תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ל״גTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 33
א׳ע"ד הענין דנשאלתי וז"ל, ראובן שמכר לשמעון סחורה משי בעד שלשים ר"ט, וחזר שמעון ומכרם לגוי בסך הנ"ל, אח"ז בא שמעון ואמר שנתברר דהסחורות לא הי' שוה כ"כ והי' בו שיעור אונאה ומבקש שיחזיר לו ראובן אונאתו, וראובן טוען כיון שלא הפסדת כלום במקחך שמכרת להגוי בסך כזה אין לך עלי כלום, ושמעון טוען מה לך במה שחזרתי והטעיתי לגוי ומזלי גרם והטעות שלי, גם טוען ראובן שיחזיר לו סחורתו ויחזיר לו אונאתו.
1
ב׳הדברים סתומים אם הי' בו שיעור אונאה דהיינו שתות בצמצום, או שהי' יותר משתות גם אם הי' הסחורה דבר קצוב בשוק שער מקחו או לא, ונראה בפשיטות דאם לא הי' בו אלא שיעור אונאה בצמצום הדין עם שמעון דהא אם הסחורה הי' עדיין ביד שמעון הי' יכול לתבוע אונאה ולקיים המקח א"כ במה שמכרו להנכרי ביוקר הריווח לעצמו ודידי' מכר, אמנם אם הי' שיעור יותר משתות דבטל המקח נראה דהדין עם ראובן, אף בענין דא"י לטעון החזר לי סחורתי כגון דראובן יודע שדרך שמעון למכרו לאחרים והוי כמו המוכר פירות שזרען ולא צמחן, וכן המוכר שור לחבירו ונמצא טריפה בהגליד פי המכה דאף דא"י להחזיר המקח כיון שעומד לעשות כן ההפסד על המוכר, ונראה דהו"ה בביטול מקח מ' השומא יתר משתות הדין כן דחד טעמא אית להו, מ"מ כיון דשמעון מכרן בסך זה להנכרי יכול ראובן לומר דאם אתה תובע אונתך, אני אבטל המקח והמעות שנתן לך הנכרי בעד הסחורה הוא שלי דברשותי הי' הסחורה למפרע, ודומה לזה דאמרינן ב"ב פ"ד אר"ח מכר לו שוה ה' בו' והוקר המקח לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר דאמר לי' אלו לא אוניתן וכו' ועיין בהרא"ש שם בשם הר"ר יונה דמ"מ אין הלוקח יכול לתבוע אונאתו ולקיים המקח, ואף דהטור בסי' רכ"ז כתב דיכול לתבוע אונאתו וכ"ה בש"ע סעיף י"ב, ובב"י הקשה דהא בדברי הרא"ש משמע שהסכים לרבינו יונה ונדחק בזה. לענ"ד אין בזה סרך קושי' דהא מבואר בלשון רבינו יונה דהטעם כיון דהלוקח הי' יכול לחזור ממקחו לא נתקיים המקח עד עתה, ואין המתאנה יכול לתבוע אונאתו עיי"ש, והיינו דווקא לר"ח דס"ל דיד המתאנה על העליונה רצה תובע אונאתו רצה מבטל מקחו, אבל למה דקיי"ל דבשתות א"י לבטל המקח מיד נתקיים המקח ויכול לתבוע אונתו, ושפיר סתם הטור וש"ע [ומה דהעתיק הרא"ש לר"י אף דאין נ"מ לדידן, צ"ל דכתב כן דנ"מ להיכי דהתנה הלוקח בפי' דיהי' ידו על העליונה]. אמנם כ"ז בשיעור אונאה דנתקיים המקח מיד, אבל בביטול מקח והוקר אף דהלוקח יכול לחזור ולא המוכר מ"מ א"י לתבוע אונאתו, דכיון דתובע אונאתו לא נתקיים המקח וברשות מוכר אייקר, וה"נ בנדון דידן, דמה שנתן הנכרי יותר משיווי המקח הוי כאלו הוקר וא"י הלוקח לתבוע אונאתו. עוד נראה ראי' לזה מההיא דש"ע סי' רל"ד דהשוחט פרה ומכרה ונודע שהי' טריפה אם מכר הלוקח בשר זה לנכרי יחשוב עם הטבח וכו' משמע דיחשוב שיעור הדמים שלקח מהנכרי, וכ"כ בסמ"ע סק"ג ובתיו"ט ספ"ה דבכורות, הרי דאינו יכול לומר מזלא דידי גרם, והיינו גם כן מטעם הנ"ל דכיון דהמקח בטל ברשותו אייקר וכנ"ל, כ"ז נ"ל פשוט לדינא.
