תשובות רבי עקיבא איגר תניינא ק״לTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 130
א׳לידידי הרב רבי שמואל נ"י בק"ק שובין.
1
ב׳מה דהקשה רומ"פ לר"ח דס"ל ב"ב (דף ל"ג) גבי זה אומר של אבותי דנאמן במגו, הרי דס"ל דאמרינן מגו במקום עדים, איך מצינו ידינו ורגלינו במתני' דשבועות מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר נתתים לך פטור להד"ם חייב, ונאמין לו להד"ם שלא הודה נגד עידי ההודאה במגו דפרעתי:
2
ג׳נראה דלק"מ, די"ל דמתני' מיירי בהודה בפני ב"ד ודנין על ראייתן ול"ש להאמינו במגו במה דידעו הב"ד דמשקר, ואף דתוס' גיטין (דף ה') הביאו ראיה ממתני' הנ"ל דבמודה בפני עדים א"י לומר טעיתי במגו דפרעתי, הרי דלא ניחא להו לאוקמי בהודה בפני ב"ד, דא"כ אין ראיה משם, דדלמא דוקא בב"ד דייק יותר, משא"כ בעדים, עי' ש"ך חוה"מ סי' פ"א, היינו דמלישנא דהש"ס שבועות (דף מ"א) והא הכא דתבעי' בעדים וכו' משמע דמוקי בהודה בעדים, והיינו באמת לפי ההלכה דקיי"ל דמגו במק"ע לא אמרינן, אבל ר"ח י"ל דמוקי לה בהודה בפני ב"ד:
3
ד׳וביותר נ"ל דתוס' ס"ל דכ"ע סברי דמגו במק"ע לא אמרינן אלא דטעמא דר"ח דמפרשינן דבריו של אבותי דסמיך עלי כדאבהתי, וראיה לזה, דהרי תוס' ב"ב (דף ל"א ע"ב) ד"ה וזו באה וכו', תימא בין לר"ה בין לר"ח נהימניה לבתראי במגו וכו', ונ"ל דמגו במק"ע ל"א וכו', הרי דתירצו גם אליבא דר"ח דמגו במק"ע ל"א, ע"כ דטעמא דר"ח דמפרשינן דבריו דסמיך עלי כדאבהתי:
4
ה׳עוד ראיה דהרי תוס' ריש בב"מ הוכיחו ממתני' דמגו להוציא ל"א, וכתבו דאפילו רבה לא סבר רק מגו דאי בעי שתיק, אבל מגו להוציא ל"א, הרי דמוכח ממתני' דמגו להוציא ל"א, א"כ חזינן דעדים עדיפא ממגו, דהא בעדים מוציאים ובמגו אין מוציאים, א"כ איך אפשר לומר דלר"ח אמרינן מגו במק"ע, א"כ מכ"ש דאמרינן מגו להוציא, וישאר קושיית תוס' לר"ח דיהא נאמן ליטול חציו במגו דכולה שלי, אף דיש שם תירוצים אחרים על קושיית תוס', מ"מ לתוס' דהוכיחו מזה דגם רבה ס"ל מגו להוציא ל"א, א"כ יקשה כנ"ל, גם הא עכ"פ כתבו מפורש דרבה מודה דל"א מגו להוציא ויקשה מההיא דב"ב (דף ל"א ע"א) זה אומר של אבותי וכו', דהעלו תוס' דגרסינן רבה, הרי דרבה ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ואי דהתם אמרינן טעמא דרבה דמפרשין דבריו דשל אבותי יום א' דלקחוה מאבותיך, אבל בההיא דדף ל"ג,) מיירי בעדים דשל אבהתי עד יום מותם כדפריש רש"י, ומוכח דר"ח ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ז"א, דא"כ אין הכרח דגרסי' רבה ולא רבא, וכדכתב באמת המהרש"א (דף ל"ג ע"ב) לשיטת רשב"ם אע"כ דתוס' ס"ל דהנך ב' עובדי בחד גוונא, וכיון דהוכחנו דרבה לא ס"ל דאמרינן מגו במק"ע אלא דמתרצים דבורי' דסמיך עלי, ה"נ אמרינן כן לר"ח, וברור:
5
ו׳ונ"ל דגם הרשב"ם אף דכתב בלשונו הזהב ד"ה אר"ח מה לי לשקר וכו' אע"ג דמכחיש להו לעדים מהימן עכ"ל היינו ג"כ אע"ג דנראה דמכחיש לעדים, מ"מ מהימן דמתרצים דיבורי', וראיה לזה ממ"ש הרשב"ם ב"ב (דף ע' ע"א) ד"ה ולטעמי' אי א"ל נאנסה וכו, והא התם מרא דשמעתא הוא ר"ח, ולדידיה לו יהא דדמי למה לי לשקר במק"ע מ"מ מהני מגו, אע"כ כנ"ל, וזה יש לדחות, די"ל דהרשב"ם בא ליתן טעם ההלכה דקיי"ל התם כר"ח דנאמן במגו דנאנסה, ואף דאנן קיי"ל דמגו במק"ע ל"א, ומ"מ העיקר כנ"ל:
