תשובות רבי עקיבא איגר תניינא ל״וTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 36
א׳לכבוד ידידי הרב רבי טעבלי דיין ומורה הוראה בק"ק ליסא
1
ב׳על שאלתו וזה לשונו:
2
ג׳נשאלתי בס"ת נדבק רגל הה' בה' משם בן ד' כמה שנים אחר שנכתבו בשם בן ד' ונעשה כעין ח' ע"י נפילת טיפת דיו, והשואל מחק הדיבוק שנוסף על ידי נפילת דיו, ונשאר רגל הה' כמקדם, ועתה הספק אי יש חשש חק תוכות וצריך לכתוב מחדש כמבואר (סי' רע"ו סי"א בהרמ"א) ולמחוק כל הרגל הנשאר, ואפשר כל הה' ולכתוב מחדש, או דאסור למחוק השם, דמה דמבואר התם דמותר ליקח רגל הח' ולעשות ה', היינו אם נוטל הרגל בפעם אחת, אבל השתא שניטל כבר ההוספה ונעשה ה' ואיכא משום מוחק השם, ונ"ל לומר דמותר למחוק כל מותר הרגל ולתקן שלא יהי' חק תוכות ע"י כתיבת רגל הה', ואף אם אינו מתקן כל הה' רק רגל הה', תו לא הוי חק תוכות כן משמע מהרמ"א הנ"ל, ובאה"ע (סי' קכ"ה ברמ"א סעי' ד' בשם תה"ד) ואין בזה שמוחק שאר רגל הנשאר משום איסור מוחק השם, דמתחילה כשנעשה ח' נתבטלה ממנו קדושת השם ומותר למחקו, אף השתא לאחר שנעשה ה' דעדיין לא נתקדש השם מחדש, דהא צריך לקדש השם בפיו בשעה שכותב, והרי כשמחק ההוספה זה לאו כתוב הוא, דהרי חק תוכות, א"כ עדיין לא נתקדש השם מחדש ומותר למחקו, וכ"ש כשלא הוציא בשפתיו שמקדשו מחדש להעביר הקולמוס לקדשו, כי כבר נכתב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות לא נכתבו כהלכתן עכ"ל, נראה מזה דוקא התם א"צ לקדש, דאותיות השם היו גמורים, אלא שלא היו כהלכתן שלא היו מוקפים גויל אז נשארו בקדושתן הראשונה, אבל בנ"ד דנעשה אח"כ ח' ונתבטל קדושת השם, צריך לקדשו, וכ"ז שלא נתקדש מותר למחקו, כן נ"ל להקל, אך חוכך אנכי להחמיר כדברי הרשב"א שבת (דף ק"ד) דס"ל אהך דמשני שם ר"ש שנטל לגגו דחית, דליכא מחמת חק תוכות עיי"ש, א"כ לשיטת רשב"א אסור לגרוד רגל ההא, דמעולם לא יצא הה' מקדושה ראשונה, ונחוש להחמיר כדעת הרשב"א ולהניח כך בלי מחק התוך של הה' וליכא למימר דלמא הוי חק תוכות, א"כ איכא למיחש הכא להחמיר והכא להחמיר, אמנם נ"ל מאחר דדעת רשב"א הנ"ל לא הוי רק דעת יחיד נגד המרדכי והסמ"ג בב"ש אה"ע (סי' קכ"ה ס"ג) והר"ן בפרק הבונה דף הנ"ל כולם פליגי אהרשב"א, וסבירא להו דהוי חק תוכות, וא"כ מותר למחוק דירדה מקדושתו ע"י דנעשה ח' כנ"ל, וגם הרא"ש ובעה"ת בטור או"ח (סי' ל"ב) פליגי אהרשב"א א"כ בטלה דעתו להך רבוואתא, גם אחרונים בשו"ת ס"ל דלא כהרשב"א, ובזו הרגע הגיעני מכתב הגאון החסיד מ' טעבלי נ"י אב"ד דקהלתינו בענין זה וכתב לחוש להחמיר כהסמ"ק (סי' ל"ב) בטור א"ח דס"ל דאם נפלה טיפת דיו על האות שנגמר מותר לתקן האות ולגרדו וליכא משום חק תוכות, וה"נ בנ"ד שכבר הי' אות גמור ונתקלקל