תשובות רבי עקיבא איגר ע״חTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 78
א׳לידידי הרב רבי ליפמאן נ"י
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה שמחמת קושי לידה נתהוה מכה בבית רעי שקוראין (גאלדנע אדער) וא"י אם המכה זו מוציא' דם, ולפעמים מרגשת כאב ובימי ליבונה כשספרה ב' ימים בדקה עצמה שחרית, ובעת בדיקה נגעה ביד גם במכה הנ"ל ומרגשת כאב ומצאה דם, אם יכולה לתלות במכה ולא תסתור ספירתה.
2
ג׳הנה אם נידון זה למכה שא"י אם מוציא דם ובאנו להקל רק מדינא דהרמ"א (סי' קפ"ז) דביש לה ווסת תולה במכתה שא"י אם מוציאה דם שלא בשעת ווסתה כבר החמירו האחרונים הט"ז חולק על הרמ"א והש"כ כתב דמקילין רק לענין רואה מחמת תשמיש שלא להוציאה מבעלה משום עיגונא אבל לא לענין ז"נ, ואני כתבתי בגליון הש"כ דבלא"ה יש לחלק דלענין שלא לאסרה על בעלה משום רואה מחמת תשמיש דהוא רק ענין חששת ווסת שמא תראה עוד בשעת תשמיש והוי רק דרבנן כדקי"ל ווסתות דרבנן, בזה מקילין לתלות במכה אבל לא לענין ז"נ.
3
ד׳גם לדון מדין השני דכתב הרמ"א שם להקל מטעם ס"ס, גם בזה החמירו האחרונים, הש"כ בא בטענה דהכל משם אחד, דמה לי צדדים מה לי מכה, ויסוד דברי הרמ"א מכח דברי הש"ד במ"ש אם מרגשת נדחק הש"כ דבא להוציא לאפוקי כתם, וביותר י"ל דכוונת הש"ד דאם מרגשת דיש חשש דאורייתא, אבל ראתה דם שלא בהרגשה דליכא חשש דאורייתא תולין במכה שא"י אם מוציאה דם, א"כ בבדיקת עד שיש ג"כ חשש דאורייתא דאף אם אמרה שלא הרגישה י"ל דאומרת משום דתולית הרגשה בעד וכמ"ש בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) וכמדומה שכ"כ התפל"מ בכוונת הש"ד הנ"ל, ואינו כעת בידי לעיין בו.
4
ה׳גם אף להרמ"א י"ל דוקא במכה שבמקור דשייך בזה ענין ס"ס ספק צדדים ספק מקור, אבל במכה שבצדדים בודאי ליכא ס"ס, כיון דבשר הצדדים ומכה שבצדדים הכל ענין אחד, ובפרט למ"ש האחרונים בשו"ת לתרץ קושיית הש"כ כיון דקיי"ל מקור מקומו טמא א"כ אם הוא ממכה שבמקור טמא טומאת ערב, א"כ ס' א' מתיר יותר, וזהו לא שייך במכה שבצדדים, והכא נמי במכה בבית רעי הוה כמכה שבצדדים וליכא ספק ספיקא.
5
ו׳אמנם יש לדון בנ"ד דהוי בכלל מכה שידוע שמוציאה דם, אף דאין לדמותו למ"ש הט"ז (סי' קפ"ז סק"י בסופו) דאם בשעת הכאב מוצאה דם, מוכחא מלתא דממנו בא, והיינו ע"כ אין כוונת הט"ז בכאב לחודא, דהרי מכח קושיתם על הרמ"א מההיא (דסי' קצ"א) מזה עצמו מוכח דאין תולין מכח כאב, א"ו כוונתם דביש לה מכה בבירור בזה הכאב מברר דהמכה מוציאה דם, מ"מ לענ"ד אין דומה לזה דכוונת הט"ז רק בחזינן דהכאב גורם ליציאת דם דכמה פעמים בשעת הכאב מוצאת דם, אבל בנ"ד דעכשיו בשעת הבדיקה נגע העד במכה גם היה לה כאב ומצאה דם מ"מ אין רגליים לדבר דמחמת הכאב מוציאה דם, דאולי הדם ממקור והכאב מחמת הנגיעה במכה, דהרי בפעמים אחרות בעת הכאב לא נמצא דם כמ"ש מעכ"ת בשאלה, ולפעמים היתה מרגשת כאב באותה מכה, ולא כתב מעכ"ת שמצאה אז דם, א"כ י"ל דבשביל פעם אחת שהיה מציאת הדם בשעת הכאב אין לשפוט מזה דהמכה מוציאה דם, דהרי אלו לא היה לה כאב לא היינו דנין דע"י שנגעה במכה יש הוכחה דהמכה מוציאה דם, א"כ מה בכך דהי' לה כאב בשעת נגיעה, וכי דרך מכה בכאב יותר להוציא דם ממכה בלא כאב, אלא דעיקר סברת הט"ז דאם אנו רואין כמה פעמים דבשעת כאב מוציאה דם, אנו אומרין מדאזדמן מציאת הדם בשעת הכאב רגליים לדבר דהכאב גרם להוצת דם, ומ"מ יש לדמותו לסוף דברי הט"ז שם דמכה שרגילות נשים אחרות להוציא דם מקרי ידוע שמוציאה דם, ה"נ בנ"ד אם הוא על אופן זה.
