תשובות רש"י קמ״גTeshuvot Rashi 143
א׳ולענין ששאלת על הזוזין שבעדשים והיתושים שבכלוסים רעה משולחת היא במקומות הללו. אבל אין אנו נוהגי' (אסור) [איסור] לא במאכל ולא בקדרה. דתניא בשלהי פ' אלו טרפות השרץ השורץ על הארץ להוציא את הזיזים שבעדשים ואת היתושים שבכלוסים. וידוע וברור הוא שלא התליעו אלא באביהן ולא נודע אי פירשו וחזרו או לא והוי להו ספק ספיקא ושריין. וסמכינן אהא דתנן דמותרין להוציא את הזיזי' והייתושים שבפנים. ולא דמיין הני לתמרי דרובייהו מתליעי' באביהן. ולהכי אמ' רב הונא הני תמרי דכדא לבתר י"ב ירחי שתא שרי, דלגבי תמרים פריך תני חדא על הארץ להוציא תולעים שבתמרי' ושבגרוגרות, ותניא אידך על הארץ לרבות תולעי' שבעקרי זתים ושבעקרי גפנים אבל זיזין ויתושין שרן. אבל היכא דבשלן ויצאו לחוץ אינהו גופיהו אסירי ואם מתים הן אסירי מספק, דבעי רב יוסף פירשה ומתה מהו תיקו, וכל תיקו דאיסו' לחומר'. ואמטו להכי הן עצמן אסורי' בין שהן שלמים בין שהן מרוסקי' אבל המאכל אינו אסור אלא בס' דאין בריה וחתיכה אוסרי' המאכל אלא בס'. דתנן גיד הנשה שנתבשל עם הגידי' בזמן שמכירין אותו בנותן טעם והרוטב בנותן טע' ובהני ליכא איסורא לא במאכל ולא בקדרה. ואע"ג דאיכא למימר שהרבה נימוקו במאכל, לא מחזקינן איסורא אלא מי שלבו נוקפו ובעל נפש כדאי הוא לפרוש מן המאכל. ועוד שנפשו של אדם קצה מהן ומצות פרישות יש כאן, אבל איסורא ליכא לא במאכל ולא בקדרה מכל הני טעמי. אבל מן הדין הוא שצריך לבוררן יפה יפה קודם נתינתן בקדרה ויתן אותן במים צוננים ואותן שיפרישו יעלו על המים ויקחם וישליכם, והשאר ישים בקדרה או ישימם במים רותחין בקדרה, כדי שלא יפרישו וימותו במהרה.
1