לא הוי חק תוכות, א"כ אסור לגרוד דהוי מוחק השם, ולחוש להסמ"ק ולהחמיר עכ"ל, ולענ"ד לחלק דהתם שנפלה טיפת דיו ונתקלקל האות תמונתו, אז מותר לתקן לתמונתו ראשונה, וליכא משום חק תוכות, אבל בנ"ד דנעשה לתמונת אות אחרת דהיינו לח', בזה מודה הסמ"ק אף דהוי כבר אות ונתקלקל לאות אחרת כשמתקנו תמונת הה' ומחק תמונת הח' הוי חק תוכות, דכבר נתבטל תמונת ה', א"כ לדברינו הנ"ל אף לשיטת הסמ"ק כשנעשה ח' נתבטל קדושת השם מן ה' ומותר למחוק הנשאר מן ה', ועוד נ"ל דדעת הסמ"ק יחיד בסברא זו וליכא למיחש לדעתו כלל אף להחמיר, דהנה הב"י בא"ח בסי' הנ"ל נותן טעם וראי' להסמ"ק מירושלמי, דס"ל לחלק לענין נגיעה אחת בחברתה דלא הוי חק תוכות, בין הי' כבר אות ואח"כ נגעה או לו עכ"ל הירושלמי, דס"ל להסמ"ק לחלק בנפלה טיפת דיו, והנה הב"י מביא הרי"ף והרמב"ם ופוסקים ראשונים ואחרונים החולקים על הירושלמי, בנגעה אות בחברתה לחלק בין הי' אות כבר או לא, אלא ס"ל שם דליכא חילוק כלל, וכתב שם הב"י בשם המרדכי הטעם דס"ל להנך רבוואתא דהך דירושלמי אין לסמוך עיי"ש, א"כ כשנפל היסוד נפל סבנין, וליכא שום ראיה לחלק בדברי הסמ"ק דאף שנפל דיו אחר שהי' כבר אות או לא, דמאחר דהך דירושלמי אידחי, וא"כ ליכא שום חשש להחמיר כהסמ"ק ואף דנ"ל להוכיח שיטת הסמ"ק דלא כהב"י הנ"ל מסוגיא דשבת (דף ק"ד) תנא אפילו הגיה אות אחת, כגון דנטל לגגו דח', והנה הפוסקים מקשים לרב ששת הא הוי חק תוכות ולאו כתיבה הוא, א"כ י"ל דגם להסמ"ק הי' קשה קושיא הנ"ל, ומזה הוכיח חילוק הנ"ל, דהנה ר"ת ס"ל דהא דאיתא במנחות בפרק הקומץ דחזינא דחטרי' לגגי' דח' היינו לשון גג וחטוטרות דהיינו ב' זיינין וגג עליהן, ורש"י ס"ל לשון חטוטרות שבצד השמאל יוצא למעלה הח' כעין מקל, והנה הנ"י בהל' ס"ת מביא תוס' קצת בשם ר"ת יותר ממ"ש בפרק הקומץ בשמו, דהיינו שר"ת מביא ראי' לדבריו מהא דקרא לי' ר"ש כגון שנטל לגגו דח' ורבא שם קרי' לי' תגי' דד' ש"מ כדבריו דגג לאו תג הוא, כשיטת רש"י עיי"ש, והנה רש"י פי' שם שנטל וכו' שהספר צריך לכך וכו', וא"כ כשכתב מתחילה להח' כתב מקודם ע"כ ב' זיינין והספר צריך לכך ובאותו שעה הי' הספר כשר, אך לאח"ז כתב לגגו דח' ונעשה ח' ונפסלה, והגיה בשבת בשבת ונטל לגגו דח' ונעשה ח' ונפסלה, והגיה בשבת ונטל לגגו דח' ונעשה ב' זיינין כמקדם, תו לא הוי חק תוכות, ול"ק קושיית הפוסקים הנ"ל ומוכח מזה ע"כ כהסמ"ק הנ"ל ודוק, וא"ל דעכ"פ קשה קושיא הנ"ל על תירוץ רבא דמ"מ הוי חק תוכות, וכמו כן הקשה על המרדכי והסמ"ג בספר בית מאיר (סי' קכ"ה) ובמשבצות זהב כתב ליישב הקושיא לרבא אף דהוי חק תוכות, דהרי לרבא פירש"י דחייב משום תיקון איסור אל תשכן וכו', וכשמתקן הטעות אף ע"י חק תוכות, תו לא עבר משום אל תשכן דמ"מ הוי