6
ז׳ואולם עכ"ז אין דעתי נוטה להקל בנ"ד שמצאה ביום ב' לספירתה אף דדעת הרמ"א (סי' קצ"ו) דגם תוך ג' ימים הראשונים תולה במכה שידוע שמוציאה דם, א"כ ה"נ אם נידון דמקרי ידוע שמוציאה דם וכמ"ש גם מעכ"ת נ"י להקל מה"ט, מ"מ כיון דהש"כ חולק על הרמ"א וס"ל דתוך ג"י כיון דהוחזק מעיינה פתוח גרע יותר מאשה דעלמא דתולין אף בעת ווסתה לולי הסברא דלא תטמא לעולם, א"כ אף דהרמ"א מיקל י"ל דוקא בכתם אבל בבדיקה דהוא דאורייתא י"ל דמודה הרמ"א, וכמו דדייק הרמ"א וז"ל, וא"ל דשאני ברואה ממש וכו' א"כ כתמים נמי שהוא מדרבנן וכו', הרי דלימד ודימה כתם תוך ג"י לראיה גמורה בשעת ווסתה, אבל ראיה גמורה תוך ג"י בזה כיון דהוא דאורייתא וגם מעיינה פתוח י"ל דאין תולין, גם הא י"ל דעיקר הדין דתולין במכה שודאי מוציאה דם, אף דגם המקור דרכו להוציא דם, היינו מכח חזקת היתר, א"כ תוך ימי לבונה דאתחזק איסורא מאן לימא לן להקל, אף דאחר ג"י יש לצדד כיון דהמכה ודאי מוציאה דם ומקור כיון דיש לה ווסת אין דרך המקור להוציא דם שלא בשעת ווסתה והוי דם מכה מצוי יותר, מ"מ תוך ג"י כיון דהוחזק המעיין פתוח י"ל דלא מקרי דם מקור בכלל אינו מצוי, ועיין רש"י זבחים (דף כ"ט ע"א ד"ה בזב וזבה ומנו ד' או ה' ימים), אפשר דבכיון נקט כן דמקודם ד' ימים לא מקרי עדיין אתחזק בהתירא, ועיין תוס' שם שחלקו דגם אח"כ לא מקרי חזקת טהרה, א"כ אף אם נידון להקל אחר ג"י ואף לשיטת תוס' מטעם דרגיל יותר דם מכה מדם מקור, כיון דשלא בשעת ווסתה אינו מצוי שהמקור יוציא דם, מ"מ תוך ג"י דהמעין פתוח י"ל דאין להקל.
7
ח׳ואך אם האשה ההיא כבר בדקה עצמה ומצאה עצמה טהורה בב' לראיתה אלא דמחמת תיקון חז"ל אין מתחלת הספירה ז"נ רק מן יום ה' לראייתה, בזה במצאה דם בב' לספירתה כיון דהוא אחר ג"י מפסיקת המעיין, דהטעם דמונית מיום ה' מחשש פליטת ש"ז דסותר יומו, אבל מ"מ עכ"פ ידוע דהמעין נסתם מהזלת דם, וכמ"ש להדיא בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ע"ט) דזה מקרי אחר ג"י אף דבשו"ת צמח צדק חולק עליו מ"מ בכה"ג יש נצדד להקל בנ"ד.
8
ט׳מה שכתב מעכ"ת בדברי הט"ז (סי' ק"ץ ס' ל"ד) כיון דמדמי לסי' קפ"ז אף בלא רגילה להוציא דם ג"כ תתלה, בפשוטו ניחא, דהא לא ידעינן לה משום מכה אלא דזה ידעינן שמדרך לצאת דם מבית הרעי ופשוט, אבל בהיפך קשה על הט"ז, אמאי נקט דוקא שלא בשעת ווסתה הא כיון דרגילה לצאת דם מבית הרעי הוי כמכה שידוע שמוציאה דם, דגם באין לה ווסת מותר ואפילו בשעת ווסתה תהיה מותרת דל"ש לא תטמא לעולם, דהא תטמא כשתזהר שלא ליגע בעד בית הרעי, כנלע"ד: ידידו:
9
י׳[השמטות: סי' עח ד"ה אמנם, שיטה ט' דבשעת הכאב מוציאה דם: עי' מ"ש לעיל סי' פ"א בזה.]
10
י״אעקיבא
11
