתב רק לאביי אבל הברייתא אינה סוברת כך, וכל הפוסקים ס"ל כהברייתא. במחכ"ת אינו כן, דלשיטת רש"י כיון דאביי פליג אברייתא פשיטא דקיי"ל כדברי אמורא דפליג אברייתא ודחוה מהלכה, וגם מה"ת נימא דאמורא פליג אברייתא בענין הסברא אם הולד ממזר, א"ו בהיפוך דהברייתא ס"ל דקדושין תופסין ביבמה לשוק, מש"ה ס"ל דהולד כשר, ובזה יש כח להאמוראים לחלוק, דיש לרב תנא דמסייע ממתני' דקדושין לאחר שיחלוץ לך יבמיך כמסקנת סוגיא דיבמות (דף צ"ב) דרע"ק ס"ל דאדם מקנה דבר שלב"ל, א"כ מתני' זו דלא כרע"ק, ואפ"ה ס"ל דאין קדושין תופסין מדמחשיב ליה לדבר שלב"ל, ושמואל מספקא ליה אם הלכה כברייתא או כמתני' הנ"ל, או דמספקא ליה אם גם מתני' מצי סבר דקדושין תופסין וההיא דקדושין אתיא כרע"ק דבכל ח"ל אין ק"ת, אבל שיהיה אביי חולק בזה על הברייתא אם אפילו היכא דאין קדושין תופסין ס"ל להברייתא דהולד כשר, ואיהו סבר דממזר, זהו בודאי אינו, ומפורש כן להדיא ברש"י יבמות (דף מ"ט) דהברייתא סברה קדושין תופסין, וא"כ לדידן הולד ספק ממזר, ונכונים דברי, ידידו עקיבא במ"ו הרב רבי משה בשולי המכתב ובההיא ענינא תמוה לי ביבמות (דף צ"ה ע"ב) דלמא אדר' אמי קאמר. ותמוה לי, הא מ"מ כיון דת"ק ס"ל דבע"א דפיכל אגיסו ואשתו שריא ע"כ ס"ל דלא בעי' גט, ול"ח שיאמרו שמתה אשתו וקידש אחותה. ואעפ"כ אסורה על גיסו, וע"כ משום דהוי כזינתה במזיד, א"כ מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"י פליג על יסוד זה דהוי כזינתה הא י"ל דר"י הוסיף דאפילו גט צריכה מחשש שיאמרו מתה אשתו וקידש אחותה, וממילא אשתו אסורה, אבל עדיין יש לומר דסבירא ליה האיסור ג"כ משום דהוי כזינתה. ואף יבמה אסורה וצ"ע:
7
