תשובות רש"י ק״גTeshuvot Rashi 103
א׳[א] תשובות: הנני משיבך על אשר שאלת: מה דעתי נוטה על חיה ועוף הנצודים בי"ט ראשון לאכלן בי"ט שני ועל פירות מחוברין שנלקטו בי"ט ראשון, מהו בשני ימים טובים של גליות: שמעתי מפי מורי ר' יצחק לוי שאסור ומפי קרובי ר' שלמה כמו' וסומכין על הלכות גדולות שכתוב בהן איסור ומביאין ראיה לדבריהן מדאמר ר' פפא הלכתא גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב נמי אסורי' בכדי שיעשו, ואומרים בכדי שיעשה, בראוי לעשיה משמע וזהו כן וראיה שבידם. ואני מקודם ששמעתי ראיתי שהיו נוהגים בהן כאן היתר, וגם מיום הבינותי בדברי תלמוד לבי נוטה אחרי המתירים. ואת מורי סבבתי תשובות ולא קבל, וגם ראיה אחת לא מצא לדבריו. ואני היו בידי כמה כמה טעמי התר, וגם מראיות שהבאתי לו טעם התר ולא קבל ודנתי לפניו. ההוא בר טביא דאתא לקמיה ריש גלותא דאיתצד בי"ט ראשון ואישתחיט בי"ט שני ר' נחמן ור' חסדא אכול מיניה דממה נפשך מותר, שאחד מן הימים חול. רב ששת לא אכל מיניה. ושחקו עליו חבריו לומר מה נעבוד לרב ששת דלא אכל בשר' טביא. א"ל רב ששת היכי איכול דתני' וכן היה ר' יוסי אוסר בשני י"ט [של גליות] ועושה אותן קדושה אחת והרי הן כיום ארוך. ושנייה ר' אשי ולא סמך אשינוייה. ואשכחיה ר' ששת לרבה בר שמואל וא"ל תני מר מידי בקדושות א"ל אין, תנינא מודה ר' יוסי בשני י"ט של גליות שהן שתי קדושות ומותר להתנות על הכלכלה, וביצה שנולדה בזה אכלה בזה. א"ל ר' ששת אי משכחת להו לא תימר' להו מידי, לפי שהיה בוש מהן שלא אכל. לפי דרכנו למדנו שחזר בו ר' ששת וקבל את משנת רבה בר שמואל. ואע"ג דאיתמר במסקנא דהוא בר טביא לאו איתצודי איתצוד, לא להחמיר על הצודה בא אלא להקל ולומר [אפילו בו ביום] דאי בי"ט שני הוי ומשום צידה, ביום ראשון לא הוה אסר ליה ר' ששת, דפשיטא ליה שהן שתי קדושות, וספק י"ט וספק חול. דהא אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה. ואלו בשני ימים של ר"ה שהן קדושה אחת אמרינן אמר רבינ' הוה יתיב קמיה דר' אשי חזייה דהוה עציב משום דלא אנח ערובי תבשילין א"ל ננח מר האידנא, דהא אמר רבא מניח אדם וכו' א"ל אימר דאמר רבא בשני י"ט של גליות משום ספק הוא, ואפי' ידעינן בקביעא דירחא, נהגו בו ספק, כדשלחו מתם, הזהרו מנהג אבותיכם בידכם שהיו עושין שני ימים מספק הו' שלא נחלק אדם עליו וקם ליה רבינ' ורב אשי בשיטתי'.