חומש, דבלא"ה בלי התיקון עבר על לא תשכן אף דהוי חומש, כדאיתא (סי' רע"ט) עכ"ל בשינוי הלשון, אמת שגם אנכי תמהתי בראותי הקושיא בספר בית מאיר הנ"ל, ודחיתי דבריו דלא קשה מידי, די"ל דברייתא מיירי באחד מכ"ד ספרים, וכן פירש"י שם ד"ה והשלימוה וכו' אבל מ"ש משבצות זהב דאף דמיירי בס"ת, אפ"ה הוי תיקון דלא גרע משאר ספרים לא נ"ל, דמ"מ לא הוי תיקון דהוי עכ"פ עולה בס"ת דחסר ריש, דהרי חק תוכות לא כתיבה היא, א"כ לא תיקן כלום דהרי נכתבה לשם קדושת ס"ת, ועדיין פסולה אף דהשתא לא גרע מחומש, ועוד דנעלם ממנו דברי הט"ז יו"ד (סי' רפ"א) דבדבר שאין פסולו ניכר בס"ת יהי' מה שיהי' אין קורין בו אף ביחידות ואף בביתו וגרע מחומש, דגזרינן דלמא יקרא בציבור, וא"כ הוי עולה ואסור לשהות ולא תיקן כלום, וכן ס"ל למהריב"ל חידושי גיטין (דף כ"ה) בסוגיא ס"ת כתבתי שלא לשמו עיי"ש, אבל לדברינו דמיירי בשאר ספרים בכ"ד וכדפירש"י, והתם חק תוכות כשר, וגם ליכא גזירה, ושפיר קאמר רבא דחייב בשבת משום תיקון ודוק, וא"כ לפ"ז קושיית הפוסקים לא קשה, כ"א אתירוץ דר"ש, ולהסא"ק לק"מ, וזהו ראייתו דהסמ"ק הנ"ל, אך מ"מ נוכל לומר לדינא לא נחוש להחמיר כדעת הסמ"ק מלאסור למחוק תוך הה' הנשאר ולכתוב הרגל מחדש דהרי עכ"פ כל הפוסקים הרא"ש ובעה"ת שמביא הטור בא"ח פליגי עליו, וגם הסמ"ג ומרדכי הנ"ל, והר"ן בשבת דמקשי קושיא הנ"ל ומתרצים באופן אחר, ע"כ לא ס"ל כהסמ"ק הנ"ל, א"כ הוי דעתו דעת יחיד, ודוחק דס"ל להנך פוסקים כשיטת רש"י דפליג אר"ת וא"כ אינו מוכרח, דהרי כל הפוסקים הביאו להלכה שיטת ופי' ר"ת, והנה הגאב"ד דקהלתינו כ"י כתב להחמיר למחוק רגל כל הה' ולהכשיר הס"ת מכח ס"ס, דהיינו דאיכא ג' ספיקא דדינא, א', דעת הסמ"ק, ב', דעת הרשב"א, ג' דעת המהרי"ק שורש ע"א היכא דנגע רגל ה' בגגו דהוי ה' בדיעבד, ומביא ראי' מהש"ס דאיתא מ"ט תלוי לכרעי' דה' וכו', אך לענ"ד דהמהרי"ק כתב רק היכי דנגע קצת דתינוק דלא חכים וכו' קרי שהוא ה', אבל בנ"ד דהוא ח' גמור מודה מהרי"ק דהוי חק תוכות, אכן דעת הסמ"ק ודעת הרשב"א שפיר הוי ס"ס, ואף דהוי דעת הרשב"א יחיד מ"מ הוי שפיר ס"ס להתיר דלא הוי חק תוכות כדי שלא לקדור השם, או לגזז, דהרי איתא בש"ך יו"ד (סי' רמ"ב) בשם הרשב"א להתיר, אף כדעת יחיד בהפסד מרובה ושעת הדחק, והכא כמו שעת הדחק והפסד מרובה, ומכש"כ כשיחקור מהשואל שהנגיעה לא הי' כ"כ שהתינוק הי' קורא לה', אז יש לצרפו המהרי"ק כמ"ש רומ"פ, כן נ"ל, עכ"ד הרב נ"י:
3
