תשובות רבי עקיבא איגר החדשות י״אTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 11
א׳עוד לו.
1
ב׳ואשר הקשה לי ש"ב רופמעכ"ת הגאון נ"י וז"ל שבועות י"ז ע"ב תוס' ד"ה אבל חייבי' על עשה וכו' עשה דנדה לא תעביד הוא, משמע מדבריהם דחייבי' קרבן על עשה כזו והוא תמוה וכי חייבי' ב' קרבנות על עשה ועל ל"ת, כמו שדייק הר"ן והרשב"א וביבמות ט' ע"א תוס' ד"ה מה ע"א וכו' ומיהו לרבי דגמר גז"ש מעלי' וודאי דאינו חייב על כל שאין ל"ת, וכ"כ תוס' יומא דף פ"ה על פורק עול ומפיר ברית, ובדף י"ח ע"ב כתב תוס' בד"ה לא תעשה דכל קושית הש"ס מנ"ל דאין חטאת עד שיהי' בו לאו, ואפשר לדחוק דתוס' דף י"ח אליבא דר"י ובדף י"ז אליבא דחכמי', עכ"ז תמוה שגם אליבא דחכמים לא מצינו, אמנם תוס' זבחים ק"ו ד"ה אזהרה מניין וכו' וא"ל דסוגיא דידן כרבינא ומצי למימר אליבא דקרבן בעי אזהרה וכו' קשיא דרבא אדרבא עכ"ל, וקשיא לי מאוד לפ"ז ר' דס"ל קרבן בעי אזהרה וכי יסבור דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין, ויותר מזה יקשה על הרמב"ם דבהלכות יבום וחליצה מביא לימוד דר' ולקח ולקחה ולא גז"ש דעלי'], וצ"ל כתי' הש"ס דעליה מבעי לי' לגז"ש דחטאת, ונכון הוא בשיטתי' דפסק מגדף היינו מברך השם ופסק כחכמים דרע"ק בריש כריתות דמגדף ומברך השם פטור מקרבן שאין בו מעשה ואם כן לא יוכל לפסוק כרבנן דעלי' לאסור צרות דא"כ צ"ל הקישא דריב"ל, וזהו ל"ש לפי ההלכה דהא א"א לומר הוקשה כה"ת למגדף מה מגדף שיש בו מעשה וחייבי' עליו קרבן דהא מגדף אין בו קרבן, לזה לקח לו הרמב"ם לפסוק כר' לאיסור ערוה מולקח וגז"ש לחטאת, א"כ צריך שיהי' לאו כמו באחות אשה כמ"ש תוס' וא"כ צריך אזהרה לקרבן וקושי' הש"ס במכות במק"ע דלמא בעי אזהרה לקרבן, ויהי' מוכרח מזה דלאו שניתן לאזהרות מיתות ב"ד לוקין עליו, והוא לא פסק כן, ע"כ לשון ש"ב נ"י.
2
ג׳מ"ש רומע"ל ואפשר לדחוק דכוונת תוס' דף י"ח אליבא דר', ודף י"ז אליבא דחכמים ועכ"ז תמוה דגם אליבא דחכמים לא מצינו כן עכ"ל, בוודאי מ"ש אליבא דחכמים לא מצינו כן אין כוונתו דלחכמים בעי דווק' לאו מפורש דהא לקושטא דמלתא כ' תוס' דלחכמים לא בעי לאו רק שיהא המצוה בענין שוא"ת כמו בע"ז וה"נ בנדה כן הוא דמצוה שלא יפרוש בהנאה מרובה כסברת תוס', אלא דנראה בוודאי כוונתו דמר דאליבא דחכמים לא מצינו כן לחייב ב' קרבנות על עשה ועל הל"ת. אמנם לענ"ד כוונת תוס' כמ"ש הר"ן לדייק דמדקתני על עשה ועל ל"ת שבנדה, ולא קתני על עשה ול"ת משמע כל חד מלתא באפי נפשי' על עשה היינו על הפריש' ועל ל"ת היינו בבא על הנדה, אלא דהר"ן שם כ' דמ"מ גם בפרישה עיקר החיוב על ל"ת המעורב בו וזהו לא ניחא להו לתוס' דעל עשה דמשמע דעשה לחוד הי' ג"כ גורם קרבן, וכדנתחבט הר"ן גם כן בלישנא דמתני' ע"ש, לזה פירשו דעל עשה לחוד אם הוא בענין שוא"ת יש לחייבו קרבן לרבנן דר' דלא בעי לאו ממש, והש"ס דפריך ל"ת מנ"ל, היינו כיון דמסתמ' גם רבי לא פליג על דינא דמתניתן דחייב קרבן ומקשי אליבי' מנ"ל הל"ת, אבל בוודאי גם לרבנן אינו חייב ב' קרבנות ועל ל"ת היינו בבא על הנדה.