2
ג׳אולם מה דצריך לעיין אם הי' הסחורות בשעה שמכר לנכרי בשער קצוב דבזה י"ל דהדין עם שמעון דיכול לומר דהמקח בטל למפרע וכיון דהשכר קצוב מה שנתן הנכרי יותר הוי כמו מתנה ואינו דמי החפץ ושלו הוא. ויש לברר דין זה מההיא דפי"א דכתובות הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דר"י רי"א חולקים, והנה לדעת רש"י הטעם דמתנה הוא ואינו יודע למי נתנה אם ניתנה לשליח או לבעל הבית עיי"ש, ודעת הרי"ף והרא"ש והעיטור דהואיל ובאת' הנאה לשליח ע"י בעה"ב חולקים עיי"ש, והנה בנ"ד אפשר לומר דלסברת רש"י הכא הכל לשליח, דדווקא היכי שהוא שליח אחר יש לספק שמא נתן למשלח כיון דהוא רק שליח בעלמא וידו כיד הבעל הבית למו"מ זה, אבל היכי שאינו שליחו אלא דראובן מוכר חפץ שמעון שלא מדעתו אפשר לומר דבוודאי נקנה היתרון לזה שמוכר לו, ואפשר לומר דאין חילוק בזה דלא תליא כלל במשלח אלא דהספק אם מקנה היתרון לבעל הסחורה וניתן המתנה בתורת תשלומין, או דנתנה להשליח שהוא אוהב לאיש הזה, וזה מסתבר יותר, עכ"פ לדעת הרי"ף וסייעתו בוודאי הכא חולקים כיון דהסחורה היתה למפרע סחורת ראובן הוי מגיע לשמעון הנאה ע"י בעל הסחורה, וא"כ הי' נראה בנ"ד דאם שמעון תובע אונאתו צריך ראובן להחזיר לו חצי היתרון, כגון שהסחורות הי' שוה כ' מחזיר לו ראובן ה', וגם נראה דא"י ראובן לומר ק"ל כדעת רש"י הנ"ל דהוי ספק למי נתנה, ושמא נתנה לבעל המעות, וא"י שמעון להוציא מספק, ז"א דא"כ בהיפוך גם כן אמאי חולקים יהי' השליח מוחזק בספק שמא נתנה להשליח, אע"כ דבהני ספיקות לא תליא במוחזק והדין דיחלוקו, ודומה לזה כתב תוס' ב"ב ס"ב ע"ב ד"ה אתמר וכו', אולם י"ל דיכול המוחזק לומר קי"ל כדעת רבינו תם דס"ל דדווקא שנתן לו דרך הוספה אבל בטעה וחשב ששוה הכל כך אף בדבר שיש לו קצבה הכל לבעל המעות עיי"ש, ואף דקיי"ל בש"ע כדעת רבינו יונה דבכל ענין חולקים, י"ל דדווקא בשליח מוחזק, אבל בנ"ד דהמוכר מוחזק, יכול ראובן לומר ק"ל כדעת רבינו תם, והכל לבעל הסחורה וא"צ לחזור לו כלום, וצ"ע לדינא כיון דלא הוזכר דעת ר"ת בש"ע והאחרונים לא העתיקוהו ולא זכרו לענין אם תפס הבה"ב כולו. גם י"ל דלדעת רש"י דהספק אם נתנה לבעה"ב או לשליח י"ל דבנ"ד הכל לשמעון והיינו אף דנימא דנתנה לבעל הסחורה י"ל דווקא בישראל שקנה משליח או מכר לו, אבל בנכרי לו יהא דנתן חפץ לראובן שיתנהו לשמעון ג"כ יכול לזכות לעצמו כמ"ש הרשב"א בשו"ת, והוא כהגהת ש"ע סי' קצ"ד ס"ב בהג"ה והכי נמי כן כיון דמותר מהקצבה הוי מתנה בעלמא מיד נסתלק הנכרי וזכה השליח מן ההפקר, ואם כן לענין החצי שהני הוי כמו ס"ס, ספק דלדעת רש"י הכל לשמעון ולדעת הרי"ף עכ"פ החצי לשמעון, ולדעת מהריב"ש והרבה תשובות ספרדיים דיכול להוציא ממון בס"ס מכ"ש בנ"ד דרוב הפוסקים דלא כרבינו תם, ולא נזכר כלל בש"ע, י"ל דאינו יכול לומר קי"ל כר"ת וצריך ראובן להחזיר חצי העודף משיווי המקח, ולדינא צ"ע:
3