ד׳השבתי על זה, מ"ש דאין לחוש לדעת הרשב"א דדעת יחידאה היא, נכונים הדברים, ואנכי הוספתי, דהרשב"א בעצמו חזר בו במ"ש בשו"ת הובא בב"י א"ח (ס' ל"ב) בנדבק אות לאות דלא מהני חקיקה, כיון דלא הי' אות מעולם הוי חק תוכות, א"כ ממילא ד' שעשאו ר' הוי ג"כ ח"ת, וכ"כ הרשב"א עוד שם לענין מ' פתוחה שנסתמה, וראיתי אח"ז לחביבי הגאון ר' מאיר פוזנר בספרו בית מאיר שנדפס מחדש (סי' קכ"ה) דהקשה כן, ומה שדחק שם דהרשב"א בשו"ת פסל ג"כ רק מדרבנן, ובחידושיו מיירי דכשר ד"ת עיי"ש, זהו דחוק מאד, דהמעיין בלשון הרשב"א בחידושיו יראה דאפילו לכתחילה מכשיר לה, גם כיון דמדרבנן פסול א"כ עדיין לא תיקן הספר דאסור לשהות, כיון דעכ"פ פסול דרבנן, וממילא אינו חייב חטאת, ועיין במ"ל הל' תרומות (פ"ז ה"א) ודהכא עדיפא מהתם, דעיקר התיקון דאל תשכן וכו' עדיין לא תיקן, דמ"מ עבר ע"ז דהוא פסול מדרבנן, אף דאפשר לדחוק בזה דהרשב"א ס"ל דעיקר התיקון שיוכל ללמוד בו, וכמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב) רק דהי' קשה לי, דהא ס"ת פסולה אסור להשהות אפילו ללמוד, דשמא יקרא בו, ולזה ניחא לי' דד"ת לא הוי ח"ת רק מדרבנן פסול, ועל פסול דרבנן לא גזרו, ומותר להשהות כדי ללמוד בו, אך כל זה דחוק להעמיס כן בכוונת הרשב"א, והאמת יורה דרכו דהרשב"א חזר בו, ויש לפסוק כדבריו בשו"ת שהם להלכתא ועיקרים נגד דבריו בחידושיו, אח"כ מצאתי בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' ך') שכן דעת השואל שם דהרשב"א בשו"ת חזר בו, והביא ראי' ממ"ש הב"י בשו"ת הרשב"א ברגל ה' והקוף דלא מהני מפרידו בסכין עיי"ש, והוא ז"ל בתשובתו דמה אותו ורצה לדחוק דאינו מבואר כן להדיא בהרשב"א עיי"ש, ולא הרגיש דמוכח שחזר בו, מההיא דשו"ת הרשב"א בדבוק אות לחברתה ובמם פתוחה שנסתמה הנ"ל, א"ו ברור דהרשב"א חזר בו, ומ"ש עוד הפנים מאירות שם דאפשר היכי דדבריו בשו"ת סותרים לדבריו בחידושיו דאזלינן בתר דבריו שבחידושיו, ומדמה למ"ש הב"י חוה"מ (סי' ע"ב) היכי דפסקי הרא"ש סותרים לדבריו בשו"ת נקטינן כדברי הרא"ש בפסקיו עיי"ש, ואינו דומה, דהרא"ש בפסקיו הם ג"כ להלכה ולמעשה, אבל דברי החדושים לא הוי להלכתא, ועיין פרי מגדים יו"ד בפתיחה להלכת תערובות, כתב ג"כ דהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים, וכתב דכן משמע בשו"ת רשב"א (סי' תקי"ח) וביותר י"ל בנ"ד דהרוב הם חולקים אהרשב"א בודאי ניחא לן לומר דחזר והודה להחולקים, וכיוצא בזה כתבו תוס' חולין (דף ע"ט ע"א ד"ה בלשון יחיד) וא"ת וכו' דמסתמא הדר בי' לגבי' חברי' עיי"ש, [וקשה לי מזה סוגיא דב"ב דף קל"ז ע"א, ממאי דמהאי הדר בי' וכו' הא ראוי לומר דהדר לגבי' חבריה לרבא] מזה נ"ל דהנכון עם מעכ"ת דאין לחוש כלל להחמיר לדעת הרשב"א:
4