6
ז׳והנה לכאורה סתירה לדברינו במה דהוכחנו כיון דבעדים מוציאין ממון ובמגו אין מוציאין הרי דעדים עדיפא, וממילא הדין דמגו במק"ע לא מהני, דא"כ יקשה כזה איך מבעי' לן אי אמרינן מגו במקום חזקה, הא בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מוציאין ממון ובמגו אין מוציאין, הרי דחזקה עדיפא ממגו, אמנם בזה י"ל דהאי בעי' דדלמא חזקה עדיף ממגו לחוד, וכן מחזקת ממון לחוד, אבל מגו בהדי חזקת ממון אפשר דאלים כמו החזקה, אמנם לפ"ז יקשה, מאי הקשו תוס' ב"ב (דף ה' ע"ב) מההיא דיבמה אמרה לא נבעלתי, הא התם הוי רק מגו לחוד, זה לא מהני נגד החזקה וכנ"ל:
7
ח׳אח"ז הראו לי דכוונתי בזה שהביא כן בשיטה מקובצת ב"ב בשם הגליון בראיה זו ממש מדלא אמרינן מגו להוציא ע"כ דהאיבעי רק אם מגו בצירוף חזקת ממון מהני, ומתרץ בזה הקושיא מההיא, דיבמה הנ"ל, והכאני:
8
ט׳תו הקשה מעכ"ת, דלר"ח דאמרינן מגו במק"ע ישאר קושיית תוס' רפ"ב דכתובות להמני' אלמנה נשאתיך במגו דפרעתי, מלבד דלפי הנ"ל ממילא לק"מ, גם בפשוטו ליכא קושיא, דדלמא ס"ל ר"ח כמ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום, וליכא מגו דפרעתי וק"ל:
9
י׳תו הקשה מעכ"ת על שיטת ר"י בטור סי' פ"ט דבשכרו שלא בעדים וטוען פרעתיך קצת דא"נ במגו דלא שכרתיך דהוי מגו דהעזה, אמאי לא נאמן במגו דשכרתיך בכך וכך, בפשוטו י"ל כיון דידוע מסתמא שיווי המלאכה, אינו רוצה לומר ששכרו במעט נגד דרך העולם, דנראה כמשקר אלא דמ"מ עדיין קשה, דנאמין לו במגו דלא שכרתיך, אף דהוי מגו דהעזה, הא מסוגיא מדפרכינן משבועות שומרים מוכח דשורש מגו דלא שכרתיך הוי מגו דהעזה, וכמ"ש תוס', דכשטוען פרעתי וחשוב השכיר דמחמת טרדה שכח, א"כ כי היכי דלדינא נאמן לומר פרעתי כולו במגו דלא שכרתיך אף דהוי מגו דהעזה, וע"כ דלגבי תקנת שכיר אקילו, דבממגו כל דהו אוקמי אדינא א"כ גם במודה במקצת ניקום אדינא דהי' נאמן הבעה"ב בשבועה במגו דלא שכרתיך, ואולי י"ל כיון דחזינן דפרכינן משבועות שומרים ולא מכל מודה במקצת דעלמא, היינו כמ"ש תוס' דמהודאה לכפירה הוי העזה יותר וא"כ מדמי הש"ס מגו דהעזה מכפירה לכפירה, דהיינו שבועת שומרים לההיא דשכיר, ולמסקנא אמרינן בשכיר מגו דהעזה, כיון דרק משום תקנה הוא במגו כ"ד אוקמי אדינא, ומ"מ מצינו רק במגו דהעזה עכפירה לכפירה, אבל במגו דהעזה מהודאה לכפירה זה יותר גרוע ולא אמרי' ואין כאן מקום להאריך יותר וראיה לזה דאל"כ יקשה היאך אר"י עד שתהא שם מקצת הודאה, הא כיון דכופר בכל לא עשו תקנת שכיר ונאמן הבעה"ב, ממילא במודה במקצת נאמן במגו דכפר הכל, אלא ע"כ דמהודאה לכפירה לא אמרינן מגו אף לענין תקנת שכיר, ומה"ט תמוה לי דברי תוס' ב"ב (דף מ"ו) ד"ה אלא לאו וכו', ועוד הכא ליכא האי מגו כיון דמודה במקצת וכו' הא פשיטא שכן הוא, דהא לר"י כל מודה במקצת בשכיר יש לו מגו דכופר הכל, ומה הקשו בתירוצם הא', וצע"ג:
10
