תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ס״חTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 68
א׳עוד לו.
1
ב׳וע"ד הענין חלב שזב תחת קדירת בישול בשר עוף ולא נודע אם היה בו ס' נגד החלב ובתוך מעת לעת מבישול זה מקודם בשלו בקדירה ההיא בשר בהמה.
2
ג׳הנה הדבר פשוט אף דמצד בישול עוף היה הדין להקל בספק ס' כדין נשפך דהוי ספיקא דרבנן כדעת הש"ך סימן צ"ח והסכימו עמו הפר"ח והמנ"י ופשיטא דאין צריך לחוש ולהחמיר בדרבנן לדעת הט"ז נגד כל הנך האחרונים, מ"מ משום בלועת בשר בהמה שבדופני הקדירה הוי ספק דאורייתא ואסור מספק. ומ"ש מעכ"ת דלא הוי נותן טעם בר נותן טעם דלאחר שנכנס פליטת החלב לתוך האוכל שבקדירה אז נכנס ג"כ פליטת בשר שבדופן הקדירה ודומה להודחו קדירות בסימן צ"ה ידידי נ"י לא היה צריך לזה דאף למחבר שם דמיקל בהודחו, היינו דא"א שיבלע כלי מכלי אלא באמצעות ומיד כשנפלט למים הוו נותן טעם בר נותן טעם, אבל נ"ד כשהחלב נכנס לבלוע שבדופן הקדירה נעשה נבילה ואח"כ נפלט האיסור להאוכל ופשוט.
3
ד׳ומ"ש רומעכ"ת לצדד לדעת האומרים דבשר בהמה ועוף שווים בטעמן א"כ בנ"ד ליכא דררא דאורייתא דד"ת נתבטל בשר בהמה שבדופן הקדירה ברוב בשר עוף, והוי כמו כולו בשר עוף. וצידד מעלתו לומר דמ"מ להר"ן נדרים נ"ב מבואר דהיתר בהיתר לא בטל אף במינו ושאינו מינו כמ"ש בכוונת הרי"ף בההיא דפת שאפאה עם הצלי. א"כ בנ"ד לא בטל כמו דנסתפק בזה הפמ"ג בהקדמתו בחלב שחוטה דנתערב עם חלב חי ברוב ואח"כ בשלו בו בשר, וחוזר וניער מכ"ת להתיר דעכ"פ אנן קיי"ל בזה עכ"פ דלא כהר"ן דהיכי דהוי מין בשאינו מינו בוודאי קיי"ל אף היתר בהיתר גמור בטל כדמוכח בסימן צ"ט בחלב שנתערב במים וא"כ בנ"ד ד"ת שרי והוי ספק דרבנן עכ"ד. אומר אני דאף להר"ן ליכא חשש דאורייתא להמדקדק בדבריו שם במ"ש וז"ל הלכך דבר שהוא ניתר עכשיו ראוי יותר דלא יתבטל אע"ג דהוי מין בשאינו מינו ממה שראוי שלא יתבטל דבר שהוא אסור עכשיו ועתיד להיות ניתר לאחר זמן גבי מין במינו משמע להדיא כיון דהחמירו חכמים בדבר שהוא מותר לאחר זמן שלא יתבטל במינו, ממילא בכלל זה החומרא דהיתר גמור שלא יתבטל במין ושאינו מינו דלרבנן עדיף יותר שיווי דהיתר משיווי העצם, אבל ד"ת בטל אלא אם כן שניהם ניתר עכשיו והוי מין במינו והרי מבואר אמרו בההיא מים ומלח הוי דבר שיש לו מתירין וכו' משמע להדיא דהוא בכלל חומרא דרבנן בישל"מ ובוודאי שכן הוא דאל"כ יהיה הדין דהיתר בהיתר במין שאינו מינו לרבנן לא בטל ולר"י בטל דהוא אזיל בתר העצם, ויהיה זה פלוגתא חדשה ולא מצינו דרבנן מחמרי יותר במין במינו מר"י, ובפרט מסוף דברי הר"ן במ"ש ועוד אפילו לא בעית למידק כולי האי זיל בתר טעמא וכו' מבואר להדיא דהוא רק דרבנן וא"כ בנ"ד ליכא חשש דאורייתא. אך מ"מ משום זה לחוד יש לפקפק למ"ש האו"ה דחתיכת בשר בהמה וחתיכת בשר עוף מקרי שוה בשמיה דשניהם בשר מקרי כמו חלא דחמרא ודשכרא, א"כ בנ"ד הוי מב"מ והיתר בהיתר.
4
ה׳אמנם לעיקר נ"ל להקל אף במין במינו והיתר בהיתר, כי מסתימת כל הפוסקים משמע דלא משכחת דבר שלא יהא בטל ד"ת, וגם הר"ן בעצמו בשו"ת סימן נ"ז ונ"ט כתב ואם נתערב חמץ במצה קודם שש שעות דבטל דהיתר בהיתר בטל והביא ראיה ממתניתן דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה עיי"ש. הרי אף במין במינו היקל כאשר באמת מהראיה זו מוכח דאף במין במינו בטל למה דקיי"ל כרבא צמר גמלים וצמר רחלים הוי מין במינו דכולהו צמר אקרי, ועיין פר"ח או"ח סימן תמ"ד ס"ג שדחה לדברי הר"ן דצמר רחלים מקרי איסור לענין שלא לחברו בפשתן משא"כ חמץ קודם זמנו עיי"ש. עכ"פ לדבריו גם בשר מקרי איסור שלא לחברו בחלב הרי דהר"ן בעצמו לא ס"ל לעיקר להלכתא כדבריו בנדרים וכיון דבמה דס"ל להר"ן נדרים דאף בשר מקרי היתר דלא בטל אף באינו מינו בזה בוודאי לא קיי"ל כהר"ן כדמוכח בההיא דסי' צ"ט וכמ"ש (לדעת הר"ן בשיטת הרי"ף צ"ע דצמר גמלים הנ"ל) ממילא הדרינן לעיקר להראיה דצמר גמלים דמיניה מוכח דאף מין במינו והיתר בהיתר בטל וביותר דמסתימת שאר הפוסקים ודברי הר"ן מפורשים בשו"ת מידי ספיקא לא נפקא, ואם כן בנידון דידן יש להקל דלדין דאורייתא הוי ס"ס ספק דמין במינו בטל ונתבטל בשר בהמה בעוף וספק דיש ס' נגד החלב ולגבי דרבנן שרי מחד ספיקא וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד סימן ס"ו סק"י. אולם עם כל זה נ"ל להחמיר בנ"ד דהא הבלוע שבקדירה לא נתבטל דעומד במקומו ולא נהפך לבשר עוף וא"כ כשהחלב נכנס לתוכו החלב והבלוע שבדופן יחד נעשה בב"ח וכשמתערב אח"כ בבשר עוף אסור מדאורייתא מכח טעם החלב שבתוכו דאסור דאורייתא.
5
ו׳ומ"ש רומעכ"ת שצוה להשליך האוכל לא היה צריך לזה דהא קיי"ל בשאר אסורים חוץ מיין נסך דאף לח בלח ימכור כולו לנכרים חוץ מדמי איסור שבו וא"כ בנ"ד מותר למכרו לנכרי דאינו נותן יותר בשביל הבלוע בשר בהמה בחלב כנלע"ד:
6