תשובות רבי עקיבא איגר החדשות צ׳Teshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 90
א׳לכבוד אחי ידידי הגאון המפורסם מו"ה בונם נ"י.
1
ב׳מ"ש אחי הגנ"י על מה שהעלו מדברי הרמב"ם פ"ז דעולות דס"ל דסי' דאורייתא, די"ל דהא הרמב"ם נקט ואבד זכרו וי"ל דמשום הכי מדאורייתא סמכינן אסימנים, לענ"ד פשוט דהרמב"ם נקט אבד זכרו היינו במים שאל"ס וכדומה בגוב אריות וכל אינך דמעידים רק על דברים שחזקתן למיתה אבל אינו ברור כ"כ דמת בזה צריך דאבד זכרו וכדדייק הרמב"ם בלשונו הזהב אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה, וכ"כ הרמב"ם פי"ג מהלכות נחלות דבמים שאל"ס דל"ת זהו במעיד שאבד זכרו אבל בההיא דנהרג ואין מכירים אותו בטבע על זה לא קאי ואבד זכרו.
2
ג׳מ"ש אחי הגנ"י על דברי הפ"י שהקשה דבאבידה ינתן למי שתבעו מכח ברי ושמא, דל"ש כן אלא בשמא דבע"ד, יפה כתבת וגם אנכי כוונתי לכך זה ימים רבים, ואך יש לדקדק מפסקא דהרמ"א סימן רכ"ב מכרתי שדי וא"י למי ובא אחד ואמר אני לקחתי דנאמן הא זהו דמי למציאה דמיד שאמר מכרתי אינו הבע"ד וכמאן דנקט אבידה בידו וכי היכא דהתם נאמן לומר אני גם באבידה יהיה נאמן, אך י"ל דהתם משום דמרתת שמא יכירנו וכההיא קדשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני אבל באבידה לא שייך כן דהמוצא א"י להכחישו ואך מלשון הגהת מיימנ' פ"ט דאישות וז"ל ונראה לדינא דמהימן דהואיל דהמוכר מודה שאינו שלו מצי אמר לו לאו את מודה דלאו דילך הוא זיל לעלמא וכו' דמשמע דבלאו טעמא דמרתת אתי עלה ואעפ"כ יש לומר משום הכרח דקיצור לשון הוא והטעם משום צירוף סברא דמרתת.
3
ד׳ובענין זה קשה לי בכתובות כ"ב ע"א ד"ה מנין להפה שאסור וכו' הא מ"מ גם לאחר כ"ד דליכא הפה שאסר להימין מדין עדות שאומר לזה כמו דאחר נאמן לומר אני ה"נ להימין האב לברר ומצאתי כן מפורש בהה"מ פ"ט דאישות הי"א, ובזה אינו מספיק תירוצם דתוס' דשם דקאי האיש המקדש קמי' וכו' דזהו מספיק רק שאינו דרך פירוש שמיד נתכוין לזה, אבל מ"מ להני דבריו שאומר לזה מדין עדות, ונדחקתי דהתורה אשמעינן דאף אם זה מכחישו ואומר לא קדשת אותה לי דמצד עדות הוי הכחשה ובזה צריכים לטעמא דהפה שאסר דאי באינו מכחיש למ"ל קרא דסברא פשוטה היא להאמינו בכך וקושי' תוס' עולה יפה דאף בכה"ג כיון דעושה פירוש לדבריו א"כ מעולם לא אמר דקדשה רק לזה וממילא מותרת לאחר אם ימות זה, ועדיין צ"ע.
4
ה׳ודברי תוס' אלו קשים לי דדייקא בלשונם מדלא אמר ביחד וכו' בלא הפסק מרובה הא מ"מ אם באמת לא הפסיק ואמר כן תכ"ד הזה אזדא כהוכחה זו ושפיר יש להאמינו מדין פירוש לדבריו ומהיכן מוכח דאמרינן הפה שאסור.
5
ו׳מה שהקשה אחי הגנ"י על הא דנקטו האחרונים דב' סימנים אמצעיים הוי סימן מובהק והא משמלה ילפינן סימנים דאורייתא ודילמא מיירי ביש בה ב' סימנים ארכה ורחבה, לענ"ד י"ל דהנך פוסקים סברי דיאוש נפקא לן מאשר תאבד וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי וע"כ קרא דשמלה אתי לארוי דסימנים דאורייתא ומיירי ע"כ אפילו בחד סימן דאי בב' סימנים דהוי מובהק דכעדים דמי לא צריך קרא לרבויי, ואם ס"ל דסימנים דרבנן וסימנים כדי נסבה ס"ל באמת דקרא אתי לדין יאוש דקני ואף דעדיין יש לפקפק נהי דלפי הצד דסימנים דאורייתא י"ל דב' סימנים הוי מילתא דפשיטא ול"צ קרא להכי מ"מ למה דחקינן לומר דלמ"ד סימנים דרבנן דסימנן כדי נסבה דלמא להך צד דסימנים דרבנן ס"ל דקרא אתי לב' סימנים מ"מ י"ל דס"ל להש"ס בפשיטות בב' סימנים דהוי מובהק ולא צריך קרא גם י"ל כך ומה דהקשו האחרונים בהא דאמרינן את"ל הא פשיטא ליה משום דאיכא למימר כדשנינן הא מ"מ פשט לי מתכריך של שטרות, ולזה י"ל דבאמת בהא מספקינן דדלמא תכריך ליכא ראיה דדילמא ב' סימנים דאורייתא וכיון שכן י"ל דלפי הצד דסימנים דאורייתא באמת אמרינן דב' סימנים הוי גם כן רק סימן אמצאי ולא מובהק ומה דאנן מתירים בב' סימנים היינו משום דממתני' דמצא תכריך מוכח אי דסימני' דאורייתא אי דב' סימנים הוי מובהק.
6
ז׳מה שתמה אחי הגנ"י על הנ"י יבמות מ"ט ע"ב ד"ה סימן מובהק, לענ"ד פשוט דצריך להיות פסיק ב' נקידות בין גבי גט ובין מצא קשור ובתחילה כ' לדינא דמעידים בסימן מובהק אפילו בדאורייתא כדאמרינן גבי גט היינו מההיא דנקב יש בצד אות פלוני ואח"כ ציין בפ"ע על הגמרא מצאו קשור וי"ל דלהך תנא אית ליה סימנים דאורייתא וממתניתן ליכא סתירה דמיירי בארוך וגוץ, וביותר נלע"ד דבא לומר אהא דכתב דסימן מובהק מהני דמהני בין בגופו בין בכליו.
7