ה׳ובעיקר ראיית הרשב"א כבר כתבו הר"ן והמרדכי דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא בעי כתיבה ממש, ולרבא צ"ל דהוי תיקון דליכא עולה ללמוד בתוכו, או דמיירי בשארי ספרים וכמ"ש מעכ"ת נ"י, ולכאורה נ"ל דאדרבא לשיטת הפוסקים דחולקים אהרשב"א יותר מרווח שמעתתא, והוא, דלכאורה הסוגיא תמוה דהמקשן דפריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה מבעי, הרי דס"ל כתב עדיף מהגיה, ורבא דמשני כגון שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' והיינו כמ"ש רש"י דעדיף מכותב דתיקן הספר, ועיקר חסר מן הספר, לרבא לומר הגיה שאני דמתקן הספר, ומה לנו באיזה אופן הגיה, ולזה נראה די"ל דהא דאסור לשהות ספר שאינו מוגה בתוך ביתו, היינו היכי דיש חשש תקלה שיקרא התיבה שלא כהוגן, ויפרש פירוש זר או קלקול אחר, זהו עולה, אבל היכי דליכא חשש קלקול, כגון נפסל האות מצורתו, מה עולה יש בו, וליכא חשש רק בס"ת העשוי לקרות בציבור, יש חשש שיקרא ביריעה אחרת ולא ידע שנפסלה, א"כ י"ל דהמקשן סבר דהגיה היינו שנפל טיפת דיו ונפסל האות, ולזה פריך בממנ"פ אם הוא בשאר ספרים שהוא רק ללמוד ליכא תיקון כלל, דמה קלקול יש, ובס"ת דאיכא קלקול שיקרא במק"א בציבור לא תיקון במה שמחקו, דהא הוי חק תוכות, לזה משני רבא שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' היינו דנשתנה לאות אחר, והוי קלקול שיקרא טעות, ומיירי בשאר ספרים והוי תיקון מעליא, כן נראה לענ"ד:
5
ו׳אמנם מ"ש רומעכ"ת בשם אדמ"ו הגאב"ד דקהלתינו נ"י, דיש לחוש לדעת הסמ"ק אם האות נגמר בהכשר ואח"כ נפל דיו לא הוי חק תוכות, יהו לכאורה חשש נכון, והייתי בר מזלו בזה, ומ"ש ידידי מעכ"ת דהסמ"ק הוא יחידאה נפלאתי, הלא כפי הנראה דהרשב"א בשו"ת, וכן בשו"ת המיוחסת להרמב"ן דפסקו כההיא דנדבקה בתחילתו פסול ובסופו כשר, וכמו שהובא בב"י א"ח, ס"ל ג"כ כהסמ"ק הנ"ל, גם בב"י אה"ע (סי' קכ"ה) הביא דעת הכל בו שהוא ג"כ כהסמ"ק, גם מ"ש מעכ"ת דהסמ"ק מכשיר בנפסל ואינו אות כלל, אבל היכא דנשתנה לאות אחרת לא עכ"ד, לא ידענא מנ"ל חילוק זה, כיון דהסמ"ק סתמא מכשיר ואדרבא נ"ל קצת ראי' לכאורה דבכ"ע מכשיר, והוא במ"ש בטור א"ח כתב בסמ"ק אם נפלה טיפת דיו וכו', וא"א הרא"ש פסל גם בזה, וכ"כ התרומות וכתב עוד אם עשה ר' כמין ד' שאינו יכול לגרור וכו', ולכאורה תמוה, איך כתב וכתב עוד משמע שזהו תלי בדין הראשון הא באמת הוא כ"ש ואף הסמ"ק מודה, דהא לא הי' האות בהכשר מעולם, [וכן קשה ג"כ על לשון הש"ע שם סי"ז ואם נפלה וכו' וה"ה אם] ולזה לולי דמסתפינא הי' נראה להגיה שצ"ל בטור שאם נעשה ר' כמין ד', כי כן מצאתי בסמ"ג שהוא לשון ספר התרומות ואיתא שם בהלכת תפילין וז"ל, אם נפלה טיפת דיו בחלל הב' ועתה אין שם הראשון עליו וכו' או אות ר' נעשית ד' וכו' לא יועיל תיקון למחוק הטיפה וכו' עיי"ש, א"כ קרוב הדבר שגם בטור צ"ל כן, ומש"ה שפיר כתב וכתב עוד, דלהסמ"ק כשר, כיון דכבר נעשה בהכשר, הרי גם אם נשתנה לאות אחר מכשיר:
6