3
ד׳ומה שתמה כבודו דלרבי דבעי אזהרה תקשי קושי' הש"ס במכות מה בין לאו שניתן לאזהרת קרבן או לאזהרת מיתות ב"ד, נ"ל במה דנדייק בלישנא דתוס' יבמות שכ' דלרבנן לא בעי לאו מדאמרינן במכות הני קום ועשה נינהו ולא ממעט משום דלית בהו לאו עכ"ל, ולא נקטו בפשיטות דהא אמרינן במכות דלא בעי אזהרה לקרבן, וביותר ביומא דף פ"ה שכתב להדיא ואי בעי' לאו לענין חטאת נימא מה ע"ז וכו' משמע דהי' באפשר לומר הכי, והרי זה נגד המכוון דבא לומר שם דקרבן לא בעי אזהרה ולזה נראה דהענין כך הוא, דהרי במה דאמרינן לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד אין לוקין עליו פשיטא אינו מ' הוכחה כיון דלא מצינו עבירה שיש עליו עונש מיתה בלא לאו, דדלמא הלאוין משום מלקות אבל היה אפשר לענוש מיתה בלא אזהרה, אלא דכך מקובל להם לחז"ל דא"א לענוש אא"כ הזהיר, ובש"ס דפריך ודלמא אזהרה בעי קרבן דהא פסח ומילה, היינו דבא להוכיח דע"כ גם עונש קרבן בעי אזהרה דאל"כ מנא ידעינן דפסח ומילה פטורין מקרבן, וע"ז משני התם לאו ה"ט וכו' היינו לדחות הוכחה זו, אף דג"כ ליכא הוכחה בהיפוך דקרבן לא בעי אזהרה מ"מ כך שפט' דעת רבותינו ז"ל העמוקים מני ים או שבא להם בקבלה דא"א לענוש מיתה בלא אזהרה, אבל אפשר לענוש קרבן בלא אזהרה, מעתה נ"ל אף לר' דיליף בגז"ש דעליה ובעי' לאו אעפ"כ קיימא הסברא דעונש קרבן אפשר לענוש בלא אזהרה אלא כיון דבאמת דמשפט הכתוב באחותו ושבת לחייב קרבן וכדומה, ובפורק עול וכדומה לפטרו מקרבן מאיזה טעם שיהי' ובכדי שנדע אנחנו באיזה עבירה חייב בקרבן ובאיזה פטור ולא יצטרך הכתוב לפרט בכל פרט ופרט נמסר לנו הגז"ש דעלי' עלי' ואתנח בן סימנא להודיע המקומות דבמקום שיש בו כרת ולאו בעי' קרבן ולא דהסיבה של קרבן הוא הלאו אלא כיון דבאמת בהנך שיש קרבן אית בהו לאו ובאינך דפטור מקרבן לית בהו לאו, ומשום הכי נודע לן המקומות חיוב ופטור ע"י גז"ש, וא"כ גם לרבי לא מקרי לאו שניתן לאזהרת קרבן דהא לא מוכרח להזהיר בלאו בשביל הקרבן דאף בלא אזהרת הלאו הי' באפשר להכתוב לפרש בו להדיא חיוב הקרבן. וכיון דהלאו אינו הכרח לגוף חיוב הקרבן רק שנדע הסימן לא מקרי אזהרת קרבן דהא הי' באפשר לפרש בו קרבן בלא הלאו, משא"כ גבי מיתות ב"ד דלא בא העונש אא"כ הזהיר זהו נקרא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד, וא"כ שפיר כתב תוס' דאם איתא דלרבנן בעינן לאו הו"ל דומי' דע"ז דבעי לאו, ואעפ"כ לא הוי מקרי אזהרת קרבן, אלא דההיקש הוא רק כמו סימן לידע מקומות החיוב, אבל אין קרבן בעי אזהר' לצורך עונשו, ופירכת הש"ס ודלמא אזהרה בעי קרבן דהא פסח ומילה אינו לר' דלר' הטעם בפסח ומילה מכח הילפותא עלי' עלי' דהודיע לנו התורה דבהנך דלא נאמר בהו לאו אינם חייבים בקרבן אבל אין הטעם משום דבלא אזהרה א"א לענוש קרבן אלא דהתורה לא רצה לחייב קרבן בפסח ומילה והודיע לנו זה ע"י הסימן דאחות אשה, אלא דפירכת הש"ס הא לרבנן אין ראי' דבעי לאו דהא בהקישא דריב"ל לא נזכר לאו, וע"כ הא דפסח ומילה פטור הוא מסברא דא"א לענוש קרבן בלא אזהרה ומשני דהטעם דלית בי' מעשה, ולרבינא דמשני במכות משום כדי רשעתו י"ל דקיימי' כהוכחת המקשן דכיון דלרבנן ליכא לימוד דבעינן לאו ע"כ מוכח מפסח ומילה דעונש קרבן א"א בלא אזהרה, והן הן דברי תוס' בזבחים וביבמות ויומא דזה עצמו הוכיחו מדלא משני לרבנן דטעמא דפסח ומילה דלית בי' לאו היינו לא דבעי' אזהרה אלא דבהקישא גלי קרא דליכא כרת בלא לאו דומיא דע"ז והוי כמו לרבי אע"כ דמכח הקישא דריב"ל לא נלמד דבעי' לאו כיון דלא מפורש בקרא הלאו וליכא טעמא בפסח ומילה אלא אי דאין קרבן בלא אזהרה אי דאין בהם מעשה, והנה עדיין יקשה דברי תוס' שבועות ומיושבים דברי הרמב"ם, ובאמת כבוד אא"ז הגאון זצ"ל בספרו משנת דרע"ק לא כ"כ, מ"מ לע"ד כמ"ש.
4
ה׳ובההיא עניינא תמוה לי בסוגיא דשבת קנ"ד ע"א אר"י המחמר וכו' והרי דסוגיא דסנהדרין ס"ה מבואר דר"י ס"ל דאפי' לרבנן דרע"ק מעשה זוטא מהני, ואף עקימת שפתיו היכי דבדיבורו עביד מעשה, והיינו הנהיגה בקול לענין כלאים כדמדמי הש"ס התם, וא"כ במחמר דג"כ הנהיגה בקול לכאורה הוי מעשה לענין חטאת, וצ"ע:
5