1
ב׳רב נמי בשיטתיה קם, דאיתמר ב' ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה. ובשני ימים טובים של ר"ה דקדושה אחת הן אפי' בזמן שבית המקדש קיים היו עושין שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה, אמר רב נולדה בזה אסורה בזה ופסקינן הלכתא כרב בהני תלתא בין לקולא בין לחומר', אלא הללו אינן ספק והללו הרי הן ספק. ומאחר שכן ספק, מאיזה טעם נאסור. אם ראשון קודם לשני חול, והנלקט בי"ט מותר לערב בכדי שיעשו ויום ראשון חול, כ"ש שמותרים בי"ט של מחר. רב ששת שהיה אוסר את הצבי לא היה בידו טעם, אלא משום שהיה סבור שהן קדושה אחת, והרי פסקנו הלכתא כרב שעשאו ספק. וכשם שלא חלקנו בין ביצה לצידה ומחובר בשני ימים של ר"ה שאסור, אף ביצה נדונת כמותן לאיסור, אף הם ידונו בשני ימים טובים של גליות כמותן להתר, דמאי חומרייהו מינה, ביצה דאורייתא היא ומשום הכנה. ואפי' למאן דאמר כרבנן דפירות הנושרים, לא אסיר אלא משום שמא יעלה ויתלוש וביצה ופירות הנושרים אוקימנא חדא גזירתא. ועוד א"ר יוחנן עצים שנשרו מן הדקל אסור להסיקן בי"ט. ואל תשיבני ביצה שהיה ר' יוחנן מתיר ביצה שנולדה לאוכלה בי"ט, מ"ט ביצה, דביומיה נמי חזי לגומעה ולא שרי ליה מר עד למחר, מידע ידעי דבת יומא אסיר כו'. מדקאמר אל תשיבני ביצה, מכלל דלא חמיר מחובר שנלקט מביצה שנולדה, דאי חמיר, מצי לאותוביה מביצה (שנולה) [שנולדה] דקילא מעצים דמובדין, דחמירי. ואי נחמיר צידה ומחובר מפני שלקטם גוי בידים, הא קיימינן דכל מידי דעביד בלאו אדעתא דישראל שרי, והכי סתמא אדעתא לזבוני גוים עבדי. ועוד רב פפא דאמר גוי שהביא דורון לישראל כו', י"א סתמא קאמר, וחילק בין י"ט ראשון לי"ט שני שמותרין לערב בכדי שיעשו, ממה נפשך אם היום קדש הרי הלילה חול והרי המתיר בכדי שיעשו, ואע"פ שהלילה הזה אינו ראוי לעשייה, אסורא בעשייה אינה אלא שמא היה חול הלילה קודם, וא"כ הוא כ"ש שהוא מותר. והמתנה מועלת [אלו] יבא אליהו ויאמר ראשון קדש והלילה חול, וצריך בכדי שיעשו. והא הנהו גננא דגזו להו גוים אסא. ויש ספרים שכתוב בהן ביומא טבא סתם, ואפי' למאן דגריס בי"ט שני [האי] מעשה כי הוה, בי"ט שני הוה, וה"ה לי"ט ראשון, דברים המותרים ואחרים נוהגין בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, אוקמיה ר' חסדא בכותאי ובבני מדינה דסרכי מילתא ומזלזלי, אבל ישראל בני תורה מותר להתיר בפניהם דבר התר... ולא יחיד אני בדבר כי מצאתי כן תשובת הגאונים ועכשיו אינה בידי ואחפשנה ואיגענה לידך... ואני איני כחולק על ישיבתו של רבי כי נוהגין איסור בהן עד שאזכה לחזור ולדון לפניו, יודה לדברי כאשר דנתי לפניו על עסקי... שהיה מלמדנו במשהו ולבסוף דנתי לפניו והודה לדברי.
2
ג׳[ב] וששאלתם: שבת ויו"ט מ"ט דאמרינן קדושה אחת היא, ואינו רשאי לערב שתי רוחות. ואי קשיא לך, קסברי רבנן הואיל ושניהן קדושה גמורה ואסורין שניהן לילך חוץ לתחום, ואין היתר ביניהם, הרי הם כיום אחד. ומן הטעם הזה נאסרה ביצה. דפסקינן בה הלכה כרב דשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה.
3