ז׳אך בזה י"ל אף אם נימא דדעת הסמ"ק להכשיר בכ"ע, מ"מ י"ל דהרשב"א והרמב"ן לא מכשרי בנשתנה לאות אחר, דאל"כ תקשי איך כתב הב"י (סי' ל"ב) בשם שו"ת הרשב"א ותשובת המיוחסת להרמב"ן דמ"ם פתוחה שנסתמה צריך לגרור כל החרטום, הא הרשב"א והרמב"ן דפסקו כהירושלמי נראה לכאורה דפסקו כהסמ"ק, דאם הי' אות בהכשר תו לא הוי חק תוכות, אע"כ דפסלי בנשתנה לאות אחר כסברת מעכ"ת ני' וסיוע לחילוק זה בלבוש אה"ע שכתב וז"ל דאין לפסול אלא בנפלה טיפת דיו וכו' לא מבעי נפלה טיפה תוך ב' ונעשה פ' דפסול, אלא אפילו לא נעשה אות אחר דיותר פסול מכפסל לגמרי, וא"כ י"ל דהרשב"א והרמב"ן פסלי בזה, ואם נימא זה להוכחה ברורה יותר יש לנו לומר דגם הסמ"ק ס"ל זה שלא לאפושי פלוגתא, ואין להשוות פלוגתא מחמת דקדוק קלוש מהטור הנ"ל, ומרווחנא עוד טובא שלא יקשה עלינו מ"ש הב"י באה"ע בשם סמ"ק אם עשה ה' במקום ד' א"י לגרור הרגל ולעשות ד' דהוי חק תוכות, וקשה הא הסמ"ק בעצמו סובר אם כבר נעשה בהכשר תו לא הוי חק תוכות, אלא ע"כ דמודה בנשתנה לאות אחר, א"כ בנ"ד לכ"ע הי' מותר למחוק כל רגל הה' וביותר יש לי לומר בסתירת דברי הרשב"א הנ"ל דפסק ההי' דהירושלמי, ואעפ"כ פסק דמ"ם פתוחה שנסתמה א"י לגרור החרטום, נ"ל לומר דבאמת פליגי אהסמ"ק, וס"ל דנפלה טיפת דיו הוי חק תוכות אף אם כבר נעשו בהכשר, ופסקו להא דהירושלמי רק לענין נדבק אות לאות והאות כתיקונה רק דאינו מוקף גויל בהא מהני החקיקה דמתקן רק הגויל כמו דס"ל לרוב פוסקים, וכוותייהו קיי"ל דמה"ט אפילו נדבק בתחילת האות מהני החקיקה, וכן ס"ל להרשב"א בנדבק בסוף, רק בנדבק מתחילה ס"ל כיון דסוף האות נעשה בפסול שכבר הי' דבוק לא מקרי כלל כתיבת אות והכתיבה בפסול, דכל שעדיין לא נגמר האות הדבוק מגרע לה שלא חל עליו שם האות שאינה כתובה כתיקונה ובסוף מכשיר כהנ"ל, אבל בפסול בגוף האות ס"ל באמת דלא מהני חקיקה, והראי' לזה מסמ"ג בהל' תפילין שכ' ואם נפלה וכו' ולא יועיל תיקון למחוק הטיפה וכתב אח"כ וכל אות ואות צריך שתהא מוקפת גויל ואם נגעה אות בחברתה יועיל תיקון ולא מקרי חק תוכות, אבל בירושלמי מכשיר בנגיעת אות לאות למטה ופוסל נגיעה מלמעלה, ומסופק אם נוגעת באמצע עכ"ל, הרי שהביא הירושלומי רק בההי' נדבקה אות בחברתה, ולא הביא דהירושלמי לעיל בנפלה טיפת דיו, דהירושלמי מכשיר ולא הוי ח"ת, דמשמע מדבריו דההיא דינא הוא מלתא דברירא ואין הירושלמי חולק בה, אע"כ דס"ל דהירושלמי מכשיר רק לענין מוקף גויל אבל בפסול ממש הוי ח"ת, וא"כ י"ל דהרשב"א והרמב"ן ס"ל לאמת כן.
7
ח׳[וכן צ"ל לדעת אבן העוזר דהחליט דהסמ"ג והרא"ש וסה"ת כולם פסקו ההיא דירושלמי דבדבוק למעלה לא מהני חקיקה ולמטה מהני עיי"ש, הרי אף דפסקו כהירושלמי מ"מ יכולים לסבור בנפלה טיפת דיו לא מהני חקיקה, וזה כמ"ש].
8
ט׳אח"ז ראיתי בספר גט פשוט (סי' קכ"ה) דהרגיש בסתירת הרשב"א הנ"ל ורמז לתרץ בדבריו דאם כבר סילק ידו ואח"כ נסתם המ"ם מהני בגרירת הדבק, והרשב"א מיירי שעדיין לא סילק ידו עיי"ש. אבל נ"ל דאין זה מספיק דהא הרשב"א הביא ההיא דירושלמי ארצך תפארתך צריכים היינו שהוא ספק כיון שנדבק באמצע אם הוא כתחילה או לא, הרי אף דלא סילק ידו מכשיר אם הוא בסוף עיי"ש. העולה מדברינו דלכאורה יש להקל בנ"ד דהיינו, או דנאמר דהרשב"א והרמב"ן לא סברי כהסמ"ק וכל בו בנפלה טיפת דיו ולא מכשיר רק במוקף גויל כנ"ל וא"כ הסמ"ק והכל בו יחידאה הם נגד רוב הפוסקים, או דנימא דעכ"פ פסלי הרשב"א והרמב"ן בנשתנה לאות אחר. ואפשר דגם הסמ"ק ס"ל כן שלא יסתרו דבריו מדברי הסמ"ק בב"י אה"ע הנ"ל. ועיין גט פשוט (סי' קל"ב) נדחק ליישב דברי הסמ"ק, כ"ז נ"ל להלכה ולא למעשה אחרי דהגט פשוט ס"ל דהרשב"א והרמב"ן סברי כהסמ"ק. וגם ס"ל אף נשתנה לאות אחר, ולהדי' פסק שם בגט כה"ג אם נתגרשה היא מגורשת לחומרא לחוש לדעת הסמ"ק וסייעתו. א"כ ממילא בנ"ד אסור למחוק דהוי מוחק השם. גם הפמ"א בשו"ת דעתו נוטה יותר לדעת הסמ"ק עיי"ש:
9
י׳גם מ"ש מעכ"ת בשם אדמ"ו הגאב"ד נ"י דיש להכשיר הס"ת בלי חקק מס"ס, ספק דהרשב"א שבת דף ק"ג, ספק כהסמ"ק. ולמ"ש אין לנו לצרף דעת הרשב"א לספק, דהרשב"א בשו"ת חזר בו, כן נראה לענ"ד:
10
י״אואגב אזכיר מה דתמוה לי בדברי הב"ש בההוא ענינא (סי' קכ"ה ס"ג) העתיק בשם הסמ"ג ומרדכי דטעמא דההיא דשבת (דף ק"ג) דחייב חטאת אף דהוי חק תוכות, דלא גרע מרושם עיי"ש. ותמוה דהא לא קיי"ל כר"י ורושם פעור [זולת דעת הרמב"ם דרושם הוי תולדה עיי"ש] ועיינתי במרדכי פ' הקומץ דכתב ג"כ כתירוץ הר"ן דבשבת חייב מחמת מלאכת מחשבת היינו דעושה ב' אותיות אף ע"י חקק ובסמ"ג הל' גירושין כתב ג"כ וז"ל ת"ר וכתב ולא וחקק וכו' אעפ"י דלענין שבת נקראת כתיבה כמו שהזכרכו למעלה נטלו לגגו של ח' ועשאו ב' זיינין גבי שבת הוא דוקא דבר זה מפני שעל קרשי המשכן שהיו כותבין לסימן לא היו חוששים באיזה ענין היו האותיות עשויות. אבל במקום שנאמר וכתב וכו' היינו ג"כ כתירוץ הר"ן הנ"ל דבשבת בעי' רק ב' אותיות עשויות ע"י כתיבה או ע"י חקיקה. סוף סוף עשה ב' אותיות כתיקונם רק במקום דכתיב וכתב לא מקרי כתיבה, אבל פשיטא דלא מחייבי מטעם רושם, ותדע, דהסמ"ג באותו ענין כתב מקודם להוכיח דזיין אותיות דשעטנ"ז ג"ץ לא מעכב מההיא דנטלו לגגו דח' ועשאו לב' זיינין אף שאינו מתוייג עיי"ש, ומאי ראי' דלמא חייב מטעם רושם, אע"כ דגם בשבת בעי' אותיות כתיקונם, רק דאין קפידא אם הם ע"י כתיבה או ע"י חקיקה. וצ"ע דברי הב"ש.
11
